#להתעלות

[anaelllllla]

אנחנו עומדים בפני שינוי היסטורי מהותי, עלייה לרמה הבאה בהתפתחותנו כבני אדם. בדרך לשם נזדקק לתרופה נגד האגו, שמרחיק בינינו והורס כל חלקה טובה. את התרופה לאגו פיתחו עבורנו הרב יהודה אשלג ובנו הרב ברוך שלום אשלג, חכמי הקבלה הגדולים של המאה ה-20. בזכותם נפתחת לנו דלת לחיים חדשים, ולכן הם האנשים החשובים ביותר לעולם היום.

מורי, הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), נולד בוורשה ב-1907. הוא גדל במשפחה מיוחדת, אביו היה הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם", מחבר פירוש "הסולם" לספר הזוהר. ב-1921 עלתה המשפחה ארצה וגרה בירושלים. כמנהג המקובלים, היה מש��ים לפנות בוקר לשיעורי אביו, ובימים עבד כתפסן ברזל, בבניית בניינים ובסלילת כבישים. תפיסתו הייתה שאדם חייב לעבוד לפרנסתו ואסור לו להתקיים מנדבות, והקפיד שכך ינהגו גם תלמידיו משך כל ימי חייו.

כשהגעתי אל הרב"ש ב-1979 מצאתי אדם צנוע ונסתר, שלא פתח את עצמו במאומה לאף אחד. הוא היה בן 72 ואני הייתי צעיר ממנו בארבעים שנה. היו לו אז מספר תלמידים מבוגרים שלמדו איתו עוד מאז ימי אביו.

הרב"ש הסביר לי שכדי להתפתח רוחנית אני צריך קבוצה של חברים שילמדו יחד איתי. יצאתי לתת הרצאות על קבלה לציבור הרחב. כתוצאה מכך הגיעו ב-1984 אל הרב"ש לבני ברק כארבעים תלמידים צעירים. מאז החל הרב"ש לכתוב לנו כל שבוע מאמרים שמסבירים איך אנשים צריכים להתקשר זה לזה כדי לגלות ביניהם כוח עליון של חיבור ואהבה.

הרב"ש ואביו הקדישו את חייהם לפיתוח שיטה מעשית לחיבור שתתאים לזמנינו, ובעזרתה נוכל להתעלות לדרגה הבאה של קיומנו הרוחני, השלם והנצחי. והרב"ש המשיך בדרכו של אביו ופתח את שערי החכמה העתיקה של חכמת הקבלה לכל אדם.

בדרגה הבאה של התפתחותנו, עלינו להפוך לאדם מתוקן, אדם שהתעלה מעל האגו שלו ונעשה דומה לכוח העליון. הכוח העליון שבטבע, תכונתו היא אהבה ונתינה טהורה. כשנלמד להתחבר זה לזה באמת, נגלה אותו בקשרים בינינו. החיבור בינינו יפתור את כל הבעיות בחיינו, ויקח אותנו אל פסגת הקיום האנושי. כל אחד ידאג לשלומו של האחר, יחשוב איך לעזור ולסייע לו, וכך כולנו באופן הדדי. בחיבור נגלה כוח מיוחד, כוח של אהבה שביכולתו לרפא הכול. למה? כי כולנו חלקים ממערכת אחת, וכשאנחנו מתחילים להתחבר נכון, המערכת הזו מתחילה לתפקד בהרמוניה וחוזרת לחיים. בתוך מערכת היחסים המיוחדת שניצור, נתחיל להרגיש חיים חדשים, רוחניים, עליונים, נצחיים ושלמים. אל המקום הנפלא הזה סללו לנו דרך שני המאורות הגדולים, בעל הסולם ובנו הרב"ש. ההליכה לשם, היא עלינו.

[bnncat]

הגיעו אלינו שני מילואימניקים לצוות לאחרונה ואחד מהם עזב שבוע שעבר וביום האחרון שלו החליט לפנק את הצוות בפיצות על חשבונו (גם פיצות שוות כזה צ׳יזי קראסט עם מלא תוספות)

היום המילואימניק השני כם עזב וכדי להתעלות על הראשון הוא הזמין לנו מגש סושי על חשבונו

מילואימניקים>>>

[hapizmon-ze-numa-numa-hey]

בתור המעריצה הכי גדולה של כאן 11 ביקום הזה, כמה hot takes על טקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה שהיו אתמול:

1) אין על כאן 11!!!! כל כך הרבה זכיות הכי מגיע להם בעולם. פיזית 32 פרסים (מתוך 42!) אני רוצה לראות את שלמה קרעי מנסה לגעת בהם עכשיו

2) גברת סער את מושלמת

3) לירז👏חממי👏הייתה👏צריכה👏לזכות👏בשחקנית👏ראשית👏בסדרת👏בדרמה👏

4) (כלומר כן כל הכבוד למיה לנדסמן את אחלאית והכל אבל לירז!!!!! אתם ראיתם אותה??? בחיים שלי לא בכיתי ככה מסדרה ישראלית מאשר בגללה בכל העונה הזו של מנאייכ)

5) בכללי מנאייכ הייתה צריכה לזכות בסדרת דרמה ולא שעת אפס אבל לא נורא

6) לפחות גם שלום אסייג וגם עמוס תמם זכו בשחקנים כל הכבוד להם מגיע להם ממש

7) חגוווווווו

8) אני מתה על זה שתוכנית הספורט זו בכלל אולפן המונדיאל אבל לגמרי בצדק

9) נווה צור זכה על שישו ושמחו (: (: נחומי מותק שלי מגיע לו

10) ברור שבואו לאכול איתי זכו בפרס הליהוק בריאליטי באמת היה להם את חני בונבון איך אפשר להתעלות על חני בונבון

11) זהו אין לי מה להוסיף פשוט היה לי קריטי שנגיע גם לסעיף 11. תעשו אחת ועוד אחת.

[bestieshoes0]

משיכה נצחית פוגשת סגנון מודרני: נעלי אדידס קמפוס שחור וירדן

בעולם ההנעלה המתפתח כל הזמן, סגנונות מסוימים הצליחו לא רק לעמוד במבחן הזמן אלא גם לכבוש את לבבות הדורות. בין אלה, אדידס קמפוס שחור ודגמים שונים של נעלי ג'ורדן בולטים כהתגלמות של משמעות תרבותית ואתלטית. מאמר זה בוחן את הפופולריות המתמשכת של הנעליים האייקוניות הללו, את השפעתן על אופנה וספורט, ומדוע הן ממשיכות לשלוט בעולם הסניקרס.

הקסם הקלאסי של אדידס קמפוס שחור

אדידס קמפוס שחור, שהוצגה בתחילת שנות ה-80, הפכה במהירות ליותר מסתם נעל כדורסל. העיצוב המלוטש והנמוך שלו, יחד עם החלק העליון של זמש שחור ייחודי, הפכו אותו לאהוב בתחומי הסקייטבורד, ההיפ-הופ ואופנת הרחוב. הרבגוניות של אדידס קמפוס שחור מאפשרת לו להשלים ללא מאמץ כל בגד , מה שהופך אותו למרכיב עיקרי בכל ארון בגדים. הבנייה העמידה וההתאמה הנוחה של הנעל מבטיחים שהיא תישאר בחירה מעשית ללבוש יומיומי.

אדידס קמפוס שחור: יותר מסתם סניקרס

אדידס קמפוס שחור ידוע לא רק בזכות המשיכה האסתטית שלו אלא גם בזכות תפקידו בתת-תרבויות שונות. הוא הוצג במספר רב של סרטים וסרטוני מוזיקה ונלבש על ידי אייקונים בתקופות שונות, מה שמחזק את מעמדו כסמל תרבותי. השפעת הנעל משתרעת מעבר לאופנה; הוא מייצג עידן של חדשנות ודמוקרטיזציה של סגנון המהדהד עם קהל רחב.

קיימות וחדשנות

לאחרונה, אדידס התמקדה בשילוב שיטות קיימא בייצור נעלי הספורט שלה, כולל אדידס קמפוס שחור. יוזמה זו משקפת שינוי בהעדפות הצרכנים לכיוון מוצרים ידידותיים לסביבה. על ידי שימוש בחומרים ממוחזרים וצמצום פסולת, אדידס שואפת להקטין את טביעת הרגל הסביבתית שלה תוך המשך מתן הנעלה איכותית ומסוגננת.

תופעת נעלי ג'ורדן

בצד השני של ספקטרום נעלי הספורט, נעלי ג'ורדן יצרו נישה בלתי ניתנת למחיקה הן בגזרת הספורט והן בתחום הלייף סטייל. מאז שהוצגו ב-1984, נעלי ספורט של ג'ורדן היו שם נרדף למצוינות, הודות למייקל ג'ורדן האגדי. כל דגם של נעלי ג'ורדן מציע לא רק טכנולוגיה מתקדמת לביצועים אופטימליים אלא גם כולל עיצובים ייחודיים שקבעו באופן קבוע מגמות בתעשיית ההנעלה.

נעלי ג'ורדן: סמל של מורשת וביצועים

נעלי ג'ורדן הן יותר מלבוש אתלטי; הם פריטי אספנות והצהרות אופנה. כל שחרור של דגם חדש של ג'ורדן מייצר התרגשות וציפייה בקרב המעריצים והאספנים. הנעליים ידועות בתכונות החדשניות שלהן, כגון יחידות סוליית אוויר לריפוד טוב יותר וחומרים חזקים לעמידות משופרת, מה שהופך אותן למתאימות הן לספורט תחרותי והן ללבוש קז'ואל.

השפעה תרבותית ונוכחות שוק

אין להכחיש את המשיכה העולמית של נעלי ג'ורדן. הם השפיעו על אינספור מעצבים והיו חלק מרגעים תרבותיים משמעותיים. השפעה רחבת היקף זו מדגישה את יכולתו של המותג להישאר רלוונטי ומבוקש מאוד על ידי צרכנים בכל הגילאים. הנוכחות המתמשכת שלהם בשוק היא עדות לאיכותם, למצוינות העיצובית ולמשמעותם התרבותית.

מַסְקָנָה

הן נעלי Adidas Campus Black והן נעלי ג'ורדן מדגימות כיצד נעלי ספורט יכולות להתעלות מעל המטרות הספורטיביות הראשוניות שלהן כדי להפוך למרכיבי אופנה ותרבות. בין אם אתם מחפשים לבוש רב-תכליתי, יומיומי או ציוד ספורט בעל ביצועים גבוהים עם מורשת עשירה, נעלי הספורט הללו מציעות גם סגנון וגם מהותי. לחובבים המעוניינים לחקור את הקולקציות האייקוניות הללו, בקרו ב- bestieshoes.co.il עבור מבחר רחב של נעלי אדידס וג'ורדן אותנטיות המבטיחות לשפר את הקולקציה של כל חובב נעלי ספורט.

למידע נוסף

אדידס קמפוס שחור

נעלי ג ורדן

[insatiablesss]

ישראל, מדינה מזרח תיכונית קטנה

ישראל, מדינה מזרח תיכונית קטנה אך תוססת, ידועה בחשיבותה ההיסטורית והדתית. עם זאת, יש היבט נוסף של ישראל שלעתים קרובות נעלם מעינינו – תעשיית הליווי המשגשגת. בעוד עבודת מין אינה חוקית בישראל, הביקוש לשירותי ליווי עולה בהתמדה. הכירו את נערות הליווי של ישראל – קבוצה של נשים בטוחות, מועצמות ועצמאיות הקוראות תיגר על הנורמות החברתיות ומטביעות את חותמן בתעשיית הבידור למבוגרים במדינה. אפשר לתהות מה מבדיל נערות ליווי ישראליות ממקבילותיהן במדינות אחרות. ובכן, בתור התחלה, האוכלוסייה המגוונת במדינה הולידה תערובת ייחודית של תקני יופי. בין אם אתם מעדיפים בלונדיניות, ברונטיות או ג'ינג'יות, בישראל יש הכל. עם כור היתוך של תרבויות הכוללות יהודיות, ערביות ואירופאיות, נערות ליווי ישראליות מגיעות במגוון אתניות, כל אחת עם המאפיינים הייחודיים שלה, מה שהופך אותן לאהובות בקרב לקוחות מכל רחבי העולם. אבל לא רק המראה שלהן גורם לבנות הליווי האלה להתבלט. הם ידועים במקצועיות שאין שנייה לה וביכולת לספק חוויה מותאמת אישית ללקוחותיהם. סוכנויות ליווי רבות בישראל מקפידות מאוד לבחור ולהכשיר את המלווים שלהן כדי להבטיח שהם לא רק אטרקטיביים פיזית אלא גם מנומסים, מדברים היטב ובקיאים במגוון נושאים. זה לא רק הופך אותם לבני לוויה אידיאליים למפגשים אינטימיים, אלא גם לאירועים חברתיים ומפגשים עסקיים. גורם נוסף שמייחד את נערות הליווי הישראליות הוא הרוח העצמאית והיזמית שלהן. רבות מנשים אלה בוחרות לעבוד בענף הליווי כאמצעי להרוויח הכנסה מכובדת ולפרנס את עצמן. הם אינם נאלצים לעסוק במקצוע ויש להם שליטה מלאה על גופם ובחירותיהם. תחושה זו של אוטונומיה והעצמה משתקפת באופן שבו הן מתנהלות, מה שהופך אותן לנחשקות מאוד עבור לקוחות המעריכים את עצמאותה וסוכנותה של האישה. במדינה שבה עבודת מין נחשבת לטאבו ולעתים קרובות מזלזלים בה, נערות ליווי ישראליות מתמודדות עם לא מעט אתגרים וסטיגמות. עם זאת, הם מצאו דרך לנווט דרך מכשולים אלה ולשגשג בתעשייה. הן בטוחות בעצמן ומחבקות ללא התנצלות את המקצוע שלהן, שוברות סטריאוטיפים חברתיים ומנפצות תפיסות מוטעות לגבי עבודת מין. הליווי בישראל אינו מוגבל לערים הסואנות שלה כמו תל אביב וירושלים. זוהי תעשייה משגשגת בעיירות קטנות יותר ואפילו בקהילות מסורתיות. זה לא רק הפך אותו לנגיש יותר ללקוחות, אלא גם סיפק הזדמנויות תעסוקה לנשים המתגוררות באזורים אלה. נערות ליווי אלה הן לעתים קרובות מקורקעות היטב ויש להן הבנה עמוקה של התרבות המקומית, מה שמוסיף היבט מסקרן לשירותיהן. ענף הליווי בישראל אולי אינו מפורסם בגלוי כמו במדינות מסוימות, אך מדובר בעסק מבוסס ומוסדר. סוכנויות ליווי נדרשות לעקוב אחר קודים ותקנות קפדניים, להבטיח את שלומם ורווחתם של המלווים שלהם. זה גם עזר ליצור תחושה של מקצועיות ואמון בין מלווים ללקוחות. לסיכום, נערות הליווי של ישראל חוצבות בביטחון ובהערצה מקום משלהן בתעשיית הבידור למבוגרים במדינה. הם לא רק מספקים חברות והגשמת פנטזיות, אלא גם מאתגרים נורמות חברתיות ופורצים גבולות. אפשר רק לקוות שבעתיד ענף הליווי בישראל יתקבל ויזכה לשבחים על השפעתו החיובית הן על הנשים המעורבות והן על לקוחותיהן. עד אז, נערות הליווי של ישראל ממשיכות להתעלות מעל הסטיגמה ולספק חוויות בלתי נשכחות למי שמחפש אותן.

[sexythingil]

ישראל, המדינה המזרח תיכונית הידועה

ישראל, המדינה המזרח תיכונית הידועה בחשיבותה הדתית וההיסטורית, היא גם ביתה של תעשיית ליווי צומחת ומשגשגת. למרות התרבות השמרנית, הביקוש לנערות ליווי בישראל עולה בהתמדה לאורך השנים. במאמר זה נחקור את עולמן של נערות הליווי בישראל ונשפוך אור על היבט שנוי במחלוקת אך שכיח זה של המדינה. שירותי הליווי בישראל מציעים מגוון שירותים, החל מחברות ועד מפגשים אינטימיים. שירותים אלה נותנים מענה לקהל לקוחות מגוון, כולל מקומיים, תיירים ואנשי עסקים. רבים מוצאים את החברות של נערות ליווי אלה דרך נוחה וללא טרחה לחקור את המדינה ואת תרבותה. אחרים מחפשים את שירותיהם לתשוקות אינטימיות והרפתקאות. אחת הסיבות לפופולריות של נערות ליווי בישראל היא ענף התיירות המשגשג במדינה. עם כ-4.55 מיליון תיירים בשנת 2019 לבדה, ישראל הפכה ליעד מבוקש עבור אנשים מכל רחבי העולם. רבים ממבקרים אלה בוחרים בשירותיהן של נערות ליווי כחלופה להיכרויות מסורתיות או מפגשים מזדמנים. יתר על כן, הכלכלה המשגשגת של ישראל משכה מספר רב של אנשי עסקים זרים, דיפלומטים ואנשים בעלי הון. לאנשים אלה יש לעתים קרובות זמן מוגבל והם מחפשים חברות ללא ההסתבכויות של מערכות יחסים מסורתיות. כתוצאה מכך, הם פונים לשירותי ליווי כפתר��ן דיסקרטי ונוח. ענף הליווי בישראל אמנם אינו חוקי במפורש, אך הוא פועל בתחום אפור. הממשלה נקטה בגישה לא מעשית, ורוב סוכנויות הליווי פועלות עם היתר. עם זאת, היעדר רגולציה זה הוליד כמה סוכנויות חסרות מצפון, מה שהוביל למקרים של סחר בבני אדם וניצול. למרות מקרים בודדים אלה, רוב נערות הליווי בישראל עובדות ברצון ומשתלמות היטב עבור שירותיהן. תהליך הבחירה לנערות ליווי בישראל הוא תהליך קפדני, כאשר הסוכנויות מתמקדות בגיוס המועמדים הרצויים והמקצועיים ביותר בלבד. הם חייבים להיות בעלי תכונות כגון אינטליגנציה, קסם, וגישה טובה לעבודתם, מה שהופך אותם לא רק חברים פיזיים אלא גם אינטלקטואליים. רבות מהבנות הללו דוברות שפות רבות, מה שהופך אותן לנכסים יקרי ערך עבור לקוחות זרים. טווח הגילאים הטיפוסי של נערות ליווי בישראל משתנה, אך רובן בשנות העשרים או בתחילת שנות השלושים לחייהן. נשים אלו מגיעות מרקעים מגוונים ויש להן מוטיבציות שונות להיכנס לתעשייה. חלקם עושים זאת כאמצעי לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם, בעוד שאחרים רואים בכך הזדמנות לטייל ולחוות אורח חיים יוקרתי. עם הביקוש הגובר לשירותי ליווי, התעשייה הפכה תחרותית יותר ויותר. סוכנויות מנסים כל הזמן להתעלות אחד על השני במונחים של איכות השירותים שלהם ואת הפרופילים של המלווים שלהם. כתוצאה מכך, יש מגוון רחב של אפשרויות זמינות, החל מדגמים מתקדמים ועד אפשרויות זולות יותר עבור אלה עם תקציב. לסיכום, למרות המחלוקת סביבו, ענף הליווי בישראל ממשיך לפרוח. הביקוש לנערות ליווי מונע על ידי תעשיית התיירות המשגשגת במדינה וכלכלתה המשגשגת, מה שהופך אותה לאופציה בת קיימא הן עבור לקוחות והן עבור נערות ליווי. למרות שזה לא מתאים לכל אחת, התעשייה ממלאת תפקיד משמעותי במילוי הצרכים המגוונים של לקוחותיה ובמתן מקור הכנסה לנשים רבות בישראל.

[justtochats]

נערות ליווי, הידועות גם בשם

נערות ליווי, הידועות גם בשם נערות שיחה, הן מראה נפוץ בעיר ההומה חיפה, ישראל. נשים אלה מציעות את חברתן ושירותיהן ללקוחות תמורת תשלום, ומספקות להם חוויה בלתי נשכחת ולעתים קרובות אינטימית. כעיר השלישית בגודלה בישראל, חיפה היא ביתם של מגוון רחב של תרבויות, וזה בא לידי ביטוי בתעשיית הליווי התוססת שלה. לחיפה היסטוריה עשירה והיא יעד תיירותי פופולרי, המושך אליו מבקרים מכל רחבי העולם. עם זאת, לא רק החופים המדהימים והנופים הנופיים מושכים אנשים פנימה. נערות הליווי של חיפה מבוקשות מאוד בזכות יופיין, קסמן ומקצועיותן יוצאי הדופן. אחת הסיבות לפופולריות של נערות ליווי בחיפה היא התרבות הליברלית והפתוחה של העיר. בניגוד למקומות אחרים בעולם, בישראל אין סטיגמה שלילית סביב ענף הליווי. הדבר איפשר את התפתחותה של תעשייה משגשגת שהפכה לחלק בלתי נפרד מכלכלת חיפה. נערות ליווי בחיפה נותנות מענה למגוון רחב של לקוחות, כולל תיירים, אנשי עסקים ואפילו מקומיים המחפשים קצת ריגושים. הם מספקים שירות דיסקרטי ומתוחכם, המותאם לצרכים ולרצונות האישיים של לקוחותיהם. השירותים המוצעים על ידי נשים אלה לעתים קרובות ללכת מעבר רק חברות פיזית, והם יכולים לשמש מדריכות טיולים, דייטים לארוחת ערב, או אפילו לספק אוזן קשבת עבור אלה מחפשים לברוח מהלחצים של חיי היומיום. ענף הליווי בחיפה מציע גם מגוון רחב של נשים, החל מישראליות מקומיות ועד יפהפיות בינלאומיות מכל רחבי העולם. נשים אלה נבחרות בקפידה בזכות הקסם, האינטליגנציה והיופי שלהן, מה שהופך אותן למלוות המושלמות לכל אירוע שהלקוחות שלהן עשויים לדרוש. בין אם מדובר באירוע ברמה גבוהה, ארוחת ערב רומנטית או בילוי לילי מהנה בעיר, נערות ליווי בחיפה יכולות להתעלות על האירוע ולספק חוויה בלתי נשכחת. אפשר להניח שענף הליווי בחיפה מיועד לגברים בלבד. עם זאת, זה לא יכול להיות רחוק יותר מן האמת. העיר מציעה גם מלווים גברים המספקים לקוחות נשים, המספקים את הצרכים והרצונות הספציפיים שלהם. ההכלה הזו היא מה שהופך את ענף הליווי בחיפה לכל כך ייחודי ומבוקש. אבל לא רק מגוון השירותים המוצעים מייחד את ענף הליווי בחיפה. נשים אלה ידועות גם במקצועיותן, דיסקרטיותן ומסירותן ללקוחותיהן. נערות הליווי עוברות הכש��ה יסודית כדי להבטיח שהן תמיד במיטבן, והן מקפידות מאוד לשמור על הפרטיות והסודיות של לקוחותיהן. יתר על כן, ענף הליווי בחיפה עומד בתקנות מחמירות והוא חוקי לחלוטין. זה מבטיח את הבטיחות והרווחה של הלקוחות וגם של נערות הליווי. כל המלווים חייבים לעבור בדיקות בריאות קבועות כדי להבטיח את הסטנדרטים הגבוהים ביותר של היגיינה ובטיחות עבור לקוחותיהם. רמה זו של מקצועיות תרמה לצמיחה ולפופולריות של הענף, מה שהופך אותו לאופציה אמינה ובטוחה עבור אלה המחפשים חברות בחיפה. לסיכום, ניתן לתאר את ענף הליווי בחיפה, ישראל, כשטיח צבעוני ותוסס. זוהי תעשייה משגשגת ולגיטימית שהתפתחה כדי לספק את הצרכים והרצונות המגוונים של לקוחותיה. בין אם זה להנאה, חברות או בריחה, נערות הליווי בחיפה מציעות חוויה ייחודית ובלתי נשכחת שהפכה לחלק בלתי נפרד מהקסם של העיר.

[timemasterss]

הקסם הנצחי של שעוני יוקרה: מחקר מקרוב של יצירות מופת הורולוגיות

שעוני יוקרה הם שרידים נצחיים של ביצוע, דיוק ואלגנטיות בחברה שבה הטכנולוגיה מתפתחת בקצב נפיץ. תכונות הדקה, היסטוריה אגדית ויוקרה שמלווים שעון יוקרתי מפתיעים לעתים קרובות אספנים וחובבים. בין שמות הפרימיום הרבים, רולקס ופטק פיליפ ביססו את עצמם כאייקונים עולמיים הורולוגיים. דף זה דן במשיכה המיוחדת של המותגים הללו וחוקר מדוע הם עדיין מרתקים את חובבי השעונים בכל רחבי העולם.

הביצוע של שעונים יוקרתיים

שעוני יוקרה חוגגים את אמנות השעונים במקום לשמש רק כאמצעי חיווי זמן. הכנת שעון משובח דורשת עבודה קפדנית עם מאות שעות של מאמץ בדרך כלל. אומנים מומחים מרכיבים ביד כל פריט כדי להבטיח שכל רכיב עומד בקריטריונים הטובים ביותר של דיוק ואיכות. החומרים - זהב 18 קראט, פלטינה ופלדת אל חלד מובחרת - מוסיפים לחוסן וליופי של השעון.

לעתים קרובות עם מורכבויות כמו כרונוגרפים, לוחות שנה נצחיים ושלבי ירח, התנועות המורכבות - המשקפות את המיומנות של השען - מציגות לראווה נושאים אלו לא רק מדגישים את החוזק המכאני של המותג והשעון אלא גם ממחישות את היכולת התפקודית שלו.

רולקס: סמל אמין ויוקרתי

רולקס הוא ככל הנראה מותג שעוני היוקרה הריחני ביותר על פני כדור הארץ. מאז הקמתה בשנת 1905, רולקס הייתה בלתי נפרדת מיוקרתיות, אמינות וקידמה. שעוןרולקסמחיר משקף את המסירות של המותג לאיכות ואת העבודה הרחבה והחדשנית שנכנסת לכל דגם.

יציבות ועיצוב קלאסי הם סימני ההיכר של שעוני רולקס. דגמים מפורסמים, כולל Submariner, Daytona, ו-Datejust, התפתחו לסמלים יוקרתיים שלבשו ספורטאים ומנהיגים מכל העולם. באמצעות Oystersteel, שילוב מיוחד של נירוסטה, החברה מבטיחה שהשעונים שלה לא רק מעולים אלא גם חזקים מאוד.

אחד המרכיבים העיקריים המניעים את הערעור המתמשך של רולקס הוא המסירות שלה לדיוק. כל שעון רולקס נבדק בקפידה כדי לעמוד בדרישות המותג המחמירות. התוצאה היא שעון שנראה נהדר ופועל בצורה מושלמת בנסיבות רבות.

פאטק פיליפ: שיא האומנות של שעונים

פאטק פיליפ, שנוסדה בשנת 1839, זוכה לשבחים בזכות העיצובים המורכבים והביצוע המעולה שלו. "למעשה אתה אף פעם לא ה��עלים של פאטקפיליפ", אומר הכותרת של המותג. אתה דואג לו רק לדור הבא; לשעונים שלהם יש ערך מורשת והם מורשת נצחית.

שעוני פאטק פיליפ נחשבים לרוב כשיא היצירתיות ההורולוגית. כל דגם של החברה מראה בבירור את מחויבותם להפקת יצירות מופת. מההסתבכויות המצוינות ועד ה-Calatrava, כל שעון מגבש מצוינות מסוגננת עם חדשנות מכנית.

פאטק פיליפ מבדיל את עצמו מיריביו באמצעות שימוש בחומרים נדירים, כמו חוגות גילוש ביד וצבע אמייל. כל שעון של Patek Philippe הוא יצירת אמנות אמיתית בגלל ההקפדה על הפרטים הקטנים וההכללה של שיטות ייצור השעונים העתיקות.

אפשרויות ההשקעה של שעוני יוקרה

מלבד המראה והשימוש שלהם, שעוני יוקרה נחשבים לנכס טוב. לדוגמה, מחירו של שעון הרולקס הפגין עלייה עקבית לאורך השנים. שעוני יוקרה נתפסים על ידי אספנים ומשקיעים כאובייקטים פיזיים עם שמירת ערך קבועה או אפילו עולים עם הזמן.

נדירים ומבוקשים במיוחד בשוק המשני הם שעוני פאטק פיליפ. במכירות פומביות, דגמים ופריטים היסטוריים במהדורה מוגבלת צוברים בדרך כלל סכומים מופקעים, מה שמחזק עוד יותר את תדמית המותג כהשקעה נבונה.

מצבו, מקורו ונדירותו של השעון, כמו גם שם המותג, מגדירים את הערכת הערך. עבור דגמים שמורים היטב, כולל רכיבים מקוריים וניירת, אספנים מוכנים לשלם פרמיה.

העתיד של שעוני יוקרה בעידן הדיגיטלי

בתקופה שבה שעונים חכמים וטכנולוגיות דיגיטליות שולטות, לשעונים מכניים מובחרים יש בכל זאת כוח משיכה רב. חובבי שעונים עדיין מוצאים הנאה גדולה מההנאה הפיזית שבליפול שעון מכני, בתקתוק הקצבי של המנגנון וביופי הטהור של העיצוב.

לשעונים החכמים אין את האופי והמורשת של שעון מכני משובח גם כשהם מספקים חיבור ונוחות. כלים דיגיטליים אינם יכולים להשתוות לתחושת ההיסטוריה, הביצוע והיופי הנצחי שמספקים מותגים כמו רולקס ופטק פיליפ.

היכולת של שעוני יוקרה להתעלות מעל הזמן והטרנדים הופכת אותם למושכים תמיד. הם סימנים של הישג, טעם ותחכום ולא רק קישוטים.

סיכום

הגלובל של השעונים היוקרתיים הוא שילוב מרתק של אמנות, תקליטים והנדסה. מותגים כמו רולקס ופטק פיליפ מדגימים את פסגת המצוינות ההורולוגית, ומספקים שעונים שאינם יצירות אמנות פשוטות אך גם באיכות גבוהה. בין אם אתה'

[rabash-maamarim]

ענין למעלה מהדעת

תשמ"ו - מאמר כ"א 1986 - מאמר 21

בענין למעלה מהדעת. יש להשתמש עם כלי זו הן בין אדם לחבירו, והן בין אדם למקום. אבל יש הבדל ביניהם. כי בין אדם למקום, הכלי הזו צריכה להישאר לעולמים. היינו, שאף פעם אסור לזלזל בכלי זו שנקראת "אמונה למעלה מהדעת". מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות מעלת חבירו בתוך הדעת, הוא יותר משובח.

אבל מטבע של הגוף הוא להיפך, שתמיד הוא רואה את חסרון חבירו ולא מעלתו. ומשום זה אמרו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות". היינו, אף על פי שבתוך הדעת הוא רואה, שאין הצדק עם חבירו, מכל מקום הוא צריך להשתדל לדון אותו לכף זכות. וזה יכול להיות למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שמצד השכל אין לו במה להצדיקו, מכל מקום למעלה מהדעת הוא כן יכול להצדיקו.

אבל אם יכול להצדיקו בתוך הדעת, זהו ודאי משובח. נגיד דרך הציור, אם הוא רואה, איך שהחבר��ם עומדים במדרגה גבוהה ממנו, והוא רואה בתוך הדעת, איך הוא נמצא בתכלית השפלות מול החברים, והוא רואה, שכל החברים הם שומרי זמן, שנקבע לשמור סדר ביאתם לבית הכנסת, והם יותר מתעניינים לכל מה שמתרחש בין החברים, לעזור לכל אחד בכל מה דאפשר, וכל דברי עבודה ששומעים מפי מגידי השיעורים, הם תיכף לוקחים את זה לשימוש בפועל במעשה, וכדומה.

בודאי זה פועל עליו, שיתן לו כח להתגבר על עצלותו, הן בעת שהוא צריך לקום לפנות בוקר, בזמן שמעוררים אותו. ובעת הלימוד הגוף שלו מתענין יותר בהשעורים, כי אחרת הוא יהיה המפגר בין החברה. וכמו כן בכל דבר בקדושה הוא מוכרח לקבל יותר ברצינות, משום שהגוף לא יכול לסבול שפלות. ועוד יותר מזה, הגוף שלו, בעת שהוא מסתכל על החברה, והוא רואה בתוך הדעת, איך שכולם עובדים לשם שמים, אז גם הגוף שלו גם כן נותן לו לעבוד לשם שמים.

והסיבה שהגוף עוזר לו לעבוד לשם שמים, היא כנ"ל, היינו שאין הגוף מוכן לסבול שפלות. אלא כל גוף הוא בעל גאוה, ואינו מוכן להשלים עם המציאות, שחברו יהיה יותר גדול ממנו. נמצא לפי זה, שבזמן שהוא רואה, שהחברים עומדים במעלה יותר גבוהה ממנו, זה גורם להתעלות בכל המובנים.

וזה שאמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו.

זאת אומרת, אפילו מצד הלידה אין הוא משתוקק לתאוות גדולות, ואין לו המשכה גדולה לתאוות כבוד, מכל מקום מצד הקנאה הוא יכול לרכוש כוחות נוספים, מה שאין לו מצד הטבע, שעמהם הוא נולד. אלא מידת הקנאה שיש בו, הכח הזה הוליד בו כוחות חדשים, הנמצאים אצל החברה. ועל ידם הוא קיבל אותו תכונות חדשות, היינו כוחות שאינם נמצאים אצלו מצד ההורים שהולידו אותו. נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו.

נמצא, שיש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים.

אולם זה ניתן להיאמר, אם באמת שהוא רואה, שהחברה עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. אבל בו בעת שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברה, ונותן לו להבין, אדרבה, החברה הזאת, שאתה רוצה להתחבר עמהם, זהו לא בשבילך, היות שהם נמצאים הרבה שלבים יותר למטה מדרגתך. אם כן מחברה כזו, לא שאתה תרויח מהם משהו, אלא אדרבה, גם הכוחות שיש לך מצד הלידה, שהם כוחות קטנים, אבל החברה הזו, יש להם תכונות יותר קטנות מכפי שיש לך. אם כן, אדרבה, תתרחק מהם. ואם אתה כן רוצה להתחבר עמהם, תראה לכל הפחות, שכולם ישמעו בקולך. היינו, כפי מה שאתה מבין, שהחברה צריכים להתנהג. היינו, איך באיזו צורה הם ישבו, כשהם מתאספים, ואיך ובאיזו צורה ��למדו ויתפללו. היינו, או שיהיו כולם רציניים, וחס ושלום לא יעלה שחוק על פיהם, ואל ידברו אף פעם מגשמיות של חבירו, היינו אם יש לו פרנסה, או איך הוא ממציא את הפרנסה שלו, בנקל או ביגיעה רבה, או אם יש לו מקום עבודה בלי יסורים, או שיש לו בעלי בתים קשים שהוא סובל מהם, או הפועלים שהוא עובד אתם ביחד, אם לא מצערים אותו משום שהוא דתי וכדומה, כל הענינים האלו הם בבחינת דברים של מה בכך, ולא כדאי לחשוב בהם, כי זה הוא רק עניני גשמיים. והוא בא להשתתף באסיפת חברים לצורך ענין גבוה, היינו שהוא רוצה להיות עובד ה' באמת.

נמצא, שבזמן שהוא רוצה לשכוח מהגשמיות שלו, שבאמת הגשמיות שלו נוגעת לו עד הלב, ועם כל זה הוא מוותר ואינו רוצה לזכור, באים חברים ומתחילים לדבר מגשמיות של חבירו. שזה לא מעניין לו מגשמיות של חבירו, כי הוא רוצה עכשיו רוחניות, ומה פתאום החברים מבלבלים את ראשי עם ענינים גשמיים, מה שלא נוגע לי כלל, וכי בשביל זה אני רוצה לשכוח מהגשמיות שלי, בכדי שיהיה לי זמן לחשוב על גשמיות של חברים, היתכן דבר כזה. אם כן, יותר טוב, אומר לו הגוף, תשמע בקולי ותתרחק מהם, ובודאי יותר תצליח, אם כן מה לבלבל את ראשך עם שטויות כאלו.

נמצא, בזמן שהגוף מראה לו את שפלות החברים, ומה הוא יכול לענות להגוף, בזמן שבא עם טענות של צדיק. זאת אומרת, מה שהגוף מייעץ לו להתרחק מהחברה, אינו משום שהגוף מייעץ לו להיות רשע חס ושלום, אלא אדרבה, שהגוף אומר לו, בזה שאתה תתרחק מהחברה, אז אתה תהיה צדיק, ותחשוב רק על רוחניות שלך, ובעת הצורך גם על גשמיות שלך.

ואי לזאת, אם האדם מאמין, שבלי חברה אי אפשר להתקדם להגיע לאהבת ה', כי זהו קרש קפיצה לצאת מאהבה עצמית לאהבת ה', אז אין לו עצה אחרת, אלא ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שיאמר להגוף שלו, כי זה שאתה רואה, שהם לא כל כך עומדים במדרגה של השתוקקות להגיע לאהבת ה', כמו שאתה משתוקק, היינו היות שאתה הגוף שלי, אני רואה בך, שאתה יותר קדוש משאר גופות החברים, היינו שאתה רוצה להיות עובד ה', כמו שאני רואה, כפי שאתה מייעץ לי לעזוב את החברה, משום שהגופות שלהם ניכר בחוץ את שפלותם, ואין להם כח להצניע את תכונותיהם המגונות, היות מדרך העולם, שכל אחד מסתיר את הרע שיש לו בפני השני, כדי שהשני יכבד אותו, משום שיש לו תכונות חשובות.

וכאן, הרע שלהם כל כך גדול, שאין בהם כח להתגבר על הרע, ולהסתירו שהשני לא יראה אותם. אם כן בודאי לפי ראות עיני הם בודאי שפלים. אבל בלי חברה אני לא ארויח כלום, עם כל התכונות הטובות שיש לי. אלא למעלה מהדעת אני אקיים, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק רביעי ד') "מאוד מאוד הוי שפל רוח". היינו למעלה מהדעת אני מוכרח ללכת ולהאמין, שהם עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. ואז, כפי אמונה שלי, אני יכול לקבל עידוד וחיזוק מהחברה, ולקבל מהם מה שהחברה מסוגלת לתת. נמצא, שכל מה שהוא מקבל את אהבת חברים למעלה מהדעת, הוא מטעם הכרח, היינו אין ברירה, אבל בתוך הדעת הוא רואה שהצדק עמו.

אולם דוקא כאן, היינו בענין חברים, בתוך הדעת הוא יותר חשוב מדרגת למעלה מהדעת. מטעם, שהאמת הוא, בזמן שהאדם רוצה להתקרב את עצמו לדביקות ה', אז הוא ע"י עבודתו, שרוצה לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. אז הוא מתחיל להתגלות אצלו הרע. וענין הכרת הרע, אין זה ענין שכלי, אלא זה הוא ענין הרגשה בלב.

זאת אומרת, שהוא צריך להרגיש בעצמו, שהוא יותר גרוע ויותר שפל מכל העולם. ואם עוד לא הגיע לידי הרגשה זו, אלא שנדמה לעיניו, שיש עוד מי שהוא יותר גרוע ממנו, בטח עוד לא הגיע לידי הכרת הרע. היינו עוד הרע שהוא טמון בלבו של אדם, עוד לא נתגלה אצלו. כי לא יכולים לראות רע, אלא שיש לו קצת טוב. כדוגמא, בחושך, לא רואים שום לכלוך בבית. אלא בזמן שמדליקים שם מנורה, אז יכולים לראות שיש שם לכלוך.

כמו כן אם אין האדם עושה מעשים טובים, היינו שאינו עוסק בתורה ותפלה ורוצה להתקרב לה', אין לו שום אור שיאיר את לבו, ותהיה לו היכולת לראות את כל הרע הנמצא בלבו. ולפי זה יוצא, מדוע אין הוא עוד לא רואה, שיש בלבו יותר רע מכל החברים. הוא משום שחסר לו עוד טוב. ומשום כך הוא חושב את עצמו, שיש בו מעלות יותר טובות, ממה שיש לחבירו.

ובהאמור יוצא, שכל זה שהוא רואה, שיש חברים יותר גרועים ממנו, הוא משום שחסר לו בחינת אור שיאיר לו, שיראה את הרע שבקרבו. נמצא, שכל ענין רע, הנמצא באדם, הוא לא במציאות הרע. כי לכולם יש הרע הזה, הנקרא "רצון לקבל בעמ"נ לקבל", שהוא אהבה עצמית. אלא כל ההבדלים הם בהגילוי של הרע. זאת אומרת, שלא כל אדם רואה ומרגיש את אהבה עצמית לדבר רע ומזיק, כי אין האדם רואה, שיהיה לו רע, בזה שהוא עוסק למלאות את הרצון לקבל שלו, המכונה "אהבה עצמית".

אולם בעת שמתחיל לעבוד עבודת הקודש בדרך האמת, היינו שהוא רוצה להגיע לדביקות ה', היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, שע"י זה הוא מקבל כל פעם קצת אור שמאיר לו, אז הוא מתחיל להרגיש, שאהבה עצמית הוא דבר רע. וזה הולך לפי סדר ומדרגה, שכל פעם ופעם, שרואה, שהוא המפריע לו להגיע לדביקות ה', אז הוא רואה כל פעם יותר, איך שהוא, היינו הרצון לקבל, השונא האמיתי שלו, כמו ששלמה המלך היה קורא את היצר הרע בשם "שונא", כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם, כי גחלים אתה חותה על ראשו".

ולפי זה אנו רואים, שהאמת הוא, שהאדם צריך להרגיש, שהוא יותר גרוע מאחרים, משום שכך הוא האמת. וגם יש להבין את ענין שחז"ל אמרו "קנאת סופרים תרבה חכמה". זהו דוקא בתוך הדעת. מה שאין כן למעלה מהדעת לא נראה כל כך מעלת חבירו, שנגיד שיש לו קנאה על חבירו, שזה יגרום לו צורך לתת עבודה ויגיעה, מסיבת שחבירו מחייבו כך, מסיבת הקנאה.

ואאמו"ר זצ"ל פירש את מאמר של רבי יוחנן "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור", שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". ופירש רש"י "פזרן בכל הדורות" להיות שתות וקיום ויסוד לקיום תבל (יומא ע"ח ע"ב). "מעוטים" משמע, שמתמעטים והולכין. לכן מה עשה "עמד ושתלן בכל דור ודור". היינו, שעל ידי זה שתלן בכל דור ודור, ע"י זה יתרבו. ויש להבין, איך, אם פזרן אותם בכל דור ודור, יתרבו. שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או שפזרן בכל הדורות, כמו שמובן מדברי פירוש רש"י, שע"י זה שפזרן בכל הדורות, יתווספו צדיקים.

והוא זצ"ל אמר, ע"י זה שיהיו צדיקים בכל דור, אז יהיה מקום לאנשים, שאין להם מצד הלידה התכונות המוכשרות להגיע לידי דביקות בה', אלא ע"י זה שיתחברו לצדיקים, שיהיו בכל דור, אז ע"י הדביקות בהם, ילמדו ממעשיהם, ויוכלו לקבל תכונות חדשות, מצד הצדיקים שיהיו בכל דור. לכן פזרן את הצדיקים בכל דור ודור, שבאופן כזה יתרבו הצדיקים.

ובהאמור, אותו דבר יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות, שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים.

ולכן אמרו, בזמן שהיצר הרע בא ו��ראה לו את שפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. וזה יכולים להבין את התפלה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".

אמנם בין אדם למקום, זהו ענין אחר לגמרי. היינו, שלמעלה מהדעת הוא יותר משובח. שאם הוא, הוא מקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, אז עבודתו היא בדרך הנכונה. מה שאין כן בתוך הדעת, הגם שהשכל של האדם מבין אחרת. זאת אומרת, כל אדם יודע ומבין, אם הוא לא היה צריך להאמין, אלא שהיה מגולה לכל השגחתו יתברך בעולם כולו, היינו אצל כל הנבראים, בטח שכל העולם היו עוסקים בתורה ומצות, ולא היה אז מקום לחילוניים, אלא כולם היו דתיים.

אבל היות שגילוי השגחתו יתברך אינו מגולה לתחתונים, אלא שצריכים להאמין, וענין אמונה זהו דבר קשה, היות שהבורא נתן לנו שכל ודעת לראות כל דבר ודבר לפי ראות עיניו, וכל ענינינו בין אדם לחבירו אנו מסתכלים רק לפי ראות השכל שלנו, ואין לנו שום דבר שיתן לנו הבחנה, רק השכל שלנו, כמו שאמרו חז"ל (ב"ב קל"א) "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", נמצא לפי זה, שכל הענינים אנו הולכים לפי השכל, שהוא בתוך הדעת, ולא למעלה מהדעת.

ומשום זה, בזמן שאדם מתחיל בעבודת ה', ואומרים לו, שהוא צריך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, הוא מתחיל להרהר, הלא אני רואה, שהבורא נתן לנו דעת להבין כל דבר ודבר לפי השכל, היינו לפי מה שהדעת שלנו מבין. ואיך אני יכול לקבל על עצמי דבר שהוא נגד השכל שלנו. ודבר זה הוא קשה מאוד, שהגוף יבין, שכדאי לעבוד את עבודת הקודש בלמעלה מהדעת.

וענין למעלה מהדעת נוהג בין במוחא ובין בליבא. וזו היא הסיבה שלא כל אחד ואחד מסוגל להכנס לעבודת הקודש בבחינת השפעה, שהיא עבודה דלמעלה מהדעת. ומשום זה, כשמלמדים את כלל העולם בעבודת ה', הסדר הוא, כמו שאמר הרמב"ם ז"ל, שמתחילים בשלא לשמה, עד שתרבה דעתם ויתחכמו חכמה יתירה, אז מגלים להם, שעיקר עבודה הוא בעמ"נ להשפיע, שהיא נקראת "עבודה לשם שמים".

אבל יש להבין, מדוע דוקא בעמ"נ להשפיע הוא יותר משובח. והלא הדעת מחייבת ההיפך, שאם עבדות ה' היתה מלובשת בתוך הדעת, היו אז באים יותר אנשים, שירצו להיות עובדי ה'. על זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאל יחשוב אדם, שהבורא נתן לנו את עבודתו, שיהיה בלמעלה מהדעת, שזהו מדרגה שפלה. אלא שאנו צריכים להאמין, שזוהי מדרגה גבוהה מאוד, שדוקא ע"י יש להאדם הזדמנות, שתהיה לו היכולת לעבוד בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא מוכרח לעבוד בעמ"נ לקבל.

אי לזאת, הגם אם היתה העבודה בבחינת הדעת, בטח שהיו אז יותר עובדים, אבל אף פעם לא היו יכולים להגיע לידי דביקות ה', שהיא עבודה בעמ"נ להשפיע. לכן, הגם שהיה ריבוי כמות, אבל מבחינת האיכות לא היתה שום מציאות, שהאדם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא היה רוצה לתת להנבראים, כידוע, שרצונו יתברך הוא "להטיב לנבראיו".

אלא בכדי שהטוב והעונג שיקבלו הנבראים לא יהיה בהם שום חסרון, דהיינו שלא יהיה בבחינת נהמא דכסופא, היה תיקון הצמצום, שלא יאיר השפע העליון, אלא במקום שתהיה השתוות הצורה. שזה נקרא, שהנבראים יקבלו את השפע בכלים דהשפעה. ובזמן שהכלים דהשפעה לא יהיו נמצאים אצל הנבראים, אז הם מוכרחים להישאר בחושך, שזה נקרא "וימותו ולא בחכמה".

אבל צריכים לדעת, שגם בהשלא לשמה יש שם מאור תורה. שעל זה אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה באים לשמה, משום המאור שבה מחזירו למוטב". אבל אח"כ צריך האדם להגיע לשמה, היינו שיעבוד בבחינת מוחא וליבא בלמעלה מהדעת.

מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לעבוד באהבת חברים בתוך הדעת, היינו אם הוא משתדל לראות אצל החברים, שהם נמצאים במעלות הקודש יותר ממנו, בטח שזה יהיה יותר משובח. זאת אומרת, אם הוא רואה בתוך הדעת, שהחברים נמצאים קרובים לדביקות ה' יותר ממנו, בודאי זהו משובח יותר, מכפי שהיה צריך להאמין בלמעלה מהדעת.

היינו, שבאמת הוא רואה, שהוא נמצא במדרגה יותר נעלה מהחברים, ובתוך הדעת הוא רואה תמיד, שהחברים נמצאים בשפלות, אלא למעלה מהדעת הוא מאמין, שיש לו לומר מטעם מצוה, שהוא צריך להאמין, שאיננו כך כמו שהוא רואה. בטח שבתוך הדעת, אם הוא יכול לראות שהחברים הם במעלות קודש, הוא יותר משובח.

וכעין זה יכולים לפרש את הכתוב (שמואל ט"ז, ז') "ויאמר ה' אל שמואל, אל תבט אל מראהו, ואל גובה קומתו, כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".

רואים אנו, שבזמן שה' שלח את שמואל למשוח למלך את אחד מבניו של ישי, שמואל הבין לפי ראיית עינים שלו, כי אליאב בן ישי ראוי לפי ראות עיניו להיות מלך לישראל במקום שאול המלך, וה' לא הסכים על מה שהוא מבין. אלא לבסוף כשהביאו את דוד, שהוא היה רועה בצאן, ודוד היה אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי, "ויאמר ה', קום משחהו כי זה הוא".

ומה מלמדנו זה. אנו רואים כאן שני דברים:

א. מצד שמואל, שהוא הבין לפי שכלו את המעלות של אליאב, שהוא ראוי להיות מלך על ישראל. וה' אמר לו "לא, אל תלך לפי הדעת שלך". כי מה שנוגע כלפי ה', אז אין הדעת מועילה כלום. אלא כיון שה' רצה למלוך מלך. זה נקרא "בין אדם למקום", ששם אין ענין לדעת, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם". אלא מה אמר לו ה' "כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".

ולפי הנ"ל יכולים לפרש "כי האדם יראה לעינים" זהו טוב בין אדם לחבירו. אז הוא טוב, שיכולים ללכת בתוך הדעת, שזה הוא לפי ראות עיני האדם. מה שאין כן "וה' יראה ללבב". זאת אומרת, מה שנוגע לעניני ה', הוא למעלה מהדעת, אין להאדם להסתכל לפי ראות עיניו אלא למעלה מהדעת. לכן יוצא כאן שיש להבחין ב' דברים:

א. בין אדם למקום למעלה מהדעת יותר משובח,

ב. בין אדם לחבירו בתוך הדעת הוא יותר משובח.

לכן אמר לו ה' "אל תביט אל מראהו". כי בענין, ללכת לפי ראות עיניו, זה הוא טוב בין אדם לחבירו. אם אתה יכול לראות את המעלות של החבר בתוך הדעת, הוא יותר משובח. מה שאין כן כאן, שאני רוצה למשוח אותו בתור מלך, הפעולה זו שייכת לי, אני רוצה שיהיה מלך. נקרא זה "בין אדם למקום". כאן דוקא בלמעלה מהדעת היא העבודה הנכונה, שדוקא ע"י זה תהיה האפשרות להגיע לידי קבלה בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא יפול לתוך מקבל בעמ"נ לקבל, שזהו גורם פירוד וריחוק מהקדושה.

אבל כאן נשאלת השאלה, היות לאחר שהאדם החליט ללכת למעלה מהדעת, ושלא להסתכל על כל הקושיות, מה שהגוף מתחיל לשאול, בזמן שהוא מתחיל לעבוד בדרך השפעה ואמונה למעלה מהדעת, והוא מתגבר על כל המכשולים, מה שהגוף מביא לו קושיות מכל העולם, והוא סוגר את העינים, ואינו רוצה להסתכל על שום דבר, שהוא בסתירה לבחינת מוחא וליבא, אלא החליט ללכת רק בלמעלה מהדעת.

ואחר החלטה זו, יש לפעמים, שבאים לו פתאום תירוצים יפים, שהגוף מוכרח להסכים להתירוצים שלו. אם כן הוא רואה, שהוא הולך עכשיו בתוך הדעת. ומה יש ��ידו לעשות, בזמן שהוא רואה עכשיו, ע"י התירוצים שקיבל מלמעלה. והוא אומר לעצמו, ומה עלי לעשות, שאין לי עכשיו מקום, שאני אוכל לעבוד למעלה מהדעת. הלא אני רואה עכשיו, שכל מה שאני עובד בעמ"נ להשפיע, אני מבין, שכך צריך להיות.

שכבר אין לו עכשיו שום קושיות על עבדות ה', שיהא מוכרח לעבוד למעלה מהדעת. והיות שעיקר עבודה הוא בלמעלה מהדעת, אם כן מה יש לו לעשות במצב כזה, שהוא נמצא בו.

ואאמו"ר זצ"ל אמר, שבזמן שאדם זכה לאיזה גילוי מלמעלה, ועכשיו הוא מרגיש, שכדאי להיות עובד ה', נמצא, שעד עכשיו, שהיתה לו עבודה בבחינת למעלה מהדעת, שהגוף לא היה מסכים לעבודה כזו, והיה צריך תמיד להתגבר, והיה זקוק שהבורא יתן לו כח להתגבר למעלה מהדעת. מה שאין כן עכשיו כבר הוא לא צריך לעזרת הבורא, היות שעכשיו הוא מרגיש, שיש לו יסוד על מה לבנות את בנין שלו. היינו, שכבר יש לו תמיכה על מה לסמוך. נמצא, בזה שעכשיו הוא פוגם באמונה, ממה שהיה משתמש מקודם, שעתה הוא כבר יכול לומר, ברוך ה' שנשתחררתי מהעול אמונה, שהיה עלי בבחינת לעול ולמשא. מה שאין כן עתה, כבר יש לי בסיס בתוך הדעת, כיון שקיבלתי עתה איזה התעוררות מלמעלה, שהגוף גם כן מסכים, שכדאי לקיים תורה ומצות. נמצא בזה, שהוא פוגם בהאמונה.

ואמר זצ"ל, שאז מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה.

וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת.

ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת.

היוצא מהנ"ל, בענין למעלה מהדעת יש הבדל מבין אדם למקום, לבין אדם לחבירו. כי בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות את מעלות חברים בתוך הדעת, הוא יותר משובח. אבל אם בתוך הדעת הוא רואה רק חסרונות של החברים, אז אין לו ברירה, אלא מוכרח ללכת למעלה מהדעת, ולומר, מה שאני רואה, ושומע, ומרגיש, כל זה אינו נכון ואמת. כי אי אפשר להיות, שהחברים, שאני בחרתי בהם, להתחבר עמהם, היתה לי טעות, היינו שהחישוב שלי היה בטעות.

היינו, אני חשבתי, שאני אוכל להתעשר מהם ברוחניות, משום שיש להם רכוש מה שאין בידי. לכן אם אני אתחבר עמהם, אז אני אוכל לעלות בדרגה יותר גבוהה, מכפי שחשבתי. ועכשיו אני רואה, שלמעשה אני רואה אחרת. והיות ששמעתי, שבעל הסולם זצ"ל אמר, שהעצה היחידה, שיכולה לעזור לאדם, לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לאהבת ה', היא אהבת חברים.

אי לזאת, אין לי שום ברירה, אלא אני צריך להתחבר עם אלו החברים, אף על פי שלפי ראות עיני, יותר טוב יהיה בשבילי, אם אני אתרחק מהם, ולא להתחבר עמהם. אבל אין ברירה, אלא אני מוכרח להאמין למעלה מהדעת, שבאמת החברים הם עומדים כולם במדרגה גבוהה. אלא עם עינים שלי אין לי זכות לראות את מעלתם. לכן הוא מו��רח להאמין למעלה מהדעת. אבל בזמן שהוא רואה מעלת חברים בתוך הדעת, בטח שהוא היה יכול לקבל מהחברים תועלת גדולה. אמנם מה לעשות, אין ברירה.

אולם בין אדם למקום הוא סדר אחר. כי במקום שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, הוא יותר משובח. ומשום זה, במקום שהאדם יכול לקבל איזה סיוע מתוך הדעת, היינו אם זכה לקצת הארה מלמעלה, אז יש לו האפשרות לומר, עכשיו אני רואה, שכדאי להיות עובד ה', היות שאני מרגיש טעם בעבודה. נמצא, שהוא לקח את ההרגשה זו, שמרגיש טעם בעבודה, לבסיס ויסוד שעל זה הוא בונה את היהדות שלו. ועכשיו הוא כבר מבין עם הדעת שלו, כדאי לקיים תורה ומצות. נמצא, שכל הבסיס שלו נבנה על התנאי הזה. זאת אומרת, שבזמן שיש לו טעם בעבודה, אז הוא כדאי לשמוע בקול ה'. משמע מזה, שאם לא כן, היינו שבאם אין לו טעם בעבודה, אין הוא מסוגל לקיים מצות ה'.

וידוע, שקבלת מלכות שמים צריכה להיות "בכל נפשך ובכל מאודך". היינו, אפילו שנוטל ממנו את נפשו. שמשמע, שאפילו אין לו שום חיות, אפילו בחינת נפש אין לו, גם כן מחויב להיות עובד ה', ולא להעמיד תנאים להבורא, ולומר לו, אם אתה תמלא את רצוני, מה שאני מבין שזה חסר לי, היינו שבדבר זה אני מרגיש חסרון, אם תמלא את חסרוני, אני מבטיחך שאני אהיה עובד ה', ובאם אין אתה תמלא את כל חפצי, מה שאני מבין, שזה נחוץ לי, אין אני יכול לקבל עלי את כל מה שאתה ציווה אותי על ידי משה רבנו עליו השלום.

אלא האדם צריך לקבל עול מלכות שמים בלי שום תנאים. היינו, אפילו למעלה מהדעת. ויותר מזה, שעל האדם לומר, שזה שאנחנו מוכרחים לעבוד בלמעלה מהדעת, זה הוא לא מטעם שאין הבורא יכול לתת לנו דעת. אלא אנו צריכים להאמין, שכל זה הוא לתועלת שלנו. נמצא, שבין אדם למקום צריכים דוקא להשתדל, שיהיה בלמעלה מהדעת. ואם הוא מקבל איזה דעת, הוא צריך לנהוג כנ"ל.

מקור

[bs-pticha]

פתיחה לחכמת הקבלה | ביאור ענין עליות העולמות | אות קעח

גם צריך שתבחין בהאמור, כי סולם המדרגות כפי שהם בהמוחין דקביעות, אינו משתנה לעולם בסבת כל העליות הנ"ל, שהרי נתבאר לעיל (באות קס"א). שסבת כל אלו העליות, הם מפאת שהנר"ן דצדיקים העומדים בבי"ע, אי אפשר להם לקבל משהו, מטרם שכל הפרצופין העליונים מעבירים אותה להם מא"ס ב"ה, שבשיעור הזה נמצאים העליונים עצמם, עד א"ס ב"ה, מתגדלים ועולים גם הם, כל אחד להעליון שלהם. (עש"ה כל ההמשך). ונמצא, שבשיעור התעלות מדרגה אחת, כן מחויבים להתעלות כל המדרגות כולן, עד א"ס ב"ה, כי למשל, בהתעלות הזו"ן ממצבם הקבוע, שהוא למטה מטבור דא"א, ומלביש מחזה ולמטה דא"א, הרי גם א"א נתעלה באותה העת במדרגה אחת ממצבו הקבוע, שהיה מפה דעתיק ולמטה, ומלביש לג"ר דעתיק, שאחריו מתעלים גם מדרגות הפרטיות שלו, כי החג"ת שלו, עלו למקום ג"ר הקבועות, והמחזה עד הטבור שלו, עלו למקום חג"ת הקבועים, והמטבור ולמטה שלו, עלו למקום המחזה עד הטבור. אשר לפי זה נמצא הזו"ן שעלה למקום מחזה עד הטבור דא"א הקבוע, שהוא עדיין למטה מטבור דא"א, שהרי בעת הזאת כבר עלה גם הלמטה מטבור דא"א למקום המחזה עד הטבור (עי' באילן ציור ד' ששם תראה עליות הזו"ן בערך הקבוע דה"פ דאצילות, שעולה ומלביש בעת השגת נשמה, לג"ר דישסו"ת, שעל גבי מפה ולמטה דאו"א, שעל גבי מחזה ולמטה דא"א). אמנם גם כל פרצופי אצילות עולים בעת הזאת, (כמו שתראה באילן בציור ז' בעת השגת נשמה) לכן תמצא שם את הזו"ן עדיין מלביש מפה ולמטה דישסו"ת, שעל גבי מחזה ולמטה דאו"א, שעל גבי מטבור ולמטה דא"א, הרי שסולם המדרגות לא נשתנה כלום מחמת העליה. ועד"ז בכל מיני העליות. (ע"ש באילן בכל ה��יורים, מציור הג' עד סופו).

[anaelllllla]

להצדיע לכן

מזמן לא הייתה לנו מלחמה כל כך ארוכה, וכל הזמן הזה שהלוחמים נמצאים בחזית, נמצאות האימהות והנשים בבית, מגוננות עליו, מחזיקות ומנהלות אותו לבדן.

"אהובתי, יקירתי", כותב לאשתו בעל ואב לארבעה ילדים שלא נמצא בבית כבר חודשים, "אני כאן נלחם למען הבית שלנו, העם שלנו. אבל אני מרגיש איזו מלחמה אדירה את נלחמת, לקחת על עצמך הכול - לטפל בבית, בילדים, בי, מאיפה יש בך כאלה כוחות, איך לא הרגשתי אותם קודם? תודה לך על השקט שאת נותנת לי, על הכוח שמגיע ממך. אני יודע שיחסית קל לי יותר, אני כאן עם החברים שלי סביבי וכל הדאגה נמצאת שם עלייך, את הגיבורה".

אין מילים להפליג בשבחן של נשות הלוחמים. הבורא נותן לנשות החיל האלו כוחות להתעלות מעל כל הקשיים, ומתגלות בארץ אימהות חזקות הנושאות את מנת חלקן בצורה מעוררת השתאות והערכה.

במלחמה הזאת הן נלחמות לא פחות מהגברים, אפילו יותר. כי עיקר הפעולה שלהן לא נעשית ברגליים ואין להן כלי נשק בידיים, אלא רק רצון. ברצון חזק, במחשבה, בדאגה מתמדת הן מחזיקות הכול. תהיו בריאות וחזקות.

https://x.com/laitman_co_il/status/1752280464381878565?t=SEYJOhcs_ElkBY3TgfPljQ&s=09

[vlad-newreality]

הגורם שמפריע לאנושות להתקדם במסלול המהיר לחיבור ולעולם הטוב הוא האגואיזם – "יצר לב האדם שרע מנעוריו" (בראשית, ח, כא). האגו שגובר בנו מיום ליום לא נותן לנו להתקשר בטבעיות ללב אחד. האגו חזק מאיתנו והוא מסכסך ומפריד, מחריב מערכות יחסים חיוביות וקוטע כל אחווה חברתית.

שנת 2024 בפתח ואנחנו עדיין נמצאים במערכה קרבית בלתי פוסקת, חוזרים למלחמות הישנות שבהן נאבקנו זה מול זה, כשהפעם מתווספים ברקע איומים גרעיניים שיכולים להחריב חצי יבשת בלחיצת כפתור.

מכאן שכל פתרון שהוצע עד כה לא יחזיק עוד מעמד ברובד ארצי בלבד. עלינו לטפל בשורש המחלה, ולא רק לבלוע כדור אקמול כדי לשכך את הכאב. אין זה אומר לגעת באגו עצמו, לשלוח יד אל היחסים החולניים בין בני האדם, אלא הריפוי נמצא מעל האגו; התרופה נמצאת ברובד רוחני, בהתעלות מעל כל פילוג להרגשה של חיבור.

כוח החיבור בינינו גדול מסכום הרצונות האגואיסטיים הקטנים שלנו. אם החיבור בינינו אינו נגד אויב משותף, אלא נועד כדי לממש את תוכנית הבריאה, אז במרכזו, בלב ליבו של הקשר בינינו, מתגלה הגורם המקשר והמלכד בינינו, מי שיצר את תוכנית הבריאה, מי שמדביק אותנו לאחד – הכוח העליון.

אם במקצת היינו מתחברים בינינו לעבר התכלית הרצויה, אז הקשר שלנו לכוח העליון – האחד, היחיד והמיוחד – היה ממלא את אוויר העולם, ונגדו כל איום ארצי היה מתגמד בכוחו ובערכו. איש אינו יכול לעשות זאת לבדו, עם כל הדאגה והרצון הטוב שבו לחולל שינוי. היכולת להתעלות מעל האגו, להתחבר ללב אחד ולהרגיש מרח�� רוחני חדש בין כולם, דורשת את השיטה לחיבור, חכמת הקבלה.

בעזרת לימוד כתבי המקובלים ובהדרכה נכונה, אפשר בהדרגה להתחבר רגשית ללב אחד, לבנות מעלינו סוכת שלום עולמית אחת – מעל המחנאות והמפלגתיות – הרגשה של שלמות שתקצר לנו את הדרך לשלום. אז הניצחון לא יהיה ניצחון של מחנה אחד על האחר, אלא ניצחון של אנושות אחת שנלחמה והביסה את האגו ההרסני שלה והצליחה להתעלות יחד להרגשת האמת.

[rabash-maamarey-hachevra]

ענין למעלה מהדעת

תשמ"ו - מאמר כ"א 1986 - מאמר 21

בענין למעלה מהדעת. יש להשתמש עם כלי זו הן בין אדם לחבירו, והן בין אדם למקום. אבל יש הבדל ביניהם. כי בין אדם למקום, הכלי הזו צריכה להישאר לעולמים. היינו, שאף פעם אסור לזלזל בכלי זו שנקראת "אמונה למעלה מהדעת". מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות מעלת חבירו בתוך הדעת, הוא יותר משובח.

אבל מטבע של הגוף הוא להיפך, שתמיד הוא רואה את חסרון חבירו ולא מעלתו. ומשום זה אמרו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות". היינו, אף על פי שבתוך הדעת הוא רואה, שאין הצדק עם חבירו, מכל מקום הוא צריך להשתדל לדון אותו לכף זכות. וזה יכול להיות למעלה מהדעת. זאת אומרת, אף על פי שמצד השכל אין לו במה להצדיקו, מכל מקום למעלה מהדעת הוא כן יכול להצדיקו.

אבל אם יכול להצדיקו בתוך הדעת, זהו ודאי משובח. נגיד דרך הציור, אם הוא רואה, איך שהחברים עומדים במדרגה גבוהה ממנו, והוא רואה בתוך הדעת, איך הוא נמצא בתכלית השפלות מול החברים, והוא רואה, שכל החברים הם שומרי זמן, שנקבע לשמור סדר ביאתם לבית הכנסת, והם יותר מתעניינים לכל מה שמתרחש בין החברים, לעזור לכל אחד בכל מה דאפשר, וכל דברי עבודה ששומעים מפי מגידי השיעורים, הם תיכף לוקחים את זה לשימוש בפועל במעשה, וכדומה.

בודאי זה פועל עליו, שיתן לו כח להתגבר על עצלותו, הן בעת שהוא צריך לקום לפנות בוקר, בזמן שמעוררים אותו. ובעת הלימוד הגוף שלו מתענין יותר בהשעורים, כי אחרת הוא יהיה המפגר בין החברה. וכמו כן בכל דבר בקדושה הוא מוכרח לקבל יותר ברצינות, משום שהגוף לא יכול לסבול שפלות. ועוד יותר מזה, הגוף שלו, בעת שהוא מסתכל על החברה, והוא רואה בתוך הדעת, איך שכולם עובדים לשם שמים, אז גם הגוף שלו גם כן נותן לו לעבוד לשם שמים.

והסיבה שהגוף עוזר לו לעבוד לשם שמים, היא כנ"ל, היינו שאין הגוף מוכן לסבול שפלות. אלא כל גוף הוא בעל גאוה, ואינו מוכן להשלים עם המציאות, שחברו יהיה יותר גדול ממנו. נמצא לפי זה, שבזמן שהוא רואה, שהחברים עומדים במעלה יותר גבוהה ממנו, זה גורם להתעלות בכל המובנים.

וזה שאמרו חז"ל "קנאת סופרים תרבה חכמה". היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה, והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו.

זאת אומרת, אפילו מצד הלידה אין הוא משתוקק לתאוות גדולות, ואין לו המשכה גדולה לתאוות כבוד, מכל מקום מצד הקנאה הוא יכול לרכוש כוחות נוספים, מה שאין לו מצד הטבע, שעמהם הוא נולד. אלא מידת הקנאה שיש בו, הכח הזה הוליד בו כוחות חדשים, הנמצאים אצל החברה. ועל ידם הוא קיבל אותו תכונות חדשות, היינו כוחות שאינם נמצאים אצלו מצד ההורים שהולידו אותו. נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו.

נמצא, שיש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קנין חדש. וזה בא לו רק מכח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים.

אולם זה ניתן להיאמר, אם באמת שהוא רואה, שהחברה עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. אבל בו בעת שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברה, ונותן לו להבין, אדרבה, החברה הזאת, שאתה רוצה להתחבר עמהם, זהו לא בשבילך, היות שהם נמצאים הרבה שלבים יותר למטה מדרגתך. אם כן מחברה כזו, לא שאתה תרויח מהם משהו, אלא אדרבה, גם הכוחות שיש לך מצד הלידה, שהם כוחות קטנים, אבל החברה הזו, יש להם תכונות יותר קטנות מכפי שיש לך. אם כן, אדרבה, תתרחק מהם. ואם אתה כן רוצה להתחבר עמהם, תראה לכל הפחות, שכולם ישמעו בקולך. היינו, כפי מה שאתה מבין, שהחברה צריכים להתנהג. היינו, איך באיזו צורה הם ישבו, כשהם מתאספים, ואיך ובאיזו צורה ילמדו ויתפללו. היינו, או שיהיו כולם רציניים, וחס ושלום לא יעלה שחוק על פיהם, ואל ידברו אף פעם מגשמיות של חבירו, היינו אם יש לו פרנסה, או איך הוא ממציא את הפרנסה שלו, בנקל או ביגיעה רבה, או אם יש לו מקום עבודה בלי יסורים, או שיש לו בעלי בתים קשים שהוא סובל מהם, או הפועלים שהוא עובד אתם ביחד, אם לא מצערים אותו משום שהוא דתי וכדומה, כל הענינים האלו הם בבחינת דברים של מה בכך, ולא כדאי לחשוב בהם, כי זה הוא רק עניני גשמיים. והוא בא להשתתף באסיפת חברים לצורך ענין גבוה, היינו שהוא רוצה להיות עובד ה' באמת.

נמצא, שבזמן שהוא רוצה לשכוח מהגשמיות שלו, שבאמת הגשמיות שלו נוגעת לו עד הלב, ועם כל זה הוא מוותר ואינו רוצה לזכור, באים חברים ומתחילים לדבר מגשמיות של חבירו. שזה לא מעניין לו מגשמיות של חבירו, כי הוא רוצה עכשיו רוחניות, ומה פתאום החברים מבלבלים את ראשי עם ענינים גשמיים, מה שלא נוגע לי כלל, וכי בשביל זה אני רוצה לשכוח מהגשמיות שלי, בכדי שיהיה לי זמן לחשוב על גשמיות של חברים, היתכן דבר כזה. אם כן, יותר טוב, אומר לו הגוף, תשמע בקולי ותתרחק מהם, ובודאי יותר תצליח, אם כן מה לבלבל את ראשך עם שטויות כאלו.

נמצא, בזמן שהגוף מראה לו את שפלות החברים, ומה הוא יכול לענות להגוף, בזמן שבא עם טענות של צדיק. זאת אומרת, מה שהגוף מייעץ לו להתרחק מהחברה, אינו משום שהגוף מייעץ לו להיות רשע חס ושלום, אלא אדרבה, שהגוף אומר לו, בזה שאתה תתרחק מהחברה, אז אתה תהיה צדיק, ותחשוב רק על רוחניות שלך, ובעת הצורך גם על גשמיות שלך.

ואי לזאת, אם האדם מאמין, שבלי חברה אי אפשר להתקדם להגיע לאהבת ה', כי זהו קרש קפיצה לצאת מאהבה עצמית לאהבת ה', אז אין לו עצה אחרת, אלא ללכת למעלה מהדעת. זאת אומרת, שיאמר להגוף שלו, כי זה שאתה רואה, שהם לא כל כך עומדים במדרגה של השתוקקות להגיע לאהבת ה', כמו שאתה משתוקק, היינו היות שאתה הגוף שלי, אני רואה בך, שאתה יותר קדוש משאר גופות החברים, היינו שאתה רוצה להיות עובד ה', כמו שאני רואה, כפי שאתה מייעץ לי לעזוב את החברה, משום שהגופות שלהם ניכר בחוץ את שפלותם, ואין להם כח להצניע את תכונותיהם המגונות, היות מדרך העולם, שכל אחד מסתיר את הרע שיש לו בפני השני, כדי שהשני יכבד אותו, משום שיש לו תכונות חשובות.

וכאן, הרע שלהם כל כך גדול, שאין בהם כח להתגבר על הרע, ולהסתירו שהשני לא יראה אותם. אם כן בודאי לפי ראות עיני הם בודאי שפלים. אבל בלי חברה אני לא ארויח כלום, עם כל התכונות הטובות שיש לי. אלא למעלה מהדעת אני אקיים, כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק רביעי ד') "מאוד מאוד הוי שפל רוח". היינו למעלה מהדעת אני מוכרח ללכת ולהאמין, שהם עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. ואז, כפי אמונה שלי, אני יכול לקבל עידוד וחיזוק מהחברה, ולקבל מהם מה שהחברה מסוגלת לתת. נמצא, שכל מה שהוא מקבל את אהבת חברים למעלה מהדעת, הוא מטעם הכרח, היינו אין ברירה, אבל בתוך הדעת הוא רואה שהצדק עמו.

אולם דוקא כאן, היינו בענין חברים, בתוך הדעת הוא יותר חשוב מדרגת למעלה מהדעת. מטעם, שהאמת הוא, בזמן שהאדם רוצה להתקרב את עצמו לדביקות ה', אז הוא ע"י עבודתו, שרוצה לעבוד רק בעמ"נ להשפיע. אז הוא מתחיל להתגלות אצלו הרע. וענין הכרת הרע, אין זה ענין שכלי, אלא זה הוא ענין הרגשה בלב.

זאת אומרת, שהוא צריך להרגיש בעצמו, שהוא יותר גרוע ויותר שפל מכל העולם. ואם עוד לא הגיע לידי הרגשה זו, אלא שנדמה לעיניו, שיש עוד מי שהוא יותר גרוע ממנו, בטח עוד לא הגיע לידי הכרת הרע. היינו עוד הרע שהוא טמון בלבו של אדם, עוד לא נתגלה אצלו. כי לא יכולים לראות רע, אלא שיש לו קצת טוב. כדוגמא, בחושך, לא רואים שום לכלוך בבית. אלא בזמן שמדליקים שם מנורה, אז יכולים לראות שיש שם לכלוך.

כמו כן אם אין האדם עושה מעשים טובים, היינו שאינו עוסק בתורה ותפלה ורוצה להתקרב לה', אין לו שום אור שיאיר את לבו, ותהיה לו היכולת לראות את כל הרע הנמצא בלבו. ולפי זה יוצא, מדוע אין הוא עוד לא רואה, שיש בלבו יותר רע מכל החברים. הוא משום שחסר לו עוד טוב. ומשום כך הוא חושב את עצמו, שיש בו מעלות יותר טובות, ממה שיש לחבירו.

ובהאמור יוצא, שכל זה שהוא רואה, שיש חברים יותר גרועים ממנו, הוא משום שחסר לו בחינת אור שיאיר לו, שיראה את הרע שבקרבו. נמצא, שכל ענין רע, הנמצא באדם, הוא לא במציאות הרע. כי לכולם יש הרע הזה, הנקרא "רצון לקבל בעמ"נ לקבל", שהוא אהבה עצמית. אלא כל ההבדלים הם בהגילוי של הרע. זאת אומרת, שלא כל אדם רואה ומרגיש את אהבה עצמית לדבר רע ומזיק, כי אין האדם רואה, שיהיה לו רע, בזה שהוא עוסק למלאות את הרצון לקבל שלו, המכונה "אהבה עצמית".

אולם בעת שמתחיל לעבוד עבודת הקודש בדרך האמת, היינו שהוא רוצה להגיע לדביקות ה', היינו שכל מעשיו יהיו לשם שמים, שע"י זה הוא מקבל כל פעם קצת אור שמאיר לו, אז הוא מתחיל להרגיש, שאהבה עצמית הוא דבר רע. וזה הולך לפי סדר ומדרגה, שכל פעם ופעם, שרואה, שהוא המפריע לו להגיע לדביקות ה', אז הוא רואה כל פעם יותר, איך שהוא, היינו הרצון לקבל, השונא האמיתי שלו, כמו ששלמה המלך היה קורא את היצר הרע בשם "שונא", כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם, כי גחלים אתה חותה על ראשו".

ולפי זה אנו רואים, שהאמת הוא, שהאדם צריך להרגיש, שהוא יותר גרוע מאחרים, משום שכך הוא האמת. וגם יש להבין את ענין שחז"ל אמרו "קנאת סופרים תרבה חכמה". זהו דוקא בתוך הדעת. מה שאין כן למעלה מהדעת לא נראה כל כך מעלת חבירו, שנגיד שיש לו קנאה על חבירו, שזה יגרום לו צורך לתת עבודה ויגיעה, מסיבת שחבירו מחייבו כך, מסיבת הקנאה.

ואאמו"ר זצ"ל פירש את מאמר של רבי יוחנן "ראה הקב"ה שצדיקים מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור", שנאמר "כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל". ופירש רש"י "פזרן בכל הדורות" להיות שתות וקיום ויסוד לקיום תבל (יומא ע"ח ע"ב). "מעוטים" משמע, שמתמעטים והולכין. לכן מה עשה "עמד ושתלן בכל דור ודור". היינו, שעל ידי זה שתלן בכל דור ודור, ע"י זה יתרבו. ויש להבין, איך, אם פזרן אותם בכל דור ודור, יתרבו. שיש להבין, מהו ההבדל אם כל הצדיקים נמצאים בדור אחד, או שפזרן בכל הדורות, כמו שמובן מדברי פירוש רש"י, שע"י זה שפזרן בכל הדורות, יתווספו צדיקים.

והוא זצ"ל אמר, ע"י זה שיהיו צדיקים בכל דור, אז יהיה מקום לאנשים, שאין להם מצד הלידה התכונות המוכשרות להגיע לידי דביקות בה', אלא ע"י זה שיתחברו לצדיקים, שיהיו בכל דור, אז ע"י הדביקות בהם, ילמדו ממעשיהם, ויוכלו לקבל תכונות חדשות, מצד הצדיקים שיהיו בכל דור. לכן פזרן את הצדיקים בכל דור ודור, שבאופן כזה יתרבו הצדיקים.

ובהאמור, אותו דבר יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות, שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'. וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים.

ולכן אמרו, בזמן שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. וזה יכולים להבין את התפלה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".

אמנם בין אדם למקום, זהו ענין אחר לגמרי. היינו, שלמעלה מהדעת הוא יותר משובח. שאם הוא, הוא מקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, אז עבודתו היא בדרך הנכונה. מה שאין כן בתוך הדעת, הגם שהשכל של האדם מבין אחרת. זאת אומרת, כל אדם יודע ומבין, אם הוא לא היה צריך להאמין, אלא שהיה מגולה לכל השגחתו יתברך בעולם כולו, היינו אצל כל הנבראים, בטח שכל העולם היו עוסקים בתורה ומצות, ולא היה אז מקום לחילוניים, אלא כולם היו דתיים.

אבל היות שגילוי השגחתו יתברך אינו מגולה לתחתונים, אלא שצריכים להאמין, וענין אמונה זהו דבר קשה, היות שהבורא נתן לנו שכל ודעת לראות כל דבר ודבר לפי ראות עיניו, וכל ענינינו בין אדם לחבירו אנו מסתכלים רק לפי ראות השכל שלנו, ואין לנו שום דבר שיתן לנו הבחנה, רק השכל שלנו, כמו שאמרו חז"ל (ב"ב קל"א) "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", נמצא לפי זה, שכל הענינים אנו הולכים לפי השכל, שהוא בתוך הדעת, ולא למעלה מהדעת.

ומשום זה, בזמן שאדם מתחיל בעבודת ה', ואומרים לו, שהוא צריך לקבל על עצמו אמונה למעלה מהדעת, הוא מתחיל להרהר, הלא אני רואה, שהבורא נתן לנו דעת להבין כל דבר ודבר לפי השכל, היינו לפי מה שהדעת שלנו מבין. ואיך אני יכול לקבל על עצמי דבר שהוא נגד השכל שלנו. ודבר זה הוא קשה מאוד, שהגוף יבין, שכדאי לעבוד את עבודת הקודש בלמעלה מהדעת.

וענין למעלה מהדעת נוהג בין במוחא ובין בליבא. וזו היא הסיבה שלא כל אחד ואחד מסוגל להכנס לעבודת הקודש בבחינת השפעה, שהיא עבודה דלמעלה מהדעת. ומשום זה, כשמלמדים את כלל העולם בעבודת ה', הסדר הוא, כמו שאמר הרמב"ם ז"ל, שמתחילים בשלא לשמה, עד שתרבה דעתם ויתחכמו חכמה יתירה, אז מגלים להם, שעיקר עבודה הוא בעמ"נ להשפיע, שהיא נקראת "עבודה לשם שמים".

אבל יש להבין, מדוע דוקא בעמ"נ להשפיע הוא יותר משובח. והלא הדעת מחייבת ההיפך, שאם עבדות ה' היתה מלובשת בתוך הדעת, היו אז באים יותר אנשים, שירצו להיות עובדי ה'. על זה אמר אאמו"ר זצ"ל, שאל יחשוב אדם, שהבורא נתן לנו את עבודתו, שיהיה בלמעלה מהדעת, שזהו מדרגה שפלה. אלא שאנו צריכים להאמין, שזוהי מדרגה גבוהה מאוד, שדוקא ע"י יש להאדם הזדמנות, שתהיה לו היכולת לעבוד בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא מוכרח לעבוד בעמ"נ לקבל.

אי לזאת, הגם אם היתה העבודה בבחינת הדעת, בטח שהיו אז יותר עובדים, אבל אף פעם לא היו יכולים להגיע לידי דביקות ה', שהיא עבודה בעמ"נ להשפיע. לכן, הגם שהיה ריבוי כמות, אבל מבחינת האיכות לא היתה שום מציאות, שהאדם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא היה רוצה לתת להנבראים, כידוע, שרצונו יתברך הוא "להטיב לנבראיו".

אלא בכדי שהטוב והעונג שיקבלו הנבראים לא יהיה בהם שום חסרון, דהיינו שלא יהיה בבחינת נהמא דכסופא, היה תיקון הצמצום, שלא יאיר השפע העליון, אלא במקום שתהיה השתוות הצורה. שזה נקרא, שהנבראים יקבלו את השפע בכלים דהשפעה. ובזמן שהכלים דהשפעה לא יהיו נמצאים אצל הנבראים, אז הם מוכרחים להישאר בחושך, שזה נקרא "וימותו ולא בחכמה".

אבל צריכים לדעת, שגם בהשלא לשמה יש שם מאור תורה. שעל זה אמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה באים לשמה, משום המאור שבה מחזירו למוטב". אבל אח"כ צריך האדם להגיע לשמה, היינו שיעבוד בבחינת מוחא וליבא בלמעלה מהדעת.

מה שאין כן בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לעבוד באהבת חברים בתוך הדעת, היינו אם הוא משתדל לראות אצל החברים, שהם נמצאים במעלות הקודש יותר ממנו, בטח שזה יהיה יותר משובח. זאת אומרת, אם הוא רואה בתוך הדעת, שהחברים נמצאים קרובים לדביקות ה' יותר ממנו, בודאי זהו משובח יותר, מכפי שהיה צריך להאמין בלמעלה מהדעת.

היינו, שבאמת הוא רואה, שהוא נמצא במדרגה יותר נעלה מהחברים, ובתוך הדעת הוא רואה תמיד, שהחברים נמצאים בשפלות, אלא למעלה מהדעת הוא מאמין, שיש לו לומר מטעם מצוה, שהוא צריך להאמין, שאיננו כך כמו שהוא רואה. בטח שבתוך הדעת, אם הוא יכול לראות שהחברים הם במעלות קודש, הוא יותר משובח.

וכעין זה יכולים לפרש את הכתוב (שמואל ט"ז, ז') "ויאמר ה' אל שמואל, אל תבט אל מראהו, ואל גובה קומתו, כי מאסתיהו, כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".

רואים אנו, שבזמן שה' שלח את שמואל למשוח למלך את אחד מבניו של ישי, שמואל הבין לפי ראיית עינים שלו, כי אליאב בן ישי ראוי לפי ראות עיניו להיות מלך לישראל במקום שאול המלך, וה' לא הסכים על מה שהוא מבין. אלא לבסוף כשהביאו את דוד, שהוא היה רועה בצאן, ודוד היה אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי, "ויאמר ה', קום משחהו כי זה הוא".

ומה מלמדנו זה. אנו רואים כאן שני דברים:

א. מצד שמואל, שהוא הבין לפי שכלו את המעלות של אליאב, שהוא ראוי להיות מלך על ישראל. וה' אמר לו "לא, אל תלך לפי הדעת שלך". כי מה שנוגע כלפי ה', אז אין הדעת מועילה כלום. אלא כיון שה' רצה למלוך מלך. זה נקרא "בין אדם למקום", ששם אין ענין לדעת, "כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם". אלא מה אמר לו ה' "כי לא אשר יראה האדם, כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב".

ולפי הנ"ל יכולים לפרש "כי האדם יראה לעינים" זהו טוב בין אדם לחבירו. אז הוא טוב, שיכולים ללכת בתוך הדעת, שזה הוא לפי ראות עיני האדם. מה שאין כן "וה' יראה ללבב". זאת אומרת, מה שנוגע לעניני ה', הוא למעלה מהדעת, אין להאדם להסתכל לפי ראות עיניו אלא למעלה מהדעת. לכן יוצא כאן שיש להבחין ב' דברים:

א. בין אדם למקום למעלה מהדעת יותר משובח,

ב. בין אדם לחבירו בתוך הדעת הוא יותר משובח.

לכן אמר לו ה' "אל תביט אל מראהו". כי בענין, ללכת לפי ראות עיניו, זה הוא טוב בין אדם לחבירו. אם אתה יכול לראות את המעלות של החבר בתוך הדעת, הוא יותר משובח. מה שאין כן כאן, שאני רוצה למשוח אותו בתור מלך, הפעולה זו שייכת לי, אני רוצה שיהיה מלך. נקרא זה "בין אדם למקום". כאן דוקא בלמעלה מהדעת היא העבודה הנכונה, שדוקא ע"י זה תהיה האפשרות להגיע לידי קבלה בעמ"נ להשפיע, אחרת הוא יפול לתוך מקבל בעמ"נ לקבל, שזהו גורם פירוד וריחוק מהקדושה.

אבל כאן נשאלת השאלה, היות לאחר שהאדם החליט ללכת למעלה מהדעת, ושלא להסתכל על כל הקושיות, מה שהגוף מתחיל לשאול, בזמן שהוא מתחיל לעבוד בדרך השפעה ואמונה למעלה מהדעת, והוא מתגבר על כל המכשולים, מה שהגוף מביא לו קושיות מכל העולם, והוא סוגר את העינים, ואינו רוצה להסתכל על שום דבר, שהוא בסתירה לבחינת מוחא וליבא, אלא החליט ללכת רק בלמעלה מהדעת.

ואחר החלטה זו, יש לפעמים, שבאים לו פתאום תירוצים יפים, שהגוף מוכרח להסכים להתירוצים שלו. אם כן הוא רואה, שהוא הולך עכשיו בתוך הדעת. ומה יש בידו לעשות, בזמן שהוא רואה עכשיו, ע"י התירוצים שקיבל מלמעלה. והוא אומר לעצמו, ומה עלי לעשות, שאין לי עכשיו מקום, שאני אוכל לעבוד למעלה מהדעת. הלא אני רואה עכשיו, שכל מה שאני עובד בעמ"נ להשפיע, אני מבין, שכך צריך להיות.

שכבר אין לו עכשיו שום קושיות על עבדות ה', שיהא מוכרח לעבוד למעלה מהדעת. והיות שעיקר עבודה הוא בלמעלה מהדעת, אם כן מה יש לו לעשות במצב כזה, שהוא נמצא בו.

ואאמו"ר זצ"ל אמר, שבזמן שאדם זכה לאיזה גילוי מלמעלה, ועכשיו הוא מרגיש, שכדאי להיות עובד ה', נמצא, שעד עכשיו, שהיתה לו עבודה בבחינת למעלה מהדעת, שהגוף לא היה מסכים לעבודה כזו, והיה צריך תמיד להתגבר, והיה זקוק שהבורא יתן לו כח להתגבר למעלה מהדעת. מה שאין כן עכשיו כבר הוא לא צריך לעזרת הבורא, היות שעכשיו הוא מרגיש, שיש לו יסוד על מה לבנות את בנין שלו. היינו, שכבר יש לו תמיכה על מה לסמוך. נמצא, בזה שעכשיו הוא פוגם באמונה, ממה שהיה משתמש מקודם, שעתה הוא כבר יכול לומר, ברוך ה' שנשתחררתי מהעול אמונה, שהיה עלי בבחינת לעול ולמשא. מה שאין כן עתה, כבר יש לי בסיס בתוך הדעת, כיון שקיבלתי עתה איזה התעוררות מלמעלה, שהגוף גם כן מסכים, שכדאי לקיים תורה ומצות. נמצא בזה, שהוא פוגם בהאמונה.

ואמר זצ"ל, שאז מוטל על האדם לומר, שעכשיו אני רואה, שהדרך האמיתית היא דוקא ללכת למעלה מהדעת. והראיה לזה היא, כי זה שזכיתי עכשיו לאיזו הארה מלמעלה, הוא רק בגלל שקיבלתי עלי ללכת למעלה מהדעת. לכן זכיתי שה' קירב אותי קצת אליו, ונתן לי איזה התעוררות מלמעלה.

וההארה זו, שקיבל עתה מלמעלה, נותנת לו תירוץ על כל הקושיות. נמצא, שזה מעיד על הלמעלה מהדעת. אם כן, ומה עלי לעשות עתה, שאני אמשיך בלמעלה מהדעת. רק להתגבר ולהתחיל לחפש דרכים, איך שיוכל להלביש את העבודה שלו בלמעלה מהדעת.

ונמצא, בזה שלא פגם כלל את האמונה שלו, שהלך בה לפני שזכה לאיזו הארה מלמעלה. כי גם עכשיו אינו מקבל את ההארה ליסוד, לבנות עליו את בנין עבודתו. אלא הוא לוקח את ההארה זו לבחינת עדות, שהוא הולך בדרך הנכונה, שהוא בחינת אמונה למעלה מהדעת. שרק בעבודה בבחינת זו, הקב"ה מקרב את האדם אליו, ונותן לו מקום להתקרב אליו, משום שההתקרבות הזו לא תיתן לו ליפול לתוך כלי קבלה, הנקראים "בתוך הדעת". היות שהבורא רואה, שהוא משתדל ללכת רק למעלה מהדעת.

היוצא מהנ"ל, בענין למעלה מהדעת יש הבדל מבין אדם למקום, לבין אדם לחבירו. כי בין אדם לחבירו, אם הוא יכול לראות את מעלות חברים בתוך הדעת, הוא יותר משובח. אבל אם בתוך הדעת הוא רואה רק חסרונות של החברים, אז אין לו ברירה, אלא מוכרח ללכת למעלה מהדעת, ולומר, מה שאני רואה, ושומע, ומרגיש, כל זה אינו נכון ואמת. כי אי אפשר להיות, שהחברים, שאני בחרתי בהם, להתחבר עמהם, היתה לי טעות, היינו שהחישוב שלי היה בטעות.

היינו, אני חשבתי, שאני אוכל להתעשר מהם ברוחניות, משום שיש להם רכוש מה שאין בידי. לכן אם אני אתחבר עמהם, אז אני אוכל לעלות בדרגה יותר גבוהה, מכפי שחשבתי. ועכשיו אני רואה, שלמעשה אני רואה אחרת. והיות ששמעתי, שבעל הסולם זצ"ל אמר, שהעצה היחידה, שיכולה לעזור לאדם, לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לאהבת ה', היא אהבת חברים.

אי לזאת, אין לי שום ברירה, אלא אני צריך להתחבר עם אלו החברים, אף על פי שלפי ראות עיני, יותר טוב יהיה בשבילי, אם אני אתרחק מהם, ולא להתחבר עמהם. אבל אין ברירה, אלא אני מוכרח להאמין למעלה מהדעת, שבאמת החברים הם עומדים כולם במדרגה גבוהה. אלא עם עינים שלי אין לי זכות לראות את מעלתם. לכן הוא מוכרח להאמין למעלה מהדעת. אבל בזמן שהוא רואה מעלת חברים בתוך הדעת, בטח שהוא היה יכול לקבל מהחברים תועלת גדולה. אמנם מה לעשות, אין ברירה.

אולם בין אדם למקום הוא סדר אחר. כי במקום שהוא יכול ללכת למעלה מהדעת, הוא יותר משובח. ומשום זה, במקום שהאדם יכול לקבל איזה סיוע מתוך הדעת, היינו אם זכה לקצת הארה מלמעלה, אז יש לו האפשרות לומר, עכשיו אני רואה, שכדאי להיות עובד ה', היות שאני מרגיש טעם בעבודה. נמצא, שהוא לקח את ההרגשה זו, שמרגיש טעם בעבודה, לבסיס ויסוד שעל זה הוא בונה את היהדות שלו. ועכשיו הוא כבר מבין עם הדעת שלו, כדאי לקיים תורה ומצות. נמצא, שכל הבסיס שלו נבנה על התנאי הזה. זאת אומרת, שבזמן שיש לו טעם בעבודה, אז הוא כדאי לשמוע בקול ה'. משמע מזה, שאם לא כן, היינו שבאם אין לו טעם בעבודה, אין הוא מסוגל לקיים מצות ה'.

וידוע, שקבלת מלכות שמים צריכה להיות "בכל נפשך ובכל מאודך". היינו, אפילו שנוטל ממנו את נפשו. שמשמע, שאפילו אין לו שום חיות, אפילו בחינת נפש אין לו, גם כן מחויב להיות עובד ה', ולא להעמיד תנאים להבורא, ולומר לו, אם אתה תמלא את רצוני, מה שאני מבין שזה חסר לי, היינו שבדבר זה אני מרגיש חסרון, אם תמלא את חסרוני, אני מבטיחך שאני אהיה עובד ה', ובאם אין אתה תמלא את כל חפצי, מה שאני מבין, שזה נחוץ לי, אין אני יכול לקבל עלי את כל מה שאתה ציווה אותי על ידי משה רבנו עליו השלום.

אלא האדם צריך לקבל עול מלכות שמים בלי שום תנאים. היינו, אפילו למעלה מהדעת. ויותר מזה, שעל האדם לומר, שזה שאנחנו מוכרחים לעבוד בלמעלה מהדעת, זה הוא לא מטעם שאין הבורא יכול לתת לנו דעת. אלא אנו צריכים להאמין, שכל זה הוא לתועלת שלנו. נמצא, שבין אדם למקום צריכים דוקא להשתדל, שיהיה בלמעלה מהדעת. ואם הוא מקבל איזה דעת, הוא צריך לנהוג כנ"ל.

[hakdamat-sefer-hazohar]

המצווה התשיעית

[פקודא תשיעאה]

.233 המצווה התשיעית, לָחוֹן את העניים, ולתת להם טרף. כמ"ש, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. נעשה אדם, בשיתוף, מפני שהוא כולל זכר ונקבה. בצלמנו, עשירים. כדמותנו, העניים.

.234 כי מצד הזכר הם העשירים. ומצד הנקבה הם העניים. וכמו שהם בחיבור אחד, וחסים זה על זה, ונותנים זה לזה, וגומלים לו חסד. כך האדם למטה צריך להיות, העשיר והעני בחיבור אחד, שייתנו זה לזה, ויגמלו חסד זה עם זה.

.235 כל מי שמרחם על העני בחפץ לב, אין צורתו משתנה מצורת אדה"ר לעולם. וכיוון שנרשמה בו צורת אדם, הוא שולט על כל בריות העולם ע"י הצורה ההיא. כמ"ש, ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ. כולם זעים ומפחדים מאותה הצורה שנרשמה בו. כיוון שמצווה זו, לחון את העניים, היא מצווה משובחת על כל שאר המצוות, להתעלות בן אדם בצורתו של אדה"ר.

.236 מאין לנו זה? מנבוכדנצר. אע"פ שחלם אותו החלום, כל זמן שהיה חונן עניים, לא התקיים בו החלום. כיוון שהטיל עין רעה, שלא לחון את העניים, כתוב, עוד הדבר בפי המלך, לך אומרים נבוכדנצר המלך, המלכות עברה ממך. מיד השתנתה צורתו, והתרחק מבני אדם.

ומשום זה כתוב, נעשה אדם. כתוב כאן עשיה. וכתוב ברוּת, שֵם האיש אשר עשיתי עימו היום, בועז. כמו שעשיתי, פירושו צדקה, אף כאן, נעשה, פירושו, צדקה.

מבואר בריאת זכר ונוקבא, עשירים ועניים. אבל אין רמז שהעשירים צריכים לרחם על העניים ולפרנסם. כי אומר, שהפסוק הזה מצווה לחון את העניים. אכן יש כאן עמקות גדולה. כי שונה מאמר זה מכל המאמרים הקודמים. כי בכולם תמצא מאמר לחוד ועשיה לחוד. כמו, ויאמר אלקים יהי אור, ויהי אור. ויאמר אלקים, יהי רקיע, ויעש אלקים את הרקיע. ויאמר אלקים, ייקוו המים, ויהי כן.

וכן בכולם לא תמצא, שהעשיה תהיה מעורבת במאמר. והטעם, שהבריאה יצאה באו"א, שאבא אמר ואמא עושה. שאבא השפיע השפע לאמא, ואחר שהשפע התרשם בגבולים שבאמא, יצא השפע לפועל. ודומה כמו כוח ופועל.

כי מבחינת אבא לבד, לא יכולה שום בריאה לצאת אל הפועל ממש, משום שאין בה שום גבול, שיציירו הפעולות באיזו צורה שהיא. ולפיכך יש מאמר מאבא, שהוא ההשפעה לאמא. וכיוון שעודו בכוח, לא ייתכן שייאמר בו לשון עשיה, אלא לשון יהי. אבל במאמר בריאת אדם, כתוב במאמר עצמו לשון עשיה. שהרי כתוב, ויאמר אלקים נעשה אדם. ועוד שינוי גדול יש כאן, כי כתוב, נעשה לשון רבים, ולא כתוב, אעשה אדם.

והעניין הוא, כי קודם בריאת עולם התיקון, הייתה שבירת הכלים בז"ת דעולם הנקודים, כ��ו שלומדים, ברא עולמות והחריבם. עד שברא עולם זה, ואמר, זה מהנה לי. והנה ע"י שבירת הכלים, שהייתה בשבע ספירות חג"ת נהי"ם דנקודים, התערבה הקדושה בקליפות. ואח"כ התגלה השם מ"ה, והוציא ארבעה עולמות אבי"ע בדרך התיקון. וזהו, זה מהנה לי. כי ברר את הניצוצין הקדושים מן הקליפות. וכפי הבירור של הקדושה, כן נבראו העולמות, וכל מה שבהם.

וזה מה שתמצא בכל מעשה בראשית עניין הבדלה ובירורים. כמו, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך. וכן, בין מים למים. וכן, בין מים ליבשה. וכן עניין למינהו במאמר, ותדשא הארץ דשא. וכן, בין ממשלת היום ובין ממשלת הלילה. וכן עניין, יציאת נפש חיה מן המים ומן הארץ.

וכל זה מורה בירור הקדושה מן הקליפות והטוב מהרע. וכל מה שנברר, נעשה למציאות קיימת, לפי הראוי לו בקדושה. ע"כ נאמר, שכל מעשה בראשית כלול ביום הראשון, במאמר, ויהי אור. כי שם הייתה הבדלה כוללת בין האור ובין החושך. כי בדרך כלל נקראת הקדושה אור והקליפות חושך. כי כל שאר התְארים של הקדושה והקליפות, אינם אלא פרטים וענפים של אור וחושך.

והנה מבחינת הבדלה בין האור ובין החושך, שעל פיה התבררו כל בריות בראשית, עדיין אין התיקון שלם. כי מבחינה זו הייתה נשארת כל בחינת הרע והחושך, כדבר שאין צורך בו. שאין זה מותאם כלל לשלמות ה'. כי אין התיקון נגמר, אלא כמ"ש, גם חושך לא יחשיך ממך, ולילה כיום יאיר, כחשכה כאורה.

וכדי לתקן זה נברא האדם, כולל הכול, מתכלית הרע עד תכלית הטוב, ויהיה על ידו גמה"ת בשלמות הרצויה, שיהפוך הרע לטוב, והמר למתוק, וחושך כָּאור תהיה, ובילע המוות לנצח, והיה ה' למלך על כל הארץ.

ולפיכך יצא מאמר זה של בריאת האדם, בשינוי גדול משאר המאמרות, שהיו לשאר בריות בראשית. כי כאן התערבה העשיה במאמר עצמו. והוא משום, שמאמר זה הוא מאמא ולא מאבא. ואמרה, נעשה אדם, שמורה לשון משותפת. כי היא השתתפה עם המלכות דאצילות, כדי לברוא את האדם.

כי המלכות דאצילות כוללת הכול, כמ"ש, ומלכותו בכל משלה. כי היא מפרנסת ונותנת קיום גם לכוחות הרע. שלולא כן לא היה לרע שום כוח להימצא. כמ"ש, ורגליה יורדות מוות. כי הקליפות מקבלות ממנה נר דקיק כדי קיומם. שזה שהמלכות נקראת עשיה, להיותה מתפשטת ושולטת בכל העשיה כולה. וכן נקראת חושך, כי היא מאירה נר דקיק, כדי לקיים החושך והרע.

ובעת שאמא נכללה בעצמה במלכות בחיבור אחד, התערבה בה עצמה בחינת עשיה וחושך. וזה עניין, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. כי האור נקרא צלם, והחושך נקרא דמות. כי אחר שאמא השתתפה במלכות, נעשו בה עצמה ב' הכוחות צלם ודמות, אשר על פיהם בראה את האדם, שיהיה כולל גם הוא מב' הכוחות צלם ודמות. וע"כ אמרה, בצלמנו וכדמותנו.

נעשה אדם, בחיבור. כלומר, לשון נעשה, מורה, משותף, כלל זכר ונוקבא. מורה, שאמא עצמה נכללת מזכר ונוקבא. כי אע"פ שאמא עולם הזכר, ואין בה נוקבא כלל, השתתפה עם המלכות, נוקבא. בצלמנו, עשירים. כדמותנו, עניים. כי מצד הזכר הם העשירים. ומצד הנקבה הם העניים. כי זכר אור ועשירות, ונוקבא חושך ועניות.

וכיוון שאמרה, בצלמנו וכדמותנו, הרי שנמצא בה עצמה החושך והעניות, מחמת השתתפותה עם המלכות לצורך בריאת האדם. ויצא גם האדם כלול מעשירים ומעניים, מאור ומחושך. שע"י כן ייגמר על ידו כל התיקון, והמלכות תתפשט בקדושתה על כל הארץ, ויהיה ה' אחד ושמו אחד. כי החושך שבמלכות יתהפך אז לאור גמור, כמו הזכר, הוי"ה, ויהיה הוא אחד ושמו אחד. ואז יקוים הכתוב, אפס כי לא יהיה בךָ אביון.

וכמו שהם בחיבור אחד, וחסים זה על זה, ונותנים זה לזה, וגומלים לו חסד. כך האדם למטה צריך להיות, העשיר והעני בחיבור אחד. שייתנו זה לזה, ויגמלו חסד זה עם זה, כמו שהצלם והדמות, הנכללים באמא, הם בחיבור אחד, מחמת שאמא חסה על הדמות, המלכות, כדי לתקן כל החושך שבה. ואמא עילאה מיעטה את עצמה, ונתנה מחלקה אל המלכות, ענייה, וגמלה לה חסד.

כן האדם, שנברא על ידה בצלם ובדמות, צריך לרחם ולחוס על העניים, שהם הדמות שבו, להיות עימהם בחיבור אחד. ולפרנסם בכל מה שחסר להם, ולגמול עימהם חסד. וע"י קיום מצווה זו, ימשיך על עצמו הצלם והדמות דאמא, שנברא בו, שזה כל המוחין עילאין, שזכה בהם אדה"ר, בעת שנברא בצלם ובדמות האלה.

ואז כמ"ש, ויִרדו בדְגת הים. שכל מי שמרחם על העני בחפץ לב, אין צורתו משתנה מצורת אדה"ר לעולם. וכיוון שנרשמה בו צורת אדם, הוא שולט על כל בריות העולם, ע"י צורה ההיא. כמ"ש, וירדו בדגת הים.

כי ע"י מצווה זו, זוכה לאותו צלם ודמות של אדם, לכל אלו המוחין וזוהר עליון של אצילות, שזכה אדה"ר, ששלט בכוחם על כל בריות העולם. כלומר, שלא היה שום כוח מכוחות הרע, שלא נכנע לפניו. כולם זעים ומפחדים, מאותה הצורה שנרשמה בו. כולם חרדים ויראים מהצלם ההוא שנרשם בו. כי ביטל כל כוחות הרע והחושך, ולא הייתה להם שום תקומה לפניו, כי שם ה' נקרא עליו, שזהו צלם אלקים.

ומביא ראָיה מנבוכדנצר, שלא הייתה לו שום מצווה, ועכ"ז, אחר שנגזרה עליו הגזרה, בחלום ופתרון של דניאל, אמר לו דניאל, וחטאך בצִדקה כַפֵּר. וכן עשה. וכל זמן שהיה מרחם על העניים, לא הייתה חלה עליו גזרת החלום. כיוון שהטיל עין הרע, שלא לרחם על העניים, כתוב, עוד הדבר בפי המלך, מיד השתנתה צורתו, והתרחק מהאנשים. הרי שמצווה זו גדולה מכל המצוות שבתורה, שהיא לבדה יכולה לבטל מהאדם כל מיני גזרות רעות, שנגזרו עליו.

ומשום זה כתוב, נעשה אדם. כתוב כאן עשיה. וכתוב ברוּת, שֵם האיש אשר עשיתי עימו היום, בועז. וכמו שעשיתי, שבבועז הוא צדקה, אף נעשה שכאן הוא צדקה. כלומר, לשון נעשה, שנאמרה בבריאת האדם, מורה על מצוות צדקה. כי אמא עשתה צדקה עם המלכות, ונכללה בה.

ומביא ראיה מרוּת, שאמרה, שֵם האיש, אשר עשיתי עימו. כי לכאורה אין לו פירוש, כי מה עשתה עימו, הלוא רק קיבלה ממנו. אמנם עם הפירוש, אשר עשיה הוא לשון חיבור של עשירים ועניים. צודק, לשון עשיה עם בועז, כי השתתפו שניהם בחיבור אחד, ע"י הצדקה.

[maccabihaifafc]

‏‎אופי של אלופה: שבחים לדין דוד ששוב הופיע למשחק גדול, גם סק ומשפתי קיבלו מחמאות והסנגלי הוכיח מול ויטור שמדובר בבלם הזר הטוב בליגה. "לא היינו טובים, נתנו להם חופש באמצע אבל היה חשוב לנצח וזה מה שניקח. משפתי וסק מוכיחים את עצמם" אמרו במועדון. בדרבי בגביע בכר צפוי לעשות רוטציה, כשניקיטה, חזיזה ואחרים יהיו בתמונת ה-11. חשיפת MHOD: האלופה ממשיכה ללחוץ לצירוף קארצב ומחכה לנתניה לגבי העסקה על רכישת חלק מהכרטיס ושחקן או שניים שיעברו מנגד מכבי חיפה ממשיכה לדהור ואמש (ראשון) השיגה את הניצחון התשיעי ברציפות בליגה, לאחר שגברה במשחק העונה 0:2 על הפועל ב"ש בסמי עופר והגדילה את הפער בפסגה לשש נקודות ועשתה צעד משמעותי לעבר אליפות שלישית ברצף. האלופה אמנם לא הייתה טובה ובמיוחד בחצי הראשון, חניכיו של בכר עלו רכים מדי עם אמצע פרוץ ואיבדו לא מעט כדורים, כשהאורחים לחצו, נכנסו לא מעט למרכז והגיעו למצבים מסוכנים ולמזלם של הירוקים החמיצו פעם אחר פעם. למרות היכולת הכללית הלא טובה, היו כמה שחקנים שעם יכולת אישית נהדרת הביאו את הניצחון ובראשם האיש למשימות מיוחדות דין דוד, שכבש את הראשון בנגיחה חדה ונפלאה אחרי הגבהה של קורנו וזה בניגוד למהלך המשחק. ממש לפני ההפסקה שון גרם לפנדל והפעם היה תורו של משפתי להתעלות והשוער שהיה במשחק נהדר לקח את הפנדל של שאפי וזכה לתשואות אדירות. חצי שני זה קצת השתפר אבל עדיין ב"ש לחצה והייתה מסוכנת, כששוב החמיצה מספר פעמים ומי היה שם להבטיח את הניצחון? כמובן דין דוד שנמצא בתקופה מדהימה והחלוץ ניצל השמטה של גלזר אחרי שפיירו הפריע לשוער ודין חגג צמד אדיר במשחק העונה, כפי שעשה מול מכבי ת"א, מדהים. בכר ביצע לא מעט חילופים והכניס את גרשון, חזיזה ואף לביא אולי במשחק הלפני אחרון שלו, כשפיירו נשאר עד הסוף כדי לעזור בנייחים. שחקן נוסף שבלט היה סק שנתן תצוגה מהסרטים לבלם והוכיח מול ויטור שהוא הבלם הזר הטוב בארץ. בדרבי בגביע ביום רביעי בכר צפוי לבצע מעט רוטציה, כשניקיטה, חזיזה ואולי אף מאוויס ואחרים יהיו בתמונת ה-11. כבר די ברור ששהר, ארד שלא נספר ומאור לוי יעזבו בינואר ואולי חלק יהיו בעסקת טרייד כזאת או אחרת כפי שחשפנו. המטרה כפי שפרסמנו לראשונה היא לצרף את קארצב תמורת כ-1.3-1.6 מ��ליון יורו על חלק מכרטיס השחקן ושחקן או שניים שיעברו מנגד כמו מאור ועוד. בנוסף יש כוונה לצרף שחקן התקפה כשסבע שקיבל הצעה כפי שחשפנו עדיין לא החליט לגבי עתידו, כשגם דוידה חשפנו מועמד להגיע בהשאלה וסומנו עוד אופציות כמו בילו ואחרים. מסקנות שלכם מאתמול? איך פותחים בדרבי? @eliranmhod ‎‏ https://www.instagram.com/p/Cm5qrI9qKyi/?igshid=NGJjMDIxMWI=

[hapizmon-ze-numa-numa-hey]

גיא ששון יא מטורף מעולה נהדר אדיר, לחזור מפיגור במערכה השנייה (מתוך שלוש) ולנצח ולזכות במדליית ארד זה מטורף ומרשים ברמות ומשמח בצורה לא נורמלית. טניס בכללי ובכיסאות גלגלים בפרט זה גם ספורט קשה וארוך (פיזית ארוך, המשחק לקח איזה שעתיים וחצי) ותובעני וגיא נלחם על זה לאורך כל הדרך וזה כל כך ראוי להערכה בעיניי. והריאיון שאחרי שהוא דיבר על זה שהחטופים מדרבנים אותו, איזה איש

גל חמרני, ליהיא בן דוד, רוני אוחיון, אור מזרחי, אלהאם מחמיד ונועה מלכה יא אדירות תותחיות נסיכות מדהימות, מקום שני בעולם בכדורשער!!! זו המדליה הראשונה שלנו בענף הזה שזו היסטוריה בפני עצמה, אחרי שהן הצליחו להתעלות על ההפסד בבתים לסין ולקרוע להן את הצורה בחצי גמר שזה דורש חוסן לא נורמלי ויש להן אותו בענק. הגמר (מול האלופה הפראלימפית שלוש פעמים רצוף חשוב לציין) היה אמנם קשה יותר, אבל עצם ההגעה לאן שהן הגיעו זה כבר מרשים בטירוף והמדליה הזו מרגשת והסרטים הצהובים בשיער יואו מושלמות

אסף יסעור יא תותח על מקסים אלוף עולם (ליטרלי) אלוף פראלימפי (ליטרלי)!!! מודה שאת התחרויות עצמן לא הצלחתי לראות היום כי פסיכומטרי זה קקה, אבל על הסיפור שלו שמעתי עוד לפני הפראלימפיקס ואמרתי לחברה שהוא מישהו שצריך לשים עליו עין ואסף לגמרי עלה על כל הציפיות שהיו ממנו שזה בפני עצמו די מטורף. גם קראתי את הריאיון שלו אחרי הזכיה והוא נשמע כזה מתוק, ולקבל מדליה אולימפית מג'קי צ'אן??? הלו??? זה מטורף מה זה הדבר הזה