deathlessrebirth-blog

[deathlessrebirth-blog]

כגון העורף והאזניים

בחסות ילקוט יוסף כגון העורף והאזניים). עכ״פ לכ״ע אין דעת המג״א וט״ ז ופרמ״ג שבעי רוב הגוף, ומה שכת ב הרה״ג הנ״ל שליט״א עוד לחלק בין בגד זה לרעי״ן באנע״ט של נשים, שהנשים מכונת בעודף על הצעיף להנאת הגוף כיון שג ם עכו״ם הולכים כן משא״כ אנשים אלו דברים אין להם שיעור וערך כלל ומה״ת לומר כן ולחלק בעלמא, ומה״ת לילך בתר עכו״ם, ובכלל להם יש כל מיני בגדים לכסות כל חלקי הפנים ועורף מפני הקו ר אלא שאינם מלבושי יהודיים, ובודא י בנד״ד אין שום מקום להחמיר כלל, וכמ ו שהתירו רעי״ן באנע״ט של נשים כמו כן מותר גם נד״ד והן הן הדברים, בפרט שיש הרבה עוד לצרף שיטות המתירים חגור ה עג״ח כמבואר בבי״ש שם, (ובשש״כ פרק יח הערה מ״ג בשם הגרשז״א זי״ע, כלל א כייל דכל שמגין על הגוף ולא על הבגדים נחשבת ללבישה ולא לאצולי טינוף). ד) עוד כתב הרה״ג לאסור מחש ש שיסירם ככלות הגשמים כמו שידוע שדרך להסיר פלעסטיק ככלות הגשמים, ואנ ו רואין שחששו לכל דבר שהדרך להסיר ו מחשש שמא יסורו ויעבור על איסור הוצאה, ואדמוח״ו זי״ע בתשובה הנ״ל ד ן בזה ואסר מה״ט לאנשים במכסה הרגיל והתיר לנשים לענין רעי״ן באנ״ט מטעם ��עבה״ג(סי׳ פ׳) שהביא המחה״ש (סקכ״ג) והעבה״ג התיר מטעם כי כל טעם חש ש שתסיר להראות צעיפי שבת התפארו ת הנאות ועי״ז תזכור שהוא שבת, ודימ ה לזה אדמוח״ז שם נידון הבאנע״ט שאין היא נושאת עמה השקית הכיס המיוחד לוה להניח שם הרעי״ן באנע״ט ועי״ז יזכור שהוא שבת וכמ״כ נד״ד, והרה״ג הנ״ל חלק ע״ז דנידון של העבה״ג שאני דשם איירי רק באופן שכל טעם חשש הסרה שרוצ ה להראות צעיפי שבת משא״כ נד״ד אי ן החשש שרוצה להראות השריימל אל א שאין דרך להניח פלאסטיק על הכובע ככלות הגשמים, אמנם אנו רואים מדבר י העבה״ג שחידש מעצמו שאם יש דבר מ אור ישראל שמזכירה שהוא שבת מותר ע״כ דמה שילבישו זאת שם לחתונת וכיוצ״ב היינו אדמח״ז זי״ע דבר הדומה המזכירה שהוא משום שלובשים אז בגד שבת) הדמיון שבת, וכמו כן נידון דידן ששטריימל עולה יפה יפה להתירו וכן דעת הרבנים מיוחד לשבת וכסוי זה מיוחד לשבת, (אף הגדולים שחתמו להתיר. להבין ענין שעבוד מלכיות צריך להקדים מה דאיתא בתיקונים (יט מב, א) והובא בראשית חכמה (פתיחה לשער היראה) על פסוק (קהלת יג ,

[deathlessrebirth-blog]

וכונתו ורצונו רק

matok שאין דרך לבישתו כך) וכונתו ורצונו רק להוציאו צריך שיתלבש בו דרך מלבו ש ראשו ורובו, אבל שאר כל הבגדים שהם בעצם בגד להנאת הגוף ועשוי לכך א ו שהיא בעצם בגד ומונח ומתכוון לאצול י צער לא אמר אחד מעולם שבעי ראש ו ורובו, אלא דוקא גבי סדינים וסוד ר ולבדין שאינם קשים, כיון דבעצם אינם בגדים אי מצד איכותן דלבדין שאינן קשין אי מצד שהם מיועדין לסדינים, וכ ל ההיתר להוציאו כיון שלובשו דרך מלבו ש בזה קבעו שדרך מלבוש היא ראשו ורוב ו כמו שהי׳ רוב הבגדים, ואף שיש מלבושי ם שאינם מכסים רוב הגוף מ״מ בהני שאינם בגדים ואין מוצאים להנאת לבישה ולהגנ ת הגוף אלא שהתירו שלובשן דרך מלבו ש בזה דוקא שלובשן דרך בגד בזה קבע ו ראשו ורובו — ולדעת הרמב״ם לשיט ת הב״י רק שגדולים די שיכולים לכסו ת ראשם ורובם — וכ״ז רק בדבר שאינו בג ד מחמת עצמו, אבל כל שבא להגנת הגו ף והיא בעצמותו חומר של בגד אף אם יהי׳ דרך הנחה שאינו מתעטף ומתכוון לאציל י צער בודאי לא בעי ראשו ורובו, והב״י הביא בשם הרוקח שמותר ללבוש הטלית תחת המקטרון ק״ו מסדינים שמביאים על הפרק לט הבלנים ומדין הלבדץ ועיי״ש והביא ו המחבר בסעי כ״ט וכי ס״ד שבעי ראש ו ורובו ואף הרב בסעי׳ ל״ה הביאו ולא נזכ ר ראשו ורובו. (ובזה י״ל שבאמת הרב והח״א ל א חולקים על המג״א דהם איירי שלוקח בג ד שאינו ללבישה כגון בגד עב שמצד הבג ד הוא בגד שאינו ראוי ללבישה, וכמו שכתב הרב שם (סי״א) מיד אחרי זה, וד״ל וא ף שמתכונת להציל מטינוף בלבד אם אינה מונח על ראשה בלבד אלא מתעטפת ב ו רוב גופה כדרך מלבוש ואע״ם שהוא בג ד עב וגס שאינו ראוי לה ולא היתה מתעטפ ת בלא הגשמים מותרת לצאת בו אפילו הוא שק יריעה והמילה פי׳ מיני בגדים גסי ם עכ״ל, ואינה מכוונת להנאת לבישה אל א לאצולי טינוף ואולי מש״ה כתב רוב הגו ף שכולל בגדים גסים שאינם ראוים ללביש ה הוי ממש דומיא דבלנים שמביאים סדיני ם שאינם מצד עצמם ראוי ללבישה ע״כ בעי ראשו ורובו, אבל המג״א לא איירי מבגד גם ועב ע״כ לא בעי רוב גופה, וכנ״ל אליבא הפרמ״ג איירי שמכסה קצת מגופה

[deathlessrebirth-blog]

מנעלים ומ״מ התירו עיי״ש נידון דידי ׳

זוהר מתוק מדבש למכירה מנעלים ומ״מ התירו עיי״ש נידון דידי ׳ קצת שאני מנד״ד, וגם יש עוד היתירים גבי קאלאשין שאינם דומיו לנד״ד, (עי׳ שש״כ פרק י״ח הערה מ״ו שהסביר בטטו״ד), ומ״ש הרה״ג הנ״ל (באות י״ג) דצרי ך להיות עכ״פ בגד לעניים, נכון הדבר אב ל סגי במה שהיא בגד לעניים עכ״פ בשעת לח אור ישראל המטר להציל מטינוף המטר כמ״ש המג״ א שם. ג) ועוד כתב הרה״ג הנ״ל שליט״א ת ם אם מכסה הגוף כמ״ש הט״ז, וכמ״ש שס״ל לפרמ״ג דגם המג״א ם״ל כן, בעי ג״כ שיכסה רוב בגוף כמ״ש הח״א נכלל נ״ו או ת ס״ד) ושו״ע הרב (סי״א) ואף שהשעה״ צ נסקנ״ז) דחה דבריהם, ולא משמע כן מט״ז ומג״א ופרמ״ג הנ״ל, כבוד הרה״ג הנ״ל עשה סניגורין לדבריהם דהרי הב״י למ ד האי הלכתא דדבר שהיא דרך מלבוש שרי להוציא משום אצולי טינוף מדין הבלני ם שמביאים הסדינים ושם מבואר בגמ׳(קמ״ז ע״ב) ובשו״ע ונו״כ דצריך שיכסה ראש ן ורובן וכמ״ש רש״י דבהכי הוי דרך מלבו ש וא״כ בבא הדין — מכסה של צעיף — צריך ג״כ שיכסה ראשן ורובן. והאמת, דהב״י למד רק שהבלנים מ��יאים הסדינים אע״פ שאינם מכווני ם להנאת לבישה אלא להוציא הבגד, ה״ ה גבי כל בגד אע״פ שאינו מכוון אלא לאצילי טינוף שרי, (ובאמת יש לדון למה לא הביא מדין בגד ע״ג בגד, מ״מ מדי ן בלנים רואין שאף באופן שמכוון לד״א ובכלל לא מכוון ללבישה ודומה יותר לאצולי טינוף ומ״מ מותר) אבל אין תנאי ודיני הלבישה שוין, דרק גבי בלנים דינא דבעי ראשו ורובן, ולדברי הרב (סמ״א ועי׳ תהל״ד אות כ״ח) גם גבי לבדין שאינם קשים, וכבר עמד ע״ז הט״ז(סקכ״ד) וכת ב להסבירו כיון שאינו בגד גמור, פי ־ שלעולם מצד הסדין אינו בגד להגנ ת ולהנאת הגוף אלא היא סדין שמסתפגים הנשים, ורק לובשו להוציאו ע״כ בעי שיוציאו כדרך בגד עכ״פ ובכה״ג שאינ ו בגד ותורת ההיתר שלובשו כצורת בג ד בעי ראשו ורובו כדכתב רש״י שכן דרך לבישה, וכן מבואר בכל הפוסקים (עי ׳ לשון הרב סי׳ ל״ז ומ״א) דכל בגד שאינ ו עשוי ללבוש ואינו בא להגנת הגוף כגו ן לבדים שאינם קשים או סודר (במקו ם

[deathlessrebirth-blog]

שאם לובשתו להצילה מצער אף בדבר

בחסות ספר הזוהר שאם לובשתו להצילה מצער אף בדבר שאינו דרך מלבוש שרי לעולם לצאת אף להציל מטינוף, וזה לשון שו״ע הרב אב ל אם מתכוונת להציל גופה מצער שלא יפו ל הדם על בשרה ויתייבש ונמצא מצערה ״הרי זה נעשה מלבוש גמור כשאר מלבושים״ שהם עשויים להגנת הגו ף ומותרת לצאת בו אף שאינו עשוי כעין מלבוש גמור, הרי שאף מה שאינו בג ד הרגיל לצאת אך שעשוי להציל מצער נעשה בגד גמור כשאר מלבושים ופשטות מותר לצאת אף כשמכוונת רק לאציל י טינוף כעת. והרה״ג מוהרמז״ז הנ״ל שליט״א, כתב דבבגד ע״ג הצעיף שמיירי בי׳ המג״ א ומתירו צריך לכוון להנאת לבישה להגן ע ל הגוף אבל אם פעם יוצא בזה בלא הנאת לבישה אסור כיון שאינו בגד גמור, וכ ן דייק לי׳ מלשון המג״א(סקכ״ג) שכתב וא ם כונתה שלא יצטערו אותה הגשמים שרי, ודייק מיני׳ דדוקא אם כונתה לזה ותלו י בכונתה, אבל עי׳ לעיל דלענ״ד זה אינו וכונת המג״א אדלעיל מיני׳ אדרך הנחה בלי עיטוף שמותר אם מכוון להגין על הגוף, וז״פ הב״י כתב הגמ״ר דאסור לנשים לצאת במכסה על הצעיף משום דאצול י טינוף היא ולפי״ז הא דתניא יוצאין בשקי ם מפני הגשמים שכתבתי בסי׳ זה צ״ ל שלובש השקים להציל גופו שלא יוזק מליחות המים, פי׳ וכיון שכן שרי לצא ת אף שכונתו לאצולי טינוף כיון שנעשה בג ד עי״ז, ונמצאת אומר שדבר שלובש ומכס ה חלק מהגוף ולפעמים מגין על חלק מהגו ף מותר תמיד לצאת בזה בשבת אף שכע ת ממין רק להציל מטינוף. וראיתי בתשובה בזה הנידון להגאו ן בעל עמק התשובה שליט״א שמדמה ניד״ד לנידון קלאשין ע״ג מנעליו שדיברו מזה הפוסקים להתירו(בי״ש סי׳ ל״ט), והנ״ל ניד״ד עדיף מיני׳ טובא שהרי מכסה ג ם חלק מהגוף מה שאין הכובע מכסה וכדע ת הפרמ״ג וכמ״ש שם, וגם שלפעמים בודא י מגין על הגוף וכנ״ל, וכונתו בודאי למה שכתב הבי״ש בתחילת דבריו לדבר י השואל שאם הי׳ הקאלאשין מגין מהקור בזמן תגבורת הקור הי׳ נחשב תמיד לבג ד אף שלובשו לאצולי טינוף כנ״ל, וכ ן מסקנת הדע״ת (סי״ד) ובזה בודאי הדמיון עולה יפה, אך למסקנת הבי״ש דס״ ל שאינם מצילין הגוף מליחות הואיל ויש ל ו

[deathlessrebirth-blog]

ולדיעה שני׳ בסעי׳ ל״ו שיש לפעמים הנאת

ולדיעה שני׳ בסעי׳ ל״ו שיש לפעמים הנאת לבישה נחשבת בגד גמור ומותר לצאת אף לאצולי טינוף, ובדבר זה מה נחשב דרך עיטוף הרי מבואר בשער״צ(סקנ״ז) דדע ת התו״ש בדעת המג״א דדרך עיטוף פי ׳ שמעטפת את הצעיף ודעת הפרמ״ג (להשות דעת המ״א עם דעת הט״ז) דהכסוי מלבד מה שמעטפת מתארכת ומכסה קצת מהגוף, ואם אינו דרך עיטו ף אלא דרך הנחה אסור, ושוב כתב וא ם כונתה שלא יצערו אותה הגשמים בכ ל אופן מותר, הכונה על מה שאינה מתעטפ ת כנ״ל, אלא מונח על ראשה דאסר לי ׳ הגמ״ר הנ״ל, היינו דוקא אם מתכונת כע ת לאצילי טינוף אבל אם כונתה כעת להצי ל גופה מגשמים שרי אף שאינו דרך מלבו ש גמור כנ״ל, אבל במתעטפת דמיירי היינו שמעטפת בה הוא מלבוש ונעשה מלבו ש גמור בודאי שרי אף שאינה מתכונת כע ת להנאת לבישה כמו כל מלבוש דלעי ל והיינו המרי״ל, (משא״כ אם מתכסת בדב ר שאינו נכפף כלל כההוא דסעי׳ כ״א בתיבה קופה ומגדל לעולם אסור אף אם מתכונ ת להציל מצער דלאו דרך מלבוש כלל הוי). ומזה דנו גדולי הדור זי״ע כמבוא ר בספריהם לאסור לצאת במכסה המכסה רק הכובע בלבד. א) מטעם הפרמ״ג הנ״ל, ב) אף לדברי התו״ש לעולם אינו בא להגן ע ל הגוף שהרי אם יש לו כובע ישן נוש ן לעולם לא יכסה עליו פלאסטיק, א״כ לעולם לא בא לאצולי צער לא נעשה מלבוש כלל ואף לדעת התו״ש אסור , והמתירים דעתם שמידת ו כמידת כוב ע ועליו מהודק, ובשעת שיטוף גשם גדו ל מגין על הגוף הרי זה מלבוש גמור, כידוע , ואדמח״ז זי״ע שם חושש עכ״ז לאסו ר מחשש שיסירם ככלות הגשמים. ומה״ט התיר אדמוח״ז זי״ע במנח״י הנ״ל לנשים לצאת במכסה הנקרא רעי״ן באנע״ט דהיינו שמכסה את הראש מקו ם הצעיף וגם העורף והאזניים וחלק מהפנים, על הפרק לז דאף אם לא נתיר מצד מה שמכסה א ת הראש שלא יחדרו הגשמים מתוך הצעיף, אבל חלק העודף של הצעיף המכסה גם א ת הפנים והאזניים וחלק העורף ולפעמים יש בו הנאת לבישה וגם מתעטפת בה הוי מלבוש דרך לבישה ושרי לצאת בזה בשב ת אף שכעת מתכונת לאצולי טינוף. עכת״ד. ובאמת כן מבואר(בסי״גן גבי בגד נדה

בחסות זוהר

[deathlessrebirth-blog]

בסי״ד דדבר שהוא בגד מותר ללובש ו

בסי״ד דדבר שהוא בגד מותר ללובש ו אפילו משום אצילי טינוף, ולא בעינן הנאה בשעת לבישה, ורק נתחדש שם שאף שיש לו כונה לאצילי טינוף מותר. אבל תיבה קופה ומחצלת שאינו נכפף כלל אין לו דין בגד ואף שמוציאו להגן ע ל גופו מפני הגשמים אסור(סכ״א) שק יריעה וחמילה פי׳ בגדים גסים (ועי׳ מש״ ב סקע׳׳ג) כיון דדרך הרועים לצאת בהם לאצולי צער הגוף מותר כל אדם לצא ת בהם דה׳׳ל בגד, וכן מבואר בסעי׳ ל״ה לבדין הקשים מחמת קושיותן אינן צור ת בגד ואסור ורכין שרי דרך מלבוש עיי״ש. ב) והנה כתב המחבר (בסי״ד) דדב ר שהוא דרך מלבוש מותר אפילו אינו ב א רק לאצולי טינוף כיון שהיא דרך מלבו ש מותר אפילו אם לובשו כעת משום אצול י טינוף, ומקור הדבר הוא הב״י שהביא בש ם האגור שהסרבלים שיש להם מאחור י קפוצי מותר ללבוש אף לאצילי טינוף כי לפעמים מתלבשים בהם להציל מהקור ודוקא בתפורים כמ״ש הב״י שאז מצי ל לפעמים מהקור, וע״כ נעשה בגד, שמות ר אף שלובשו לאצולי טינוף, ודוקא דבר אור ישראל

בחסות למכירה זוהר מתוק מדבש שהיא דרך מלבוש אבל דבר שאינו דרך מלבוש אסור ומה״ט אסר בכים של זב, ומה״ט אסר בהגמ״ר לנשים לישא מכסה על ראשם לכסות צעיפה דלא הוי דרך מלבוש, ע״כ. וכתב ע״ז ברמ״א (בשם הגמ״ר הנ״ל) שאסור לאשה בבגד ע ל צעיפה דאין זה דרך מלבוש, וע״ז הביא המג״א בשם המהרי״ל שבגד שרגילי ם הנשים העניות לצאת בחתיכת בגד פשת ן על הצעיף כשיורדין הגשמים להצי ל מטינוף המטר מותרת גם העשירות לצא ת דהוי בגד לכ״ע אף אם מתכוונת כע ת להציל מטינוף, וכתב המג״א שמשמ ע ממהרי״ל שאפילו חתיכת כתב ב״פ כ ל שמתעטפת דרך מלבוש שרי, והגמ״ר שאסר היא רק באופן שמונח עליה ולא מתעטפת בה, וכשיוצאת דרך מלבו ש מותר בכל אופן כדעת המהרי״ל והכונה בדרך מלבוש היינו דרך עיטוף, ואף שכעת מתכונת להציל מטינוף מ״מ הוי בגד גמו ר ושרי וכמ״ש המחבר, אבל שיהי׳ מונח על ראשה בלי עיטוף בדרך הנחה בעלמ א אסור דאינו בגד וכמ״ש הב״י בדעת הגמ״ר, ואין מחלוקת בין הגמ״ר ומהרי״ל. הרי לן מזה דכל בגד שהיא דרך עיטוף

[deathlessrebirth-blog]

כל דבר שבא להג ן

שכונתו לבגד עג״ב. ג) כל דבר שבא להג ן ולהועיל לגופו של אדם ועשוי באופן של א יפול ויבוא לאתויי מותר כהא דסי״ג אם קושרתו שלא יפול הדם ולא תצטער, דכיון שבא להועיל ולהגן לגוף האדם ולא משום אצילי טינוף מותר, ובכלל זה דב ר שיש לו לגוף צורך בהם כהא דסי״ט. על הפרק לה א) והנה (בסי׳ ש״א סעי׳ ל״ו) יש שגי דיעות, דיעה ראשונה מתיר לצאת בשני חגורות זה עג״ז דס״ל כל שהוא בג ד שרגיל לצאת בהם אף שיוצא בכמה בגדים זעג״ז מותר, כיון שהוא לבוש בדבר שהו א דרך מלבוש מותר לצאת בהם לעולם , ואינו משא דבטל לגופו כמ״ש הרמב״ם, ו��דעה שניה האוסר חגורה ע״ג חגור ה ומתיר בגד ע״ג בגד, החילוק מבוא ר בתוס׳(נ״ט ע״ב ד״ה תרי) ורא״ש ראשוני ם מובא בב״י (ד״ה שתי חגורות) שכתב ו שבגד ע״ג בגד מותר שיש לו הנאה בזמן קור גדול וחגורה ע״ג חגורה אין לו שו ם הנאה ע״כ לא נעשית בגד, ובגד ע״ג בג ד יש לו הנאה בזמן הקור גדול פי׳ כיון

בחסות זוהר מתוק מדבש שבבגד ע״ג בגד יש מציאות פעם שיש הנאה כגון בימות הקור גדול ע״כ נחשבת תמיד כבגד ומותר לצאת בהם אף שכעת אין לו שום הנאה כמבואר בב״י, וכן נפס ק בסעי׳ ל״ו ברמ״א, כלומר דכל בגד נעשה בגד ע״י שיש לו הנאה ממנו פעם א ו שיתכן לו הנאת לבישה כמ״ש שו״ת בי״ש (סי׳ ל״ט) (ואף לא מצינו שיתנו שו ם הגבלה על כמה בגדים זע׳׳ז מותר, אלא אפילו בהרבה מותר כיון שיש מציאו ת כגון בקור גדול שיש הנאה בבגד על גב י בגד, ע״כ הוי בגד ע״ג בגד דרך מלבו ש ומותר אפילו בהרבה בגדים זה על גב זה , ולכאורה אפילו יותר ממה שלובשים בקו ר גדול, וכן משמע בשו״ע (סל״ו ברמ״א) שהביא האי דינא דשני כובעים זע״ג זה אפילו לצורך חבירו, שכן דרכו בחו ל לשים כובע גדול ע״ג כובע קטן, ומלשונו משמע דמותר מה״ט אפילו כובע גדול ע״ג כובע קצת קטן ומשוקע, כיון דכעת כבר נהוג בחול לילך כובע ע״ג כובע ואין צריך שיהי׳ מדויק כמו בחול גדול ע״ג קטן, וכמ״ש המחה״ש (סקמ״ט) והרב (סקמ״ג) וערה״ש, ורק בחגורה על גבי חגור ה שבשום פעם לא הוי הנאה לי׳ אסור — ואולי גם כמ״ש האחרונים דחגורה הוי רק משמש בגד ולא בגד בפ״ע) וכן מבוא ר

[deathlessrebirth-blog]

לדון שיש חשש שיסירו כשיפסיק הגשם

לדון שיש חשש שיסירו כשיפסיק הגשם , גם מצד שאינו מלבוש לחול, על כ ן לדעתי אסור לצאת בזה בשבת. הנלע״ד כתבתי בעזרתו יתברך שמו, א׳ לסדר ויחי ח׳ טבת תשנ״ו לד אור ישראל הרב מנחם מאיר ווייסמאנדל רב רקהל תורת חמ״ד נייטרא - מאנסי לברר דמותר לצאת בשבת בפלסטיק שנתחדש לאחרונה על השטריימ ל משא ומתן בדברי הגרמ״ז זילבר שליט״א בדבר שנחדש מכסה ניילו ן לשטריימל להצילה מגשמים, שמכסה ומגין גם על חלק מהגוף דהיינו האזניים והלחי והעורף, הואיל ומכס ה גם חלק מהגוף הוי מלבוש, והואיל ומיועד רק לשבת אין חשש שיסיר ם ככלות הגשם, וע״כ מותר לצאת בז ה בשבת בזמן שמכסה גם חלק מהגו ף כנ״ל. הנה הובא לידי תשובתו הרמה ש ל הרה״ג המפר מוהר״ר מנחם זכריה זילבר שליט״א בעמח״ם שו״ת מאזני צדק ולמעשה דעתו לאסור הנ״ל, אמנם להלכ ה לענ״ד אין בכדי דבריו לחלק בין כסו י לנשים הנקרא רעי״ן באנ״ט אשר בתשוב ה לאדמוח״ז זי״ע מנח״י(ח״ג סי׳ כ״ו) ובעו ד פוסקים שהתירוה בפשיטות וכל זה שייך בנד״ד ע״כ נחזור על פרקא דא. הגה בסי׳ ש״א מבואר שדבר שהו א ��עצם בגד ויש לו צורת בגד מותר לצא ת בהם בשבת, ויוצאים בבגד ע״ג בגד , ולהלכה לא בעינן שיהי׳ לו שום הנאה בבגד בשעת לבישתו, כמבואר בשו״ע (סעי׳ ל״ו) ובב״י שם דאין צריך ליהנות מהבגד, ומותר להוציאו אף לצורך חבירו. ובגדר מה נקרא מלבוש מבואר בשו״ע ונו״כ כמה אופנים, א) פשטות כל שהו א דרך לבישה כמבואר כמה פעמים בשו״ע ולהלן מבואר לכאורה דהיינו שיש לו א י פעם הנאת לבישה. ב) בשער״ת סק׳׳ א (מביא בשם הברכ׳׳י בשם מהר״י מולכו ) שגדר בגד הוא בגד שלובש כזה בחו ל וכונתו לכאו׳ מ״ש הרמ״א סכ״ג ואות ן עגולים ירוקים וכר ומבואר בנו״כ (עי׳ מש״ב סקכ״ג) שההיתר כיון שהדרך לצא ת בהם גם בחול הוי דרך מלבוש והכונה אף שאינו בגד דרך עיטוף, וכן מבואר ג ם בשדע ונו״כ סעיף ל׳, ולכאורה כונת מר׳׳י מולכו על דבר שאינו בגד גמור, א ו

zohar