#מהשמיים

[inbaliya-blog]

refrigerator

refrigerator מקרר משמיים (עמוד 77, ברוכה את) בדירה המשותפת היה לנו מטבח קטן ולא היה לנו מקרר. התחלנו לחפש מקררים יד שניה במודעות בעיתונים. נסענו בעקבות מקררים בכל רחבי חיפה, והם היו משומשים, מסריחים ובמצב מחריד. ויתרנו ונשארנו בלי מקרר.  הודעתי שאת המקרר הנכון אנחנו נמצא ברחוב, בחודש הקרוב ושהוא יהיה במצב טוב. יצרתי מחשבה קוראת למקרר טוב, גדול ותקין. בינתיים, השתמשנו רק במוצרים יבשים כפסטה…

[hamgashit]

האם הכנתי מרחב מוגן בסימס בניסיון להכיל את המצב? בהחלט. האם מדובר במקלט שכלולים בו בין היתר רהיטים חצי שבורים שהשכנים מסרבים פשוט לזרוק? כמובן. האם הוספתי חנוכייה, עוגת שיש וספר תהילים כחלק מציוד החירום בשביל הסימס שלי? בוודאי. אבל מי בכלל ידעה שיש אופציה במשחק להיפגע ממטאור שנופל מהשמיים אם את לא בורחת לממ"ד בתוך דקת ההתרעה שהמשחק נותן לך כמו פיקוד העורף?! הכל סימולציה בתוך סימולציה בתוך סימולציה בתוך גיהנום. לפחות הצמחייה ממש יפה בכל מקום 🧡

[hakdamat-sefer-hazohar]

ציאת רבי שמעון מהמערה

.185 רבי פינחס היה מצוי לפני רבי רחוּמַאי, בשפת הים של כנרת. ואדם גדול ושְׂבע ימים היה רבי רחומאי, ועיניו כָּהו מראות. אמר לרבי פינחס, שמעתי בוודאי, שיוחאי חברנו, יש לו מרגלית, אבן טובה, בן. והסתכלתי באור המרגלית ההיא, שהוא יוצא כהארת השמש מנרתיקה, ומאיר את כל העולם.

ביאור הדברים. המלכות בכל תיקוניה, נקראת אבן טוב, ונקראת מרגלית. ואמר, שיוחאי חברנו, יש לו מרגלית, אבן טובה, בן. שכבר זכה במלכות, בכל תיקוניה וקישוטיה. והסתכל ברוח הקודש, באור של המרגלית, שהיא מאירה כאור השמש, ביציאתה מנרתיקה, שהוא תיקון העתיד של המלכות, שתהיה אור הלבנה כאור החמה, שאז היא מאירה כל העולם כולו.

והנה, אחר שאור המלכות נעשה לאור החמה, ועלה עד השמיים שִׂיאה, הנה האירה מהשמיים עד לארץ, בעמוד אחד של אור, לכל העולם כולו. והיה מאיר והולך, עד שהספיק רבי שמעון לתקן כיסא דעתיק יומין כראו��.

והרמז הוא, שכבר זכה לשנ�� הגילויים שבגמה"ת, שהם:

א. ששת הפסוקים, מהפסוק, השמיים מספרים, ועד הפסוק, תורת ה' תמימה,

ב. וששת השמות הכתובים, מהפסוק, ואין נסתר מחמתו, עד סוף המזמור.

כי הנאמר, האור עומד מן השמיים עד הארץ, ומאיר כל העולם, רומז על ששת הפסוקים. ועד שיבוא עתיק יומין, ויישב על הכיסא כראוי, רומז על ששת השמות.

.186 ואותו האור עומד מן השמיים עד הארץ, ומאיר כל העולם, עד שיבוא עתיק יומין, הכתר, ויישב על הכיסא כראוי. כלומר, עד גמה"ת. ואותו האור כלול כולו בביתך, כלומר בבִתו. כי בתו של רבי פינחס, הייתה אשת רבי שמעון בן יוחאי. ומהאור שנכלל בביתך, יוצא אור דק וקטן, שהוא בן בתו, רבי אלעזר. ויוצא לחוץ, ומאיר את כל העולם. אשרי חלקך. צא בני, צא. לך אחרי אותה המרגלית, המאירה את העולם. כי השעה עומדת לך.

פירוש. כי בתו של רבי פינחס בן יאיר, הייתה אשתו של רבי שמעון. ונמצא, רבי שמעון כלול בביתו של רבי פינחס בן יאיר. הכוונה היא על רבי אלעזר, שיצא מהאור שנכלל בבית רבי פינחס בן יאיר, שהאור הוא רבי שמעון ואשתו, ורבי אלעזר יצא והאיר כל העולם כולו.

.187 יצא מלפניו, ועמד להיכנס באונייה. והיו עימו שני אנשים. ראה שתי ציפורים, שהיו באות ועפות על הים. הרים קולו ואמר, ציפורים ציפורים, הרי אתן מעופפות על הים. הראיתם את המקום, שבן יוחאי שם? חיכה מעט. אמר, ציפורים ציפורים, לכו והשיבו לי. עפו והלכו. נכנסו בים והלכו להן.

פירוש. כי רבי שמעון ברח מפני המלכות, שציוותה להורגו. והסתתר הוא ובנו במערה אחת, ולא ידעו איפה הוא. וע"כ יצא רבי פינחס בן יאיר לבקשו באיי הים.

.188 מטרם שיצא לאונייה, והנה באו הציפורים. ובפיה של אחת מהן מכתב אחד. וכתוב בתוכו, אשר רבי שמעון יצא מהמערה עם רבי אלעזר בנו. הלך רבי פינחס אליו. ומצא אותו שהשתנה, וגופו מלא נקבים ופצעים, מרוב הישיבה במערה. בכה עליו, ואמר, אוי שראיתיך בכך.

אמר לו רבי שמעון, אשרי חלקי, שראית אותי בכך. כי אם לא ראית אותי בכך, לא הייתי כך. פתח רבי שמעון במצוות התורה ואמר, מצוות התורה, שנתן הקב"ה לישראל, כתובות כולן בתורה בדרך כלל.

פירוש. כי מרוב שנים שישב במערה, היה מוכרח לשבת שם בתוך החול, כדי לכסות עירומו ולעסוק בתורה. מחמת זה נוקב ונפצע בשרו.

בכה עליו רבי פינחס ואמר, אוי לי, שראיתיך בכך. ענה לו רבי שמעון, אשרי חלקי, אשר ראיתני בכך. שאלמלא לא ראיתני בכך, לא הייתי בכך. כלומר, שלא הייתי זוכה לגילוי סודות התורה. כי כל רוממות חכמתו הגדולה, זכה באותם י"ג (13) שנים, שהיה מוסתר במערה.

פתח רבי שמעון ואמר, כל המצוות שבתורה, שנתן הקב"ה לישראל, הן כתובות כולן בדרך כלל, בפסוק, בראשית ברא אלקים, עד המאמר, ויהי אור. כמו שביאר הזוהר הפסוק בראשית ברא אלקים, שהיא מצוות היראה ועונשה. ובה כלולות כל המצוות שבתורה.

[the-catboy-minyan]

אני לא יכול לדמיין את הכאב שהוא הרגיש בשבועות והימים שעברו כשהיום הולדת שלו התקרב, איך שיהיה בלתי אפשרי לחגו�� יום כזה כשהבת שלו בשבי ואשתו חולת סרטן, עד שהיום הגיע והוא קיבל את המתנה מהשמיים שהיא החדשות הטובות שחלק מהסיוט הזה סוף סוף נגמר והבת שלו בבית בחיים.

אני כששמעתי את זה בכיתי, אני לא יכול לדמיין איך הייתי מגיב אם הייתי בנעליים שלו.

אבא של נועה ארגמני קיבל את המתנה הכי טובה בעולם ליום ההולדת שלו היום, הוא קיבל את הילדה שלו בחזרה.

[shiur-lo-chashuv]

אשכרה כתבתי את הפאנפיק של שטיינביט צופות בכוכבים, ע"פ הפוסט של @letaot-ze-magniv . תהנו

שירה הזמינה את כולם לצפות בכוכבים בצוותא בחצות, אבל אף אחד לא בא.

טוב, בסדר. שיהיה. גם סטיב ג'ובס ידע שלנהל אנשים מבחינה חברתית זאת מטלה מסובכת.

שירה ישבה על סלע, ליד הפחמים שנשארו מהמדורה, וחיבקה את ברכיה בידיה. היא יכולה לצפות בכוכבים גם בעצמה. אפשר ללמוד המון מהשמיים ומכל מה שסובב אותנו. ומהטבע בכלל! זה למה היא כל כך רצתה שיצאו קצת מיבנה יחד, יעברו חוויה משותפת של התעלות נפשית. אבל מילא. היא תצפה בכוכבים לבד.

שירה שמעה מאחוריה מישהו - או, היא הבינה מהר, מישהי - מדליקה סיגריה. היא החניקה אנחה, בתקווה שהמעשנת תחסוך בתגובות הלעגניות הסטנדרטיות שלה.

כוכבה - כי באמת, מי עוד זאת היתה יכולה להיות - התיישבה לידה לאט. "את ממש באת לצפות בכוכבים?"

שירה חייכה באיפוק. "כן, אני חושבת שאם אנחנו כבר מחוץ לטווח של זיהום האור אז צריך לנצל את ההזדמנות ואולי להפסיד קצת שעות שינה אבל--"

"אז פשוט באת לשבת פה, אפילו בלי סיגריה?", כוכבה קטעה אותה. "לשבת ולא לעשות כלום?" היא לקחה שאיפה מהסיגריה ונשפה עשן באיטיות. הרוח, כמובן, החליטה לנשוב בכיוונה של שירה.

"כוכבה, את יכולה בבקשה לכבות את הסיגריה?", שירה אמרה בטון שמרמז על תחילת אחד מהנאומים שלה, ונופפה מול פניה בשביל לסלק את העשן. "אנחנו באנו לפה בשביל להתנתק מהעירוניות, ואני גם חייבת לומר שאם את חייבת לצאת לסיגריה באמצע הלילה אז יכול להיות שההתמכרות שלך יוצאת משליטה לחלוטין ו--"

"בסדר, בסדר, רק שתשתקי שנייה," רטנה ומעכה את הסיגריה על אבן. "אוף, חשבתי שאולי עוד יש מדורה. קר נורא כאן, אי אפשר לישון."

כבר כשהם יצאו, שירה שמה לב שכוכבה לא באה לבושה לטיול בטבע - איפור, עקבים, מכנסיים צמודים. היא איכשהו הצליח�� להסתדר עד עכשיו, אבל לא משנה כמה מישהי יכולה ללכת בעקבים, היא לא יכולה להתחמם בחולצה חושפנית עם נצנצים.

"אמרתי לך שהיית צריכה להביא משהו יותר פרקטי," אמרה שירה.

"בסדר, אז אמרת."

"וזה גם לחלוטין לא אחראי להשאיר אש דולקת בלי השגחה, אז תדעי לא לצפות שהמדורה תהיה דלוקה בלילה."

"בסדר, שיהיה."

"ואם כבר דיברנו על בטיחות עם אש, אני ממש חייבת לבקש ממך להיזהר אם את עומדת לעשן בטבע--"

"בסדר! שמענו! לא צריכה לשגע על כל דבר קטן!", כוכבה התרגזה. "אבל קר זה קר, מה את רוצה שאני אעשה."

הן שתקו לכמה דקות. לבסוף, שירה התקרבה לכוכבה על הסלע שעליו הן ישבו, ופרסה מעל שתיהן את הג'קט הגדול והחם שהיא הביאה איתה.

"תודה," מילמלה כוכבה, והתקרבה לשירה. בשביל חום הגוף, כמובן.

"אין בעד מה," ענתה לה שירה, וניסתה לא לעקם את האף מהריח של הסיגריות שנדבק אליה.

"אז מה, מה יש לצפות בכוכבים?", שאלה כוכבה. היא דיברה בשקט - מה שהיה יוצא דופן עבור כוכבה - וראשה היה כמעט מונח על כתפה של שירה.

"יש קבוצות כוכבים שאנשים קבעו לפני אלפי שנים," ענתה שירה בזהירות, מקווה לא להזמין עוד קטיעה מצד כוכבה. "יש דמויות, יש סיפורים. היסטוריה, אגדות, מיתוסים." נימת קולה הפכה לחולמנית, כאילו היא חיה בעולם משלה. כוכבה תמיד חשבה שזה חמוד. כשהיא מדברת ככה לקבוצה זה לחלוטין בלתי נסבל אבל בשיחה בין שתיהן זה חמוד. לא מאוד חמוד, אבל קצת. כמות ממש סבירה של חמידות.

"מה, ואת יודעת ממש לזהות אותם? את כל המיתוסים והאגדות?"

שירה שתקה לכמה שניות. "לא."

כוכבה גיחכה. "יאללה, מי כבר צריך את זה. תמציאי משלך."

"אני לא ממש יודעת איך," אמרה שירה בחוסר ביטחון. "כלומר, רוב קבוצות הכוכבים זה פשוט כמה קווים. זה אף פעם לא באמת נראה כמו משהו."

"מה, והמתיוונים ידעו איך משהו אמור להיראות? שירה, זה כוכבים. זה נקודות בשמיים. יש את הספרים האלה של החיבור של הנקודות, אז תדמייני לך עיפרון ותחברי את הנקודות."

"יוונים," אמרה שירה בשקט. "אבל יודעת מה, אולי."

שירה נשכבה על הגב בשביל זווית נוחה יותר לצפייה בכוכבים. כוכבה נשכבה לצידה, והראש שלה היה מונח על הכתף של שירה. מטעמי נוחות, כמובן, אי אפשר להישכב אחת ליד השנייה כמו קרשים, זה פשוט לא עובד, זה יהיה לא נוח... אבל שירה בכל זאת דמיינה קצת איך השיער הבלונדיני של כוכבה מתערבב עם התלתלים שלה.

שירה הרימה את ידה והושיטה אותה למעלה, בשביל להצביע על השמיים. היא הזיזה אותה לאט, בקווים קצרים, כאילו מותחת קו דמיוני בין הכוכבים. "נראה לי שאני רואה שם פרח נרקיס."

"איפה? אני לא מצליחה לעקוב."

"תראי שם, מימין לירח ואז קצת למעלה, יש את הכוכב שנמצא קצת רחוק מההוא שהכי קרוב אליו משמאל--"

"מה מה מה? תחזרי ��נייה אחורה, משמאל לירח--"

"לא, מימין לירח ואז קצת למעלה."

"אה. אה, נראה לי שאני רואה. אבל זה נראה יותר כמו מין כרובית רקובה כזאתי."

"מה כרובית רקובה? זה נרקיס! תראי שם את עלי הכותרת, את העיקול של העלה--"

"בואנה, אל תתחילי לי פה את השטויות האלה," אמרה כוכבה, אבל החיוך ניכר בנימת קולה.

"טוב," אמרה שירה בחזרה. היא חייכה והמשיכה לצפות בכוכבים, מנסה לאתר צורות מוכרות. "יש שם עגלת סופר."

"זה לא איזה שם שם קבוצת כוכבים כזאתי?", תהתה כוכבה. "עגלה, דובה, גדולה, קטנה, משהו?"

"כן. אבל זאת נראת לי כמו עגלת סופר."

השיחה המשיכה ככה למשך כשעה. שירה הסתכלה על הכוכבים, וכוכבה גם כן עקבה אחרי הצורות שהיא הצביעה על��הן, ומדי פעם הגניבה מבטים לפניה של שירה, המוארות באור הכוכבים.

הן שכבו בשתיקה למשך כמה דקות, זו לצד זו.

"אולי כדאי שנחזור לאוהלים," אמרה שירה בשקט וניסתה להסוות את אי-הרצון שבקולה.

"אין מצב, אני לא זזה מכאן עכשיו," אמרה כוכבה בקול מנומנם. "תישארי כאן, מה אכפת לך. את כמו רדיאטור, את. אל תלכי."

"מה האחרים יגידו בבוקר? זה לא בדיוק לעניין, כוכבה. אני המנהלת שלך, בכל זאת."

"נקודה טובה, האמת," מלמלה כוכבה, כבר חצי ישנה. "עם אור ראשון את קמה ומעירה אותי, וכל אחת חוזרת לאוהל שלה. סגור?"

"סגור."

"דיר באלק אבל, חסר לך שלא תעירי אותי. אני לא אשמע את הסוף של זה מניסים."

"אין בעיה."

שירה נתנה לעצמה להירדם. ואם הנוכחות של כוכבה לידה היתה נעימה, אז מה זה משנה. היא לא צריכה לדאוג לגבי זה. זה באמת לא אומר כלום. באמת.

[boker-tov-gidi-gov]

באתי להמליץ לכם על סדרת המופת החדשה של ערוץ 13, מגן דוד דרום

ואם אתם צריכים דיאלוג שישכנע אתכם שזה זהב,

״איך קראתם לילד?״

״אלאור״

״אלאור? אתה יודע מי זה אלאור?״

״בטח, זה מלאך שבא מהשמיים להושיע את עם ישראל, זה כתוב בספר שופטים״

״אה, אוקיי, חשבתי ש...״

״זה כמובן לפני שהוא הביא אבן בראש לפלישתי כפות והביא לקרע בעם, כמעט הייתה מלחמת אחים״

״אז אלאור? מכל השמות בעולם?״

״כן, זה דווקא הולך לנו טוב עם התאומים - יגאל ועמיר״

[berl-balagula]

אני מבין שברגעים קשים אלה אתה רוצה נחמה, תחושת סיום ודואג דאגה כנה לעמיתיך האזרחים. בעיקרון מגיע לך את מה שאתה רוצה. מעשית אתה תקבל זין ביחד איתי, והמשך שחיתות שלטונית והגנה על זכויות מיעוט על חשבון הרוב. לא כי מגיע לך אלא כי זה מה יש. ליבי יוצא אליך. מהשמיים תנוחם.

כמה חטופים עוד צריכים למות לפני שתקום כאן ממשלה נורמלית שבאמת דואגת לאזרחים.

[miraculousladybugisrael]

הקו הפתוח - חלק 17: תפיסה\נפילה

"סליחה," הוא אמר, מרפה את אחיזתו שוב ומחכה שהיא תרחיק את ידה.

למרות שהיא לא.

היא רק הזעיפה את פניה בזמן שהיא השאירה את ידה נחה על לחיו. אצבעותיהם עדיין שלובות אלה באלה.

"אמ," הוא אמר, מבולבל, "את רצית שאפסיק לעשות את זה?" הוא הרים את ידיהם השלובות, מנענע אותן מעט.

היא הסתובבה ולחשה, "אני לא יודעת."

היא... היא לא ידעה?! איך היא לא ידעה? זה אומר- מה זה אומר? שהיא סוג של רצתה שהוא יעשה את זה?

"את-?"

"יש לנו מזל שיש הרבה כוכבים הלילה, נכון?" היא אמרה בקול, מביטה שוב אל השמיים.

היא נשמעה לחוצה, וזו הייתה תגובה שהוא מעולם לא קיבל ממנה לפני כן. אם שינוי הנושא זה מה שהיא הייתה צריכה בכדי להרגיש בנוח, אז הוא ייתן לה לשנות או��ו. הוא קירב את ידיהם אל פניו פעם נוספת, בשביל לראות מה יקרה. היא לא אמרה כלום.

"אני חושב שזה קשור אלייך, גברת ��זל," החתול השחור אמר. הוא נישק את ידה במהירות.

"אתה חושב? אם זה ככה-" היא כחכחה בגרונה, עדיין מסתכלת מעלה- "הלוואי והיינו יכולים לראות יותר כוכבים."

פס של אור חצה את השמיים. החיפושית התפעלה ברגע שהוא עבר והחתול השחור העמיד פנים שהוא חוטף אותו מהשמיים, וסגר את ידו לאגרוף בשביל לשמור עליו בפנים.

"המשאלה שלך היא הפקודה שלי," הוא אמר, פותח את ידו מול פניה.

היא צחקקה, זה היה קול מדהים. "וואו, תודה!" היא לקחה את הכלום שהיה בידו והחזיקה אותו בשביל להתפעל שוב. "זה יפה!"

היא סוג של רוצה שאני אעשה את זה.

"כמעט יפה כמוך."

"פלרטטן אחד." החיפושית דחפה את כתפו עם שלה.

"רק איתך."

במקום להרחיק אותו ממנה, היא זמזמה וחזרה להתפעל מהשמיים.

אז... היא רוצה שאעשה את זה?

"אם המשאלה שלך לא תעבוד, אני מבטיח שאביא לך יותר כוכבים," הוא אמר.

"אשמח לראות אותך מנסה."

"הו, אתגר! את רוצה לבחון את האהבה שלי כלפייך? אז בסדר."

החיפושית כיווצה את שפתיה ברגע שאמר את המילה 'אהבה'.

"אז את רוצה שאני אעשה את זה או לא?" הוא נישק את ידה שוב, מאפשר לשפתיו להישאר על ידה הפעם.

היא נעה באי נוחות, אבל אחיזתה באצבעותיו התחזקה. "עדיין לא החלטתי."

"אני חושב שאת רוצה." הוא נישק את קצות אצבעותיה. אחת אחרי השנייה.

"אני בדיוק אמרתי שאני עדיין לא יודעת!"

"אז למה לא ביקשת ממני להפסיק? אם התשובה הייתה לא, היית אומרת לי לפני הרבה זמן." הוא הדגיש את הנקודה שלו בנשיקה על כף ידה, ואז הוא פגש את עיניה, מכריח אותה לדחוף אותו ממנה. היא פשוט בהתה בו.

איפה שהיה פעם ספק ובלבול במוחו של החתול השחור, התפשטו עכשיו וודאות ושמחה. "את מתאהבת בי," הוא לחש. "תכחישי את זה."

"חתלתול-"

"תכחישי את זה." הוא חיכה 10 פעימות לב בדממה שנוצרה ביניהם לפתע ואז שאל, "את לא יכולה, נכון?"

היא נענעה את ראשה בשלילה, עיניה סגורות.

האם הוא ידע מה היא שמחה לפני הרגע הזה ממש? כל דבר טוב שקרה לו אי פעם התאדה ליד ההרגשה הטובה שהתזוזה הקטנה הזאת גרמה. "אני מבטיח שאם לא תוכלי לעמוד בפניי אני אתפוס אותך."

"אני עדיין לא יודעת. אני... אני עדיין לא יכולה לענות לך על זה."

"אז אל." הוא חיכה לזה כל כך הרבה זמן. הוא יכול היה לחכות עוד קצת אם זה מה שהיא הייתה צריכה. "אבל תדעי שאהיה כאן בשבילך, לא משנה מה תחליטי."

קרדיט ל sariahsue ב ArchiveOfOurOwn The Open Line - Chapter 1 - sariahsue - Miraculous Ladybug [Archive of Our Own]

[mnaasilveira]

חדש häven ו ert חדש

חדש häven ו ert חדש

_______________________________________________________________ _______________________________________________________________ “ואז ראיתי שמים חדשים וארץ חדשה, כי השמים הראשונים והארץ הראשונה הלכו לעולמם, וכבר לא היה ים. ראיתי את עיר הקודש, ירושלים החדשה, יורדת מהשמיים מאלוהים, מוכנה ככלה לבושה יפה לבעלה. ושמעתי קול רם מהכס אומר, ‘תראו! מקום משכנו של אלוהים הוא כעת בין בני האדם, והוא ישכון…

[thecharacterbible]

2:1-זקיף ונו ואר

לאחר שבלע נוסחת חייל-על ניסיונית, רוברט ריינולדס הנמוך הפך לזקיף, ולו רק במוחו. בקרב מתמיד עם הצד האפל שלו המכונה הריק, הזקיף נשכח ומת, הוא קם לתחייה ונעלם. גם אם הוא אחד הגיבורים הגדולים ביותר של כדור הארץ, הוא גם אחד הסכנות הגדולות בעולם.

נו-ואר היה החבר הצעיר ביותר בצוות דיפלומטי של קרי שהועף מהשמיים לאחר שהגיע לכדור הארץ. נו-ואר היה היחיד ששרד. לאחר מכן הוא נשבע לנקום בכל האנושות, אך לאחר מכן הוטל עליו להגן עליהם בשם ה-Kree, להפוך לקפטן מארוול ולאחר מכן למגן. לאחר שנאלץ לצאת מהנוקמים, הוא יהפוך לחלק מהנוקמים הצעירים.

[unavoidableslutt]

מרגיש שכבר אמרנו הכל

בירושלים יורדים מהשמיים הפתיתי שלג הראושנים לשנה הזו הייתי אמורה להיות שם כבר עכשיו אם לא מהפכות החיים. האצבעות קשות להזזה, כאב מתפזר לכל המקומות של הקור מזכיר את הכאב שהרגשתי כשישבתי מולך "אני רוצה לכתוב לך מכתב, ולהגיד מה אני מרגישה". המשכתי להסתכל דרכך על החלון המעט פתוח. "על מה את חושבת?" -"על הכל ועל כלום." הקלישאה הזו הפעימה אותך, התרגשת כי הבנתי אותך והתחושה אותה תחושה גם שנה אחרי כשלא היה יום בשנה שלא חשבתי עליך. במקלחת כשאני מביטה על כפות רגליי שעדיין כבדות מנשוא כשנסעתי בזמן שקיעה ונזכרנו איך גם אנחנו הבטנו ועל כל חבטה ללב כשראיתי טויוטה קורולה בכביש. מה כבר אפשר לומר כשהמילים כבר אינן? קברנו אותן מזמן. את מופיעה כשאת רוצה ומניחה לידי את המטען החדש. ואפשר רק לכתוב לך "וזהו חחח, קצת לא יודעת מה לומר, מרגישה שכבר אמרנו הכל."

[venushorizon]

‏‎"כן, אני חושב שקשה לאנשים מסוימים, כי בדרכו שלו הוא חשוך מאוד. אני חושב שזה קשה במיוחד, במיוחד ניו אייג'רים שגדלו על אור, שעיקרון הצורה שלהם לא מגיע מהשמיים. זה לא. עקרון הצורה בא מהצורה. הדינמיקה הפותחת של המפגש שלי מפחידה. ויש בזה מוזר. ויש בו חושך קסם שחור. יש בו הרבה דברים שאני יכול לראות, שיהיו לא נעימים עבור חלקם. אבל אז שוב, לפחות מנקודת המבט שלי, זו האמת. כלומר, כך זה קרה. כך התרחש מפגש עקרון הצורה שלי. אז, אני כן מבין את זה. אני גם מבין את הצד השני. אלה האנשים,שזה לא כל כך הסיפור עצמו, שעושה את זה, זה מה שהם שומעים בקול שלי. זה לא תיאטרון. אני אולי תיאטרלי, אבל זה לא תיאטרון. זה באמת קרה. ואני חושב שזה משהו, שיכול לגעת באנשים עמוק מאוד. זה מה שבאמת עשה את ההבדל בחיי, מבחינת הרוח שלי, כי הייתי ניהיליסט. זה פשוט הצחיק אותי. לזה התכוונתי בהתרגשות. לא יכולתי לדמיין זאת. הרשה לי לנסח זאת כך. זה היה כל כך מקורי. זה הקטע שלי. זה כמו עיצוב אנושי, זה כל כך שונה. זה היה כל כך לא מהעולם הזה. זה היה כל כך לא אמיתי. עד היום, מה שנשאר איתי הוא עד כמה הופתעתי, כמה נדהמתי מכך שקיים דבר כזה, שהדברים האלה באמת קורים. עשיתי את הבדיחה הזו פעמים רבות, שלעולם לא הייתי בוטח במישהו כמוני בסיפור שלו. וואו, זה באמת שם בחוץ. אז היו לי 23 שנים של הלוטוס הזה שמתפתח. ומתיישב באחד הכיסאות האהובים עלי. מרי אן ויניגר כשניהלה את Human Design America ואני עדיין סיירתי אז, והיה לנו אירוע. היה לה בד ענק כזה שעליו BodyGraph ענק. שהיה תלוי מחוץ למשרדיה, לאורך הכביש הראשי בסדונה, דבר מצחיק מאוד לראות. על הקיר יש לי את המנדלה שחתכתי מהבד הענק הזה. מדי פעם אני תופס את עצמי, אני יושב על הכיסא הזה, ובוהה בקיר, ויש את הדבר הזה על הקיר, ואני פשוט מניד בראשי. וואו, זה לא משהו. אני לא יכול להגיד יותר מזה." - רא אורו הו ‎‏ (ב‏‎Kfar Saba, Israel‎‏) https://www.instagram.com/p/CTBCUBGoKw7/?utm_medium=tumblr

[boker-tov-gidi-gov]

אבוקדו זה תמיד טעים אבל אי פעם פתחתם אבוקדו כל כך טוב שזה מרגיש כאילו הוא בא אליכם מהשמיים ואתם חייבים להתקשר לכל חובבי האבוקדו שאתם מכירים כדי שיבואו לטעום את אבוקדו הקודש?

[miraculousladybugisrael]

הקו הפתוח - חלק 16: כוכבים

נשימתו של החתול השחור הפסיקה ברגע שהחיפושית התגלגלה ממנו, בורחת מתחת לידיו, שוברת את הרגע שהם כמעט חלקו.

הוא נצמד לעובדה שהיא לא התרחקה ממנו, רק נשארה איפה שהיא נחתה, ממש לידו, צמודה לצידו מכתפיים עד כפות הרגליים, בוהה בכוכבים שבשמיים שנראו מבעד לערימת העלים.

מוגנים מהעולם החיצון בקן העלים שלהם, הם חיכו שהשני או השנייה יגידו משהו, לאשר או להכחיש את מה שכמעט קרה לפני רגע. הוא הרגיש קפוא, שהזמן עצר מלכת. הרוח הייתה שקטה, הכוכבים נשארו במקומם, ומילה לא יצאה מפיהם.

אוזר את האומץ שלו, החתול השחור קירב לעברה את אצבעותיו ולקח את ידה. החיפושית לא אמרה כלום. הרגעים נמשכו ברגע שהוא הביא את ידה לפניו. הגבולות שלה נמתחו. הוא יכול היה להבין רק מהדרך בה הפסיקה לנשום, שהיא החליטה עד לאן היא תרשה לו לקחת את ידה, אבל ברגע ששפתיו נגעו בידה, היא לקחה אותה בחזרה והתחילה לדבר.

"אתה יודע איזה כוכב זה?" היא שאלה, משתמשת בידה שכרגע התפנתה בכדי להצביע לכיוון אחד שהיה מעליה.

מנסה לשנות את הנושא, חיפושית שלי? אבל זו הייתה הזדמנות להרשים אותה.

"זה קאפלה, הוא הכוכב הזוהר ביותר בקבוצת הכוכבים עגלון והשישי בזוהרו בשמים, אבל עדיין לא זוהר כמוך."

"באמת?" היא נשמעה מופתעת, לא מתרשמת. אבל היא לא דחתה את המחמאה שלו, אז זה באמת היה משהו.

הוא חיפש שוב את ידה, נזהר לא לאחוז בה חזק מדי בשביל שתדע שהוא רק מציע. הוא חיכה שהיא תמשוך את ידה ממנו וכשהיא לא עשתה זאת, הוא התחיל לספר לה את כל מה שהמורים שלו הכריחו אותו לזכור. "זה אלדברן. זה הוא ביטלג'וז. זה בטח כבר התפוצץ." הוא הצביע על כל אחד מהם בשבילה. היא עדיין הייתה מעוניינת? היא הייתה משועממת? היא צפתה בו? הוא שילב את אצבעותיהם.

עם דחיפה קלה של כף רגלו, עוד עלים החליקו מהערימה וחשפו עוד חלקים מהשמיים. כוכב נוסף התגלה להם מבין ענפי עץ. "זה הכוכב הכי פחות אהוב עליי. סיריוס," הוא אמר, מהנהן.

"למה?"

"זה כוכב הכלב," החתול השחור אמר.

החיפושית צחקה. "אני לומדת לא מעט דברים עליך היום. אסטרונומיה מעניינת אותך?"

"לא כל כך, אבל אני אוהב לדעת את זה עכשיו."

"אז מאיפה למדת את כל זה?"

הוא חיכה לפני שענה, לא בטוח אם היא שאלה את השאלה האישית הזאת בכוונה. "אני יכול לספר לך," הוא אמר באיטיות, "אבל את תלמדי משהו על החיים שלי בבית. את עדיין רוצה לדעת?"

בקצה של עינו היא צפה בקרב על רצונה של החיפושית על פניה. זעף של אי הסכמה. סקרנות של עיניים פקוחות לרווחה. שפתיים שתקועות במחשבות. איך זה גרם לליבו לפעום כל כך חזק? לבסוף על פניה ישב חיוך עדין, רגוע ובטוח, כמו אותו אחד שהיה מופיע על פניו כשהוא חשב עליה, והוא ידע שהיא הגיעה להחלטה.

"בטח," היא אמרה. "אבל בלי דברים מובנים מדי."

רק לפני שעה הוא החליט שהוא לא רוצה ללחוץ על המזל שלו, אבל הפתיחות שלה גרמה לו לחשוב על זה שוב. לאט לאט, בשביל שהוא לא ירתיע אותה, הוא קירב את אצבעותיהם השלובות לפניו פעם נוספת. "זה לא משהו כל כך מיוחד. למדתי בבית ברוב החיים שלי ואחד המורים שלי התעניין מאוד בכוכבים. קצת הרס את זה בגלל שהוא פשוט סיפר לי עובדות. אבא שלי לא הרשה לי להישאר עד מאוחר ולצפות בכוכבים. זה נחמד."

הוא לא נישק אותה, אבל הוא ליטף את שפתיו כנגד אצבעותיה, מדמיין איך זה ירגיש לגעת בעורה במקום בתלבושת, איך זה ירגיש אם זה יהיה רגע רגיל במערכת היחסים שלהם.

"חתול שחור," היא התלוננה.

קרדיט ל sariahsue ב ArchiveOfOurOwn The Open Line - Chapter 1 - sariahsue - Miraculous Ladybug [Archive of Our Own]

[itsthebeckyzone]

אמ החלון שלע בקומת קרקע אבל בשביל המשחק אני אדמיין שהוא קומה 17

וואלה בסיסי אש אבל אני ממש רוצה לראות פרצוף של מישהו כשנשברת לו ביצה על הראש מהשמיים

מהזה להכיר אותי:

אני מכנסיה כאלה באמצע שיחה. או אפילו בלי שיחה קודמת.

[atvanor]

‏‎*מדוע משיח לא בא?* כולם שואלים את השאלה "איפה משיח?" אומרים שהוא פה, שהוא חי בינינו, שהוא עובד יום ולילה להציל עוד נפש לפני יום הדין הגדול. אומרים שיבוא מהגליל אבל גם אומרים שיבוא מהמרכז. יש כאלו שמאמינים שירד מהשמיים עם פמליה של מלאכים במראות אלוקות שלא ישאירו נפש אחת אדישה. אך האם אנחנו באמת מאמינים בו, במשיח? האם אנחנו באמת מחכים לו, לאדם הגדול ההוא שגדול מאיתנו בכל- חכם מאיתנו גיבור מאיתנו, מצחיק מאיתנו, נאהב מאיתנו, טוב מאיתנו בכל מה שניסינו להיות בולטים בו עד היום, זה שיבטל את מעמדך למקומו האמיתי וידע את האמת פנימית שלך ויחשוף אותה לכולם? ומה אם אגיד לך שראית אותו- ממש אתמול, כשעברת ברחוב בזמן שרצת לשום מקום שלך, ששם מחלקים כסף תמורת שעות מהנפש שלך שאתה קורא לו "עבודה", בלי שבכלל הבנת שהוא חיכה לך שתפנה אליו כדי שיציל אותך מהכלא שאתה כה ממהר אליו. האם תאמין? תתאכזב? האם תחזור ותחפש אחריו? עד כמה משיח באמת נוגע בך, בנו? האם בכלל יש בנו- עם ישראל, כוח לעוד אמונה אמיתית אחת אחרונה? דע לך, שרבים מאיתנו כבר ראו אותו, שוחחו איתו, הושפעו ממנו, לקחו ממנו הנהגות לחיים אך לא ידעו זאת באותו רגע וסביר שלא ידעו עד שיתגלה הוא בעצמו. הוא נמצא ממש קרוב עכשיו, מעבר לפינה. לא צריך לפחד כלל, רק לעשות תשובה, צעד של אמונה ולחזור לה' יתברך, לעלות מילימטר אחד מהמדרגה שבה אנו נמצאים כרגע ולעשות מעשה אלוקות, מעשה חסד חינם עם אח אחד מאיתנו, זה לא קשה. לכבות את החדשות המשקרות ולהחליט ליצור עולם חדש של תנועה משותפת יחד קדימה, כגוש אחד, גגל ענק שמבקש להביא את החוף לסדר חדש, כעם אחד, ולהשאיר את תפיסת ההנהגה שרוצה לכלוא אותנו מאחור ולצעוד באמת למקום טוב יותר לכולנו. זהו ��מן מיוחד בהסטוריה האנושית בו אנו נדרשים להפנות גב למנהגי חוץ של עמים שכל רצונם הוא להפריד אותנו ממשפחת יעקב ו מאבינו שבשמיים, מתפיסת עולם מקולקלת ומחריבה שכפתה עלינו להאסר בתוך קירות בטון בפחד וחשש אחד מהשני. זה הזמן שלנו, כל אחד ואחד מאיתנו, להדליק את נקודת המשיח שלו או שלה, שהיא ניצוץ ממשיח עצמו, שממתין לנו שנתעורר על עצמינו ונפסיק לנסות להיות "ה...דבר הבא" ונחזור לעבוד את היוצר, את הויה, שנרצה אותו באמת בלב, במחשבה, בנפש ובנשמה. רק אז, שנעורר נקודת המשיח שבנו מרצון אמיתי, נקודת משה הסגולית שטבע בנו היוצר, הוא ישמע אותה ויתגלה בעולם ונזכה לראותו באמת ובתמים, עומד מולנו, מחייך בזיו אור פניו, מחטא אותנו כ"פרה אדומה" ועושה מכל אחד מאיתנו "אדם חדש", טהור ונקי, מוכן לקבלת גאולת הוד מלכותו *יצירה חדש מבית אתוון*‎‏ https://www.instagram.com/p/CBxWGZrnEAX/?igshid=lbsyvktyjsfu