#סורי בסטיז בית הדרקון עולה על משחקי הכס בפן הזה

[jewvian]

המשכתי את בית הדרקון (אני לקראת סיום פרק 2) ויש משהו שלא מובן לי חחח אולי תוכלי לעשות לי סדר

אוטו, אבא של אליסנט (??) כאילו אהב את המלך הקודם בעונה הראשונה? אני יודעת שהוא היה יד ימינו וכזה עשה הכל כדי שהבת שלו תהיה מלכה ולא ריאהנרה (???) אבללל למה הוא פתאום מגן עליו מול בלונדי עם 2 העיניים? כי הוא יעני מרגיש שבלונדי מאבד אחיזה במציאות?

הוא לא כל הזמן הוא רצה שהוא ימות כדי שאליסנט תהיה מלכה? כי אני לא מבינה מה הנאום הזה שהוא דפק למלך הבלונדיני שאיבד את הילד שלו. מן הסתם שבלונדי עם 2 העיניים ירצה נקמה אחרי מה שקרה בפרק 1.

וגם אני מאוד אוהבת את בלונדי עם 2 העיניים, לא יודעת, האבל שלו בפרק הזה היה מעורר רחמים. אבל זה גם משגע אותי ההבדלים בין האבל שלו לבין האבל של הלנה (יש לה שם קל לזכור) - האבל של הלנה צריך להיות מוצג לראות כולם בעוד האבל שלו צריך להישאר בחדרי חדרים.

קיצר סליחה השמות בעולם הזה מבלבלים אותי ממש אני מקווה שהבנת למי התכוונתי 😭

אוטו לאו דווקא אהב את המלך הקודם מבחינה "טהורה" נקרא לזה, הוא פש��ט היה מלך ממש נוח לתמרון. וסיריז (המלך) לא אהב מלחמות, לא אהב דרמות, הוא רצה להיות מלך הגון וטוב לממלכה אז הוא לא היווה מכשול לאמביציות של אוטו.

גם הקטע של אליסנט לא היה כדי שהיא תהיה מלכה מבחינת שלטון כמו שהוא רצה שהיא תוליד יורשים זכרים למלך כדי שהם יהיו יום אחד בשלטון ולא רהאינירה.

התקווה של אוטו הייתה שאאיגון (בלונדי עם 2 עיניים בשבילך חח) יהיה מלך נוח כמו אבא שלו; זאת אומרת אחד שקל לתמרן, אחד שאיתו יהיה אפשר להמשיך את האמביציות של אוטו. הסצנה לקראת סוף הפרק שבו שניהם רבים ואוטו משבח את ויסיריז משקפת את אובדן השליטה של אוטו עצמו ולאו דווקא את השגעון של אאיגון לנקמה, לפחות מהזווית שלי.

כאילו תחשבי על זה: אוטו הייטאוור שירת עוד את הסבא של אאיגון, הכניסה שלו לפוליטיקה הפכה למרתון של שאיפות אישיות לחיזוק מעמדו ומעמד הבית שלו. הוא חשב שעכשיו הכל בכיס הקטן שלו, יש לו נכד על הכיסא שיעשה כל מה שהוא אומר! משימת חייו הושלמה! הדם שלו חלק משושלת ארוכה של מלכים!

אבל אאיגון מעולם לא הוכן למלוכה, לא בפן הפוליטי והסבלני לפחות. הוא לא רוצה לשבת ולחכות לזרעים שיגדלו לעצים ויצמיחו פירות יום אחד. הוא רוצה לשתול את העץ קומפלט עם הכל! הוא רוצה נקמה (מוצדקת בתכל'ס) והוא רוצה אותה אתמול ולא מחר.

ושוב, זה לא הוייב של אוטו. זה לא הוייב שהוא חלק עם שני המלכים הקודמים. ופה הוא איבד את זה, פה הוא הבין שדור הבנים זה לא דור האבות (קריצה לשם הפרק!) וכבר אין לו מקום במבצר האדום. ואז כאילו הוא זרק זין ואמר את כל מה שישב לו על הלב.

זה כמו פוליטיקה ישנה וחדשה. יש לך מנהיגים כמו בן גוריון ופרס ובגין שיכלו לחכות שנים כדי לקבל הישג פוליטי קטן - ומולם יש מנהיגים פופוליסטים (שלושה ניחושים) שרוצים הכל עכשיו ומיד. בקיצור, אכן סיפור של אבות ובנים.

וההבדלים בין אאיגון והליינה!! התפיסה של האבלות!! אליסנט רואה את בנה בוכה ומתעלמת!!! אליסנט רצה לחבק את הבת המעורערת שלה שלא רוצה חיבוק!!! אאיגון שובר את הפרצוף של הרוצח בזמן שאליסנט והליינה מוצגות בפומבי בהלוויה!!!

תנו לגברים לבכות ותנו לגברים להתאבל כי הם יצאו למלחמת נקמה אם לא.

בקיצור זה היה פרק מעולה. נכנסו לנפשות של כולם וכולם סובלים וכואבים והכל פשוט מוביל למלחמה בלתי נמנעת אההההה!!!