#מועצה אזורית מנשה

[hoshvilim]

רמות מנשה *

[nhn-news-blog]

פסטיבל מתחת לפנס חוזר בסוכות

פסטיבל האמנות הרב תחומי 'מתחת לפנס' יתקיים במהלך חול המועד סוכות (25-26 באוקטובר), בגבעת חביבה השנה הפסטיבל מציג מקבץ תערוכות אמנות, לצד יום מלא מבוקר עד לילה של פעילות אמנותית מחוץ לקופסא ובערבים- גולת הכותרת: לאורך מסלול הליכה רגלי באורך של כ-500 מטרים, ידלקו מעל 80 פנסים ויציגו כ- 100 אמניות ואמנים מתחומים שונים: שירה, אמנות פלסטית, ווידאו ארט, מוסיקה, תיאטרון ��חוב, ריקוד, שירה, הקראת שירה, מיצגים אישיים וקבוצתיים, סטנד אפ ועוד. השנה יכלול הפסטיבל מתחם קמפינג ללא תשלום לטובת המבקרים ואפשרות לינה בחדרים (בתשלום). במסגרת הפסטיבל יתארחו מספר להקות שונות ביניהם להקת Full Trank בהופעה וייערך מופע תחת השם 'כאן קול השלום' עם הזמרת מאיה יוהנה ואמנים נוספים שרים שירי שלום לרגל עשור לאייבי נתן. האמן יאיר גרבוז ייקח חלק בתערוכה ושיח בגלריה לשלום בגבעת חביבה, גלריית "זוזו" תחגוג שנה להיווסדה ויערכו טיולי אמנות במדיות שונות. בנוסף יערכו אירועים מיוחדים וסדנאות אמנות בסימן חיים משותפים כגון: ערבי סופרים ושירה, מעגלי דבקה, סדנאות ציור, ריקוד יוצר, כתיבת שירה והדפס רב גילאי, כמו גם שיח תרבויות שבו: קאדי, רב וכומר מתארחים יחדיו בסוכה לשלום. הפסטיבל שזו שנתו השנייה הוא פרי שיתוף פעולה בין מועצה אזורית מנשה מרכז האמנות המשותף בגבעת חביבה, גלריית השלום והאמן עתר גבע, שיזם ויצר את הרעיון הראשוני בקיבוצו, עין שמר. הפסטיבל נערך בתמיכת משרד התרבות ומפעל הפיס. http://panassim.blogspot.com/- אתר הפסטיבל. Read the full article

[hoshvilim]

גורל שבט מנשה מלווה באבדן הבכורה לא רק בתנ״ך. גם במדינת ישראל המודרנית חלה אי בהירות בקשר לשימוש בשם ״מנשה״. בוא נבדוק שלב שלב: תקופת התנ״ך, תפילות הימים הנוראים, עשרת השבטים, נחל, מפעל מים, אזור גיאוגרפי, שם של קיבוץ, מועצה אזורית, מחנה עולים, בית חולים, פארק, ושביל.

מנשה בתנ״ך

משני הבנים שנולדו ליוסף במ��רים הבכור היה מנשה והצעיר אפרים. אך, לא הבכור הוא שנבחר אלא דווקא הצעיר.על אף שיוסף העמיד את בניו לפי סדר חשיבותם, את מנשה הבכור מימין יעקב ואת אפרים הקטן משמאלו. יעקב שיכל את ידיו וסמך את יד ימינו על אפרים, ואת יד שמאלו על מנשה הצעיר.”וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר“? (בראשית מ”ח, י״ד)

לשאלת יוסף על המעשה, ענה יעקב: “וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר: יָדַ��ְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם” ( בראשית, מ”ח, י”ט)

גם בברכת השבטים יעקב מקדים את אפרים למנשה. “הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: … וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה” (בראשית מ”ח טז, כ).

הדגל של שבט מנשה לפי הזיהוי של הראם בשור הבר יוצר:Shavitco

אפרים – שאיננו בכור, מקבל נחלה (גדולה מאוד) בעבר הירדן המערבי. מנשה מצד זה שהוא בכור, מקבל נחלה כפולה, עם זאת בכורתו נדחית. נחלת שבט מנשה נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. מושב בני השבט משתרע מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. מי שיידחו הם בניו של מנשה מאשתו הארמיה (לא ישראלית). בניו מאשתו הישראלית יקבלו נחלה מצפון לבני דודיהם, בני אפרים.

Map of the tribal allotments 1759 –

השבטים מנשה ואפרים היו חלק מתושבי ממלכת ישראל במקור לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת. לאחר חורבת ממלכת ישראל הצפונית היו שרידי עשרת השבטים שהתיישבו בממלכת יהודה. בתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים.  וּבִירוּשָׁלִַם, יָשְׁבוּ, מִן-בְּנֵי יְהוּדָה, וּמִן-בְּנֵי בִנְיָמִן–וּמִן-בְּנֵי אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה. (ספר דברי הימים א’, פרק ט’, ג׳)

12 Tribes of Israel Map PNG by User:Janz, SVG vectorization by User:יוסי, and translation of captions to Hebrew by he:משתמש:ברי”א and he:משתמש:דניאל צבי

הבן יקיר לי

גם הנביא ירמיהו העדיף את שבט אפרים על שבט מנשה – כמו שאנו אומרים בתפילות הימים הנוראים:- הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲ‍רַחֲמֶנּוּ נְאֻם יְהוָה. (ירמיהו ל״א י״��) שימו לב שהאות ״ב״ במילה ״הבן״ צריכה להיות רפויה (ללא דגש) ולא כמו בביצוע של להקת הנחל. (כלומר understand ולא son)

בני מנשה

חלק מבני השבטים – קוקי-צ’ין-מיזו ממדינות מיזוראם, אסאם ומניפור שבצפון מזרח הודו על גבול מיאנמר, המזהים עצמם כיהודים – צאצאי שבט מנשה, מעשרת השבטים שגלו מארץ ישראל בסוף תקופת בית ראשון במאה ה-8 לפנה”ס. הרב הראשי שלמה עמאר הכיר בשורשיהם היהודיים של בני שבט מנשה, אולם קבע שהדרך להשיבם לחיק עם ישראל היא על ידי גיור מלא. (זה בניגוד לאחינו עולי אתיופיה שהרב שלמה משה עמאר, הרב הראשי והראשון לציון שקבע ששארית יהודי אתיופיה הם יהודים גמורים ויש לפעול למען שיבתם לעם ישראל ומדינת ישראל. הוא פסק שלאחר עלייתם ארצה יש לעשות להם גיור לחומרא בלבד כדי להסיר כל ספק.) שוב בעלי השם ״מנשה ״ הפסידו.

Flag of Bnei Menashe

אזור גיאוגרפי רמות מנשה לשעבר רמת מנשה

תחילה האזור נקרא ״רמת מנשה״ עד שהשם עודכן באופן רשמי על ידי ועדת השמות הממשלתית. מאז הוא נקרא ״רמות מנשה״. רמות מנשה הוא חבל ארץ בדרום הכרמל. למעשה קער המורכב מסלעי גיר קשה ודולומיט בין רכס הכרמל לרכס אמיר (הרי אום אל פחם). אזור רמות מנשה הוא החלק הקעור והנמוך מבין שלושתם. הגובה הממוצע הוא כ-250 מטר מעל פני הים ופסגותיו הגבוהות מתנשאות לגובה של כ-400 מטר. כמות המשקעים הממוצעת נעה בין 600 ל־700 מ”מ בשנה, והטמפרטורה הממוצעת היא כ־18 מעלות. רמות מנשה כוללת את היישובים: קיבוץ דליה, מושב עין העמק, קיבוץ עין השופט, קיבוץ גלעד, קיבוץ רמת השופט, וקיבוץ רמות מנשה – כולם במועצה אזורית מגידו. מסתבר שיש גם אזור הגיאוגרפי בשם רמות מנשה וגם קיבוץ בשם רמות מנשה.

קיבוץ רמות מנשה – לשעבר קיבוץ בוני הנגב

רמות מנשה הוקם ביולי 1948 במהלך מלחמת העצמאות, כיישוב משלט. היישוב הוקם על אדמות הכפרים הערביים Daliyat al-Rawha ו-Sabbarin לאחר כיבושם. בנובמבר 1948 הוחלף השם ״קיבוץ בוני הנגב״ ואומץ השם רמות מנשה. מה זה ״ישוב משלט״? יישובי משלט ברובם קיבוצים הוקמו במהלך או בשנה שלאחר מלחמת העצמאות (1948–1949) על ידי לוחמי מלחמת העצמאות בגבולות המדינה על מנת להגן עליה מפני צבאות האויב. שמו של הקיבוץ נגזר ממיקומו באזור נחלת שבט מנשה מתקופת המקרא.

קיבוץ בוני הנגב

בין מאות המעפילים הייתה קבוצה שהתארגנה בעיר לודז’ בפולין והקימו “קיבוץ” שנקרא “בוני הנגב”. כולם היו שרידים אחרונים של משפחותיהם שניספו בשואה. חלומם של הצעירים הללו היה להקים קיבוץ בנגב ולהתחיל את חייהם מחדש במולדתם. הבריטים לא נתנו לאניות לעזוב את נמל לה ספציה. תושבי העיר, שבעצמם סבלו הפצצות, מחסור וסבל בעת המלחמה, התגייסו לטובת המעפילים הללו. במשך שישה שבועות הם סיפקו להם מזון ועזרה רפואית וחלקו עימם את המעט שהיה להם. עירית לה ספציה העמידה לרשותם מקלחות ציבוריות וסיוע אחר ואף סיפקה מצרכים לעריכת סדר פסח גדול על החוף. “בוני הנגב” וחבריהם (הרי הם חברי השומר הצעיר) ארגנו מצעד ברחובות העיר לכבוד ה-1 במאי לכל התושבים. שיא המאבק היה שביתת רעב שהכריזו עליה המעפילים, אשר לאות הזדהות עימה שבתו רעב גם מנהיגי היישוב בארץ. הלחץ עשה את שלו ולבסוף התירו הבריטים לספינות להפליג. לה ספציה כונתה מאז “השער לציון”. “בוני הנגב” נשלחו להקים קיבוץ דווקא בהרי מנשה ובעיצומה של מלחמת העצמאות, ביולי 1948 עלו על הקרקע אחרי תקופת הכשרה בקיבוצי הסביבה. אחד הרחובות בקיבוץ רמות מנשה קיבל את השם רחוב בוני הנגב.

רשימת שינויי שמות יישובים של הלשכה במרכזית לסטטיסיקה

מועצה אזורית מגידו – לשעבר מועצת הרי אפרים

מועצה אזורית מגידו היא באזור רמות מנשה – בין יקנעם עילית בצפון, עמק יזרעאל והרי הגלבוע ממזרח, ואדי ערה מדרום, ורכס הרי הכרמל ממערב. האזור נודע בשנות ה-30 בקרב הציבור כאזור אפרים – שהיה שגוי לא באזור זה. אולם, במשך השנים שוב גבר ״אפרים״ והשתמשו בשם “מועצת הרי אפרים“, עד שהשם שונה ל”מועצה אזורית מגידו” בשנת 1952, וקיבל תוקף רשמי של ועדת השמות הממשלתית בשנת 1954. הצעה לקרוא למועצה ״מנשה״ לא נתקבלה כאן והשם מנשה יוחס למועצה אזורית מנשה (ראה למטה) – שאינו ברמות מנשה.

מפת ישראל – מועצה אזורית מגידו יוצר:Meronim

פארק רמת מנשה או פארק רמות מנשה?

קק”ל והמועצה האזורית מגידו ההכריזו על חבל ארץ רמת מנשה, המשתרע על כ-81,000 דונם, כפארק ביוספרי. בתחום הפארק כלולים יערות, שמורות טבע, שטחי חקלאות ושדות מרעה, כמו גם שישה יישובים כפריים. בבסיסו של הרעיון הביוספרי: מקום בו כל מרכיביו של חבל הארץ, טבע נוף ואדם, מוצאים את מקומם זה לצד זה בהרמוניה, תוך יצירת מרקם משותף. באינטרנט קיימת אי בהירות בקשר לשם הפארק.

גם אתר eירוק של קק״ל וגם האתר של קק״ל מכנים את הפארק ״פארק רמת מנשה״. הבלוגים שבילים, טיולי, ומפה מכנים את הפארק ״פארק רמות מנשה״.

שביל רמת מנשה או שביל רמות מנשה?

גם ביחס לשמו של השביל לא ברור אם צריך להיות ״שביל רמת מנשה״ או ״שביל רמות מנשה״. למשל מפה כותבת ״שביל רמות מנשה״. לעומת זאת ויקישביל מאייתת ״שביל רמת מנשה״.

בכל מקרה זהו השביל האזורי של האזור הגיאוגרפי רמות מנשה. השביל מסתעף מזרחה משביל ישראל באזור מושב עופר וחוזר לתוואי שביל ישראל צפונית לבנימינה ליד פארק שוני. ניתן לטייל בשביל כמעט בכל ימות השנה אך העונה היפה ביותר היא ללא ספק האביב. אורך השביל 66 ק”מ. השביל מסומן במפת סימון שבילים מס’ 4 (2014 ואילך). רוב היישובים שלידם עובר השביל נמצאים במועצה אזורית מגידו. הייתי חושב שביל רמות מנשה יהיה במועצה אזורית מנשה. לא?

שביל רמות מנשה – מעין מחוללים לקיבוץ הזורע

View this document on Scribd

הצעת מסלול – שביל רמת מנשה

ממושב עופר למועצה אזורית מגידו ( 20 ק”מ): מושב עופר (מועצה אזורית חוף הכרמל), בת שלמה (מועצה אזורית חוף הכרמל) , הר חורשן, שמורת יער אלונה, עין מחוללים, מתחם מועצה אזורית מגידו, קיבוץ רמת השופט (המועצה האזורית מגידו)

נקודות מים: בקיבוץ רמת השופט (המועצה האזורית מגידו) הסמוך אפשר להצטייד בכלבו (א’-ה’ 10:00-06:00, ו’ 14:00-06:00, ש’ 14:00-10:00), בת שלמה, קיבוץ רמות מנשה (המועצה האזורית מגידו)

נקודות לינה: לינת שטח מתאפשרת במורד השביל כק”מ אחד ממתחם המועצה או לאורך נחל שלף.

ממועצה אזורית מגידו לקיבוץ דליה (כביש 672) (24 ק”מ): מתחם מועצה אזורית מגידו, נחל השופט, עמק השלום, עין פרור, קיבוץ הזורע (המועצה האזורית מגידו), משמר העמק (המועצה האזורית מגידו), אנדרטת הקיבוצים, קיבוץ דליה

נקודות מים: בקיבוץ דליה צרכניה שמקבלת כרטיסי אשראי בלבד. (א’-ה’ 19:00-07:30 ו’ 13:00-08:30 ש’ 13:00-10:00.)

מקבוץ דליה (כביש 672) לבנימינה (18 ק”מ): קיבוץ דליההמועצה האזורית מגידו), מאגר רז, נחל תנינים, מושב גבעת ניל”י (המועצה אזורית אלונה), חוצים את כביש 6, פארק אלונה, נחל התנינים, בנימינה

נקודות מים: צרכניית מושב גבעת ניל”י טל׳ 054-5242700, מי קדם, שוני, בנימינה

שביל רמות מנשה – מקיבוץ הזורע עד נחל רז

View this document on Scribd

שער מנשה

בתחילה הוקם במקום שדה תעופה בימי המנדט הבריטי. עם קום המדינה הוא נכבש על ידי צה”ל ושימש עמדה קדמית באזור. לאחר שוך הקרבות באזור הוסב למחנה עולים גדול בשם עין שמר (כשם הקיבוץ עין שמר הסמוך). המחנה קלט חלק מהעולים מתימן במבצע על כנפי נשרים.

עולים מתימן מקימים סוכה במחנה העולים שער מנשה, תשרי תשי”א (1950) צילום:לשכת העיתונות הממשלתית

לאחר מכן שוכנו בו עולים ממזרח אירופה ומסין. בתחילת 1950 הוסב שם המחנה ל”שער מנשה“. ב-1951 החל המחנה לקלוט עולים מעיראק. במקביל, הוקם במקום כפר לקשישים שנפתח רשמית ב-1953. ליד הכפר התקיים בית חולים לקשישים סיעודיים אשר התמחה בטיפול בבעיות פסיכיאטריות של קשישים. ליד בית החולים התקיים מאז 1952 בית ספר לאחיות. בתחילת 1961 הוחלט על סגירת כפר הזקנים. במקביל לסגירה וההסבה לבית חולים פסיכיאטרי, בית הספר לאחיות הרחיב את פעילותו, תוך התמחות בפסיכיאטריה. ובכן השם ״מנשה״ זכה להיות השם של בית חולים פסיכיאטרי.

הודעת עיתון דבר 10 בפברואר 1950 על הישיבה הראשונה של מועצה אזורית חבל מנשה לרבות שער מנשה לשעבר מחנה עולים עין שמר

 נחל מנשה

נחל אכזב, אחד היובלים (יחד עם נחל שלף, ונחל רון) של נחל דליה. הנחלים הללו מנקזים את מי אזור רמות מנשה לכיוון מערב אל הים התיכון. זורם ליד שמורת הר חורשן, בת שלמה ועין זיוונית. נחל דליה מעט דרומית ליישוב בת-שלמה, מתמזג עם נחל אלקנה ונחל טלימון. לבסוף נשפך לים התיכון בקטע שבין קיבוץ דור לקיבוץ מעגן מיכאל.

מפעל נחלי מנשה

מפעל “נחלי מנשה” הוא מפעל מים של חברת “מקורות” האוסף את מי הננגר של נחל תנינים, נחל עדה, נחל ברקן ונחל משמרות ומזרימם בתעלת הטיה למאגר שיקוע בחולות קיסריה. למרבה הפלא מפעל נחלי מנשה אינו כולל את מי נחל מנשה.

Nahalei Menashe Water Project יוצר:RickP

מועצה אזורית מנשה

בכל זאת קיימת מועצה אזורית מנשה. היא שוכנת ממזרח לחדרה. המועצה הוקמה בשנת 1950 במסגרת הקמת רשויות מקומיות לכלל היישובים במדינה. ככה השם ״מנשה״ נחסם כאשר הוחלט לשנות את שמה של מועצת הרי אפרים. מועצה אזורית מנשה כוללת קיבוצים, מושבים וכפרים ערבים (מדרום לנחל עירון), ושני יישובים קהילתיים. שם המועצה נגזר מהתנ”ך. שטחי המועצה נמצאים בנחל�� שבט מנשה.

בעת הקמתה הכילה המועצה 11 יישובים ואת כפר הנוער אלוני יצחק (שנקרא אז כפר יצחק גרינבוים), סמינר גבעת חביבה ואת מחנה עולים שער מנשה שקודם לכן נקרא מחנה עין שמר.

בשנת 1965 צורף למועצה הכפר מייסר.

באוגוסט 2012, במסגרת פירוק הרשויות קציר-חריש, צורף היישוב קציר (הקטן ביניהם) למועצה.

יוצר:Meronim

//ws-na.amazon-adsystem.com/widgets/q?ServiceVersion=20070822&OneJS=1&Operation=GetAdHtml&MarketPlace=US&source=ac&ref=qf_sp_asin_til&ad_type=product_link&tracking_id=hoshvilim-20&marketplace=amazon&region=US&placement=B005FEGYJC&asins=B005FEGYJC&linkId=8e2bea396b1f0ffe053d193c5ce7eaf2&show_border=true&link_opens_in_new_window=true&price_color=333333&title_color=0066C0&bg_color=FFFFFF

רמות מנשה * גורל שבט מנשה מלווה באבדן הבכורה לא רק בתנ״ך. גם במדינת ישראל המודרנית חלה אי בהירות בקשר לשימוש בשם ״מנשה״.

[hoshvilim]

נסיעה על כביש 90

כביש 90 – כביש הבקעה – הוא הכביש הארוך (צפון-דרום) ביותר בישראל. האם ידעתם שכל כבישי האורך ממוספרים במספר זוגי? אורכו של כביש 90 הוא 478.7 ק״מ והוא נמשך ממעבר טאבה בדרום ועד מעבר מטולה (שער פאטמה) בצפון. הפוסט הנוכחי מתיחס לסיור המתחיל במעבר הבקעה (מדרום לשדה תרומות) היושב בדיוק על ואדי שובש שלא במקרה היה גם קו שביתת הנשק עם ממלכת ירדן עד 1967. סיום המסלול הנוכחי יהיה במושב נעמ״ה.

מי שולט כאן? זו שאלה מסובכת. כל כביש 90 והישובים היהודים הם שטח C. הכפרים הערביים הם שטח A. בין לבין זה שטח B. מה קורה אם יש תאונה, חלילה, בכביש 90? צריך לערב את המשטרה הישראלית, המשטרה הפלסטינית, והמנהל האזרחי. אז סעו בזהירות.

במסגרת הסכם אוסלו חולקו שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה לשלוש קטגוריות:

שטחי A: שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית.

שטחי B: שטחים בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית של מדינת ישראל.

שטחי C: שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של מדינת ישראל.

בנסיעה דרומה ניתן לראות שבגדה המערבית של נהר הירדן אין כמעט חקלאות ואילו בצד המזרחי כל סנטימר מעובד. צריך לקחת בחשבון שבגדה המזרחית השטחים החקלאיים (הע׳ור) הם רחבים יותר מאשר במערב. מקור המים לחקלאות הירדנית הוא מפעל תעלת הע’ור (תעלת עבדאללה) המוזן ממי הירמוך וכמובן מים כנרת המסכן. ביחד זו כמות גדולה בהרבה מזו שהוקצתה לה בתוכנית ג’ונסטון. בגדה המערבית צה״ל סלל דרכי טישטוש ושטחים בטחוניים סגורים ומגודרים, לפעמים עד כמה קילומטרים מן הגבול, שצמצמו את השטח החקלאי שניתן לעבד.

מדרגות בקעת הירדן פרוסות לפניך:

כיכר הירדן (ע’ור) מישור שבתוכו התחתר נהר הירדן – המדרגה העליונה – בה ממוקמים היישובים ושטחי החקלאות

מישור ההצפה שלו הנקרא גאון הירדן (זור) – המדרגה התחתונה. [בשנות השישים כאשר הייתי מתנדב בקיבוץ ט��רת צבי היינו שואבים מים ישירות מן הירדן בשולי הזור מטרים ספורים מן החקלאים הירדנים.]

במורדות השומרון המזרחיים בהם עו��ר כביש אלון.

ארגמן – אתר כף הרגל

אדם זרטל נפצע במלחמת יום הכיפורים באופן קשה. לאחר שחרורו התמסר ללימודי ארכיאולוגיה והיה פרופסור לארכיאולוגיה של ארץ ישראל והמזרח הקדום באוניברסיטת חיפה. את עיקר מחקריו הקדיש להר מנשה שבצפון השומרון. במשך 30 שנה ערך אדם זרטל את סקר הר מנשה (סקר ארכיאולוגי הוא סקירה של ממצאים ארכיאולוגיים על פני השטח).

זרטל זיהה את צורת כף רגל, שגילה בשישה אתרים, עם המושג המקראי “גילגל”. לדעתו אתרים אלה שימשו כמרכז פולחני עד לבניית בית המקדש בירושלים. לטענתו, יתכן שבני ישראל היו עולים לאתרים אלה בחגים, ומכאן המושג “עלייה לרגל”. אולי המילה רגל שימשה כמילה נרדפת לחג. בניית המתחמים בצורה כף רגל, מסמלת את ההשפעתה של התרבות המצרית על מי שבנה אותם. כף הרגל הייתה סמל מוכר במצרים לשררה וכוח.

בשטח ליד ארגמן קיימת חומה נמוכה התוחמת כף רגל (ימימית במקרה זה אם כי יש גם שמאליות). סביב ל-״עקב״ שתי שורות אבנים כמו מדרכה. באמצע ריבוע אולי משכן (?), סמוך לריבוע מבנה עגול מלא שרידי עצמות שרופות שכולן מבעלי חיים כשרים. הרגל ממוקם סמוך לגבעה עם מדרגות טבעיות. כלומר אפשר לצפות על הפולחן מלמעלה. על זה נאמר ״לעלות לרגל״!

אתר כף הרגל בארגמן הוא אתר חד שכבתי וחד תקופתי. כלומר מה שרואים זה מה יש! אין לפניו ואין אחריו. השאלה היא למי ליחס את האתר? ״הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה בהיכל.״ כף רגל ארגמן נמצא בליבה של מחלוקת באשר ליעודו המקראי. יש המזהים את כף רגל ארגמן עם גלגל המקראית – וכמובן יש גם מפקפקים. אתר זה הוא מרשים ביותר. על פי זרטל, זהו מתחם של מקדש ישראלי מימי ספר שופטים.

בנקודה זו, חן כץ, מורה הדרך, אמר שהוא יכול להוכיח את השפעתה של תרבות מצריים על עיצוב כף הרגל בארגמן וחיש מהר שלף החוצה ראש של פסל של אלה מצרית! (כמובן במציאות זה היה ראש של בובה.)

ראש אלילה מצרית בכף רגל ארגמן

מי שמעוניין להתעמק באיזכורי ״כף רגל״ בתנ״ך יכול למצוא אותם כאן.

כף רגל ארגמן – מרכז המבקרים

מגדל בנוי מאבני גזית ענקיים אמור להיות מרכז המבקרים של האתר. יש מי שטוען שעיצובו המיוחד של המגדל צריך להידמות מגדל מאתר חפירה אחרת של זרטל באחווט – במדרון המערבי של הרכס עליו בנוי היישוב קציר. המגדל דומה לתרבות הנוראגים מסרדיניה. לפי זרטל אחווט היא חרושת ה��ויים, מקום מושבו של סיסרא, ואילו מוצאו של סיסרא הוא גם מגויי הים. הועלתה ההשערה כי באתר אחווט שכנו אנשי שבט השרדנה מ”גויי הים”, שהגיעו לאזור במאה ה-13 לפנה”ס.

כף רגל ארגמן – מרכז המבקרים בסגנון סרדיניה

מפגש ציפורה

כל נוסעי כביש 90 – כביש הבקעה מכירים היטב את “מפגש ציפורה” בצומת הכניסה למושב ארגמן אם לא בשביל קפה הפוך לפחות בשביל השירותים. ציפורה נמצאת על במחצית הדרך בין ירושלים לטבריה. כמו שמלמדים בקורס מורי דרך: ״הולכים לשירותים מתי שיש ולא מתי שצריך.״

מפגש ציפורה ליד מושב ארגמן

קרן סרטבא – סרטבה – جبل سرطبا

פעמיים ניסיתי לטפס על קרן סרטבא (גם קרן סרטבה). את חטאי אני מזכיר היום. פעם אחת פשוט לא היה לי כוח. בפעם השניה נהג האוטובוס נעצר באמצע דרך עפר מסוכנת בעליה למצפה סרטבה. בסרטון רואים את בורות המים של מבצר אלכסנדריון והעליה התלולה לסרטבה.

הפעם הנהג שלנו היה יותר אמיץ והגענו בשלום גם למצפור המוסטרה וגם חזרה לכביש 90 מצפון למועצה אזורית בקעת הירדן (גם מועצה אזורית ערבות הירדן). תראו איזו סרפנטינות!

סרפנטינות של מצפור מוסטרה

בתקופת בית המקדש השני סרטבה (סרטבא בארמית) היתה התחנה השנייה בשרשרת התחנות, בהן הודלקה משואה להעברת הידיעה על קידוש החודש מירושלים לשאר חלקי הארץ ואף ליהודי בבל. פסגת הסרטבה מתנשאת לגובה של 650 מטר מעל הבקעה, 377 מטר מעל פני הים ולכן קרן סרטבה מתאים למטרה זו.

ומאין היו משיאין משואות? מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לחוורן, ומחוורן לבית בלתין, ומבית בלתין לא זזו משם – אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד [את המשואה] עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש. (משנה, מסכת ראש השנה פרק ב’, משנה ד)

אמנם, לא ניתן לראות מהסרטבה את הר הזיתים, ויש הטוענים שהיו תחנות נוספות בין אלו שנזכרו במשנה, אחת מהן היא קובת א-נג’מה – הר המתנשא מעל היישוב כוכב השחר. על ההר, יש מצפור היקפי על שם רחבעם זאבי. כ-200 מטר צפון מערבית לשיא גובה יש שרידים של קבר שיח’ של שייח’ת א-נג’מה. כ- 400 מ׳ צפון מערבית לקבר שיח׳ ישנה חורבה עותמאנית.

יש הסבורים ששמא של סרטבא בתקופת המקרא היה צרתן, כפי שמצטייר לאור הכתוב: “אדם העיר אשר מצד צרתן” (יהושע ג, טז). יתכן שמקור השם הארמי התלמודי “סרטבא” הוא במילים “שר-צבא”, הנזכרות בספר יהושע (ספר יהושע, פרק ה’, פסוקים י”ג-ט”ו). חילוף האותיות בין צ ל-ט הוא  הנפוץ ביותר במעבר של מילים מעברית לארמית.

מבצר אלכסנדריון

רוב החוקרים סוברים היא כי המבצר בפסגת הסרטבה הוא המבצר “אלכסנדריון”, ש��בנה על ידי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי. המבצר שימש גם בית סוהר למתנגדיו. כך מתואר אלכסנדריון:

“מבצר חזק ונהדר בראש הר גבוה” (מלחמת היהודים ברומאים, א’, ו’, ה’).

מבצר אלכסנדריון (Alexandreion – Alexandrion ביוונית,  Alexandrium בלטינית) זה אותו המבצר אשר יוספוס מכנה ״המבצר הנהדר אשר על ראש ההר״. מערכת מים מרשימה הובילה מים מסכר בוואדי קרוב דרך סיפוֹן. שלומציון המלכה החשמונאית, אשתו של אלכסנדר ינאי, העבירה את הורקניה (במדרב יהודה), מכוור (בעבר הירדן) ואלכסנדריון לפרושים, מכיוון ש”שם היו אוצרות סגולתה”. בנה של שלומציון אריסטובול ונכדה אלכסנדר מצאו שם מקלט, בשעה שנאלצו להסתתר מרודפיהם. אלכסנדר השני ביצר את אלכסנדריון, הורקניה ומכוור. כאשר הוא נכנע לגביניוס אלכסנדרוס השני הסגיר אליו את הורקניה, מכוור, ואלכסנדריון. גביניוס הרס את כל המבצרים האלה.

אלכסנדריון שוקם על ידי הורדוס ומינה את אחיו פירורא למפקד. המבצר תוכנן כמו ארמון מדברי דוגמת מצדה ושם נהג לשמור בו חלק מאוצרותיו. הורדוס כלא כאן את מתנגדיו הפוליטיים, אשתו מרים החשמונאית ואמה אלכסנדרה בשנת 30 לפנה״ס. כאן נקברו שני בניו של הורדוס, אךכסנדר ואריסטובולוס, שהוצאו להורג בפקודת אביהם בסבסטיה בשנת 7 לפנה״ס.

כיצד מגיעים להר סרטבה?

באתר של רשות הטבע והגנים מודיעים שעקב בעיות בטיחות חלק מן המסלולים העולים לקרן הסרטבה נסגרו. המסלול ושמורת הסרטבה כולה נמצאים בשטח אש ויש לתאם את הכניסה עם צה”ל.

מצפור המוסטרה

ב-2012 הוקמה טיילת ומצפור נגישים, על המדרונות המערביים של קרן הסרטבא על הר המוסטרה – המכונה כך כי הוא מסתיר חלקית את הסרטבה מעיני הצופה מבקעת הירדן. מצפור המוסטרה מעניק תצפית רחבה על הר הסרטבה, בקעת הירדן, עבר הירדן, עמק הג׳יפטליק, מאגר תרצה, הרי מואב, והרי הגלעד. ממצפור המוסטרה ניתן לראות בלילה את אורות רבת עמון, בירת ממלכת ירדן. דרך העפר עד מגרש החנייה משובשת מאד. שביל הליכה סלול מוביל ממגרש חניה נוח לאוטובוסים אל המצפור .

הושבילים בהר מוסטרה – ברקע סרטבה

לדאבוני גם מצפור המוסטרה נפל קרבן השחתה (vandalism) על רקע לאומי. כמה חבל.

השחתה (vandalism) על רקע לאומי

ואדי אל-פארעה – נחל תרצה

נחל תרצה (وادي‎ الفارعه) הוא הנחל הגדול בממזרח לקו פרשת המים מן השומרון לבקעת הירדן וים המלח. אורכו כ-40 קילומטרים.

עמק הג׳יפטליק

ה״ג’יפתליק״ (Çiftlik) הוא אזור בשפך נחל תרצה ובבקעת הירדן, שהיה בבעלות הסולטאן עבדול חמיד השני. המושג “צ’יפתליק” בדיני מקרקעין באי��פריה העות’מאנית ציין סוג של קרקע בבעלות המדינה. ב-1921 מסר המנדט הבריטי את רוב הקרקעות הג’יפתליק ממערב לירדן לבעלותם של ערבים תושבי טובאס, בית דג’ן ושכם. לאחר מלחמת העצמאות עבר רוב האזור לשליטתה של ממלכת ירדן. לאחר מלחמת ששת הימים אזור הג’יפתליק עבר לשליטת ישראל. באזור הוקמו היאחזויות הנח”ל ארגמן (בשנת 1968) ומשואה (בשנת 1969).

מושב משואה ופארעה אל-ג’יפתליק ממצפור ממצפור מוסטרה

פארעה אל-ג’יפתליק

פארעה אל-ג’יפתליק (فارعة الجفتلك), כלומר פארעה של אזור הג’יפתליק, היא עיירה ערבית בעמק נחל תרצה (ואדי פארעה) שבבקעת הירדן, בקרבת ההתנחלויות ארגמן ומשואה. הישוב מכונה גם “אל-גיפתליק”. פארעה אל-ג’יפתליק הוא היישוב הפלסטיני הגדול ביותר השוכן בשטח C.

מאגר תרצה

מאגר תרצה אוגר את מימיו של נחל תרצה באזור שכם, מי השיטפונות, והביוב של שכם. מי הנביעות הזורמים בנחל משמשים את החקלאים הפלסטינים באזור להשקיית שדותיהם שלאורך הנחל, בעיקר באזור הג’יפתליק. מאגר תרצה הוא מפעל מים חשוב ביותר להתיישבות בבקעת הירדן ומשרת אלפי דונמים של גידולי תמרים. חמישה מאגרים מטיפוסים שונים המעבירים דרכם מי-המאגרים ומים נחותים: מי-קולחין, מי-ירדן – לחקלאים באזור. המאגר תפוס את מי הגשמים טרם שהם נטמעים במי הירדן ומנצל אותם לצרכי השקיה. מבחינה טכנית, מדובר בשלושה סכרים מדורגים. העליון משמש לשיקוע הבוץ והסחף. האמצעי לשאיבה לאחר הגשם. התחתון לתיירות בלבד – כבריכת חורף.

אנדרטת הבקעה

אנדרטת הבקעה הוקמה לזכר הנופלים בבקעת הירדן. האזור נקרא גם בשם “ארץ המרדפים” לזכר המרדפים המרובים שנערכו באזור אחרי מחבלים שחדרו מירדן. לזכר הנופלים הוקמה האנדרטה על גבעה למרגלות הר הסרטבה כ-2 ק”מ מצפון-מזרח למושב פצאל, בצד כביש הבקעה. יוזם האנדרטה היה רחבעם זאבי. הפסל היה יגאל תומרקין. האנדרטה בנויה מפסל מתכת ענק, המורכב מחלקי נשק ורכב קרבי הבנוי כדמות תותח נ”מ, סביבו רחבת תצפית. שמותיהם של כ-400 לוחמי חטיבת הבקעה ויחידות אחרות שנפלו בגזרת בקעת הירדן מאז 1967 במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ובפעילות המבצעית השוטפת חקוקים על לוחות מתכת. גם באתר הזה חוזרים מקרי ונדליזם מדי פעם.

אנדרטת הבקעה צילום: Dr. Avishai Teicher

מפגש הבקעה

מפגש הבקעה הוא המרכז המסחרי של בקעת הירדן על כביש 90 בקרבת צומת פצאל ומושב יפית. לנוחיות המטיילים הוקמה במרכז המתחם סככה מקורה. במרכז הסככה נבנה תבליט המתאר את המבנה הטופוגרפי של בקעת הירדן. התבלית משמש ככלי עזר למדריכי טיולים המציגים את האזור בפני המטיילים. כאן, בניגוד למפגש ציפורה יש הכשר.

מפגש הבקעה תילום:Dr. Avishai Teicher

מושב פצאל

מושב עובדים שיתופי פצאל הוקם בשנת 1970 (ט’ בכסלו ה’תשל”א). מיקומו הראשוני היה סמוך לישוב השכן מעלה ��פרים. הישוב הועבר ב-1975 – ניסן ה’תשל”ה למיקומו הנוכחי. המושב יושב קרוב למוצא נחל פצאל וניזון ממי עינות פצאל הנובעים בנחל. במושב מגדלים בעיקר תמרים, פלפלים וענבים. מושב פצאל שוכן כרבע ק”מ צפונית לשרידי “פצאליס”, יישוב יהודי מתקופת בית שני, ומרוחק קילומטר אחד מערבית לשייח’ דיאב.

בחוות התנינים בפצאל “תקועים” להם כ־1,400 תנינים גדולים ללא פתרון. ישראל היתה מעצמת עורות תנין. אלא שונו התקנות בישראל, והתנינים הוגדרו חיות בר מוגנות. המשמעות היא איסור על שחיטת תנינים ועל מכירת חלקים מגופם לתעשיית העור והבשר. פעילי זכויות בעלי החיים בישראל לא הצליחו למצוא בית לתנינים שלנו. מישהו מעונין לרכוש את חות התנינים? זה מציאה!

פצאל העתיקה – פצאליס

פצאל היתה יישוב יהודי שהוקם בתקופת בית שני בימי מלכותו של הורדוס. הישוב נקרא על שם אחיו פצאל, שהתאבד בשבי הפרתים. הורדוס אהב את פצאל גם לאחר פטירתו. אחד משלושת המגדלים הגדולים שבנה הורדוס לאורך חומתה המערבית של ירושלים, קרא הורדוס על שמו של פצאל. עם מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה”ס,  הורדוס הוריש את פצאליס לאחותו שלומית (או שלום). כשהיא נפטרה הורישה היא את כל הרצף היישובי שבשליטתה, 250 דונם, לחברתה הטובה, ליוויה (ליוויה דרוסילה או יוליה אוגוסטה), אשתו של הקיסר אוגוסטוס. ההתיישבות היהודית פרחה באזור לפחות עד תחילת המרד הגדול. כפר פאציל, בין מושב פצאל למושב תומר, משמר את השם.

פצאל העתיקה צילום: Hanay

שייח’ דיאב

שייח’ דיאב הוא אתר חד תקופתי, שהשתמר היטב, מהברונזה הקדומה I. בכל השטחים זוהתה שכבה אחת עיקרית מתקופת הברונזה הקדומה I, בערך שנת 3300 לפנה”ס. שטחו המשוער של האתר הקדום 15 דונם.

שייח׳ דיאב צילום:Shay Bar

נחל פצאל

נחל פצאל זורם בבקעת הירדן ואורכו 11 ק”מ. בתחילת הנחל נובעים שני מעיינות –  עינות פצאל.

נחל פצאל

מערכת המים בנחל פצאל

מהנביעה של נחל פצאל יצאה אמת מים עתיקה שהובילה את המים לבריכת אגירה ליד תל שייח ד’יאב. היום במקומה נמצא תעלת מים משוחזרת.

אמת המים בנחל פצאל

בריכת האגירה מתוארכת לתקופת הורדוס – אם כי יש טוענים שנבנתה בתקופת בית אומיה. גודלה 40X40 מ’ ועומקה הוא 8מ’. הבריכה הרומית ההרודיאנית אשר בשפכו של נחל פצאל היא מפעל מים גדול שהיה חלק ממערך המים בעיר פצאל העתיקה – פצאליס אשר בנה הורדוס לזכר אחיו. באמצע הדרך בין המעיינות לבריכת האגירה, ליד האמה עומדת טחנת קמח עתיקה בשם טאחונת אלפצאל, שפעלה באמצעות מי האמה. הבריכה יבשה כיום משום שכפר אל פסאיל לוקח את מי המעיין בצינור לשתייה.

בריכת פצאל

חומר הגלם לבניית בריכת פצאל היה חלוקי נחל ענקיים מנחל פצאל. צרותן העגולה מרשימה ביותר בקירות הבריכה.

חלוקי נחל ענקיים עגולים

היום מדיניות המנהל האזרחי קובעת ��מקורות מים מעל לקרקע הם שייכים לערבים. מקורות מים מתחת לפני הקרקע הם ליהודים. מה שקרה זה שהשאיבה היהודית ממקורות עמוקים יבשה את המקורות של הערבים כגון מעיינות ובארות. במקרים רבים הישובים הערביים מקבלים אספקת מים מחברת מקורות – אם משלמים או לא משלמים.

פסאיל

כפר ערבי בבקעת הירדן, 18 ק”מ מצפון ליריחו. השם משמר את שמה של פצאל הקדומה, המזוהה בח’ירבת פסאיל הסמוכה. הוקם בידי כפריים מעקרבה (כפר ערבי הממוקם כ-13 ק”מ דרומית-מזרחית לשכם) בסוף המאה ה-19 או בתחילת המאה ה-20.

מעלה אפרים

מעלה אפרים נוסדה בשנת 1978 כמרכז עירוני לכל הישובי בקעת הירדן, גב ההר והמורדות המזרחיים של השומרון. מקור השם מעלה אפרים מציין את הדרך המובילה מן הירדן אל נחלת שבט אפרים.

שמורת מערת מעלה אפרים

בעקבות תאונה קטלנית בכביש 505 (כביש חוצה שומרון) נקבע שלא ניתן לשפר את בטיחות הכביש בתוואי הישן והוחלט לסלול את הכביש בתוואי חדש. אולם התקדמות הסלילה הייתה איטית ורק לאחר תאונה קטלנית נוספת בה התהפכה טיולית חיילים ליד מעלה אפרים במאי 1986, התוואי החדש הושלם. המערה התגלתה בראשית שנות ה – 90′, עם סלילת התוואי המשופר לכביש חוצה שומרון. המערה נמצאת דרומית למעלה אפרים. זוהי מערת נטיפים ובה מגוון תצורות נטיפים, ומין נדיר של חלזון מערות שזו אוכלוסייתו היחידה הידועה בארץ כיום. כיום האתר סגור למטיילים ונעול ואין אפשרות לבקר בו ללא היתר מיוחד של רשות הטבע והגנים.

אנדרטת המערה

פתח המערה היתה לשיאו הטראגי של אחד המרדפים המפורסמים בו נהרגו יוסי קפלן, בועז ששון וחנן סמסון.

חוליית מחבלים שחצתה את הירדן אותרה באזור גשר אדם אור ליום 11 במרס 1969. בדרך הטישטוש זוהו עקבות של שבעה מחבלים. המחבלים הצליחו לחדור לשטח בקעת הירדן ולנוע לכיוון מערב לכיוון שכם. כוחות צה״ל התארגנו למרדף בעקבותיהם. עקבות החוליה הובילו עד לגבעה כשני קילומטרים מהכפר מג’דל בני-פאדל – מרחק של חמישה-עשר קילומטר בלבד לשכם. המפקד הורה לחיילים לסרוק את הגבעה. בגבעה זו היו מספר מערות מגורים של תושבי האזור. בפתח אחת מהמערות ישבה אישה והיניקה תינוק ולידה שכב על דרגש ילד נוסף. לשאלת החיילים אם ראתה אנשים זרים בסביבה, השיבה בשלילה – תשובתה היתה שקר גמר. החיילים נכנסו לסרוק את המערה, ולפתע נשמעה התפוצצות רימונים מלווה בירי קלצ’ניקוב. כוחותינו השיבו אש לעבר כמה דמויות בפתח המערה. כשפסקה האש גילו החיילים גופות של שבעה מחבלים, השמיני הרים את ידיו ונלקח בשבי – אחד יותר ממספר העקבות שזוהו הדרך טישטוש. במרדף זה נפלו שלושה: רס”ן חנן סמסון, רס”ן יוסי קפלן וסמל בועז ששון.

איך מגיעים לאנדרטת המערה? אנדרטת המערה נמצאת על גבעה קטנה הנטועה חורשת עצי אורנים על כביש 505. הבאים מכיוון מער�� בצומת גיתית פונים ימינה לכיוון למעלה אפרים וממשיכים בנסיעה עוד כ-700 מטר עד למפגש עם דרך עפר ופונים ימינה.

מושב נעמה – נעמי – נעמ״ה

המושב הוקם ב-1982 כ-3 ק”מ צפונית לח’רבת אל-מפג’ר. היישוב נקרא בראשיתו “נעמה” – על שם כפר הנופש של העיר אופירה (שארם א-שייח’) שנשא את השם “נעמה”, ממול למפרץ “מרסא אל עיט”, בעברית “מפרץ נעמה”. ועדת השמות הממשלתית אינה מסכימה להנציח שמות ישובים ישראליים שפונו. תושבי נעמה הציעו מקור אחר לשם הישוב מואדי  ״נועיימה״, העמק הסמוך ליריחו. אך ועדת השמות הממשלתית דרשה שהשם יוחלף ל”נעמי” בטענה ששם עברה נעמי בדרכה עם רות המואביה חזרה לבית לחם שביהודה. לאחר מאבק מצד התושבים, שונה השם באופן רשמי לנעמ”ה – נוער עברי מיישב הבקעה. מושב נעמה מאכלס בתוכו קהילה חילונית בעלת צביון של מושב עובדים, עובדי קרקע וחקלאות.

מחצבה רומית עתיקה נעמה‬‎

בחלקות התמרים אשר בערבות יריחו, אפשר היה להגיע לאתר מרתק, מחצבה (“א-סמרא”) רומית עתיקה אשר יש המזהים אותה עם גלגל המקראי. המערה נתגלתה בסוף מרץ 2009, מזרחית למושב נעמה. עקב ההחרבה המטורפת של שטחי גידול תמר מג’הול, איזור ״א-סמרא״ סגור ומסוגר. אין תוכניות לפתיחת האתר למטיילים. בכל זאת כדאי שתדעו שיש אתר כזה.

בירידה אל מערת המחצבה, צריכים להביא פנסים. המערה גדולה ומרשימה. היא הפכה למקום קדוש נוצרי ומקום עלייה לרגל בימי ראשית הנצרות. המערה הענקית ששימשה כמחצבה החל מתקופת בית שני ועד הכיבוש המוסלמי.  המערה יוצאת דופן ומרשימה בגודלה וביופיה. אורכה כ-80 מטרים, רוחבה הממוצע 50 מטרים ועומקה כ-10 מטרים מתחת לפני הקרקע. ישנם 15 אולמות רחבים ו-20 עמודים מצוירים. המערה נמצאת במקום שבו מופיע במפת מידבא מקום ששמו ביוונית “גלגלה, מקום 12 האבנים”. שם זה מתייחס למסורת המקראית המתארת את כניסת בני ישראל לעבר הירדן המערבי:

“וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן-הַיַּרְדֵּן הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל” (יהושע, ד’, כ’).

מחקרי בני בגין

למזלי טיילתי עם חן כץ, מורה דרך מקסים, שמתוך ידע אישי להוביל אותנו לאתר מאד לא צפוי ליד מושב נעמ״ה.

במשך כשלושה מיליוני השנים האחרונים חדרה אל הבקע לשון ים מן הים התיכון דרך עמק יזרעאל ומילאו חלקים שונים של הבקעה. זה גרם להימצאותם של משקעי מלח, גיר וגבס בכמות גדולה בבקע. בשלב מסוים נקטעה לשון הים ונותר אגם מים מתוקים לא גדול, המכונה אגם עובדיה. מתקופה זו קיימים ממצאים של רכיכות במשקעים של ימות מראשית תקופת הפליסטוקן. המדענים בארץ ובעולם הבינו כבר לפני שנים כי ים המלח הוא קפסולה של זמן. שנים עמלו המדענים בעזרתו של הגיאולוג והשר בני בגין כדי להוציא לפועל את המחקר בתחתית ים המלח.

[satellite gallery=73 auto=off caption=on thumbs=on]

מסתבר כי השטחים החקלאיים של סביבת מושב נעמ״ה היו תחתיתו של ״אגם עובדיה״. שם חפרו ומצאו מאובנים של צורות חיים מתקופת המעבר מחיים ימיים לחיים יבשתיים. לכן מי שטורח לנסוע עד אחרי החממה האחרונה ממזרח למושב נעמ״ה, לחנות וללכת כמה מאת מטר צפונה ליד צריך טנק נטוש ידרוך על תחתית אגם עובדיה ויגלה ממצאים מרתקים מן הסקר המדעי של בגין.

מושב נעמ״ה

מפות: מפת טיולים וסימון שביללים ״בקעת הירדן ומזרח השומרון״

הבקעה, אדם, טבע ונוף, ��יסטוריה ואקטואליה נסיעה על כביש 90 כביש 90 - כביש הבקעה - הוא הכביש הארוך (צפון-דרום) ביותר בישראל. האם ידעתם שכל כבישי האורך ממוספרים במספר זוגי?

[hoshvilim]

סיור בכף רגל ארגמן הוא חוויה יחידאית. בדרך כלל ארכיאולוגים יודעים למה לצפות בחפירות ומבינים את משמעות הממצאים. לעומת זאת כף הרגל היתה הפתעה וחידוש. מי בנה אותה? לאיזו מטרה הוקמה? החידה הוכפלה עם גילוי עוד מתחמי כף רגל. נשאלה השאלה מדוע נמצאו מתחמים כאלה באיזור גיאוגרפי מצומצם? אפשר לחוש את האדרנלין עולה מרוב סקרנות. למרות שהמתחם אינו מתוחזק, מומלץ מאד לבקר בו ולנסות לפתור את החידה הארכיאולוגית.

אדם זרטל

הארכיאולוג יוצא הדופן, פרופ׳ אדם זֶרטָל (2015-1936), למרות פציעתו הקשה בשרות צבאי, גילה ממצאים איכותיים ופירסם הבנות מהפכניות לחקר עתיקות ארץ ישראל. הבולטים ביניהם:

סקר הר מנשה: הסקר המקיף של הר מנשה חוקר כ-3000 קמ”ר של שטח השומרון הצפוני והמרכזי ושל בקעת הירדן החל מ-1978.

נרבתא ותל דותן

מזבח הר עיבל – מזבח יהושע: הגילוי עמד בסתירה לפרופ’ ישראל פינקלשטיין והמינימליסטים של אוניברסיטת תל־אביב.

אתר “אל-אחוואט” (“חרושת הגוים”)

 שישה אתרי פולחן מסוג גילגלים – אתרי כף רגל בבקעת הירדן

פרופ׳ זרטל היה חבר קיבוץ עין שמר כל חייו ושם נקבר.

גילגלים

הגילגל הוא סוג אתר מקראי ואיננו מקום מסוים אחד. תפוצת 39 הגלגלים, המוזכרים בתנ״ך, הייתה רק בבקעת הירדן ובגב ההר. הגלגלים שימשו את שבטי ישראל להתכנסות, פולחן, משפט, ויציאה למלחמה. פעילות הגלגלים נמשכה בתקופת ההתנחלות והשופטים (מאות 10-12 לפנה”ס), ונמשך גם בזמן המלוכה (מאות 8-9 לפנה”ס). תנ”ך מזכיר את הגלגל רק בספרי דברים, יהושע, שופטים, שמואל ומלכים; ולאחר מכן בנביאים הושע עמוס, מיכה ונחמיה. אין אזכורים לגלגלים אחרי נפילת שומרון וכיבוש ממלכת ישראל (722 לפנה”ס). כל הגלגלים המוזכרים נמצאים על מישור, ולכן צורה מיוחדת זו ��ינה קשורה לטופוגרפיה. הגלגלים היו נמוכים מסביבתם. אין גלגלים בנגב, בחוף, בעמקים, בגליל ובעבר הירדן.

גלגל דברים:                      דברים י”א, ל,   “הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני היושב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה.”

גלגל יריחו ביהושע:            יהושע, ד’, י”ט,

בספר יהושע נזכר הגלגל שהקימו בני ישראל ב”קצה מזרח יריחו”. עם הכניסה לארץ ומעבר הירדן הוקמו בגלגל 12 אבנים, נערכה ברית מילה, חגגו את הפסח, שבת המָן ואכלו מתבואת ארץ כנען; שם נמצאו המועלים בחרם ועלו משם לעמק עכור; לשם הגיעו הגבעונים ויהושע עלה להשמיד את מלכי האמורי.

גלגל נוסף:                       יהושע פרק ט”ו,    “ועלה הגבול דבירה מעמק עכור וצפונה פונה אל הגלגל אשר נוכח למעלה אדומים אשר מנגב לנחל ועבר הגבול אל מי עין שמש והיו תוצאותיו אל עין רוגל.”

גלגל שופטים:                   שופטים ג’, יז-כו,  “והוא שב מן הפסילים אשר בגלגל”

הגלגל בשמואל א’:            שמואל א’  פרקים ז’ ו-ט”ו,   שמואל, שאול, מלחמה בפלשתים, אגג מלך עמלק .

הגלגל של דוד בשמואל ב’: שמואל ב׳ י”ט ואילך,   מרד אבשלום

הגלגל בספר מלכים:          מלכים ב’ ב’, א-ז,      אליהו ואלישע

הגלגלים אצל הושע ועמוס: הושע ד’, טו; הושע ח’, ד; הושע ט’, טו ו-י”ב, הושע י״ב, עמוס ד’, ד ו-ה’, עמוס ה׳

מכל נביאי ישראל, רק הושע ועמוס עוסקים בסוג האתר הזה. היחס למקומות הללו, שהיה חיובי קודם לכן, עובר שינוי חד אצל הנביאים הנזכרים.

אתרי כף רגל – אתרי סנדל

עד ינואר 2014 נתגלו בסקר הר מנשה שישה אתרי-מתחם גדולים – בין יריחו להר עיבל, דרך הבקעה – שעוצבו ככף רגל אנושית. המקומות הללו, שאף אחד מהם לא היה ידוע לפני כן, מתפרשים בבקעת הירדן, בנחל תרצה, בהר עיבל ובמזרח בנימין. חמישה מהמתחמים (למעט מזרח בנימין) הוקמו בראשית תקופת הברזל, סביב 1200 לפנה”ס – ראשית כניסת השבטים הישראליים מעבר הירדן לכנען. מצא בחפירות האתרים הללו עצמות בעלי חיים כשרים (בהמות טהורות המותרות באכילה והקרבה) כפי שמוצאים במזבחות נוספים רבים בארץ. גם נמצאו חרסים רבים שמיוחסים לתקופת כניסת בני ישראל ארצה. כפות הרגלים הינן אתרים “גיאוגליפיים” – שרטוט בעזרת אבנים של צורה ברורה בקנה מידה גדול (אותו ניתן לראות ממבט על).

גלגל ארגמן:                    שטחו כ-14 דונם (מידותיו 200X80 מ’). בעל צורת כף רגל מדויקת למדי. מקומו סמוך למושב ארגמן.

גלגל משואה:                   כ-5 דונם. מדרום למשואה. המקום הרוס.

גלגל יפית:                     כ-8 דונם. ממערב למושב יפית בבקעת הירדן. מוקף מסלול בנוי.

גלגל נחל תרצה:              כ-15 דונם. מקומו במעלה נחל תרצה ומצפון לאלון מורה. צורתו מעין סנדל גדול.

מתחם המזבח בהר עיבל: כ-14 דונם. עיצוב המתחם הכפול דומה לכף רגל.

גלגל בנימין:                    כדונם אחד. מדרום-מזרח לצומת רימונים.

מקור מצרית הפרעונית למונח ״לדרוך״

מקור המושג ״לדרוך״ במצרית הפרעונית. החל מ”כתבי הפירמידות” באלף השלישי מופיע המושג “לדרוך“, מאות פעמים, במשמעות “הכנעת האויבים” אבל גם “שליטה”. לדוגמה:

(The land of Punt, a land that had not been trodden by the god (Pharaoh) “Queen Hatshepsut” (1453-1419 BCE

יתכן שבני ישראל הביאו עימם ממצרים לכנען את המושג ״לדרוך״ ופיתחו אותו להתאים ל״כף רגל״.

כף רגל (סנדל-גלגל) – אתר ארגמן המשוחזר – ביד’ת א-שעב

גלגל ארגמן נמצא בעמק צר כקילומטר דרומית-מערבית למושב ארגמן. האתר נתגלה כבר בשנת 1989. שטחו כ-14 דונם (מידותיו 200X80 מ’). צורתו כף רגל מדויקת. הצורה הבסיסית נמוך מסביבתו. צורת המתחם מעין סנדל או נעל, כאשר הכניסה נמצאת בחלקו הצר. גלגל ארגמן מוקף במסלול בנוי (‘דרך תהלוכות’) ונמצא לרגלי מדרון ששימש אולי לישיבה. יש מבנה עגול ששימש אולי במה לצרכי פולחן. על פי ממצא החרסים במקום, מתארכים את זמן הקמתו לסוף המאה ה-13 או בראשית המאה ה-12 לפנה”ס. גלגל ארגמן נחפר בשנים 2008-2003 בהנהלתו של דרור בן-יוסף ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. השקעת מחשבה ועבודה רבה מעידים שמדובר ברצון לבטא רעיון כלשהו. כף רגל ארגמן הינו היחיד אשר שוחזר.

במת מזבח פולחן מעוגל. זהו המזבח העגול היחידי, שנמצא עד היום באתרי פולחן ישראלים.

‘דרך התהלוכות’ מקיפה רחבה יחסית (1.20 מ’) בחצי עיגול את ה”עקב”.

הימצאות עצמות בעלי חיים טהורים בלבד

כניסה מרוצפת בצורת מניפה, המאפשרת לשורה רוחבית של צועדים להיכנס

כף הרגל בנויה למרגלות מדרון סלעי, המהווים מדרגות שיכולים להיות מעין ‘פרוטו-תיאטרון’.

הימצאות בתוך כף הרגל של שני מתחמים מרובעים – מקום אפשרי למשכן

אם קיים קשר בין הגלגלים ובין אתר כף הרגל, זה סביר שעם ישראל, נכנס לארץ מן המזרח, החל להתיישב בישובי מעבר בין נוודות להתיישבות קבע בבקעת הירדן. בבקעת הירדן היה ערש התהוותו של העם ובה התפתח הפולחן העברי ב’גלגלים’ ואתרי כף רגל. 

הפירוש של זרטל

בשנת 2009 הציע זרטל את משמעות כף הרגל במקרא:

בעלות על הארץ (“כל מקום שתדרוך כף רגלכם בו” – דברים י”א, כד)

קשר בין העם לארץ-ישראל באמצעות כף הרגל – (מלכים ב כ”א, ח)

סמל לקיום העם (“ולא אוסיף להניד את רגל ישראל” – מלכים ב’ כ”א, ח)

שליטה על גוים ורשעים (“עד תן ה’ אותם תחת כפות רגליו” – מלכים א’ ה’, יז)

דימוי האתר לכף רגלו של האל (“לפאר מקום ��קדשי ומקום רגלי אכבד” – ישעיהו ס’, יג).

כך מבוארים מחדש גם המונחים ‘עליה לרגל’ ו’רגל’ – חוג-חג ומועד. יתכן שהחגים הקדומים נערכו במתחמי “כפות הרגליים”.

“שלוש רגלים תחוג לי בשנה; את חג המצות תשמור שבעת ימים כאשר צויתיך למועד חדש האביב כי בו יצאו ממצרים ולא יראו פני ריקם; וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה; שלש פעמים ייראה כל זכורך אל פני האדון יהוה” (שמות כג, יד-יז)

המפלצת

מועצה אזורית בקעת הירדן ותורמים שונים הקימו מה שהיה אמור להיות מגדל תצפית מעל כף רגל ארגמן. העבודה לא הושלמה. המפלצת שרדה לדראון עולם וגונבת את תשומת הלב של מעט המבקרים שמגיעים לכאן. במתחם כף רגל ארגמן אין שילוט, אין צל, אין שירותים.

המפלצת של כף רגל ארגמן

איך מגיעים: 

מכביש 90 פונים מערבה לכיוון מושב ארגמן. לאחר 400 מטר, בפניה הראשונה שמאלה (דרומה) נכנסים לדרך חקלאית בין חממות, ואחרי כ-800 מטר פונים ימינה (לכיוון מערב), עוברים בשער המוביל מחוץ לשטחים החקלאיים. בקצה הכביש, אחרי כ-200 מטר יוצאים מהשטח החקלאי וממשיכים במגמה מערבה. מתחם כף הרגל נמצא בין מורדות ההר למטע התמרים המערבי של המתחם החקלאי. 

מושב ארגמן

ישוב המקום הזה הוקם בשנת 1968 כהיאחזות נח”ל מטעם תנועת המושבים. עקב קשיי קליטה הישוב עבר לידי חרות-בית”ר. צורת הישוב התפתח ממושב, למושב שיתופי לכפר שיתופי. רחבעם זאבי אלוף פיקוד המרכז בזמן הקמתו העניק שם הישוב, המורכב מראשי תיבות שמם של מח”ט הבקעה אל”ם אריה רגב וקצין המבצעים החטיבתי סרן גד מנלה, שני מפקדי צה”ל שנפלו באזור הבקעה במרדף אחר מחבלים והוא מורכב מראשי תיבות שמם ארג = אריה רגב, גמן = גד מנלה. בנוסף לאתר כף הרגל, נמצא ממערב לישוב שמורת חרובה – שמורת הרי טרשים, וכוללת את תל ראס אל חרובה ותל ראס חמצה.

כף רגל ארגמן * סיור בכף רגל ארגמן הוא חוויה יחידאית. בדרך כלל ארכיאולוגים יודעים למה לצפות בחפירות ומבינים את משמעות הממצאים.