#אבל לא בא��ת

[jewishicequeen]

דניאל/אשיטה- הדומה, השונה, ולמה לשפפ את זה בכלל

אוקיי בואו נתחיל מההשוואה הכי טכנית-

דניאל משתתפת בהכי הרבה שירים מבין הגיבורים- שני השירים שלו, אז ככה, וסוף כל הדרכים. אשיטה משתתף בהכי הרבה שירים בין הנבלים*- קינת קינו, רשע ורע לו, וסוף כל הדרכים(אפשר גם להגיד ששניהם קיבלו שיר בונוס על שאר הדמויות מהקבוצה שלהם- דניאל קיבל ריפרזה ואשיטה את קינת קינו)

חוץ מזה, זה לא קאנון, אבל נראה לי שאפשר להסיק די בודאות שגם דניאל וגם אשיטה הם הכי צעירים מהקבוצה הספציפית שלהם.

אופי

גם דניאל וגם אשיטה בטוחים בעצמם מאוד וששים לקרב/לתחרות. לדניאל אין בעיה להשוויץ בלי סוף, ואשיטה די חושב על עצמו כמתנת האל לאנושות. לשניהם יש נטיה להפנות את השיחה לכיוונם(״פעם חיית הפוג של חבר שלי…״ ואשיטה שכל הזמן חוזר לנושא של לפלרטט עם טוקויאמי, ושחייב להגיב על השיר של דקסמול)

זה יותר מזה. שניהם מתחילים שיחות באופן קבוע. שאר הדמויות ממשיכות ברגע שהם פותחים, אבל דניאל ואשיטה הם אלו שיוזמים את האינטרקציה הראשונה כמעט בכל סצנה. הם מדברי�� בלי סוף, ומנסים להיות אלו שיגידו את המילה האחרונה.

כל הgender fuckery

אוקיי. מעבר לעניין הבסיסי של בן שמשוחק על ידי שחקנית, הדמות של אשיטה השתנתה מאוד בגלל הליהוק של ענן גיבסון לתפקיד- בציורי הקונספט של הדמות הוא הרבה יותר גבוה ו״גברי״, וגם לבוש הרבה פחות מכוסה.

מקור התמונה(x)

כששאלו מה השתנה, שירה ענתה "ענן היא בת", ואחד מחברי ההפקה האחרים הוסיף ש״ככה אשיטה רואה את עצמו״. אני לא היחידה שרואה את זה כמאוד טראנסי, נכון?(איזה שלושה אנשים פתחו איתי שיחה ב״אשיטה טראנס״ בלי שדיברתי על זה, זו לא רק אני!)

ואם כבר מדברים על דברים מההפקה- לדברי ענן, אשיטה פאנסקסואל.

המממ אני תוהה לאיזה שיפ העובדה שהוא נמשך לאנשים בלי קשר למגדר שלהם משנה…

פשוט- זה. ההקבלה בין המשפטים האלו. תודה.

"אם רק אאמין בעצמי ואעבוד קשה, בטוח אצליח!"/"איזה סתומים כולם, כל החיים רק עובדים קשה סתם"

סוף כל הדרכים

השיר הזה הוא אוצר מבחינת אינטקציות דמות ודברים שמקבילים בנוגע לדמויות. כמעט שום מהלך שם לא מובן מאליו ובכולם יש מלא חשיבה מבחינה כוראוגרפית. כל דמות זזה בצורה מאוד יחודית ויש מלא מה להוציא ממי ששר איזו שורה, אבל אין לי את הקשב לעשות ניתוח מלא עדיין, אז נתמקד בשיפ שלנו-

נתחיל מההתחלה. סוף המחזמר, ניצחנו את האוטאקו, הנבלים יורדים בדרמטיות מהמעמדים, ויש שתי אינטרקציות שאני רוצה להכווין אתכם אליהם-

שני זוגות של נבל/גיבור מתחבקים לפני תחילת השיר. אשיטה וקינו, ודניאל ואדם. אשיטה וקינו מתחבקים מאוד מהר ואז אשיטה דוחף את קינו ממנו ושניהם הולכים לכיוונים מנוגדים. לעומתם, אדם עוזר לדניאל לאסוף את הפוגים מהרצפה, ואז דניאל בא לחיבוק ואדם מרים אותו. הם מתחבקים לאורך זמן ונפרדים בחיוך ובהדדיות. זה כמובן לא מ��אה על אשיטה/דניאל כמו על דניאל/אדם וקינו ואשיטה, אבל זה נחמד ששתי הדמויות שלנו מעורבות בגילויי חיבה* ברורים בסוף המחזה(*ואז אשיטה עדיין אשיטה אבל מה יש לעשות)

וכמובן, מה שדיברתי עליו בפוסט בבוקר-

גם אשיטה וגם דניאל שרים את סוף הפזמון. אבל בזמן שאשיטה שר ״אל הקרב הבא”, דניאל שר/ה ״אל הניצחון״

זה משום שאשיטה נלחם בשביל להלחם. אין לו תוכנית ארוכת טווח או מטרה. לעומתו, דניאל שואפ/ת למקום הראשון- היא נלחם כדי להגיע לאנשהו.

ונסיים במילותיו של אשיטה עצמו-

"למרות כל הניגודים, אנו שני צדדים של אותו מטבע."

[saharmakahani]

בחיים אל תתייחס לכסף שלך כשקל, תתייחס רק לערך, ותחלק אותו באחוזים.

תסתכל על אופציות השקעה מגוונות בכל תחום, לא מעניין אותי אם יש לך אלף שקל או עשר מיליון, מעניין אותי איך אתה מנהל אותם:

דולר-לא יציב, יורד לך הערך כל שנה ב3% בממוצע.

שקל- לא יציב, תלוי במצב הרוח של הדולר, או יותר נכון בבנק המרכזי של ארה״ב.

יורו- תלוי במצב הרוח של הממשלה, וכמה בא להם להדפיס, להם יש את האופציה הזאת, לך לא, דמיין שהיית אזרח יחיד, עם שטר של 5 יורו במזומן, ולהם אין שום ״יורו״, ברגע שהם ידפיסו שטר אחד, השווי של השטר שלך ירד ל2.5 יורו, כלומר נגנבו ממך 2.5 יורו בהתאם לשער הקודם, עכשיו דמיין את זה במאסה רחבה.

זה מה שקורה כל יום, נגנב לכם כסף. תוסיפו על זה מיסים. השקל תלוי במצב הרוח של הדולר.

מצב הרוח של הדולר תלוי בבנק הפדרלי של ארה״ב (בינינו כמה מתחשק להם לגנוב ממכם).

כסף בבנק הוא כסף ��ת. אין לכם חברים בעסקים, רק שותפים, זה משחק אינטרסים, תחפשו אנשים שמעיפים אתכם למעלה, Vice Versa.

זהב- יציב, לא תקבל תשואה משמעותית, הממוצע ל10 שנים האחרונות הוא -1%……

ספר התפתחות אישית - יתן לך ידע והמון, ותלמד המון על עצמך, שאתה טוב יותר הפעולות שלך טובות הרבה יותר, ואתה עולה בסולם לקראת המטרה שלך, להגיד שהוא יקח לך הרבה ״ערך״? תלוי כמה יש לך, להגיד שזה חייב לבוא לפני השאר? כן.

קורס- אולי אתה כן תהיה כמה רמות קדימה, וחלק מהקורסים תקבל הרבה ניסיון, כמובן שתלוי איזה קורס וניסיון ובמה מדובר, אבל ניסיון בחוץ יקח ניסיון ששילמת עליו Any day.

שאתה משלם אתה מחויב, שאתה לא משלם אתה עושה את זה מרצון אמיתי.

ולא זה לא אומר לא לקנות קורסים, אלא ההפך, שאתה קונה קורס דיגיטלי/ פרונטלי תתנסה בחוץ עד הסוף, אם אתה לא רוצה, כנראה שזה לא באמת בוער בך.

אם אתה מפחד, אתה חייב להתחיל מסיכונים קטנים ביום יום, שאתה רואה אנשים סביבך עושים דברים שטותיים שפחדת מהם ומקבלים את התשואה שלהם, אתה לאט לאט מבין שאם אתה תיקח את הסיכון אתה תרוויח.

ברגע שהתודעה שלך תגיע להבנה שהפחד קיים רק במוח, אתה תתחרט על כל הזמן והאופציות שלא לקחת.

פרוייקט/ סטארט-אפ - תלוי מה אתה אוהב לעשות, והאם זה בשבילך? אם לא, לך תמכור קורסים בתחום שאתה אוהב, תחפש אותו, תלמד אחרים, אתה תעשה ארגזים.

מסיבות- סיכון גבוה שאין אישורים, אם אתה הולך על זה, תלך על זה עד הסוף, תשיג כל אישור רלוונטי, ותיקח את הסיכון שכל ישראל תהיה שם.

קריפטו- לא יכול להגיד שאני ממליץ על התחום, הוא משוגע ומתאים רק לאנשים שיכולים לשלוט בעצמם, אם אתם מאמינים בעצמכם, go ahead. אנחנו צעירים, אין לנו יותר מדי התחייבויות. חייב רק לקחת את הסיכון של קמטים בגיל 20, וכסף נזיל בצד ללב נוסף. שאתה יודע מה אתה עושה אתה לא באמת תסתכן בזה. אל תתאהב בתשואות, ת ח ל ק.

אתה חייב להסתכן, כל האנשים שהגיעו למה שהחברה מגדירה ״הצלחה״ לא ״שיחקו את זה בטוח״.

כל חלק ופרט בחיים דורש הסתכלות של ״סיכון ותשואה״, וכן, בכוונה אני לא מוסיף ״הפסד״, כי גם הוא רוב הזמן לא אמיתי, שאתה ״משקיע״ ״לוקח צאנס״ במשהו שהתברר כ״טעות״, בתכלס לא הפסדת כלום. חילקת ״ערך״ על ניסיון/ הרווחת ניסיון/ שילמת על ניסיון, את זה שום ספר לא יתן לך.

א�� תפחד מכאפות, הם יגיעו בכל מקרה, עדיף שתהנה מהם מאשר שתגיע לגיל 80 מדוכא על זה שלא פנית לכוסית בצד השני של הרחוב.

זה היה ״סיכון״ מהרגע שהגעת לכאן,

אתה 24/7 מהמר. תשחק נכון.

[letaot-ze-magniv]

יש לך טיפים על איך להתמודד עם דיספוריה? בא לי למות, אין לי מושג איך להתעלם מזה

היי אנון, ממש מצטער לשמוע❤️

הניסיון שלי זה עם דיספוריה של גברים טרנסים או transmasc, אם את/ה במקרה טרנסית או transfem תגיד/י ואני אשאל חברה (טרנסית) שלי אם יש לה טיפים ספציפיים בשבילך (:

אם את/ה צריך/ה טיפים יותר ספציפיים, תמיד מוזמן/ת לפנות אליי בהודעות ישירות או לשלוח עוד אסק, אבל הנה כמה דברים כלליים (:

דיספוריית חזה: אם יש לך ביינדר, ממליץ ללבוש אותו. אם אין לך אחד, תלבש/י טי שירט רגילה ומעליה ג׳קט פתוח. ממליץ גם לחבק כרית. מהניסיון שלי שיטות כואבות לביינדר חלופי הן לא מוצלחות במיוחד, כי הן סתם תזכורת לחלקים הלא מתאימים וגם יכולות להיות מסוכנות.

דיספוריית קול: תחפש/י שיר שאת/ה אוהב/ת עם זמר מהמגדר שלך שבא לך את הקול שלו/ה, ושיר/י ותעמיד/י פנים שזה הקול שלך.

דיספוריה חברתית: צא/י מהסיטואציה הלא נעימה, אפילו רק לשירותים ותדבר/י לעצמך בלשון הנכונה.

באופן כללי: תעשה/י דברים מרגיעים שהם gender affirming באופן מוזר. בשבילי, לראות יוטיוב מיינקראפט תוך כדי שאני עושה גרעפסים ואוכל דברים בצורה גברית גורם לי להרגיש כמו גיימר. כנראה שגם לך יש דברים כאלה שגורמים לך להרגיש יותר כמו מי שאת/ה. אני ממליץ גם להכין פלייליסט אנגסט לכשאת/ה מרגיש/ה ככה. זה תלוי בטעם האישי שלך, אבל קצת מאסטים לאנגסט טרנסי הם home (החדש יותר), the village, transgender dysphoria blues והשיר האחד שהחלטת שהוא על להיות טרנס/ית כי ככה.

אם את/ה מצייר/ת, תצייר/י את עצמך כמו שאת/ה באמת נראה/ית (מבפנים כאילו, איך שאת/ה יודע/ת שאת/ה אמור/ה להיראות) ותצייר/י את ההדקאנונים הטרנסיים שלך לפני ואחרי שינוי (transition).

הומור זאת גם שיטה טובה להתמודד וטרנסיות זה נושא נפלא לקומדיה, תחפש/י ותיצור/תצרי מימס על הדיספוריה שלך. אם את/ה מעוניין/ת, אני אעלה כמה שאני הכנתי (:

ותזכור/תזכרי, דיספוריה זה לא לנצח, בטח שלא בעוצמה כזאת. לא משנה איך החיים שלך יתגלגלו, יום יבוא ותתחיל/י לחיות בתור מי שאת/ה באמת. יום יבוא ותעשה/י את השינוי שנכון לך, ולהסתכל במראה ירגיש רגיל. יש עוד אנשים שעוברים מה שאת/ה עובר/ת כרגע, לפניך והרבה אחריך בתהליך הזה. יהיה בסדר, ואני כאן אם את/ה רוצה לדבר עוד❤️🏳️‍⚧️

[arkhamkjay]

היי! יש לך המלצות לאיפה אפשר לקנות קומיקסים יחסית בזול? הבנתי שזה די יקר אם יש לך המלצות לקומיקסים אני אשמח, אני לא ממש מכירה סוגים של קומיקסים

היי! כמובן שיש לי המלצות לקומיקסים אבל את עוקבת אחרי מעריצת ג׳ייסון טוד מספר 1 בארץ אז זה משפיע.

קודם כל, חשוב להכיר את בוק דיפוזיטורי: גם לספרים וגם לקומיקסים, ייצא לך זול יותר מאשר חנויות בארץ (סטימצקי, צומת ספרים, קומיקאזה, קומיקס וירקות), והמשלוח חינם.

כמובן מומלץ תמיד לקנות אוגדנים! גליונות יחידים אמנם זולים יותר, אבל הם פחות נוחים, ויש בהם פרסומות.

אפשר גם לחפש יד שנייה בארץ, או במדף המצומצם המתעדכן של קומיקאזה (לא יודעת אם לקומיקס וירקות יש, לא נכנסתי לשם שנים בגלל העדפה אישית), אצל מוכרים פרטיים שמפרסמים באינטרנט, או בדוכן היד שנייה בכנסים כמו אייקון ועולמות (אם מישהו רוצה לקנות את באטמן ייר וואן תקחו את זה ממני כבר)

היה לי קישור לאוסף המלצות אבל אני מהאפליקציה כרגע. בקצרה: אם את גם ככה עוקבת אחריי, שמת לב שאני מסמפתת בחור בשם ג׳ייסון טוד. המלצה ע נ ק י ת ל batman: Under the red hood, קומיקס מעולה גם בלי ההעדפה האישית שלי כלפיו. אם נהנית ממנו ומעניין אותך, אפשר לקרוא גם את Red Hood: lost days שגם כן מצויין. ואם בא לך עוד קצת אז תחפשי את Red hood and the outlaws: rebirth (2016), אוגדנים 1-3.

לא הסגנון שלך? אין בעיה! מוזמנת לשלוח עוד אסק או שאלה בפרטי ואני אנסה להתאים משהו טוב יותר לטעם האישי שלך (מוזמנת לספר מה הטעם שלך בספרים, סרטים וכו׳)

נשמע הרבה, ויקר? נכון מאוד! זה תחביב יקר. אם בא לך לנסות ולא לבזבז כסף, את תמיד יכולה לבקר באתר readcomiconline (.) com כמו שאר הפיראטים. מתעדכן כל פעם שקומיקס יוצא דיגיטלי (שזה כל יום רביעי)

אם יש לך שאלות מוזמנת תמידדדד

[countingshadows]

הגילטי והפלז’ר

שלושה ספרים מומלצים של שלושה גברים לבנים שתרגמתי או ערכתי

[נזכרתי לפתע שהבלוג הזה אמור לתפקד גם כארכיון של דברים שאני כותבת במקומות אחרים, או משהו. אז הנה משהו שכתבתי בפייסבוק בשבוע הספר שהיה ביוני ועלה אח”כ בבלוג המעולה החיים עצמם]

1. ציטוטים

 "זה שהרבה אנשים אוהבים משהו לא אומר שזה לא טוב"

[אני בשיחה עם אתי, לפני שנים]

 "דרכו של איש מחונך הוא לדרוש את הדיוק בכל סוגיה וסוגיה רק באותה מידה אשר טבע הנושא מאפשר אותה. ברור שכשם שאצל המתמטיקאי אין להסתפק בדברים המשברים את האוזן, כן אין לדרוש הוכחות חותכות מפי הנואם."

[אריסטו, אתיקה ניקומאכית ספר ראשון סעיף שלישי, תרגום יוסף ליבס]

 2. הקדמה לא מאוד מעניינת, אפשר לדלג

 בכל שנה ביוני בא החג האהוב עלי, אח רביעי לשלושת הרגלים ובו אני מקיימת את מצוות העלייה לרגל לכיכר רבין עוד מימים שהיתה כיכר מלכי ישראל. רק שבשנים האחרונות החלפתי צד, פעם הייתי בצד של הקונים והיום אני מאחורי הדוכנים. משנה לשנה גדל מספר הספרים שאני מעורבת בהם – כמתרגמת, כעורכת, כלקטורית או סתם כצ'יר לידר חצי-רנדומלית – ולכן משנה לשנה יש לי יותר על מה לדבר עם האנשים שמעבר לדוכן, האנשים שאני הייתי פעם, ומשנה לשנה זה נהיה יותר כיף. הפעם היה כיף במיוחד כי יכולתי להמליץ על ארבעה ספרים יקרים במיוחד ללבי שראו אור השנה

 3. הספר הראשון – להבין קומיקס מאת סקוט מקלאוד

[אני תרגמתי ומיכל פז-קלפ מהוצאת כנרת ערכה את התרגום, מילולית וגרפית – והיתה שם טונה עבודה גרפית. הספר יצא בשיתוף פעולה של הוצאת כנרת וסדרת "קו אדום אמנות", הוצאת הקיבוץ המאוחד]

 גבירותי, רבותי וכל מי שגם וגם או לא ולא: את הספר הזה אתן חייבות לעצמכן. לא, ברצינות. אין לכן מושג באיזו התרגשות א/נשות אומרות לי, כשאני מספרת שתרגמתי את להבין קומיקס ושהוא ראה אור בעברית, עד כמה הספר הזה שינה את חייהן, טלטל את עולמן, היה התנ"ך שלהן בגיל ההתבגרות וגם אחר כך. ובצדק.

 העובדות היבשות תחילה. להבין קומיקס הוא ספר על קומיקס בקומיקס. סקוט מקלאוד, יוצר קומיקס אמריקאי רב זכויות, לקח על עצמו לכתוב ספר קומיקס עיוני  שמנתח מהו מדיום הקומיקס, מה מייחד אותו מסוגי מדיה אחרים (למשל ספרות או קולנוע), כיצד הוא פועל ומפעיל את הקורא/ת ומהו תהליך היצירה שלו. אם זה נשמע לכן יבש, אתן טועות טעות מרה. הספר הזה קצבי ודחוס, מסעיר ומרגש, מאיר ואף פוקח עיניים. הוא יסחוף אתכן כך שלא תוכלו להניח אותו מהיד, ואחרי שתקראו אותו שום דבר לא ייראה לכן אותו דבר. הוא יעשיר את ההתבוננות שלכן ואת ההבנה שלכן, הוא יחדד את היכולת שלכן לפרש מידע מילולי וחזותי, ועל הדרך הוא ילמד אתכן המון דברים על אמנות, על יצירה, על שפה ובעיקר על קומיקס. זה המבוא הכי טוב שאני מכירה לא רק לקומיקס אלא גם לתיאוריה חזותית, לאמנות, לספרות וליצירה. הוא מתוחכם אבל נגיש להפליא, הוא דקדקני ואחראי אבל גם כייפי ומצחיק, הוא מלא קריצות והפתעות והוא רווי בהתרגשות המיוחדת שמעוררים בנו אותם ספרים נדירים שבהם אנחנו מרגישות שהמחבר/ת מדבר/ת אלינו הקוראות בגובה העיניים ופותחת לנו שער לעולם חדש וקסום. הוא מתאים לכל אחת ואחד מגיל 12 עד 120 ומעלה, הוא ישנה את חייכן, ואתן תקראו אותו יותר מפעם אחת. ודעו לכן שלא צריך להיות חובב/ת קומיקס כדי להתאהב בו: המון א/נשות שבימים כתיקונים לא מתקרבות לקומיקס אמרו לי בהפתעה כמה הן נהנות ממנו.

 4. הספר השני – טבעו של הכיף מאת דיוויד פוסטר וואלאס

[קובץ מאמרים של וואלאס שתרגמתי בנושא ספרות וכתיבה שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. מי שהגתה, ליקטה וערכה אותו זאת נגה אלבלך. יצא בסדרה "ספרית פועלים – סיפורת", הוצאת הקיבוץ המאוחד]

 יש משהו משותף לספר של וואלאס ולשני הספרים האחרים ברשימה, והדבר המשותף הזה, שפורט לי על מיתר גדול ומהדהד בנשמה, הוא עיסוק אינטנסיבי, שלא לומר אובססיבי, במנגנוני הפעולה של יצירות מהסוג שמכונה, לעתים בזקיפת חוטם קלה, "פופולריות". אני רוצה לדבר קצת על הדבר הזה עכשיו.

 פעם סיפרתי למישהו בהתלהבות על איזה סרט או סדרת טלויזיה שאהבתי באובססיה, מן הסתם באפי או דוני דארקו או Let the Right One In (בגרסת המקור השוודית כמובן), והוא הקשיב כי לא היתה לו ברירה ובסוף אמר לי משהו כמו כן, אני מבין מה את רואה בזה, אבל בואי, זאת לא אמנות, זה בידור. לא מעט שנים חלפו מאז אבל התשובה שלו עדיין נע��צה לי בראש. אני עדיין מוצאת את עצמי לפעמים חושבת עליה, מתקוממת נגדה, מתווכחת אתה. מודדת מולה יצירות שאני אוהבת: אמנות או בידור? כי כשאומרים על יצירה שהיא בידורית, בואו לא נתכחש, בדרך כלל מתכוונים לומר שהיא נחותה, חנפנית, ומזה משתמע כמובן שמי שאוהב את היצירה הזאת הוא לא בדיוק אנין טעם. ולא שיש לי בעיה עם זה, כלומר לא שיפריע לי לגלות שיש לי טעם קלוקל. אבל אם יש לי טעם קלוקל אני רוצה לדעת את זה, לאמץ את זה, לעשות מזה נר לרגלי. וזה מה שאני לא מצליחה לעשות: כי ברגע שאני באמת אוהבת יצירה מסוימת, ברגע שהיא משתרגת לי בנשמה, אני לא יכולה שלא למצוא בה רבדים של תחכום ומשמעות ולחשוב שהיא יצירה טובה. ואז מה זה אומר, תגידו לי? זה אומר שאני מרמה את עצמי? שאני ממציאה תיאוריות מנותקות מהמציאות כדי להצדיק בעיני עצמי את האהבה שלי לתוצרים מסונתזים של תרבות שיווקית חנפנית? האם אני הופכת ליצור נלעג שמתפייט על הבוקה והטרואר של קוקה קולה?

 נראה לי שאמרתי מספיק כדי שתבינו את הצמא שלי לקרוא דברים חכמים שיזרו איזשהו אור על היחס שלי למה שמכונה בידור, על המתח בין ההנאה העצומה שאני מרגישה הרבה פעמים כשאני "צורכת" יצירה פופולרית לבין האשמה והפחד שאולי ברגע זה אני הופכת לקורבן חסר דעת של מניפולציה שיווקית. אני לא יודעת מי טבעה את הביטוי גילטי פלז'ר, אבל אם אפגוש אותה יום אחד אני אכרע ברך לרגליה בהכרת תודה.

 סלבוי ז'יז'ק, שגם ספר שלו תרגמתי פעם, כאילו מתעסק במתח הזה, מזווית של פסיכואנליזה וביקורת פוליטית-תרבותית. ז'יז'ק כותב יפה ומתוחכם והוא מכיר הרבה בדיחות טובות, אבל הוא לא באמת נותן לי תשובות לשאלות שמטרידות אותי. יש משהו ציני ומרוחק בעיסוק של ז'יז'ק בנושא הזה. אני מדמיינת אותו כמו חוקר מבריק במעבדה, אחד שיודע לנתח נהדר את התגובות של החולדות אבל מבחוץ, מהצד השני של זגוגית האקווריום. זה לא הניתוח שאני מחפשת. אני החולדה ואני רוצה ניתוח מבפנים, מנקודת המבט של החולדה. אולי לא החולדה שמתרוצצת במבוך אבל גם לא חולדה שיצאה לגמרי החוצה מהמערה/אקווריום ומשקיפה בהתנשאות על אחיותיה. נגיד חולדה שמתנדנדת על דופן האקווריום, לא פה ולא שם. או חולדה שהיא גם פה וגם שם.

 סקוט מקלאוד, כפי שאולי יכולתן לקרוא בין השורות של הפוסט הקודם, מתקרב לזה אבל לא מגיע. הוא מאוהב בקומיקס – מדיום של יצירה פופולרית פאר-אקסלנס – והוא לא מסתיר את המאוהבות שלו ולא מתבייש בה. להבין קומיקס הוא שיר השירים של הקומיקס, ספר שבו מקלאוד מונה אחת אחת את מעלותיה של האהובה שלו ומסביר למה כולנו צריכות לאהוב אותה כמוהו. הוא מתאר את האהבה שלו מבפנים, לא בפרמטרים פסיכולוגיים או כלכליים אלא בפרמטרים אסתטיים, וזה נפלא. סקוט מקלאוד מסביר לי נהדר את הצד של הפלז'ר וכאמור לכולכן כדאי מאוד לקרוא את הספר שלו. אבל מ��לאוד לא מתעסק בכלל בצד של הגילטי, אולי כי הוא לא מרגיש שום אשמה, ועל זה אני אומרת – אשריו וטוב לו, אבל אני לא שם. לצד הניתוח האסתטי אני צריכה שמישהו יכיר גם באשמה ובאמביוולנטיות שלי, ובשביל זה אני הולכת למלך האשמה והאמביוולנטיות, הלוא הוא דיוויד פוסטר וואלאס.

 וואלאס מבין את הצד של הגילטי, אוהו כמה שהוא מבין אותו. האשמה מבצבצת כמעט מכל שורה של המאמר הכי ארוך והכי חשוב (לטעמי) בספר טבעו של הכיף, שכותרתו היא "E UNIBUS PLURAM: טלוויזיה וסיפורת אמריקאית". במאמר הזה, שהתרגום שלו תופס כמעט 90 עמודים בספר, וואלאס מדבר על הנזקים שמוצרי הרדי-מייד של הטלוויזיה גורמים (היום כבר אפשר לומר גרמו) לסופרים שגדלו על ברכיה ולספרות שלהם. אני לא אכנס כאן לפרטי הניתוח שלו, מי שרוצה לדעת שתקרא את הספר. כדאי לקרוא את הספר! אני רק אגיד שמבין השורות עולה שוואלאס צפה בהרבה טלויזיה. הרבה מאוד טלויזיה. ושהוא ביקורתי כלפיה אבל גם מאוד מאוד מוקסם ממנה. ושהוא לא מתכחש לביקורת אבל גם לא לקסם, והוא משתדל ככל יכולתו לתת ביטוי כן והוגן לשניהם.

 מצד שני, לצד הביקורת על המוצרים הבידוריים של הטלויזיה, וואלאס (לאו דווקא במאמר הזה) ביקורתי מאוד גם כלפי מה שנחשב באותה תקופה, סוף שנות השמונים / תחילת שנות התשעים, כספרות "איכותית" – שבאותן שנים נטתה לכיוונים די מעייפים של מטא-ספרות. בראיונות אתו ביוטיוב, וגם בחלק מהמאמרים בספר הזה, אפשר לראות אותו מדבר על כך שהספרות של זמנו שכחה אולי שקריאה לא אמורה להיות שיעורי בית אלא כיף, ולפעמים גם מזכיר איך נראית ספרות שלא שוכחת את המחויבות שלה לכיף. תראו לדוגמא מה הוא כתב על דוסטוייבסקי: "אחד הדברים שהקנוניזציה וחובות ההגשה בקורסים מסתירים הוא שדוסטוייבסקי הוא לא רק דגול – הוא גם כייפי. ברומנים שלו כמעט תמיד יש עלילות מעולות, מזעזעות ומסועפות ודרמטיות להפליא. יש רציחות ונסיונות רצח ומשטרה וסכסוכים של משפחות לא מתפקדות ומרגלים, בחורים קשוחים ונשים יפהפיות ומופקרות ונוכלים שמנוניים ומחלות חשוכות מרפא וירושות מפתיעות ונבלים חלקלקים וקנוניות וזונות." (לפעמים ממש בא לי לזמן את וואלאס בסיאנס לבינג' של צפייה בשובר שורות או סמוך על סול, כל כך הייתי רוצה לקרוא ביקורת שלו על הסדרות האלה. הסמויה ירדה מהמסך חמישה חודשים לפני מותו, אני קצת כועסת שהוא לא כתב עליה כלום.)

 אני חושבת שוואלאס היה חותם על מה שפראן ליבוביץ אמרה בהקשר של ג'יין אוסטן: כשאני קוראת, אני רוצה שייקחו אותי. אני רוצה להיסחף. תגידו מה שתגידו על מוצרי בידור, לסחוף הם יודעים, וואלאס ידע להעריך את היכולת הזאת לסחוף, גם אם כמוני הוא לא יכול שלא להרגיש אשם כשהוא נסחף. הוא שותף להיסחפות והוא שותף לביקורת על ההיסחפות הזאת אבל הוא מבקר גם את המבקרים שמסתכלים בבוז על ההיסחפות הזאת ואת הסופרים ש��ותבים ספרות שלא סוחפת. וואלאס הוא דוגמא מובהקת למי שיושב על דופן האקווריום במעבדה, לא פה ולא שם. והוא מבטא בצורה נהדרת וחדה וקולעת את הנוף שנשקף ממרומי הדופן הזאת, וכמה היא דקה וחותכת בטוסיק ולא נוח לשבת עליה לאורך זמן. אז אם גם אתן יושבות על הדופן הזאת, ואם כמוני אתן אוהבות לקרוא דברים שמנסחים בצורה מדויקת וקולעת את מה שאתן מרגישות, כנראה טבעו של הכיף הוא ספר בשבילכן.

 5. הספר השלישי – הגשר מת מאת יונתן תורג'מן

[ספר מקור שערכתי, יצא בסדרה "קו אדום אמנות", הוצאת הקיבוץ המאוחד]

 סוד מחדר העריכה: כבר בשלב די מוקדם של כתיבת הספר יונתן אמר לי שיהיה בו פרק על שלמה ארצי, ואני התחלחלתי. מה יש לך לכתוב על שלמה ארצי? כן, המנגינות שלו יפות ונדבקות, וכן, בילדותי קצת סגדתי ל"שוטי שוטי ספינתי", אבל איך אפשר להתייחס ברצינות למישהו שכותב שורה כמו "צמרמורת יש לי מקיפוח גם"? יונתן אמר שזה לא פתוח למשא ומתן ושאם בסוף העבודה אני לא אשתכנע ששלמה ארצי יוצר חשוב, מבחינתו הוא נכשל במשימה שלקח על עצמו בספר הזה. (ספוילר: לא נכשל.)

 אריסטו, בציטוט שבראש הפוסט הזה, אומר שלכל דיסציפלינה רמת הדיוק שלה, ושלצפות מדיסציפלינה אחת (נגיד אתיקה) לרמת הדיוק והחומרה של דיסציפלינה אחרת (נגיד מתמטיקה) זה סימן של חוסר חינוך. בפרפרזה על זה אני אגיד שלכל מדיום ולכל ז'אנר של יצירה פרמטרים משלו לאיכות, ושלחפש במדיום מסוים (נגיד קומיקס) את מדדי האיכות של מדיום אחר (נגיד ספרות) זה סימן של פיל בחנות חרסינה. אני לא יודעת אם הציטוט המסוים הזה מאריסטו עמד לנגד עיניו של יונתן, שהוא אריסטוטלי מושבע, אבל אפשר בהחלט לתאר את הגשר מת כמסע חיפוש אחר מדדי האיכות שבאמצעותם אפשר להעריך יצירות במדיום שהוא מכנה "שיר יומיומי" ואחרים קוראים לו שיר פופולרי או פזמון ואני, כדי לוודא שתבינו במה מדובר, אומר שמדובר פשוט בשירים ששומעים ברדיו.

 כי באמת, איזה סוג של יצירה יכול להיות דוגמה מובהקת יותר לגילטי פלז'ר? אני נוסעת במונית ביום שישי אחר הצהרים וברקע מתנגן "על המחנה נדלק ירח" ואני יודעת יודעת יודעת שמיליטריזם וכיבוש ואינדוקטרינציה ואיך שירים מתבנתים אותנו ללכת לצבא ומה הצבא עושה לאנשים שהוא פוצע והורג ומדכא ומה הצבא עושה מהאנשים שמתגייסים אליו ואיזה מעשים של הטרדה מינית ואונס וסתם סקסיזם מצוי ומשפיל היו בכל אותם מחנות שלווים ופסטורליים שמתוארים בשיר, ואני יודעת גם עד כמה השיר הזה ודומיו היו פס הקול המגדיר של ישראליות לבנה ומדומינת שהדירה מתוכה רבים כל כך, ובכל זאת אני לא יכולה שלא לשיר אותו בראש ולהיווכח בחצי גאווה וחצי מבוכה שאני יודעת את כל המילים ולהנות מהמנגינה וקצת אפילו להצטער כשהוא נגמר. כל הגילטי וכל הפלז'ר בקפסולה של ארבע וחצי דקות.

 הכי ��ל ומתבקש, בשבילי לפחות, להתכחש לפלז'ר. כלומר להתבייש בהנאה שלי ואז לפטור אותה בציניות ולומר שהיא בסך הכל נוסטלגיה למשהו שחקוק בי מהילדות ומהנעורים. הכי קל, במילים אחרות, לתת להנאה שלי הסבר חיצוני, ביוגרפי-סוציולוגי, ולא הסבר פנימי, אסתטי. להציג את השיר כמניפולציה, להסביר למה הוא ושירים אחרים מפעילים אותי מבחינה פסיכולוגית אבל לא לחשוב ברצינות למה בעיני הנפש שלי, שלמרבה התדהמה והעלבון לא מצייתת לצווי התודעה הפוליטית שלי, הם פשוט יפים.

 יונתן לא בוחר בפתרון הקל הזה. הגשר מת הוא ספר לא פסיכולוגי ולא סוציולוגי במפגיע. גם במקומות שבהם הוא מגיע אל סף הסוציולוגיה והפסיכולוגיה, מקומות שבהם את כמעט מתחננת שיחצה טיפה את הסף הזה, שיביא קצת מהסאבטקסט אל פני השטח, הוא לא זז מילימטר מהאסתיציזם הפורמליסטי שלו. יהי לסאבטקסט אשר לסאבטקסט, אנחנו באנו לדבר פה על שירים, לא על החברה הישראלית וגם לא על נבכי הנפש של הגבר הישראלי המצוי (אם מדברים למשל על ש. ארצי). הסאבטקסט פועם מלמטה ומבעבע בין השורות מעצם הצורך הבוער לכתוב את הספר הזה, שהוא כולו כתב הגנה ואמנת יסוד של מדיום השיר הפופולרי, בעברית ובשפות אחרות, אבל הספר נצמד לשירים בלבד, מפרק אותם לגורמים ומראה את המנגנון האסתטי המורכב שמחולל את הדבר הזה ששירים ברדיו עושים לנו,  מסביר את היכולת שלהם לשאוב אותנו למשך כמה דקות אל תוך עולם משלהם, ולמה קשה כל כך לעזוב שיר באמצע מרגע שהתחלנו להאזין לו.

 כי שיר יומיומי, כך מסביר לנו הספר, הוא לא סתם "חיבור של מילים ומנגינה, משהו שפשוט בא ביחד". כבר אמרתי שיונתן אריסטוטלי טוב ומי שמכירה את הפרשנות של ג'ונתן ליר לאריסטו אולי השתכנעה שאריסטו מעמיד מטפיזיקה של תהליכים (דווקא יונתן לא השתכנע אבל מהכפת לי, זה הפוסט שלי). ושיר יומיומי, לפי מטפיזיקת השירים של יונתן תורג'מן, הוא תהליך. תהליך של מעבר ממילים (שהאתר שלהן הוא הבית) אל מנגינה (שהאתר שלה הוא הפזמון). זאת התזה של הספר בקליפת אגוז, אבל היופי של הספר הוא לא רק בתזה עצמה אלא בעיקר באופן שבו הוא מדגים את התזה הזאת על עשרות שירים מכל קורפוס הפופ/רוק הישראלי, ובעיקר, כאמור, על השירים של שלמה ארצי, שכפי שכבר רמזתי, אני לפחות השתכנעתי מהספר בחשיבותו כיוצר. המון שירים וחלקי שירים זוכים בספר הזה לניתוח מפורט ומותח שמראה באותות ומופתים איך רכיבים שונים של המלל, הלחן, העיבוד ולעתים אפילו הביצוע תורמים בשיר המסוים הזה לתהליך שמביא אותנו מהקוטב המילולי אל הקוטב הניגוני. הספר הזה הוא בין היתר מדריך האזנה – הוא ישנה את האופן שבו אתם מקשיבים, באחריות – ולמי ששואף לכך, הוא יכול גם לשמש מדריך לכתיבת שירים. ועל הדרך, בעיני, הוא גם בית ספר לאיך כותבים ספר עיון, הספר הכי מקורי וחדשני שיצא לי לערוך מעודי.

 שלוש שנים בערך לקח ליונתן לכתוב את הספר הזה, והשנה המייסרת מתוכן הוקדשה לשלמה ארצי, שאפילו יונתן נאלץ להודות שלכתוב עליו זה (בפרפרזה שלי) לצלול אל נבכי תודעתו של הדוש הישראלי – חוויה לאו דווקא נעימה, כפי שרבות מכן ודאי יודעות. את הייסורים האלה אולי לא רואים בספר, אבל בין השורות עולה דמותו של הדוש ומבצבצת המודעות להיבט שכיניתי כאן הגילטי. ולמרות זאת, עם כל המודעות לצדדים הבעייתיים שבשירים של שלמה ארצי ואולי בפופ/רוק הישראלי בכלל, יש כאן גם אהבה גדולה לקורפוס הזה וכבוד רב גם ליצירה וגם למשיכה שלנו אליה ולהנאה שלנו ממנה. במובן הזה הגשר מת הוא הצלע הרביעית במרובע ששרטטתי: הוא לא כותב על המדיום רק מבפנים, באהבה נטולת ביקורת כמו מקלאוד, גם לא רק מבחוץ, בצינה מרוחקת כמו ז'יז'ק, גם לא מהדופן, לא פה ולא שם, באשמה שגובלת בשנאה עצמית כמו וואלאס, אלא מבפנים וגם מבחוץ, באהבה וגם במודעות ובביקורת. הוא בדיוק מה שהייתי צריכה ולא ידעתי.

 6. הגילטי והפלז'ר, קומה שנייה (ויש גם ספר רביעי)

 כפי שאפשר לראות מכותרת המשנה של הפוסט הזה, את שלושת הספרים שהמלצתי עליהם כתבו גברים לבנים. אני לא קוראת רק ספרים של גברים לבנים, אני לא מתרגמת ועורכת רק ספרים של גברים לבנים, אני לא אוהבת רק ספרים של גברים לבנים. למעשה רוב הספרים האהובים עלי אינם של גברים לבנים. ובכל זאת יצא שהמלצתי פה רק על ספרים של גברים לבנים. היה לי כיף לעבוד על הספרים האלה וכיף לי להמליץ עליהם, אבל אני גם מרגישה קצת אשמה. ככה זה. בכל אופן, הספר הרביעי מהשנה שאני גאה להיות מעורבת בו הוא דווקא לא של גבר לבן אלא של גבר שחור. זהו "בין העולם וביני" מאת טא-נהסי קואטס. הוא יצא בסדרה "קו אדום דק" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, תרגמה אותו להפליא זהר אלמקייס ואני ערכתי את התרגום. אני לא אכתוב פה המלצה מפורטת כי זה לא קשור לפוסט וגם כמה אפשר לכתוב, אבל חפשו אותו בגוגל ותבינו לבד למה כדאי לכן מאוד לקרוא אותו.

[kova-sonic]

צהוב, ורוד :)

וואו רק העליתי את הפוסט ושאלת!! מעניין אם מדובר בבוט?

צהוב - איזו מדינה היית רוצה לבקר?

באמת שבא לי להיות כרגע בארצות שכבר הייתי בהן - אבל ממש אשמח לטייל בכל מדינה כמעט. יפן נשמעת מרתקת וגם עוד המון ארצות עם תרבות ומאכלים מעניינים. נגיד איטליה כי אף פעם לא הייתי שם. גרמניה וקנדה גם כי יש לי שם חברים… בא לי לטייל המון.

ורוד (הלכנו על צבעי תות בננה מה?) - מה את/ה הכי שונא/ת באנשים?

חוסר התחשבות. מכירים את אלה שצועקים רק את הדעות שלהם ולא מוכנים להקשיב? אז זה. וגם ראש סגור לרעיונות.

[jordaalish]

האם את יודעת מה הולך עם סטטיק ובן אל ורון נשר?

האמת שלא...? פעם ב אני נשאלת את השאלה הזו ואף פעם אין לי באמת מושג מה הולך שם כי מצד אחד הם ~מסוכסכים~ אבל מצד שני זה לא בא לידי ביטוי באף מקום מלבד ערוץ היוטיוב של רון נשר אז אני לא יודעת כמה זה באמת ביג דיל.....

(אלא אם כן את/ה יודע/ת משהו שאני לא)

[idiopathia]

you know it when you’re not interested in meeting new people? and knowing them and listening to them?  I’m thinking about that guy. he reminds me of avi. so. much. maybe that’s why. I made a point of obtaining a work permit-- היה לי חלון מצומצם של עד שעה וחצי להסתובב בעיר הלא ברורה הזאת וכל מה שהיה לו אכפת ממנו זה לגרום לסיבוב להיות ארוך רק כדי שנסתובב ביחד. הוא כל כך מזכיר אותו. לול.  ואנחנו תועים ואני מנסה להתעלם מההרגשה הגוברת שמוליכים אותי שולל, שתמיד יש להם כוונות סמויות, לבנים האלה. תמיד הם רוצים משהו. זה קצת מדאיג. גם הוא מדבר על היפנוזה ועל הכישורים הרבים שלו ועל פסיכולוגיה ומנסה להצחיק אותי כשזה לא מה שאני רוצה. אני מגנט לאנשים האלה? אני כאילו תוהה... הפעולות שלי היו לא נכונות איתם? הייתי אמורה להיות מגעילה אליו? אני לא רוצה להיות כזו. אולי אני צריכה להיות רעה לפעמים, אבל זה גורם לי להרגיש מניאקית הפכפכה מטורפת. מה הם רואים בי? אין לי שרוך סגול. אני לא המש”קית ת”ש שלך, חבוב

כן, קצת נמאס לי. אני הופכת עולמות בשביל אחרים ורואה את הצורך שלהם בדחיפות עליונה. אם מישהו אומר לי שהוא צריך משהו תוך פרק זמן מסוים ומסביר לי את המצב שלו, אני מזדרזת לעזור לו, לעזאזל. ��ה לא רק הוא, זה פאקינג כל מבטיחי ההבטחות למיניהם.

חחחחחחחחח מצחיק שעד עכשיו הכרתי רק בחור אחד שהוא לא שקוף כמו כל הילדים האלה, הוא עשה הכל נכון מההתחלה, יש לו צ’יל בדיוק במידה, הוא לא מנומס איתי יותר מדי אבל הוא לא דורש ולא שם אותי במקומות לא נוחים, ודווקא הוא.. יש לו חיוך של ממזר. אני אף פעם לא מתגעגעת אליו יותר מדי - לא חושבת שאני כבר מצליחה להרגיש משהו כל כך חזק למישהו - אבל אף פעם לא בא לי לדעת שזה נגמר לגמרי.

[deathlessrebirth-blog]

מנעלים ומ״מ התירו עיי״ש נידון דידי ׳

זוהר מתוק מדבש למכירה מנעלים ומ״מ התירו עיי״ש נידון דידי ׳ קצת שאני מנד״ד, וגם יש עוד היתירים גבי קאלאשין שאינם דומיו לנד״ד, (עי׳ שש״כ פרק י��ח הערה מ״ו שהסביר בטטו״ד), ומ״ש הרה״ג הנ״ל (באות י״ג) דצרי ך להיות עכ״פ בגד לעניים, נכון הדבר אב ל סגי במה שהיא בגד לעניים עכ״פ בשעת לח אור ישראל המטר להציל מטינוף המטר כמ״ש המג״ א שם. ג) ועוד כתב הרה״ג הנ״ל שליט״א ת ם אם מכסה הגוף כמ״ש הט״ז, וכמ״ש שס״ל לפרמ״ג דגם המג״א ם״ל כן, בעי ג״כ שיכסה רוב בגוף כמ״ש הח״א נכלל נ״ו או ת ס״ד) ושו״ע הרב (סי״א) ואף שהשעה״ צ נסקנ״ז) דחה דבריהם, ולא משמע כן מט״ז ומג״א ופרמ״ג הנ״ל, כבוד הרה״ג הנ״ל עשה סניגורין לדבריהם דהרי הב״י למ ד האי הלכתא דדבר שהיא דרך מלבוש שרי להוציא משום אצולי טינוף מדין הבלני ם שמביאים הסדינים ושם מבואר בגמ׳(קמ״ז ע״ב) ובשו״ע ונו״כ דצריך שיכסה ראש ן ורובן וכמ״ש רש״י דבהכי הוי דרך מלבו ש וא״כ בבא הדין — מכסה של צעיף — צריך ג״כ שיכסה ראשן ורובן. והאמת, דהב״י למד רק שהבלנים מביאים הסדינים אע״פ שאינם מכווני ם להנאת לבישה אלא להוציא הבגד, ה״ ה גבי כל בגד אע״פ שאינו מכוון אלא לאצילי טינוף שרי, (ובאמת יש לדון למה לא הביא מדין בגד ע״ג בגד, מ״מ מדי ן בלנים רואין שאף באופן שמכוון לד״א ובכלל לא מכוון ללבישה ודומה יותר לאצולי טינוף ומ״מ מותר) אבל אין תנאי ודיני הלבישה שוין, דרק גבי בלנים דינא דבעי ראשו ורובן, ולדברי הרב (סמ״א ועי׳ תהל״ד אות כ״ח) גם גבי לבדין שאינם קשים, וכבר עמד ע״ז הט״ז(סקכ״ד) וכת ב להסבירו כיון שאינו בגד גמור, פי ־ שלעולם מצד הסדין אינו בגד להגנ ת ולהנאת הגוף אלא היא סדין שמסתפגים הנשים, ורק לובשו להוציאו ע״כ בעי שיוציאו כדרך בגד עכ״פ ובכה״ג שאינ ו בגד ותורת ההיתר שלובשו כצורת בג ד בעי ראשו ורובו כדכתב רש״י שכן דרך לבישה, וכן מבואר בכל הפוסקים (עי ׳ לשון הרב סי׳ ל״ז ומ״א) דכל בגד שאינ ו עשוי ללבוש ואינו בא להגנת הגוף כגו ן לבדים שאינם קשים או סודר (במקו ם

[speedilysporadicfestival-blog]

משנה ערוכה בפ״ז דמנחות

נגד משנה ערוכה בפ״ז דמנחות (עד:) דמנחת נסכים אין בה לכהנים כלום וכולה כליל לאישים על גבי המזבח עיי״ש, ואם כן אין כאן שום שיריי ם כלל. וגם דברי הרשב״א ז״ל בחידושי ו שם תמוהים מאד בזה. וגם הבין שם בדברי הרי״ן מיגש ז״ל מה שהוא ההודאה r ■ p ספד בשביל' םי היפוך המבואר בדבריו עיי״ש בדבריו ואין להאריך בזה כאן.

בחסות זוהר מתוק מדבש וגם בעיקר תירוץ התום׳ דשיר בתודה לא משכחת לה אלא בתודה זו בלבד שמביאין לתוספת העיר והעזרה, לא משמע הכי מלישנא דברייתא שם דקתני שיר של תודה בכינורות וכד, ופירש רש״י שיר של תודה היו אומרים שם בכינורות וכד, ומשמע דשיר זה מיוחד לעולם לכל תודה, אלא דשם היו אומרים אותו בכינורו ת ובנבלים וכד. וכן מתבאר מלשון רש״י בתהלים שם, ובסידור רש״י שם, דעל כל זבחי תודה היו אומרים מזמור לתודה, ועל כרחך צריך לומ ר דלא סבירא ליה כמו שכתבו התוס׳. אבל לפי מה שביארנו רש״י לטעמיה אזיל דסבירא ליה דקרבן תודה קרבן חובה הוא לכל אותן שצריכין להודות, ואם כן כשאירע נס לציבור שמתחייבים להביא קרבן תודה שפיר הוה ליה כשאר קרבן חובה של הציבור שאומרים עליו שיר זה של מזמור לתודה, ואין ��קום כלל לקושית התוס׳ שם. [ז] אכזנם דעת התוס׳ נראה דתודה לאו חובה היא כלל, וליכא תודת חובה אלא זו שמביאין לתוספ ת העיר והעזרה. וכן נראה דעת הר״מ ז״ל שלא הביא בשום מקום בהלכותי ו דארבעה שצריכין להודות חייבין להביא קרבן תודה, וההיא דאמרינן בפרק הרואה דד׳ צריכין להודות לא הביאה אלא בפ״י מהל׳ ברכות (ה״ח) לענין ברכת הגומל עיי״ש, ומשמע דסבירא ליה דק רבן תודה של חובה ליכא כלל ואינו בא אלא בנדר או בנדבה בלבד, וכן נראה מהקדמת ו לפירוש המשנה (סדר קדשים) ובפירו ש המשנה למנחות (פרק התודה) עייש״ה. ולכאורה דעת הרמב״ם והתוס׳ מוכרחת מדאמרינן בפ״ב

[notyouraverageharlot-love-blog]

אמאי לא נזכר שם בגמ׳

אמאי לא נזכר שם בגמ׳), קעו בשבילי סימן יב ההודאה וגם הרי שם בגמ׳ חשיב סדר ונוסח הוידוי, כיצד מתודה חטאת י עויתי פשעתי, וכל ה��וסח הזה להוידוי בפרוטרוט אינו שייך לשלמים כלל. וגם כיון שעיקר הבאת שלמים אינם בחיוב לא שייך לומר שהוידוי הוא בחיוב גמור.

בחסות ילקוט יוסף

אבל בכלליות לפי המצב ולפי העני ץ שמביא השלמים לרצות, ואם מרגיש שצריך לבקש מחילה וסליחה או איזה שמץ עוץ, שפיר שייך להתודות (ובדרך כלל מקודם כל קרבן צריך לשוב, שהרי זבח רשעים תועבה, וכמו שמצינו בכל אלו המקומו ת שהזכרנו, וכמו בחוני שהרגיש שדיבר בלשון קצת קשה היה כאן התנצלו ת עמך ישראל שאינם יכולים לסבול ומפני צערם עשה כן) וזה היה הוידוי. שהרי גם לרש״י שפירש להתודו ת איפה היה הוידוי בדברי הוני המעגל, וצ״ל כנ״ל. ולפי זה י״ל שאחר שחישב הר״מ ז״ל שם חיוב הוידוי על חטאת עון חטאת וכר וגם הנוסח המיוחד שצריך לומר על זה, מסיק אחר כך שעל שלמים אינו מתודה, כלומר שאין חיוב ולא נוסח מיוחד שכל זה לא שייך לשלמים. ולא בא למעט וידוים לפי הצורך השעה ולפי הרגשתו, אלא רק אומר דברי שבח, וגם אמירת דברי שבח אינו בחיוב גמור, אלא מסברא דנפשיה קאמר, שהרי ודאי אם זה חיוב מדאורייתא או מדרבנן איפה מצינו דין זה. כז. והנה אם נימא שמזמור לתודה קאי אדברי שבח שהבעלים אומרים בשעת סמיכה, על כל פנים יש מקור לדברי הר״מ ז״ל, בפרט אם דוד יסדה הרי זה מדברי קבלה, אך י״ל שזה רק בתודה ולא בסתם שלמים, אך הר״מ ז״ל לא הזכיר שום דבר בנוג ע לתודה. ואולי משום זה דוקא נקטו האחרונים החתם סופר והלבוש הנ״ל (סי׳ ז וסי׳ יא עיי״ש באורך) שמזמור לתודה אינו ענין כלל לאמירת דברי שבח לדעת הר״מ ז״ל, שהוציא זה מדעתו שיראה לו כן מסברא דנפשיה,

[alien-priincess-blog]

מזה שגם על תודה

(ושמעינן מזה שגם על תודה מתודה דלשון תודה והודאה הם נמי המוב ן של וידוי ואף שהזוהר הק׳ דרש הקרא הכל אשלמים דבעי תודה ולא על קרבן תודה, מכל מקום פשטיה דקרא קאי אתודה). ומה שכתב שמכפר על מצות לא תעשה אולי הכונה אלאו הניתק לעשה, דלא עדיפי השלמים מעולה. או י״ל שקאי ללא תעשה היכא שעבר עליה בשוגג, עיין ברמב״ן על התורה (ייקרא א ר בא״ר) אבל בשוגג אין עליהם שום נשיאות חטא, ואין צריכין ריצוי כלל. ובמדרש תנחומ א תצוה (פ׳ טס שהשלמים אינן באין אלא לכפרה שהן באין על מצות עשה, יעו״ש וביד יוסף. [ועי׳ בזוהר הק׳ (ח״א פט:) קדבנו כגון שלמים דאתין על שלום. קרבנכם כגון חטאין ואשמו ת דאתיין על חטא ואשם, ונראה דשלמים אינן באין על חטא ולכפרה].

ארגז לספר תורה ב, וכדברי הימים (ב ל כב) מזבחים זבחי שלמים ומתודים לה׳ וגו׳, וברש״י ז״ל בזה״ל ומתודים על זבח תודה ומודים לה׳ על הנס שנעשה להם שזבח תודה על נס חוא בא יעו״ש. ונראה מדבריו ששני דברים עשו וידוי וגם מודו על הנס, ועיי״ש בתרגום רב יוסף ��ני גרסאות ״ומודין ״ (הוי״ך בפת״ח) ״ומהודן״ (הוי״ו בחול״ם), ובאמת שני הלשונות יש לתרגם ולפרש הן על ההודאה הן על וידוי. ועי׳ במצודות דוד (שם) ומתודים על שלמי התודה הבא להודות עליו על הנסים. וברלב״ג (שם) שהיו מתודים לה׳ על השלמים בסלכם ידיהם עליהם כדי שיכופר להם העון, יעו״ש. הרי שדעת הרלב״ג שהיו שלמים ולא בשביל' סי ^ יב ההודאה הסג תודות, והיה וידוי ממש על העוץ בשעת סמיכה, הרי שסבידא ליה שגם בשלמים שייכא כפרה וגם וידוי בשע ת סמיכה. ואף שסדר הכתוב הוא מזבחים ומתודים, שלכאורה נראה שהוידוי היה אחר הזביחה, מפרש הרלב״ג שהוידוי היה בחיים בשע ת סמיכה. והאחרונים רצו להביא מכא ן יסוד נאמץ לשיטת הרמב״ם ז״ל הנ״ל שבשלמים ��ומר דברי שבח, אבל זה רק לגי׳ התרגום ומהודן (ולא ומודי ן ־ הוי״ו בפת״ח כנ״ל) וגם הרי לשיטת

[goldenxcali-blog]

והתקיעה בחצוצרות

ששירה והתקיעה בחצוצרות עולים ביחד, ולפי זה אם לא היה תקיעו ת בכהנים לא היה שירה כלל. ובפרט להדעות שקראו ההלל קאי ללוים. והלל זה עוד לא נברא ולא נתגלה עוד בעולם. וכן מבואר להדיא במכילתא הנ״ל ששירה ראשונה נאמרה במצרים , שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, וזה קאי לשיר של לילה (לאחר שפרעה שלח להם). ועיין במדרש רבה (בא פ׳ יח ת) באותה שעה ותחזק מצרים על העם, והן קוראין את ההלל. ב. שוב מצאתי בתוספתא בפ״ח דפסחים ה״ח (דקחשיב הדברים ששוה פסח מצרים לפסח דורות) בזה״ל, פסח מצרים טעון שיר ופסח דורות טעון שיר. ולכאורה היה אפשר לומר דזה קאי על חשיר שאומרים בשעת אכילת הפסח. וי״ל דלר׳ עקיבא דסבירא ליה בברכות (ט.) חפזון דישראל, אם כן היה אפשר להם לאכול הפסח כל הלילה, ואחר חצות כשאמר להם פרעה צאו וגו׳ התחילו לומר השירה הראשונה הללו עבדי ה׳ ולא עבדי פרעה. (ובאמת שיל״ע שמשמע מהגמ׳ שעיקר השירה בליל פסח היא דין בהלילה ולא באכילת הפסח, מהא דהשיר יהיה לכם כליל התקדש חג, בפרט אז תיכ ן בשעה שנשתחררו היה החיוב בהלל והודאה למקום).

בחסות תיקים לספר תורה אבל החסדי דוד מפרש לדבר י התוספתא טעון שיר בין בעשית ו בין באכילתו. ולכאורה זה סותר בשבילי סימן יא ההודאה המא להירושלמי והמכלתא הנ״ל, שנראה שהשירה הראשונה אמירת הלל הללו עבדי ה׳ היה דוקא אחר חצות לאחר שנשתחררו. וגם צ״ע לפי שיטת התוספתא שהלוים קראו ההלל. אם כץ איך זה היה שייך בפסח מצרים, וגם התקיעות שמעכבות בשירה ובכהנים. וכל זה לא היה במצרים וכל אחד עשה הפסח בביתו. ואולי לזה מביא בתוספתא שפסח מצרים היה נעשה בג׳ כתים, וכן הוא בירושלמי הנ״ל יעו״ש שבזה נעשה צירוף ביחד. והיה גם במצרים שבא בכנופיא שבזה מקבל צורה של

[magical-dullahan-witch-agat-blog]

אכילת הפסח

בשעת אכילת הפסח י שהיה קודם חצות. ונראה מזה שאמירת הלל בליל פסחים אינו צריך להיות דוקא על אכילת הפסח [ועיין לקמן סימן י״א]. יא. אך במשנה פסחים (צה.) הראשון טעון הלל באכילתו והשני אינו טעון הלל באכילתו, ובגמ׳ שם השיר יהיה לכם כליל התקדש ח ג לילה המקודש לחג טעון הלל, יעו״ש. וכר״ן לפסחים בפרק ערבי פסחים (כה: מדה״ס) דפסח מצרים לא נהג אלא לילה ויום ולמחר היו מותרין במלאכה ובחמץ יעו״ש. וצ״ע א ם בלילה היה סתם איסור מלאכה בזמן הקרבת הפסח ואכילתו, או גם קדוש ת החג, ולכאורה לא מצינו גדר כזה שמקצתו היה קודש ולמחר היה חול, אם לא דנימא שקודם מתן תורה היה הלילה הולך אחר היום שלפניו וכמו בקדשים, וכאן האיסור מלאכה גם היה משום קרבן הפסח הקרבתו ואכילתו.

ארגזים לספר תורה ןשו״מ בהתורה והמצוה להמלבי״ם פ׳ בא עה״פ (שמות יב לד) וישא העם את בצקו טרם יחמץ, שהעיר על חלק ממ״ש כאן בענין איסור חמץ ואישתמיטתיה דברי הר״ן הנ״ל]. אך י״ל לכאורה דבזמן הנס שהיה שנצחו האויב היה חיוב הלל לא מפאת שנתקדש בחג, אך לדורות לקבו ע שיהיה חיוב הלל מפני שנצחו האויב בעת יציאתם ממצרים, לזה בעינ ן שיהיה זמן לילה המקודש לחג דוקא. יב. ויש להסביר זה לפי מה שכת ב השאלתות דכד מטא זימנ א דאיתרחיש להו ניסא לישראל כגון חנוכה ופורים מיחייב לברוכי כר, בחנוכה על שרגא בפורים על מקרא מגילה וכר יעו״ש (וישלח כס. והרמב״ן כתב בתורת האדם, ואין בין הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל לבין הרואה נר חנוכה אלא שזו קבוע ה ביומא וזו תלויה במקום, יעו״ש. ונראה מדבריהם שכמו שיש חיוב הודאה על המקום שאידע הנס כן יש חיוב הודאה בזמן כשיגיע אותו הזמן, אבל על הזמן לבד לא מברכין, שצריך שיהיה איזה חפץ שמזכיר הנס כמו נר חנוכה או קריאת המגילה. וגדר הלל בליל פסח הוא נמי מחמת הזמן כשמגיע, וגם החפ ץ

[kova-sonic]

כפולות של 2, ו 43 ;-)

אוקיי! תודה על כך ששאלת! 2.מאיפה אתם? אני מפ’‘ת. כן,עיר בתי החולים. 4. קראש נוכחי? Idk 6.שם אהוב? וואו אין לי מושג. לא חשבתי על זה בעבר.8.מי אתם מהפיג'מות? אילן. או גרי. המרמור והציניות.10.שיר אהוב? מצחיקים אתם. כאילו אפשר לאהוב רק שיר אחד ולא בערך אלף וכל הזמן להחליף ביניהם..12. שיר שתמיד כשאתם שומעים אותו מצב הרוח שלכם משתפר? זאת שאלה מעניינת יותר. אני אלך על Aviation של ה the last shadow puppets. זה שיר עם קצב שונה מכל השירים האחרים שלי,אבל הוא מזכיר לי את הטיסה שלי לקליפורניה כי הקשבתי לו דרך מה שבריטיש אירוויז הציעו במטוסים האלה (ובחרתי בו כי זה מצחיק לשמוע שיר שהשם שלו הוא תעופה בעצם כשאתם על מטוס) ומאז יש לי אסוציאציה של השיר הזה עם התחושות במטוס שהיו באותו רגע חושך כמעט מוחלט ורוגע של כל המקום. זה לאו דווקא משפר לי את מצב הרוח,אבל זה כן מנתק אותי קצת מהמצב רוח הקודם לתוך אותו זיכרון במטוס החשוך שטס בלילה.14. החמצה גדולה בחייכם? הגאווה שלי מנעה ממני המון דברים בעבר. אילו רק ידעתי בזמ��ו שאף אחד לא יחשוב עליי פחות אם אשנה את דעתי ואתגמש קצת. 16. אם הייתם רוצים להחליף גוף עם מישהו עם מי הייתם מחליפים? שאלה קשה. לא חשבתי על זה בעבר. באמת שאין לי מושג. ולמרות שאני בן אדם לא בריא עם מערכת חיסונית חלשה.. קשה לי לדמיין דבר כזה. לא בא לי להחליף גוף עם אדם אחר. ההשלכות הנפשיות של זה יכולות להיות הרסניות.. 18. כוח על? שליטה מוחלטת בזמן! משעמם לי? להריץ אותו. בא לי לאכול אבל אין לי כוח להכין משהו? לעצור אותו ולהתגנב למסעדה או מקום שמוכר אוכל ולהתפרע. בגרות? לעצור את הזמן ולהוציא את הספרים. רצון לטייל? מקפיאים את הזמן,לוקחים כלי רכב ונוסעים איתו על האוקיינוסים.20. איפה אתם הכי רוצים להיות כרגע? לא ידוע לי. אבל לא בא לי להיות כרגע בישראל. בא לי לטייל במקומות כמו שוודיה. 22. מה אתם רוצים ללמוד? יש לי כמה מקצועות שמעניינים אותי! החלטתי שאני אלמד בעתיד במאת האחוזים גיאופיזיקה/גיאולוגיה. מעניין אותי גם להתמחות יותר במחשבים וללמוד אולי עיצוב גרפי בשביל לדעת איך לצייר במחשב סוף סוף.24. איפה אתם יושבים בבית הספר? שורה ראשונה,אבל בצד וצמוד לחלונות. השנה זה גם יצא מול המחשב,מה שעזר להמון מורים.26. מורה שנוא? מהשנה - סמדי/פרנסין המורה שלנו למגדר. איכ. קראנו לה פרנסין כי היא ממש מזכירה. ממש אבל. לא רק תווי הפנים והשיער שהתאימו בול - אלא גם שהיא שמה סוודר אדום פעם וזה פשוט נראה בול כמו פרנסין. היא מורה נוראית שלא ידעה בכלל טיפה של כבוד וערכים לתלמידים שלא היו מיושנים. היא לימדה פאקינג נורמות חברתיות מגדריות אבל לא שיש מגדרים שונים ותרבויות שונות. היא דיברה על מה שהחברה מבקשת מכל מגדר ואז ילדה אחת התעצבנה על כך והרימה יש לשאול אותה ובו זמנית להראות שהיא לדוגמה לא מגלחת את בתי השחי שלה - אז המורה הסתכלה עליה בגועל מובהק והתעלמה ממנה. מה לעזאזל גברת?! את מלמדת את זה. רק שהיא גם לא ידעה ללמד אז כל מה שזכרתי בשיעורים שלה זה התרעמות עליה. היא לקחה מילד את הבקבוק שלו וזרקה לפח פעם כי הוא החזיק אותו.. דפוקה לגמרי.לא עוזר שהיא הייתה היועצת אבל גרמה לאנשים לבכות...28. איזה כשפים אתם? כנראה אש. 30. דבר שתמיד גורם לכם לבכות? העתיד שלי. לא לול הוא גורם לי לרצות למות. אממממ אין לי מושג. אין דבר שפשוט גורם לזה ישר וכל פעם שהוא עולה לי לראש יש בכי. אין לי כזה. עניין של מצב רוח.32. דבר שאתם ממש גאים לגביו? לכל דבר יש טוב ורע אבל האוספים השונים שלי והציונים שלי נראה לי. גם אם בספורט בקושי הגעתי ל75 בשנים האחרונות.34. הדיל ברייקר הכי גדול במערכת יחסים? כ�� מערכת יחסים כלשהי - ידידות חברות והלאה והלאה - לא אסבול גזענות והומופוביה ודברים דומים להם. זה מראה על ראש שסגור לקידמה ולגדילה האנושית. 36. טאמבלר קראש? אין לי קראש אבל יש לי טאמבלר פריינדס וזה כולכם!38. הוט או יס? יש לי הוט אבל הם לא מי יודע מה 40. רקע של הטלפון שלכם? האמת העלתי אותו במיין שלי יחסית לאחרונה אז אין לי כוח לצלם לכאן.42. (התשובה להכל) זמר/להקה אהובים? כרגע כנראה שאם המקום הראשון תופסים או imagine dragons או falling in reverse 43. פאנדום ניצחי/ פאנדום ראשון? אין לי מושג קלוש איזה פאנדום היה הראשון שלי ולכולם ממילא חזרתי עם הזמן אז idk 44. עברית או אנגלית? בעברית קל לי טיפה יותר להתבטא בדיבור,אבל אנגלית היא יותר טובה. לא משנה שכיף לי לרשום בעברית ויוצא שבהרבה מקרים תיקנתי אנשים - האנגלית זכתה בי.46. מדינה אהובה לטייל בה? אין לי אחת קבועה כי בא לי לטייל בכל העולם. באמת.48. עבודת החלומות? פיתוח ועיצוב מכשיר שישנה את העולם לנצח50. אוזניות או רמקולים? אוזניות + קבלו ממני צעקה אשכנזית בטירוף שעכשיו 2 בצהריים ואנשים ישנים שנ’'ץ!!

אז תודה לך אדון-נימוס. האסק הראשון כאן בבלוג שייך לך.שלחו לי עוד דברים!

[mrols-blog]

למהרש״א במגילה

אגדות למהרש״א במגילה (יח.) וכיון שבאת עבודה באת הודאה (בגמ׳ שלנו הגי׳ תודה), נראה דהך הודאה מלשון וידוי הוא על הקרבן והיינו זבח תודה, שעל הזבח שמביא אדם מתודה עליו. והיינו דמסיק עבודה והודאה חדא מילתא, דהוידוי שייך בכ״מ על הקרבן כו׳, יעו״ש. וכ״ה בסידור הר״ש מגרמיזא (סי׳ לח) בזה״ל, ואחר עבודה הודאה כו׳ דכתיב וישא אהרן, זובח תודה יכבדנני, סמוך לזביחה הודאה וכו׳, דעבודה והודאה חדא היא דהזובח הוא שמתודה על קרבנו. (ויעו״ש בהג׳ מהגר״מ הרשלר ז״ל שהניח בצ״ע שמפרש הודאה מלשון וידוי במקום תודה. ולפי״ד דבריו צודקים . ובסליחות ליום ה׳, תודתי זביחתי ־ בהתודות חטאתי תהא כקרבן תודתי. ועי׳ לקמן בסי׳ י״ב ובספרי בשבילי העבודה שהארכתי בזה באריכות לבאר דעות הראשונים בזה). ח. ולפי זה מלת תודה כולל ג׳ ענינים, הא׳ הודאה ושבח למקום. הב׳, ענינו של וידוי. והג׳,

תורה קרבן תודה ממש. והנה וידוי על שאר הקרבנות הלא הוידוי על ידי חטא ועון בא, אבל בתודה שעיקרה אינה בשבי ל חטא רק בתור שבח והודאה וצריכין גם כן וידוי אף שהוידוי אינו בשבי ל חטא ועון, לזה אמר משה רבינו ע״ה שהוידוי לתודה משובח יותר מכל שאר וידוי שעל חטא ועון, ולזה התחיל ואמר מזמור לתודה להודיה עם וידוי על קרבן תודה. ולפי זה לא צריכיז לעשות מחלוהת הירושלמי עם סד בשבילי סימן ז ההודאה כל הראשונים דדא ודא אחת היא, תודה ווידוי והודאה. ולפי זה יש לפרש דברי הירושלמ י כמיץ חומר, שכיון ששמע משה בציווי והתודה גודל כחו של וידוי שמכפרת, פתח במזמור לתודה, כלומר שהוידוי יהיה על תודה שלא באה על חטא, רק לשם הודיה, אז אפילו בזמן שקיבל רוב טובה וגם נסים מהקב״ה, שגם אז יכיר החובה להתודות וכנ״ל, וההודאה עם הוידוי יהיו משולבו ת ביחד, ודו״ק. ואין סתירה מהירושלמי לדעת