#מלחמת ששת הימים

[mgoogle65]

אנחנו נעבור - שירי מלחמת ששת הימים

[ooooo5us]

האם יש לנו זכות על ארץ ישראל?

האם יש לנו זכות על ארץ ישראל?

שנה וכמה חודשים אחרי מלחמת ששת הימים הייתי בת שבע עשרה, ואירית הייתה בת שמונה עשרה. גרתי בלונדון, והיא – ברחובות. ניהלנו דיונים ערים (בהתכתבות, כמובן), על שאלות הרות גורל. למשל: מה אני קודם כול – יהודייה או ישראלית? או: האם יש לנו זכות על ארץ ישראל? ואם כן, מדוע? אחד הדיונים התעורר בעקבות השאלה האם יש “להחזיר את השטחים”, כפי שכינינו אז את הגדה המערבית (כיום – “יהודה ושומרון”), ולהגיע להסדר עם…

[corgicupcake]

שאלה: "ציינו 2 סיבות לפרוץ מלחמת ששת הימים"

הרכז שלי: "הרצון להילחם, ושישה ימים פנויים"

[hoshvilim]

מלחמת ששת הימים

נעשור השקט 1956/7 – 1967 View this document on Scribd מלחמת ששת הימים – יוני 1967 גורמים

המלחמה על המוביל הארצי, מפעלי הטיה. סגירת חשבון מלחמת סיני. חולשתה של ישראל בעיני הערבים (אשכול במקום דוד בן-גוריון). הבעת’ השתלט על סוריה. המלחמה הקרה – ארה”ב בריה”מ. טרור של אש”ף – פת”ח. סילוק האו”ם וסגירת מיצרי טיראן.

מהלך המלחמה

ח”א השמיד את ח”א המצריעם כל מטוסי ח”א. גם ח”א הירדני, ½ ח”א סורי, גם…

[hennyjahn]

VIDEO: Golan, Kriege des 20. Jahrhunderts - Relikte und Gedenkstätten

VIDEO: Golan, Kriege des 20. Jahrhunderts – Relikte und Gedenkstätten

Der Golan ist nicht nur eine der schönsten Landschaften Israels sondern leider auch Schauplatz heftiger Kampfhandlungen im Zuge des Sechstagekrieges und des Yom-Kippur-Krieges gewesen. Noch heute sind die Ruinen und die zerstörten Militärfahrzeuge  einschließlich der militärischen Infrastruktur allerorten im Golan gegenwärtig, oft noch genau dort, wo sie zerstört wurden. Auch zahlreiche…

[sky-www-2027]

الصورة موجودة على صفحة أيليت شكد . . . ونقلت الفقرة كما هي : כך היה נראה הכותל המערבי בתום מלחמת ששת הימים. התקדמנו מאז. אשרינו שזכינו. . . لا اقصد هنا التركيز على الظاهر من الصورة والكلمات . . . بل لا بد من التعمق في سرهما . . . للربط حول القادم . . .

[yshmuel2]

צפייה ב-'מלחמת ששת הימים - ירושלים של זהב - שולי נתן | כאן 11 לשעבר רשות השידור' ב-YouTube

[mgoogle65]

שירי מלחמת ששת הימים - בשערייך ירושלים

[brokerli]

דעה: מחשבות על מערכת התכנון הלאומית בשעת משבר

New Post has been published on https://brokerli.com/%d7%93%d7%a2%d7%94-%d7%9e%d7%97%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a9%d7%a2-2/

דעה: מחשבות על מערכת התכנון הלאומית בשעת משבר

יש לי זיכרון אישי חד, מהרגעים שבהם הסתיימו משברים גדולים בתולדותינו, בעיקר מלחמות – ממלחמת ששת הימים, דרך מלחמת יום הכיפורים, המפרץ הראשונה ודומיהן – המהירות שבה אנחנו "תולשים את הניילונים מהחלונות" וחוזרים למה שהיינו, או ליותר גרוע… מפחידה אותי.

החשש הכי גדול שלי הוא שנזנח את כל הדברים הטובים שכן בוקעים החוצה במציאות המוזרה הזו, שכמוה לא ידענו, ביום שהנגיף ימות. ויש כמה תובנות חשובות, שחייבים, לעניות דעתי, ללמוד מהן וליישם אותן עוד לפני. ממחר בבוקר.

דווקא נוע תנוע: מחשבות על מערכת התכנון הלאומית בשעת משבר

בתחילת משבר הקורונה הייתה לנו מעידה קטנה, כשהכרזנו על הפסקת הפעילות של מוסדות התכנון. איני יודע בדיוק מה הייתה המחשבה מאחורי ההחלטה הזו, אולי תחושה שמדובר במשבר קצר ימים ועדיף כך. עדיין לא נרקמה בתודעתנו ובוודאי שלא במעשינו, התשתית הטכנולוגית, החדשה לרובנו, והוותיקה בעולם הגדול, שבה אפשר לעשות דברים מרחוק.

לא אוסיף מילים מיותרות על תילי התילים שנכתבו בנושא הזה בשבועות האחרונים. אחדד רק את התובנה שלי לגבי מערכת התכנון הלאומית. החלק המקצועי, ובו – מינהל התכנון, לשכות התכנון המחוזיות, צוותי התכנון וההנדסה ברמה המקומית, וכן, מוסדות התכנון שהם מזינים – המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, הוועדות המחוזיות, הוועדות המקומיות, וועדות הערר והוועדות המיוחדות באשר הן.

לפני כשלושה שבועות העובדים נשלחו ברובם הביתה, לחופשה על חשבונם, והם, בעל כורחם, בטלים מעבודה. זה נעשה באופן גורף, כשאר עובדי השרות הציבורי, בממשלה, ברשויות המקומיות ובמגזר הציבורי כולו, הנתפשים בעיני מקבלי ההחלטות כ"לא חיוניים". "חיוני" נתפש רק מי שמציל חיים, עושה סדר ציבורי, מייצר מזון ותרופות וכל מי שתרומתו היא ישירה למאבק בנגיף.

אבל חייבים גם לראות גם את התמונה הגדולה. לשאול את השאלות, שעדיין לא מאוחר לשאול – מי עוד יכול לתרום למאמץ הלאומי, מה ה��א יכול לתרום וכיצד, בלי לחרוג כלל כמובן, מההנחיות המלאות של משרד הבריאות, קלה כחמורה.

עובדי מערכת התכנון, כמשל, הם קבוצה שמתמזגים בה כמה מרכיבים המאפשרים התייחסות שונה של מקבלי ההחלטות, שעניינם גם בראייה לטווח הבינוני והארוך. הם יכולים ברובם להמשיך ולעבוד מהבית ולייצר תפוקה. כמעט במאה אחוז.

מערכות המידע המק��ון שאליהם עברה מערכת התכנון בשנים האחרונות, מהגשת תוכניות ועד להגשת בקשות להיתרי בנייה, מאפשרת לבודקי ההיתרים, מובילי התוכניות, ראשי הצוותים, מהנדסי הוועדות המקומיות, מתכנני המחוזות, יושבי הראש וחברי כל וועדות התכנון, לראות את כל החומרים על צג המחשב שלהם. על שולחנותינו נערמות בשבועות שעוברים תוכניות ובקשות במאות, אם לא באלפים.

בעשרת הימים האחרונים, אחרי שהתעשתנו והחזרנו את מוסדות התכנון לפעולה חלקית, אנחנו מוכיחים שזה אפשרי, ואפילו יעיל. המועצה הארצית התכנסה וקיבלה החלטות, כל הוועדות המחוזיות במליאותיהן או בוועדות המשנה שלהן, הות"ל, הותמ"ל, רבות מהוועדות המקומיות קיימו ישיבות מליאה ורשויות רישוי והפיקו היתרים ואישורי איכלוס. רק מה, כל זאת עם ידיים קשורות מאחור ורטיות על העיניים.

העובדים שלנו יושבים בבית בטלים בניגוד לרצונם כאמור מעבודה. היינו ונוכל לעשות הרבה יותר, אילו הם היו יכולים להמשיך ולעשות את עבודתם המקצועית מהבית. והם יכולים. נבצר מבינתי מדוע זה לא מתאפשר להם. מדוע אפשרו רק ל-30% לעבוד? ולמה עתה אנחנו מתחננים שיאפשרו לנו להגדיל את המכסה ל-50%? למה לא כל מי שיכול לתרום מהבית לרציפות תהליכי התכנון, יתאפשר לו הדבר?

וכאן אני רוצה לומר מילה אחת על כלכלה, למרות שאני לא כלכלן מדופלם. באינטואיציה שלי אני מבין, שקידום הליכי התכנון מניעים את גלגלי המשק.

זאת הן בשל העובדה הפשוטה שמאחורי אלפי התוכניות וההיתרים עומדים אלפי בעלי מקצוע בשוק הפרטי, מתכננים, שמאים, מודדים, מהנדסים, קבלנים ופועלים, שפרנסתם כרגע נפגעה קשה, או עלולה עוד להיפגע. גם רובם יכולים לעבוד מהבית, מצג המחשב שלהם. והקבלנים, הם משוועים לרוח גבית מאיתנו, שאלו אותם. כך שלא מדובר רק בעובדי מערכת התכנון בשרות הציבורי. המעגל השני גדול בהרבה יותר.

והן בתובנה המעמיקה יותר, שהתוצר של עבודת התכנון הוא צמיחת המשק. בניית שכונות, מוסדות ציבור, אזורי תעשייה ותעסוקה, תשתיות מים וביוב, מתקני אנרגיה, מסילות ברזל, פיתוח תיירותי ועוד ועוד – כל מה שנוגע בחיים ובכלכלה של המדינה מתחיל או עובר במערכת התכנון.

אז אם היא יכולה להמשיך לעבוד בלי להפריע למאמץ ההרואי של חברינו במערכת הבריאות להילחם בנגיף, למה לא? אני קורא לנציב שרות המדינה ולמקבלי ההחלטות, אנא החזירו לנו את העובדים לעבודה מלאה מהבית כבר אחרי חופשת הפסח. לא תצטערו על זה. העובדים ישמחו, אנחנו נהיה מרוצים ונפיק תועלת למשק הישראלי, ואתם? כאמור, לא תצטערו.

מה בין השבטים לרשת הדייגים

בנוסף לתרומותיה של מערכת התכנון לצמיחה במשק, יש לה בעיני רבים גם תפקיד חברתי חשוב. התכנון מניח את התשתית למבנה הפיזי של מרקם החיים בעתיד. בתחזית הצופה לנו הכפלת האוכלוסייה בתוך כמה עשורים, קרי על אותה פיסת קרקע קטנה שאנו מצטופפים בה גם היום, נחיה כ-18-20 מיליון בני אדם, האתגר שלנו גדול שבעתיים.

למבנה הפיזי הזה יש ותהיינה גם השלכות חברתיות מרחיקות לכת, ואז, באותו עתיד שאף לא אחד ישורנו באמת, החיים שלנו ייראו אחרת ממה שאנחנו מכירים היום. הנגיף איפשר לנו הצצה קטנטנה לימים האלה שיבואו, ואולי אולי, לפני ש"נוריד את הניילונים מהחלונות", ננסה ללמוד משהו מההצצה הקטנה הזו.

רבות התייחסו בפורומים שונים וכאן ב"גלובס" לתובנות הראשונות שעולות מהחיים בצל הנגיף ולשינויים שנצטרך לעשות במחשבה ובמעשה התכנוני לעתיד כתוצאה מהן. עם רובן אני מסכים ולא בזה עיסוקי כאן. ההשקפה שלי על עולם התכנון גורסת, שיש שלוש תכונות שהכרח שיימצאו בנו המביטים אל העתיד.

האחת, אופטימיות. חייבים להאמין שיהיה טוב, אחרת למה לתכנן בכלל? השנייה, חדשנות ויצירתיות. אסור לתכנן במושגים של העבר את העתיד. והשלישית, היא ענווה. אף לא אחד באמת יודע מה יהיה. הנה בא הנגיף והוכיח זאת שוב.

ארצה לומר משהו על החברה שעבורה אנחנו מתכננים. לא אחדש דבר בכך שאומר שוב עד כמה חצויים, שונים, מתרחקים, שלא לומר שסועים ופצועים, הם מרכיביה של החברה הישראלית. השבטים. האבחנה שלי על ההיסטוריה האנושית בכללה, מאז שהנחש פיתה את חווה בגן העדן, מאז שקין קם על אחיו הבל להרגו, שהכוחות המפרידים, היו מאז ומעולם חזקים הרבה יותר מהכוחות המחברים. ככה זה. הטבע האנושי? גזירה משמיים? פיסיקה? איני יודע.

אולי הכוחות המפרידים מפיקים יותר תועלת למפעיליהם, מאשר התועלת המופקת מאלה ששוקדים לחבר בין אנשים. שאלה כבדה. מה שבטוח הוא, שלכל אחד הבחירה באיזה צד הוא. ואין כאן בחירה פוליטית, אלא בחירה ערכית, בין לחזק את הכוחות המפרידים לבין לחזק את המחברים. אני שייך למחברים. אני חושב ורוצה להאמין, שכל עולם התכנון שלנו עוסק בחיבורים בין בני האדם.

הראייה התכנונית היא מכלילה, כוללת, רחבה, חוצה גבולות, תרבויות, קהילות וישויות, כיוון שהיא עוסקת בחיים עצמם. ובחיים עצמם הרבה מהגבולות אינם נראים ואינם משמעותיים – אנחנו גרים כאן, קונים שם, לומדים מזה, מבלים מזה, עובדים במקום אחד, נרפאים באחר וכן הלאה. התשתיות אינן רואות גבולות, וגם החיות והצפרים לא.

אני מדמה את זה למוטיב "רשת הדייגים" שאני משתמ�� בו הרבה כשאני מדבר בפני מתכננים ותלמידים. ברשת הדייגים יש שני מרכיבים – חורים וחוטים. החוטים מחברים את הרשת לרשת ועושים ממנה מה שהיא. בלעדיהם אין רשת. יש חורים בחברה שלנו. הולכים וגדלים לדאבוני, כבר אמרתי. אבל יש גם חוטים מחברים, ואותם עלינו לאתר ולחזק. עלינו להשתמש בהם כדי לבסס עליהם את התכנון, להניח עליהם תשתית פיזית וחברתית כזאת שתאפשר לנו לחיות כאן למרות החורים וההבדלים בינינו. הנה בא הנגיף, וחיזק למרבה הפלא את החוטים המחברים. גם הוא לא מכיר גבולות, אינו מבדיל בין קהילות, אמונות, או צבע העור. גם לא בין טובים לרעים.

גיליון ערב חג הפסח של "גלובס" העלה לכותרתו את המונח סולידריות ואני משבח אתכם על כך. הסולידריות מתאפשרת כשהחוטים מתחברים להם.

החודש אנחנו חוגגים את חגי האביב. היהודים את פסח, הנוצרים את הפסחא, הדרוזים את חג הנסיא שועייב והמוסלמים יחלו את חודש הרמדאן. אלוהים, ברא את האדם בצלמו… החגים זה כבר מעשה ידינו… אני מאמין שלא במקרה הם יוצאים יחד פחות או יותר. מישהו שם למעלה מתעקש להילחם בכוחות המפרידים ולחזק את המשותף. אני לגמרי איתו.

הכותב הוא יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, מחוז הצפון

מחפשים עסקים למכירה? נסו את ברוקרלי

[ooooo5us]

רות שפירא, “בקולן – נשים בישראל בצל אובדן ומלחמות”: מאחורי כל חלל יש עולם ומלואו קול צעקה רמה מהדהד מעבר לנימה החרישית שבה נכתב ספרה של רות שפירא בקולן – נשים בישראל בצל אובדן ומלחמות

[aisikatz]

“וירץ איש-בנימין מהמערכה, ויבוא שילה ביום ההוא”. מרתון התנ״ך נולד מתוך חיבור לאחת הריצות הראשונות המוזכרות בהיסטוריה האנושית, בתחילתו של ספר שמואל. בסופה של המלחמה בין ישראל לפלישתים רץ “איש בנימין” משדה הקרב באבן העזר הסמוכה לראש העין, אל עיר המשכן שילה. ע”פ המסורת, אותו רץ היה שאול, אשר הפך לימים למלך ישראל הראשון. אלפי שנים לאחר אותה ריצה תנ”כית חזר עם ישראל לארצו. לאחר מלחמת ששת הימים, מדד יוזם המכביה, יוסף יקותיאלי, את אורך המסלול מראש העין לשילה הקדומה וההפתעה הייתה עצומה: אורך המסלול ההיסטורי תאם בדיוק את מרחק המרתון המודרני – 42 קילומטרים. (מרחק המרתון הרשמי שנקבע רק ב-1908 באולימפיאדת לונדון). מרתון התנ��ך, מציב אתגר קשוח במיוחד לרצי הכביש – 1000 מטר טיפוס מצטבר אל שער הסיום, ומחדש את הריצה ההיסטורית מראש העין לשילה הקדומה, באירוע בינלאומי מרגש של ספורט וחוויה https://www.instagram.com/p/B3uJu1uATol/?igshid=1d4qwtv8a5tla

[hoshvilim]

אוגדת הפלדה

אוגדת הפלדה (אוגדה 84) הייתה אוגדה צה”לית שלחמה במלחמת ששת הימים בצפון סיני בפיקודו של אלוף ישראל טל. האוגדה היתה אחת משלוש אוגדות משימתיות שצוותו בחזית הדרום (עם אוגדת אריאל שרון – אוגדה 38 ואוגדת אברהם יפה – אוגדה 31). [להבדיל מ-עו��בת הפלדה (אוגדת 162) ימידה צה”לית הקיימת כיום]

אנדרטת אוגדת הפלדה

אוגדת הפלדהה בקיעה ראשונה את המערך המצרי בגזרת צפון סיני וכבשה את מתחמי פתחת רפיח. לאחר מכן פרצה האוגדה לצפון סיני וכעבור ארבע יממות והגיעה ראשונה לתעלת סואץ בקנטרה ומול איסמעיליה.

האוגדה הייתה מורכבת משתי חטיבות שריון (חטיבה 7 וחטיבה 60), צנחנים (חטיבה 35) וכוחות הנדסה וארטילריה. לרשות האוגדה עמדו 300 טנקים, מהחדישים שהיו ברשות צה”ל.

גדוד 46 של של חטיבה 401, כח עצמאי שכונה “כח גרנית”, שפעל במסגרת אוגדה 84, יחידות האוגדה ויקיפדיה

  גזרת הפעולה של האוגדה הייתה הגזרה של אוגדה 77 במבצע קדש.

בקרב ההבקעה התחוללו חמישה קרבות טנקים עיקריים בין טנקי ה”צנטוריון” וה”פטון” הישראליים לבין טנקי T-34, טנקי ה”סטלין” ותותחי הנ”ט המצריים.

לאוגדה 164 חללים: 14 חללי מפקדת האוגדה, 71 חללים מחטיבה 7, 45 חללים מחטיבה 35, 14 חללים מגדוד 46 ו-20 חללים מחטיבה 60.

לאחר המלחמה סיפר האלוף טל על רוח הלחימה בהבקעה:

ידענו, שהקרב הראשון של ההבקעה ברפיח הוא למעשה קרב-מבחן בינינו ובין הצבא המצרי, שעשר שנים לא היה לנו איתו מגע. היה ברור לכל החיילים והמפקדים, שזהו המבחן, ולכן תבוצע המשימה ללא התחשבות באבדות. 

אנדרטת אוגדת הפלדה בימית

אנדרטת אוגדת הפלדה מנציחה את שמות 123 חללי האוגדה במלחמה. האנדרטה תוכננה על ידי ישראל גודוביץ. היא נחנכה במרכז העיר ימית שבפתחת רפיח ב-5 ביוני 1977, במלאת עשר שנים למלחמה. היא סימנה את הכיכר המרכזית של העיר ימית.

עם פינוי סיני במסגרת הסכם השלום עם מצרים, נהרסה האנדרטה, לא לפני ששהו עליה אנשי ‘גו�� אמונים’, שהתבצרו על המגדל הגדול; אנשים אלה, ובראשם צחי הנגבי, היו חלק מהתנועה לעצירת הנסיגה בסיני. הם שהו על האנדרטה החל מ-1 באפריל��1982 ועד 23 באפריל, ת��ך כדי שנאבקו בחיילי צה”ל שניסו לפנותם, תוך כדי שימוש בשמן, קצף ומים. לבסוף, הצליחו חיילי צה”ל להוריד אותם, על אף המדרגות השבורות ולקחת אותם למעצר. פינוי העיר הושלם יומיים אחר כך.

אנדרטת אוגדת הפלדה מדרום לכרם שלום

מיד לאחר פינוי ימית נבנתה שוב האנדרטה במקומה הנוכחי, מדרום לכרם שלום סמוך למושב יתד בחבל שלום, שם נחנכה ב-15 ביוני 1982. אנדרטה לחללי גדוד 46 שנפלו במלחמה הוקמה במושב עין הבשור.

מבנה האנדרטה

האנדרטה היא פסל סביבתי גדל מימדים, הניצב בשטח של 15 דונם. במרכז האנדרטה ניצב מגדל בגובה של 25 מטרים ובתוכו 117 מדרגות עליהן ניתן לטפס עד למרפסת שממנה תצפית יפה על הסביבה. מסביב למגדל נמצאים 400 עמודי בטון (בימית היו רק 295) שעל חלקם (בגלל גנבי מתכת) חלקי רכב שריון או נשק אחר.העמודים שונים זה מזה בגובהם, חלקם ישרים וחלקם נוטים. הם פזורים מסביב למגדל ויוצרים במבט מלמעלה צורה מעוגלת, ומרחוק נראים כמעין יער – אך יער שעציו, כמו הנופלים, לא יגדלו עוד. לפני האנדרטה מוצגים לוחות עם סמלי היחידות שלחמו באוגדה ורשימת הנופלים.

פסוקים הקשורים להיות האוגדה עמוד האש שהוביל את צה”ל במלחמה חקוקים על הקירות:

“וה’ הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש, להאיר להם – ללכת, יומם ולילה” (שמות י”ג, כ”א)

“במקום עמודו של עולם אתה עומד” (שמות רבה ב’)

השביל בין האנדרטה לקירות ימית נקרא “נתיב הגרגרנית”.

הגרגרנית (או בשמה הידוע “חילבה”) פורחת במקום בחודשי החורף האחרונים.

ישנם שולחנות ומים.

קירות ימית

חלק קטן מקירות בתי העיר ימית הועמסו והובלו לחבל שלום קצת לפני קיבוץ כרם שלום מעברו השני של הכביש לבאים מצפון (ובהנחה כי אינכם באים ממצרים). כ-400 מטרים אחריה מרוכזים קירות ימית, מקום בו נשמרו עד היום הקירות של הבתים הפרטיים בעיר ימית, ובכלל מחבל ימית.

הקירות פוזרו, סודרו באופן נוח למדי, כזה שניתן לחזות בהם דרך כלי הרכב או לטייל ברגל והם ממוקמים בשתי נקודות תפזורת, ה��חת צפופה וקרובה והשנייה פרושה בשטח מעט גדול יותר ובו חלקים של מבנים שונים, אולי גם ציבוריים, אבל לא רק בתים.

זהו מצבור קירות שפורקו בבתי הישוב ימית לפני הנסיגה, מתוך מחשבה שיבנו מחדש בישובים שיקימו תושבי העיר. בסופו של דבר הן מוצבות במקום כעדות לישובים פורחים שקמו ונהרסו. הסיור בין שכבות שכבות של קירות דוממים מרתק ומעורר מחשבות.

בול דואר ישראל  “אנדרטה לחללי אוגדת הפלדה”

לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשמ”ג-1983 הנפיק השירות הבולאי את הבול “אנדרטה לחללי אוגדת הפלדה“, שעיצבו דוד פסח ושמעון כתר מקיבוץ מעברות על פי צילום של נופך-מוזס.

איך מגיעים?

נוסעים בכביש 232 העובר לכל אורך רצועת עזה. עוברים את הפניה לחולית וסופה, ומעט אחרי אבן ק”מ 7 פונים שמאלה על פי השילוט. האנדרטה במרחק של כ 400 מטר מהכביש.

ביבליוגרפיה

הספר “חשופים בצריח” של שבתאי טבת

אנדרטה אוגדת הפלדה – אוגדה 84 אוגדת הפלדה אוגדת הפלדה (אוגדה 84) הייתה אוגדה צה"לית שלחמה במלחמת ששת הימים בצפון סיני בפיקודו של אלוף ישראל טל.

[mizranmizron]

כן כן כן אני גיליתי דרכם את זה הם מעולים והם עשו שיר גם על מלחמת ששת הימים

היום למדתי על זומבים רוסים אני לא הולכת לישון בלילה D:

[pumabydesign001]

Anniversary Of A Miracle – Israel’s Victory In The Six Day War

Anniversary Of A Miracle – Israel’s Victory In The Six Day War

Wow! Magazine by Joshua Pundit

Today is the anniversary of a modern miracle, the Israeli victory of the Six Day War, מלחמת ששת הימים, or Milhemet Sheshet Ha Yamim in Hebrew. It saw an outnumbered Israel beat back an attempt at destruction and genocide, reunite Jerusalem, bring the strategic Golan and the historic Jewish homelands of Judea and Samaria back under Israeli sovereignty. It’s worth…

[business-index]

עלון 84 כ”ח אייר ה’תשע”ט – ליום שחרור ירושלים ולתשועת מלחמת ששת הימים

[wildroombas]

1) השבת השחורה (29/6/1947) הייתה מבצע בריטי (אופריישן אגאת’ה) נגד היישוב. הוטלו עוצרים על ערים, נמצאו מאות סליקים, ונעצרו כ-2,700 ממנהיגי מחתרות המרי והיישוב היהודי. יש תמונות ממש מעניינות של מלא משוריינים בקיבוץ יגור, ערימות נשק גדולות שהוחרמו, ושל עצורים בלטרון. בייסיקלי הבריטים אמרו “נו די כבר”. זה לא עבד להם משו.

חיילים בריטיים בחיפוש. בטוח אחד מהם זה ג’ק סמית

2) לא יודע לגבי זה ולא מצאתי יותר מדי בנושא. לא למדנו את זה אצלינו ואני לא רוצה להטעות.

3) ההעפלה גרמה לקריסת מערכות הקליטה בגלל כמויות האנשים שהגיעו. באיזשהו שלב כבר אי אפשר להמשיך לדחוף עול��ם לקיבוץ הכי קרוב. ככה, אגב, נוצרו המעברות - היה צריך למצוא מקום לשכן בו כמויות גדולות של אנשים חסרי-כל שהרגע הגיעו.

אוניית “האומות המאוחדות”, ינואר 1948. בשלב הזה סוף המנדט היה קרוב לאופק והיה אמצע המלחמה, והבריטים התחילו להיות אדישים. גם מעפילים שנעצרו שוחררו אחרי כמה ימים.

4) חלק מהטענות בעד ונגד המרד הגדול (66-74) נגד הרומאים. בסופו של דבר בני ישראל הובסו והוגלו ובית המקדש נחרב. הפתעה!

תבליט משער טיטוס בתיעוד ספיישל מזירת האירוע. אפילו גנבו לנו את המנורה!

5) פרשת אלטלנה (20-22/6/1948) זה סיפור ארוך אז תחגרו חגורות, גם מי שבמושב האחורי. ב-1947 לפני הקמת צה”ל, האצ”ל קנה את האונייה אלטלנה. האצ”ל גם קיבל מממשלת צרפת בהסכם נשק חשאי בערך של כ-53 מיליון דולר של היום. כמובן, שמחירי נשק אז היו גם יותר נמוכים. אקיצר, קצת הרבה נשק. האונייה יצאה לדרך רק ב-1948 עם בונוס של כ~1,000 מעפילים שיצטרפו לאצ”ל בהגעתם ומייד עוררה מו”מ בין מנחם בגין, ראש האצ”ל, לממשלה החדשה. בגין אמר שבגלל שהם קנו אותה ואת הנשק שעליה, זכותם של היחידות לשעבר-אצ”ל בצה”ל ושל שאריות האצ”ל בירושלים שעוד לא התפרקו לקבל לפחות 20% מהנשק. בן-גוריון, ראש הממשלה דאז סירב, בטענה שגם ככה האצ”ל כבר היה אמור להתפרק ולהצטרף לצה”ל על פי פקודת צבא ההגנה לישראל. הוא לא היה מוכן לתת את הנשק לכל ��יני מיליציות של מפוצצי-מלונות, ובמיוחד לא ליריב הפוליטי הכי בולט שלו.

עד שהאלטלנה הגיעה לישראל לא הושג הסכם וצה”ל כיתר את החוף. הם הציבו אולטימטום: כל הנשק יועבר לצה”ל והאצ”ל יפסיקו לנסות להוריד ממנה נשק, ב-100%, או שיהיו פה יריות. אכן היו שם יריות והאלטלנה ברחה לכיוון תל אביב, כי הם חשבו ששם הם יוכלו לפרוק את הנשק. צה”ל חיכה להם שם, והתפתח קרב גדול בין חיילי צה”ל לאנשי האצ”ל, שבסופו תותח יבשתי פגע במחסן הנשק של האלטלנה. היא עלתה באש, וננטשה מול תל אביב.

היא הוטבעה סופית שנה אחרי זה. הסיפור ממש מעניין ואני ממליץ לקרוא עליו עוד כי נאלצתי להשמיט הרבה מאוד פרטים מאוד מעניינים לשם הפשטות! ממש מרד של האצ”ל.

6) בסוף המנדט (14/5/1948) צבאות ערב החליטו שנמאס להם מהשיט הציוני הזה ושהם לא יתנו לזה לקרות (או שסתם יהיה מצחיק להרוג יהודים) ושהם פולשים לישראל. הצבאות המצרים, סוריים, ירדניים, לבנוניים, ואפילו כמה גדודים עיראקיים ומתנדבים מכל האיזור פלשו לישראל ב-15/5/1948 במטרה לכבוש את כולה ולגמור עם העניין הזה של יהודים אחת ולתמיד. אשכרה כשהמדינה הייתה בת כמה שעות. מה שקרה היה החלק השני של מלחמת העצמאות, שבה הבסנו את כולם בצורה די מרשימה.

חיילי צה”ל בקרב על כפר סעסע במבצע חירם, אם אני לא טועה (1948).

7) אחרי מלחמת ששת הימים (5-10/6/1967) הייתה בישראל הרגשה של אופוריה, שאנחנו בלתי-מנוצחים. אבל הערבים רצו נקמה. בגלל זה, כשהמודיעין הישראלי דיווח שצבאות ערב מתכננים ניסיון שני ב-1973, אף אחד לא באמת התייחס אל זה ברצינות. הפלא ופלא, הם אכן פלשו לישראל ב-6/10/1973 ועד ה-26/6/1973 המשכנו להילחם בהם. אף אחד לא ציפה לזה (חוץ מהמודיעין כמובן). משום-מה, אף אחד לא חשב שאחרי המבוכה צבאות ערב ינסו להרוויח את כבודם בחזרה. מבחינתם הם השיגו את מה שהם רצו והוכיחו שגם הם יכולים אחרי שהם נתנו פייט רציני, וזה פתח את השער לקאמפ דייויד (1978) ולהסכם שלום עם מצרים (1979). עכשיו שהם הרגישו שהם שווים אלינו הם היו מוכנים למו”מ.

נגמ”ש “ברדלס” אמ-113 ישראלי עם הכיתוב “אקספרס לדמשק” ליד טנק טי-62 סורי. כמה מהיצורים האלה עדיין בשימוש היום

8) ועדת איקס הייתה ועדה של מנהיגי מחתרות ומנהיגי היישוב שאישרה פעולות מרי צבאיות. ��שהוגשה אליה התוכנית לפיצוץ מלון המלך דוד, שבו שכנה מפקדת המנדט, היא נדחתה. האצ”ל החליט בכל-זאת לפוצץ את המלון כתגובה לשבת השחורה ב-22/7/1945. לוחמי האצ”ל התחפשו למלצרים, השתלטו על השומרים, ונכנסו למרתף של המלון עם 7 כדי “חלב” (50 ק”ג חומר נפץ בכל כד). בדרכם החוצה הם עוררו את חשדם של שני קצינים בריטיים. התפתח קרב יריות בין לוחמי האצ”ל לחיילי הלגיון הערבי שהיו באיזור והקצינים.

האצ”ל, על פי הגרסה שלו, הודיע לעיתון פלסטיין פוסט, לבריטים ולקונסוליה הצרפתית על הפצצות. הנהלת המלון פינתה את אורחי המלון והקונסוליה הצפרתית פתחה את החלונות כדי שלא יתנפצו מההדף. הבריטים, לעומת זאת, סירבו להתפנות או לתת לאחרים להתפנות כי “אנחנו לא ניכנע לטרור” אבל לפני שזה היה מגניב.

90 אנשים נהרגו, מהם 15 יהודים.

אפשר לראות בפינה השמאלית-עליונה את דגל בריטניה, ובתחתית התמונה מנופים לאיתור פצועים ולכודים.

כי יש לי מתכונת בהיסטוריה עוד מעט