#חשש אמיתי

[jewvian]

דעתך על המצב כרגע? להבנתי נתניהו אמר שיעצור את החקיקה

דעתי על המצב? מצד אחד אני לא מאמינה שהממשלה הזאת נתנה להפגנות להסלים עד כדי כך. כאילו כמה עיוורים צריך להיות? מה חשבתם שיהיה אם תמשיכו בחקיקה? שלאט לאט הציבור יקבל עד המצב? הם היו מנותקים בצורה טוטאלית, מקריאים מהכתוב בדף המסרים הקבוע של נתניהו ואנשיו. ראיתי את המשדרים אתמול ועדיין היו חברי כנסת מהליכוד שהתראיינו ולא הבינו עד הסוף שההפגנות והחסימות והשריפות בכבישים הם לא רק כי הימין רוצה "שני שופטים שמרנים במקום אחד". המחאות הרבה יותר עמוקות מזה, והעובדה שצריך ליטרלי להבעיר את המדינה כדי שמישהו שם למעלה יקלוט שהחיים פה הם לא משחק - זה מזעזע אותי. הניתוק העמוק של הממשלה הזאת, שלהזכירכם ביבי אמר שתהיה הממשלה של כל העם בנאום הניצחון שלו, היא פשוט לא הגיונית. זאת לא ממשלת העם - זאת ממשלת אינטרסים עצמיים ורואים את זה בכל יום שעובר.

מצד שני, אני באמת מקווה שמהשבר העמוק הזה שנוצר פה נוכל להתרומם. אני באמת רוצה לקוות שביבי לא עד כדי כך מטומטם, שכל האזהרות שהוא קיבל בחודשים האחרונים אשכרה נכנסו לו לראש ולא יצאו מהאוזן השנייה. שהחקיקה האינטרסנטית והוואנבי דיקטטורית הזאת תעצר לגמרי - לא לחודש, לא לחודשיים, שתעצר בצורה טוטאלית! שכל החוקים שעברו בוועדות יגנזו לאלתר, שנחזור להיות מדינה מתפקדת עם מערכות איזונים ובלמים שאשכרה עושות את עבודתן.

ממה שקראתי רק בן גביר נשאר המחסום האחרון של ביבי מבחינת הסכמה לעצירת החקיקה, שזה אבסורדי שהגענו למצב שבו טרוריסט מורשע מחזיק ראש ממשלה בתור בן ערובה בצורה כזאת. עזבו, זה אבסורדי שהבן אדם הזה בכלל נמצא בפוזיציה של כוח כזה במדינה, אבל זה לא הדיון עכשיו. אפילו יריב לוין הסכים לעצור את החקיקה לפי דיווחים שונים. נותר רק לראות אם העצירה הזאת תהיה לאלתר או שינסו למסמס אותנו עם עצירה רגעית.

הדבר שכן מפחיד אותי זאת האלימות. קראתי שמפגיני ימין קיצוני קוראים לפגוע במפגינים מהצד השני ועולות בראשי התמונות מהפגנת שלום עכשיו שבה נרצח אמיל גרינצוויג, או אפילו התמונות מעצרת השלום שלאחריה רבין נרצח. גם ככה השבר כל כך עמוק, הדיבורים על מלחמת אחים וחורבן בית שלישי לא נאמרים בוואקום, יש פה חשש אמיתי שלא נוכל לאחות את השברים שכבר עכשיו נמצאים בנקודה קריטית. אם המצב האלים הזה ילך ויסלים - אני לא רואה איך נוכל להמשיך להתקיים בתור עם אחד במדינה אחת.

נותר רק להמתין ולראות איך היום הזה יגמר.

[sexythingil]

ישראל היא מדינה הידועה בהיסטוריה

ישראל היא מדינה הידועה בהיסטוריה העשירה, התרבות המגוונת והנופים המדהימים שלה. יש לה גם תעשיית ליווי משגשגת, מה שהופך אותה ליעד פופולרי עבור אלה המחפשים את חברתן של נערו�� ליווי יפות ומקצועיות. המלווים בישראל מגיעים מכל קצוות תבל, ומוסיפים עוד גיוון לאוכלוסייה מגוונת ממילא. מברונטיות ועד בלונדיניות, קטנטנות ועד מפותלות וכל מה שביניהם, יש ליווי שיתאים לכל טעם והעדפה. המקומות הנפוצים ביותר למצוא שירותי ליווי בישראל הם בערים מרכזיות כמו תל אביב, ירושלים וחיפה. ערים אלה שוקקות פעילות, מה שהופך אותן למגרש המשחקים המושלם עבור לקוחות ומלווים כאחד. הרחובות מלאי אנרגיה, ואף פעם לא חסר מה לעשות, מה שהופך אותם לתפאורה אידיאלית לחוויה בלתי נשכחת עם נערת ליווי. מה שמבדיל את נערות הליווי הישראליות מאחרות בעולם הוא השילוב בין יופי, אינטליגנציה ומקצועיות. הם לא נמצאים שם רק כדי לספק חברות, אלא גם כדי לעסוק בשיחות מעוררות וליצור קשר אמיתי עם הלקוחות שלהם. אחת הסיבות לכך ששירותי ליווי בישראל מבוקשים כל כך היא בשל הדעות הליברליות של המדינה על עבודת מין. בישראל הזנות אינה בלתי חוקית, אבל בתי בושת וסרסרות כן. משמעות הדבר היא כי מלווים יכולים לפעול באופן עצמאי, ללא חשש להיעצר או לעמוד לדין. כתוצאה מכך, התעשייה מוסדרת, ולקוחות יכולים להרגיש בטוחים ובטוחים כאשר עוסקים בשירותי ליווי. היבט נוסף שהופך את המלווים הישראלים לנחשקים כל כך הוא הידע וההבנה שלהם בתרבויות שונות. ישראל היא כור היתוך של תרבויות, ואנשים מכל העולם קוראים לה בית. המלווים בישראל מטיילים היטב ובקיאים בתרבויות שונות, מה שהופך אותם לבן לוויה מושלם למטיילים בינלאומיים שרוצים לחקור את הארץ. שירותי ליווי בישראל מציעים מגוון רחב של חוויות, החל מדייט ארוחת ערב פשוט ועד לילה של תשוקה והרפתקאות. לקוחות יכולים גם לבחור בהסדרים ארוכי טווח, כגון חופשת סוף שבוע או אפילו בן לוויה לנסיעה. המלווים בישראל מותאמים וגמישים, מה שמאפשר לספק את הצרכים והרצונות הספציפיים של כל לקוח. אחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים רבים בוחרים לשכור נערת ליווי בישראל היא כדי להגשים את התשוקות והפנטזיות המיניות שלהם. עם המראה המהמם שלהם והגישות הפתוחות שלהם, נערות ליווי ישראליות מתמחות במתן סביבה בטוחה ונטולת שיפוט ללקוחות לחקור את המיניות שלהם. בנוסף למתן סיפוק מיני, נערות ליווי בישראל מציעות גם תחושה של חברות ותמיכה רגשית. לקוחות רבים הם אנשי מקצוע עסוקים או מטיילים המחפשים בריחה זמנית משגרת היומיום שלהם. נערות ליווי מספקות פורקן דיסקרטי ולא שיפוטי ללקוחות להירגע, להירגע וליהנות. לסיכום, ענף הליווי בישראל מציע חוויה ייחודית ובלתי נשכחת ללקוחות המחפשים ליווי יפה ומקצועי. עם הרקע המגוון שלהם, הגישות הפתוחות והשירות ברמה הגבוהה ביותר, נערות ליווי ישראליות זכו למוניטין של בין הטובות בעולם. אז בפעם הבאה שאתם מוצאים את עצמכם בישראל, למ�� שלא תפנקו את עצמכם בחוויה שלא תשכחו לעולם עם מלווה לצידכם.

[insatiablesss]

שירותי ליווי קיימים מאז שאנו

שירותי ליווי קיימים מאז שאנו זוכרים את עצמנו, וישראל אינה יוצאת דופן. בתל אביב ובערים גדולות אחרות, נערות ליווי ניתן למצוא בכל פינת רחוב, מוכן לספק את כל הצרכים שלך. אבל מה הן בדיוק נערות ליווי ומה הן מציעות? במאמר זה נעמיק בעולם נערות הליווי בישראל ומה הופך אותן לכל כך פופולריות. ראשית, חשוב להבהיר כי נערות ליווי אינן זהות לזונות. בעוד שתיהן מציעות חברות בתמורה לכסף, ההבדל העיקרי הוא שנערות ליווי מספקות גם מגוון שירותים כגון ליווי לקוחות לאירועים, תאריכי ארוחת ערב ואפילו חברות נסיעות. הם למעשה פועלים כעוזרים אישיים ברמה גבוהה, תוך מתן מענה לצרכים האישיים והרגשיים של לקוחותיהם. אחת הסיבות העיקריות לפופולריות של נערות ליווי בישראל היא ענף התיירות המשגשג. ישראל היא מדינה עשירה בהיסטוריה, תרבות ויופי טבעי, המושכת אליה מיליוני תיירים מדי שנה. רבים מהתיירים הללו אמידים ומחפשים חוויה מפנקת ומותאמת אישית. נערות ליווי מספקות בדיוק את זה, מה שהופך את השהות שלהן בישראל לבלתי נשכחת עוד יותר. עם זאת, הביקוש לנערות ליווי אינו מוגבל לתיירים. גם ישראלים מקומיים רבים עושים שימוש בשירותיהם. בהיותה של ישראל מדינה קטנה ומלוכדת, חייהם האישיים ומערכות היחסים של אנשים נתונים לעתים קרובות לביקורת. ולמי שמעריך את פרטיותם, שכירת נערת ליווי היא אפשרות דיסקרטית ונוחה. זה מאפשר להם ליהנות מחוויה רומנטית או אינטימית ללא חשש להישפט או להיחשף. גורם נוסף התורם לצמיחת ענף הליווי בישראל הוא התפיסות הפרוגרסיביות של המדינה כלפי עבודת מין. בעוד שהזנות אינה חוקית, ממשלת ישראל הפכה את מעשה קניית המין ללא חוקי, מה שמקל על שירותי ליווי לפעול. זה הוביל לסביבת עבודה בטוחה יותר עבור נערות ליווי וגם הסיר את הסטיגמה הקשורה למקצוע שלהן. אבל מה מבדיל נערות ליווי בישראל ממקבילותיהן במדינות אחרות? ראשית, התרבות הישראלית שמה דגש חזק על הכנסת אורחים ולגרום לאורחים להרגיש רצויים. הדבר בא לידי ביטוי באופן שבו נערות ליווי מתייחסות ללקוחותיהן – בחום, אכפתיות ורצון אמיתי לספק חוויה בלתי נשכחת. הם ידועים גם באינטליגנציה, השנינות והיכולת שלהם לנהל שיחות מרתקות, מה שהופך אותם לבני לוויה אידיאליים לאירועים חברתיים שונים. יתר על כן, מכיוון שישראל היא כור היתוך של תרבויות, נערות ליווי מגיעות מרקעים מגוונים, ומוסיפות טעם ייחודי לשירותיהן. הם מספקים לקוחות מכל רחבי העולם ובקיאים בתרבויות, שפות ומנהגים שונים. זה גורם להם להסתגל למצבים שונים ומסוגלים לספק חוויות מותאמות אישית המבוססות על העדפות הלקוחות שלהם. לסיכום, נערות ליווי בישראל מציעות הרבה יותר מסתם חברות. הם מספקים חוויה מיוחדת במינה, המותאמת לצרכים ולרצונות של לקוחותיהם. במקצועיותם, דיסקרטיותם וקסמם, הם הפכו לחלק בלתי נפרד מענף התיירות במדינה וממשיכים לשגשג בנישה הייחודית שלהם. אז בפעם הבאה שאתם בישראל, אל תהססו להתפנק בחברת נערת ליווי – לא תצטערו על כך.

[justtochats]

ישראל היא מדינה הידועה בהיסטוריה

ישראל היא מדינה הידועה בהיסטוריה העשירה שלה, בחופים המדהימים ובתרבות התוססת שלה. אבל זה גם ביתם של תעשיית ליווי משגשגת, מתן חברות ובידור לאלה המבקרים או החיים במדינה. נערות ליווי בישראל יש קסם ייחודי משלהן ופיתוי, מה שהופך אותן לבחירה פופולרית עבור לקוחות מקומיים ובינלאומיים כאחד. שירותי הליווי בישראל הם חוקיים ומוסדרים, עם הנחיות קפדניות על מנת להבטיח את שלומם ורווחתם של הלקוחות והמלווים כאחד. זה מאפשר תעשייה מבוססת ומקצועית, המספקת מגוון העדפות, רצונות ופנטזיות. אחת הסיבות לכך שנערות ליווי בישראל מבוקשות כל כך היא בגלל היופי והמגוון שלהן. ישראל היא כור היתוך של תרבויות, והתוצאה היא תמהיל מגוון של נשים, שלכל אחת מהן מאפיינים ורקע ייחודיים משלה. משמעות הדבר היא כי יש מבחר עצום של מלווים זמין כדי לספק את כל הטעמים וההעדפות. מפצצות בלונדיניות ועד ברונטיות אקזוטיות, נערות ליווי ישראליות ידועות ביופיין הטבעי והכריזמה המפתה שלהן. רבות מהנשים הללו הן דוגמניות, סטודנטיות או נשות מקצוע שבוחרות לעבוד כנערות ליווי במשרה חלקית, מה שהופך אותן למלוות אינטליגנטיות ומשכילות. הם לא רק מושכים פיזית, אלא גם מגרים אינטלקטואלית, מה שהופך אותם אידיאליים לשמירה על לקוחות מעורבים בשיחות משמעותיות. בנוסף ליופיין ולאינטליגנציה שלהן, נערות ליווי בישראל ידועות גם בהכנסת האורחים והחום יוצאי הדופן שלהן. ישראל היא מדינה שמעריכה אירוח ולגרום למבקרים להרגיש רצויים, וכך גם בענף שירותי הליווי שלהם. לנערות ליווי בישראל יש רצון אמיתי לרצות את לקוחותיהן ולהבטיח את שביעות רצונם, מה שהופך אותם לבני לוויה מושלמים לבילוי לילי או לערב מרגיע. אחת האטרקציות המרכזיות של שירותי ליווי בישראל היא דיסקרטיות ופרטיות הניתנים ללקוחות. מלווים מחויבים חוזית לשמור על סודיות, המאפשרת ללקוחות להירגע וליהנות מזמנם ללא כל חשש שהמידע האישי שלהם ייחשף. הדבר חשוב במיוחד עבור לקוחות בעלי פרופיל גבוה או בינלאומיים המעוניינים ל��מור על פרטיותם בעת שהותם בישראל. נערות ליווי בישראל מציעות יותר מסתם חברות פיזית. רבים מהם מיומנים בצורות שונות של עיסוי, המוסיפים מגע של רוגע וחושניות לחוויה. הם גם בקיאים בתרבות, בהיסטוריה ובחיי הלילה המקומיים, מה שהופך אותם למדריכי טיולים מצוינים למי שרוצה לחקור את המדינה. יתר על כן, ענף שירותי הליווי בישראל אינו מוגבל רק לגברים. ישנם גם נערות ליווי גברים זמינות עבור לקוחות נשים, המדגישים עוד יותר את הגיוון וההכללה של התעשייה. לסיכום, נערות ליווי www.allsex.co.il/%d7%a0%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%95%d7%99/ בישראל מציעות חוויה ייחודית ובלתי נשכחת ללקוחות מכל הרקעים. עם היופי, האינטליגנציה והאירוח שלהם, הם מספקים את החברות המושלמת לכל אירוע. הענף מוסדר היטב ומקצועי, ומבטיח את בטיחותם ושביעות רצונם של הלקוחות והמלווים כאחד. לכן, בפעם הבאה שאתם מבקרים בישראל, שקלו להזמין נערת ליווי וגלו בעצמכם את הקסם והפיתוי של בני לוויה מסתוריים אלה.

[thoughtsaboutlife23]

למשוך חזק יותר

20/5/22

king gizzard and the lizard wizard - Evilest Man

gnod - waves of fear

deafheaven - in blur

amir bresler - the dance of the messors

nina kraviz, bara nova - my lullaby for you

joy orbison - red velv7

george wassouf - el habayb (issmmah drama edit)

jarvis cocker - adam's nightmare

חשש אמיתי - walkie talkie

Charlotte Adigéry and Bolis Pupul - it hit me

sept - ultimate seduction (vtss 2013 remix)

bara nova - שוחט תודה

[odedmusic]

חשש אמיתי - הודעה מוקלטת

#OdedFriedGaon #OdedMusic

[nwdsc]

(▶︎ החיים שיתחילו בקרוב | חשש אמיתיから)

החיים שיתחילו בקרוב by חשש אמיתי

イスラエル 2022年10月6日リリース מילים ולחנים: מתן יעקב בר ותום הררי מלבד השיר "ווקי טוקי" שהולחן ע"י כל הלהקה גיטרה ושירה: תום הררי גיטרה, סינתי, קולות ושירה ב"מהפכה התעשייתית": מתן יעקב בר סינתי: סתיו תל בס וקולות: עופר שכנר תופים וקולות: דניאל מאור קולות בשירים "החיים שיתחילו בקרוב", "אלפאוויל", "המהפכה התעשייתית" ו-"גוף אחר": אור אדרי קולות של אור אדרי הוקלטו באולפני החוף הוקלט באולפני העוגן על ידי שלומי גוילי עוזרת הקלטה: עדי זלטר הקלטות נוספות התקיימו באולפן של איל סמסון ובאולפן של סתיו תל מיקס: עדי רותם מאסטרינג: ארן לביא עיצוב ��טיפה: מתן מאירסון צילום, פיסול והפקה: מתן מאירסון עיצוב גרפי: סתיו תל תאורה: נבו גלילי אסיסטנטית פיסול: רז סינטובה אסיסטנטית צילום: מאיה דובוב הפצה: נענע דיסק תודה לאור אדרי, דן בוגוסלובסקי, הילה רוח, ליאת הררי, דניאל קרוק, אביב שריקי, נדב שרון, רועי מעיין, ניר שר, לליה ולכל החברים והמשפחות שלנו.

[ani-tolaat-bli-toelet]

חשש אמיתי שבני ילד מוכה

להקשיב לשיר "בני ילד רע" בתור מבוגרת זה להבין שההורים של בני כנראה צריכים גירושים דחוף

[netanelblog-blog]

rare carat -שינוי אמיתי בעולם היהלומים באונליין

עולם מכירות היהלומים והתכשיטים באינטרנט נמצא בעלייה בשנים האחרונות וזאת כתהליך גלובלי של שינויים בהרגלי הצריכה העולמיים. הצפי הגלובלי הוא שעד שנת ,,2020 אחוז המכירות של יהלומים ותכשיטים באינטרנט יעלה ל 20% מסך המכירות העולמי. יחד עם זאת,  לא הכל וורוד.  משתמשים חוששים מרכישת תכשיטים ויהלומים באונליין ממגוון סיבות: ניסיון עוקץ, חשש מטיב האיכות, חוסר הבנה בתחום

חברת ריירקראט באה לענות בדיוק על הבעיות הללו ולהעניק למשתמש תחושת, ידע נוחות וביטחון מקסימלית. 

נסקור את האתר ב-3 מימדים שמשפרים את חווית המשתמש אל נוכח הבעיות שהצפנו לעיל :צבעים, טיפוגרפיה ופיתוח טכנולוגי ככלי לשיפור חווית המשתמש.

צבעים:

  .מבחינת הצבעים הכלליים באתר, שני הצבעים המובילים הם הכחול כהה והלבן. נבחן בכלליות את שני הצבעים ואז נבין לעומק את הבחירה בצבעים הללו כמובילים את קו האתר.

כחול זה צבע שמסמל שלום, מקצועיות, נאמנות, אמינות, כבוד, אמון, קור, חורף, עומק, יציבות, מקצועיות, שמרנות.

צבע הכחול יוצר שילוב של אמון ובטיחות, מזוהה עם חברות עסקים או רפואה (למשל אסותא), לדוגמא הרבה בנקים משתמשים בכחול לשדר תחושת ביטחון ואמינות: בנק לאומי, הבינלאומי, בנק איגוד, bank of america. 

בעיצוב אתרים כל הגוונים הכחולים הם אוניברסלים, מרגיעים ובטוחים. אתרי המדיה החברתית כמו טוויטר ופייסבוק מנצלים את הגוונים הבהירים והבינוניים, ואילו אתרי עסקים מעדיפים גוונים כהים של כוח ואמינות.

לבן הוא צבע המסמל ניקיון, טוהר, חידוש, בתולים, שלום, תמימות, פשטות. אתרים רבים לעתים קרובות משתמשים בצבע הלבן כרקע. על ידי הסטת כמה שיותר תשומת לב לשאר הצבעים והפרטים באתר, לבן הוא הטוב ביותר להדגשת הצבעים האחרים בדף.

לפיכך קל להבין מדוע ריירקראט בחרה בשני צבעים אלו: מחד הכחול נותן לה את המימד של האמינות, הביטחון, מקצועיות שכה חשוב למשתמש שמעוניין לרכוש יהלום אונליין. ומאידך הלבן מעניק לה מימד של נקיון כפיים, ומשמש כרקע נקי ונוח להנגיש את הממשק הטכנולוגי שלה.

טיפוגרפיה:

הטיפוגרפיה הכללית באתר היא של אותיות פשוטות, לא מתחכמות, ישירות ומזכירות פונטים פשוטים שאנחנו משתמשים בהן בוורד כל הזמן. זה שונה מאוד ממותגי תכשיטים רבים שגורמות למשתמש לחוש שהוא לא שווה ע��ך למותג ושהוא לא מבין מספיק. ריירקראט עושה בדיוק הפוך, היא מדברת למשתמש בגובה העיניים ומסמלת לו פשטות בתהליך הרכישה בשימוש חכם בטיפוגרפיה פשוטה. 

מבחינת הלוגו: הלוגו מבחינה טיפוגרפית גם כן בנוי מאותיות פשוטות ביותר , קלות להבנה ולקריאה, ממש לא מיוחדות עם פונט פשוט ביותר. היתרון בבחירת טיפוגרפיה זו, אף על פי שהיא יכולה להיתפס כלא עדכנית, היא המסר הפשוט והנקי שהם מעבירים למשתמש: אנחנו חברה שעושה את הדברים פשוט, בלי לקחת עליך עמלות, כל מה שאתה צריך לדעת נמצא פה באתר ואנחנו לא עובדים בדרכים עקלקלות. יתר על כן, הצבע של הלוגו באתר הוא בלבן, צבע שמסמל טוהר מידות, שקיפות ונקיון כפיים. גם פה החברה מעבירה מסר של שקיפות מלאה כלפי המשתמש.

על מנת לשפר את אווירת הביטחון, החברה מציגה לוגואים של חברות חדשות וסיקור ידועות הממליצות על רכישה דרך ריירקראט. זה מוסיף עוד נדבך של אמון בין המשתמש לחברה.

רוקי - עוזר וירטוראלי

על מנת להנגיש למשתמש הפשוט, שסביר להניח שלא מבין יתר על המידה ביהלומים, החברה  יצרה עוזר וירטואלי בשם רוקי שעונה לך על שאלות שונות בממשק שמדמה שיחת צ’ט(דומה  לוואטסאפ) . הממשק מכניס את המשתמש לאווירה מוכרת לו מחיי היום יום וכך תחושת חוסר הוודאות שלו יורדת. בנוסף, הוא מקבל את המידע על יהלומים בצורה מדורגת, חביבה וידידותית למשתמש בניגוד למרבית האתרים האחרים שמנחיתים על המשתמש כמות עצומה של מידע והוא מוותר על הקריאה מראש.

דוגמא לשיחת צ’ט עם רוקי:

לסיכום, העבודה של ריירקראט על ממשק המשתמש שלהם יוצרת פלטפורמה נוחה וידידותית למשתמש, נותנת לו ביטחון וידע, ומעניקה לו סביבה נוחה לקבל החלטה האם לרכוש את התכשיט דרך האינטרנט או לא.

[sexythingil]

תל אביב, המכונה לעתים קרובות

תל אביב, המכונה לעתים קרובות "העיר שלא ישנה לעולם", ידועה בחיי הלילה התוססים והשוקקים שלה. כמרכז הכלכלי והתרבותי של ישראל, יש בה אוכלוסייה הולכת וגדלה של מקומיים ותיירים כאחד. עם החופים היפים, שווקי הרחוב התוססים והמטבח המגוון, אין פלא שתל אביב הפכה ליעד פופולרי למטיילים מכל רחבי העולם. אבל מה שחלק מהאנשים אולי לא יודעים הוא שגם בתל אביב יש ענף ליווי משגשג. למעשה, ישנן מספר סוכנויות ליווי יוקרתיות הפועלות בעיר, המספקות הן למקומיים והן לתיירים מגוון שירותים. נערות ליווי בתל אביב הן לא רק "נערות קריאה" או בהיעדר מונח טוב יותר,. הם בני לוויה מקצועיים המספקים את הצרכים והרצונות של לקוחותיהם. הבנות האלה לא רק יפות ואינטליגנטיות, אלא גם משכילות ומנומסות. רבות מהן סטודנטיות, דוגמניות או שחקניות שאפתניות, וחלקן אף מקצועניות בתחומים אחרים. נערות ליווי אלו מציעות מגוון רחב של שירותים, החל מחברות פשוטה ועד למפגשים אינטימיים וחושניים יותר. ניתן להזמין אותם למספר שעות או לשבוע שלם, בהתאם להעדפת הלקוח. חלק מהסוכנויות מציעות גם חבילות נופש, בהן הלקוחות יכולים לקחת את המ��ווה הנבחר לטיול באזורים אחרים בארץ או אפילו בחו"ל. אנשים רבים תוהים מדוע מישהו יבחר לשכור נערת ליווי במקום לחפש מפגש רומנטי או מיני מסורתי יותר. ישנן למעשה מספר סיבות מדוע אנשים, גברים ונשים כאחד, עשויים לבחור לשכור ליווי בתל אביב. בראש ובראשונה, זה עניין של נוחות. בעולם המהיר של היום, אנשים עסוקים כל הזמן בעבודה ובאחריות אחרת. עבור חלק, זה עשוי להיות קשה למצוא את הזמן לצאת ולהתרועע, שלא לדבר על למצוא שותף פוטנציאלי. על ידי שכירת נערת ליווי, הם יכולים לחתוך למרדף ולבלות זמן איכות עם מישהו מבלי לעבור את כל הטרחה של היכרויות מסורתיות. שנית, יש את הערעור של חיסיון. שכירת נערת ליווי מציעה רמה של דיסקרטיות ופרטיות שלא תמיד אפשרית במערכות יחסים מסורתיות. הלקוחות יכולים להיות סמוכים ובטוחים כי המידע האישי והמפגשים שלהם יישמרו בסודיות מוחלטת, ויאפשרו להם ליהנות מזמנם עם המלווה ללא חשש משיפוט או השלכות. גורם נוסף שמושך לקוחות לשירותי ליווי הוא המגוון והמגוון של הבנות הזמינות. סוכנויות הליווי של תל אביב שואפות לגייס קבוצה מגוונת של נערות מכל רחבי העולם, ומספקות ללקוחות מגוון רחב של אפשרויות לבחירה. בין אם אתם מעדיפים בלונדיניות או ברונטיות, בחורות קטנות או מפותלת, יש משהו לכל אחד בענף הליווי של תל אביב. אבל אולי אחת הסיבות המשמעותיות ביותר לפופולריות של נערות ליווי בתל אביב היא השירות המעולה שהן מספקות. בנות אלה הן מקצועיות, שהוכשרו לספק את הצרכים והרצונות של לקוחותיהן. הם בקיאים בנושאים שונים ויכולים לנהל שיחה כמעט בכל נושא. הם יודעים איך לגרום ללקוחות שלהם להרגיש רגועים, מפונקים ומרוצים. יתר על כן, שכירת נערת ליווי בתל אביב אינה שקולה בהכרח לעסקת חליפין של כסף תמורת שירותים. הבנות האלה הן יותר מסתם בנות לוויה בתשלום; הם שם כדי לספק חיבור אמיתי וחוויה בלתי נשכחת עבור הלקוחות שלהם. לקוחות רבים מפתחים קשר ידידותי ואף רומנטי עם המלווים שלהם, מה שהופך את החוויה למיוחדת ומשמעותית עוד יותר. לסיכום, ענף הליווי בתל אביב הוא חלק משגשג ובלתי נפרד מסצנת חיי הלילה של העיר. בנות מקצועיות, אינטליגנטיות ויפות אלו מציעות ללקוחותיהן חוויה ייחודית ובלתי נשכחת. בין אם אתה מקומי המחפש בן לוויה לבילוי לילי או תייר המבקש לתבל את הטיול שלך, נערות הליווי של תל אביב נמצאות שם כדי לספק את הצרכים שלך ולהבטיח לך זמן פנטסטי בעיר שלעולם לא ישנה.

[hotilhotil]

שירותי ליווי היו נוכחים לאורך

שירותי ליווי היו נוכחים לאורך ההיסטוריה, המספקים את הצרכים והרצונות של אנשים המחפשים חברות ואינטימיות. למרות שלעיתים קרובות יש סטיגמות ואפוף מחלוקת, שירותי ליווי הפכו למקצוע לגיטימי ומקובל במדינות רבות בעולם, כולל בישראל. בישראל, שירותי ליווי צברו פופולריות רבה, כאשר מספר רב של סוכנויות ומלווים עצמאיים מציעים את שירותיהם הן למקומיים והן לתיירים. הביקוש לנערות ליווי בישראל נמצא במגמת עלייה עם השנים, ולא קשה להבין מדוע. ראשית, ישראל היא מדינה הידועה בחיי הלילה התוססים שלה, הערים הסואנות והחופים היפים שלה. עם מיליוני תיירים המבקרים במדינה מדי שנה, יש צורך מתמיד בחברה ובידור. שירותי ליווי מספקים את הפתרון המושלם למי שמחפש חוויה מהנה ומרגשת בזמן השהות בישראל. יתר על כן, החברה הישראלית היא שמרנית ברובה, עם נורמות חברתיות ודתיות רבות המגבילות את ביטוי המיניות. זה הוביל לביקוש גבוה לשירותים דיסקרטיים וסודיים, אשר סוכנויות ליווי ומלווים עצמאיים מתמחים לספק. אחת התפיסות המוטעות העיקריות לגבי נערות ליווי בישראל היא שהן פשוט נותנות שירותי מין. בעוד שזה עשוי להיות נכון עבור חלק, זה לא המקרה עבור כולם. נערות ליווי רבות מציעות מגוון רחב של שירותים, החל מלהיות דייט לאירועים חברתיים ומסיבות ועד למתן חברות ותמיכה רגשית. חלקם עשויים לתהות מדוע אנשים ישלמו עבור חברות כאשר הם יכולים למצוא אותה בקלות בחינם. האמת היא ששירותי ליווי מציעים רמה של מקצועיות ואיכות שקשה למצוא במקומות אחרים. נערות ליווי רבות עוברות הכשרה ומומחיות בתחומן, ומבטיחות רמת שירות גבוהה ללקוחותיהן. הם גם מקפידים על סודיות קפדנית ומדיניות פרטיות, ומבטיחים ללקוחות חוויה בטוחה ונוחה. סיבה נוספת לפופולריות של נערות ליווי https://www.sexanak.com/%d7%a0%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%95%d7%99/ בישראל היא עליית הרשתות החברתיות וההיכרויות באינטרנט. עם הקלות של מציאת שותפים פוטנציאליים באינטרנט, יש שיטענו כי הצורך בשירותי ליווי יקטן. עם זאת, מדיה חברתית ואפליקציות היכרויות גם הקלו על אנשים לעסוק במערכות יחסים מזדמנות, מה שהוביל לירידה בקשרים משמעותיים. שירותי ליווי מספקים אלטרנטיבה למי שמחפש קשר אמיתי ואותנטי יותר. יתר על כן, שירותי ליווי הפכו כוללניים יותר בשנים האחרונות, קייטרינג לכל המינים, נטיות מיניות, והעדפות. זה הפך את התעשייה למסבירת פנים ומקבלת יותר, ומספק מרחב בטוח לאנשים לחקור את הרצונות שלהם ללא חשש משיפוט. חשוב לציין כי כמו כל מקצוע אחר, גם שירותי ליווי מתמודדים עם לא מעט אתגרים. אחד האתגרים המשמעותיים הוא היעדר תקנות וחוקים הנוגעים לתעשייה בישראל. הדבר מסכן הן את המלווים והן את הלקוחות, שכן אין מסגרת חוקית להגנה על זכויותיהם ולהבטחת פרקטיקות בטוחות והוגנות. לסיכום, שירותי הליווי בישראל הפכו לחלק בלתי נפרד מהחברה והתרבות במדינה. הם מספקים חברות, בידור ותמיכה רגשית לנזקקים, וזכו לקבלה נרחבת ולפופולריות. עם זאת, חיוני שהממשלה תטפל בהיעדר תקנות ותספק סביבה בטוחה ובטוחה לתעשייה לשגשג. באשר ללקוחות, חשוב לזכור להתייחס לנערות ליווי בכבוד ובהערכה, ולהקפיד על התנאים שנקבעו על ידי הסוכנויות והמלווים עצמם.

[maccabihaifafc]

‏‎המקום הראשון בסכנה: אכזבה בכרמל מהיכולת של השחקנים באשדוד, גם ההכנה וניהול המשחק של בכר חטפו ביקורות. המאמן יפתח עם רודריגז בדרבי במקום שרי או אצילי. ניקיטה ייבדק ויש חשש שיחמיץ מספר משחקים. החל מירוץ לצירוף חלוץ, פנייה תיעשה לבריבו? וגם, אופציות נוספות אכזבה גדולה במכבי חיפה אחרי ההפסד אמש (שבת) באשדוד, מי היה מאמין שהפער שעד לא מזמן עמד על 8 נקודות ממכבי ת"א יעמוד הבוקר על 2 בלבד? זה תרחיש שאף אחד לא חלם עליו בכרמל ואולי דווקא בגלל זה הייתה סוג של שאננות או הכנה לא מספיק טובה. אם במשחקים רבים גם ביכולת פחות טובה ראינו רצון, אגרסיביות ולחימה עד השנייה האחרונה, אתמול לא היה לזה זכר, הקבוצה שרצתה יותר והייתה אגרסיבית יותר גם ניצחה ולא ברור למה הירוקים סיפקו יכולת כזאת נרפית וחלשה, הלחץ מחלחל? תוך כדי המשחק עוד במצב של 0:0 הגיעה הידיעה שמכבי ת"א בסוף ניצחה ונראה שזה הוסיף עוד יותר ללחץ. שחקנים רבים חטפו ביקורת על איך שנראו אמש, שרי ואצילי היו במוקד ומשחקנים שמאוד ציפו מהם להיות מובילים פשוט לא היו קיימים ורק תקעו את המשחק, כשגם הקישור היה רך מדי ובדיעבד היה עדיף לעלות עם מאור לוי במקום אחד מהם ובכר אף ציין זאת בסיום, שאולי היה נכון לפתוח אחרת. לא מן הנמנע שגם מאבוקה יחזור לרוטציה, אחרי שלא נספר תקופה ארוכה. אבל חוץ מהשחקנים שאכזבו וההתקפה שהייתה אנמית, גם המאמן חטף ביקורות על ההכנה למשחק והעובדה שלא ניסה קצת לשנות ולהפתיע את בן שמעון שידע בדיוק למה לצפות, כשגם החילופים לא הוכיחו את עצמם ושינוי המערך לשלושה בלמים הוביל לבלבול רב בחלק האחורי, שגרם לקומדיית טעויות בהגנה ממנה גם הגיע שער הניצחון של בריהון. אבל אין זמן ללקק את הפצעים, כבר ברביעי מצפה לירוקים עוד משחק קשה והפעם דרבי, כשהיריבה העירונית תשמח לקלקל את חלומות האליפות של מכבי והמקום הראשון בסכנה אחרי הרבה זמן. יש חשש אמיתי בכרמל שבמשחקים הקרובים מול הפועל חיפה ובית"ר יהיה מהפך בפסגה ומבינים שמדובר במבחן אופי למאמן ולשחקנים ושאם רוצים לקחת תואר צריך לנצח ושכל תוצאה אחרת עלולה להוביל לאיבוד הפסגה לטובת הצהובים. #המשך_הכתבה_בתגובה_הראשונה מסקנות שלכם יום אחרי המשחק? איך פותחים בדרבי? שבוע של מבחן אופי לכולם. @eliranmhod (תמונה-מכבי חיפה) ‎‏ https://www.instagram.com/p/CK-tWHsF1XF/?igshid=1hbjtveuvhief

[naamarak]

סיכום 2017 בקולנוע, בנוהל

02017, אל תעלבי או משהו, אבל היית חרא. כאילו, בקולנוע. בישראל. במציאות דווקא היית בסדר - הכרתי אנשים חדשים שאני אוהבת ומעריכה, התחתנתי, סיימתי עוד שנת לימודים בצורה (סוג של) מכובדת, שפטתי בשני פסטיבלים, התחלתי להקליט פודקאסט, הצטרפתי לפורום המבקרים ועוד כל מיני דברים נחמדים כאלה. [גם סגרו את בית הקפה האהוב עליי והייתי ביותר מדי שבעות, לוויות וביקורי חולים, אבל זה פחות קריטי]. אבל בכל הנוגע לסרטים, סיימתי את השנה הזו במיני משבר. המון סרטים שיכלו להציל את המצב עבורי יגיעו הנה רק בתחילת 2018, אחרים לא יגיעו בכלל, ואני נתקעתי עם רשימה ארוכה מדי של כישלונות ואכזבות ורשימה קצרה וקצת אנדרוולמינג של סרטים שבאמת נגעו בי. ובכל זאת, עשיתי מאמצים ובחרתי 15 סרטים שאהבתי השנה מאוד מאוד. כרגיל, הסיכום שלי מגיע באיחור. ב-2018 אהיה אדם יעיל וזריז. אולי.

*ניסיתי להשאיר את הפוסט סביב הסרטים עצמם, אז לא התייחסתי בכלל לענייני האוסקר, הארווי ויינשטיין והקריפים האחרים שנתפסו וכל מה שקרה בעקבות זה. 

לא מספיק סיכום בשבילכם? יופי, כי יש לי עוד המון: התארחתי, לצד אבנר שביט, אצל יאיר רוה בסינמסקופ אחר כך יאיר בא להתארח אצלנו בגיקונומי פיצ’רינג לסיכום שנה טרנס אטלנטי אייטם סיכום “רציני” במאקו כותבי עין הדג בוחרים סרטי שנה יהונתן צרויה ואני בוחרים את הדמויות וההופעות של השנה - חלק א’, חלק ב’

כותרות הפתיחה הטובות ביותר: תיקו! "שומרי הגלקסיה 2" ו"בייבי דרייבר"

ה-MVP של 2017: נטפליקס לא כזה מעניין אותי לנחש איך ספריית הסטרימינג תשנה את עולם הקולנוע או לנתח את השינוי שהיא כבר הביאה. אני רק רוצה לתת הצדעה קטנה למוצר שעשה את החיים שלי יותר נוחים בשנתיים האחרונות. ההיצע הטלוויזיוני של 2017 עניין אותי יותר מהקולנועי, כך שרבצתי מול עמוד הבית הצבעוני של נטפליקס חלק ניכר מהשנה, ועל הדרך ראיתי גם לפחות 8 סרטים "מקוריים" (הגדרה שלהם, בתכלס הם מפיצים ולא חברת הפקה). לא כולם היו טובים, אבל בגלל שנטפליקס כל כך משתדלים להביא חומר שימשוך ויעניין את הקהל הסקפטי, רובם היו לכל הפחות מעניינים, הטובים שבהם לקחו סיכון עם שחקנים לא מוכרים, עלילות יוצאות דופן או פרמיס מטורלל. יש עוד הרבה מקום לשיפור - אבל לפחות הם מנסים, לא מובן מאליו בכלל בעידן של ניסיונות כושלים לפרנצ'ייזים וחידושים לדברים שאף אחד לא התגעגע אליהם.

ובעצם, אני כן אגיד משהו על השינוי שנטפליקס הביאה לשטח - היא החזירה אותי לתיכון. אני יכולה לראות את הסרטים האלה מהטלפון באוטובוס, אבל כשלמאגר נכנס סרט שהוא אירוע קולנועי אמיתי, הוא הופך לחגיגה, עם הודעות המוניות בווטסאפ, סלון מלא באנשים, תחושה של טקס, שיחה וניתוח. גם היום אנשים רוצים לראות קולנוע עם אחרים, להיות חלק מחוויה תרבותית וחברתית, להשקיע כסף, מאמץ וזמן כדי לראות את הסרט המעניין החדש על מסך שראוי לו ובאיכות גבוהה.

ועם זאת, חשוב להוריד בעת הצורך. הרימייק הכי גרוע: הגרסה האמריקאית של "מחברת המוות", שעלתה בנטפליקס ומחק מסדרת אנימה די מעיקה גם את מעט הטוב שכן היה בה. ההבדלים בין שתי הגרסאות כל כך גדולים ומה שקיבלנו בסוף כל כך סתמי שלא ברור לי למה לעבד את הסיפור המסוים הזה בכלל. בסדרה: נער מבריק ומגלומן זוכה בכוח אלוהי, נקלע לקרב מוחות עם כל העולם ומשתגע. בסרט: טרגדיה רומנטית בכיכובם של חנון מעיק שצועק מוזר ומעודדת שגדולה עליו באיזה עשר רמות. הוא אולי ויג'ילנטה שרוצח מלא אנשים, אבל הבחורה לא מצייתת לכל מה שהוא אומר, אז כמובן שהיא הרעה בסיפור הזה.

"הגזמתם" השנה: התלונות על "מלחמת הכוכבים: אחרוניי הג'דיי" אני לא מבינה איזה סרט כל האנשים האלה ראו, כי כשאני מריצה בראש את הפרק האחרון בעלילות הגלקסיה אני חושבת על כמה רגעים "נפיצים" אבל אף אחד מהם לא גרם לי להגיד "Oh no they did not!". אין שם משהו שבאמת מצדיקה סטטוסים כמו "הסרט הכי גרוע בסדרה, כל מי שאוהב אותו טמבל" או עצומות "תמחקו את הסרט מהקאנון של הסדרה או שאני רוצח את השחקנית של רוז ומתאבד". חבר'ה, אנחנו אנשים מבוגרים. רובנו. אפשר קצת צ'יל?

הפתעת השנה: "הדרדסים - הכפר האבוד" סרט מצויר של הדרדסים שהיה לא מעצבן, אינטילגנטי למדי ואפילו פמיניסטי? מי הייתה חושבת.

הסגן, או ההפתעה האנושית: אנסל אלגרוט יודע לשחק! זאת ועוד - הוא מושלם לתפקיד הראשי בבייבי דרייבר: גם מצחיק, גם חינני, גם אמין ברגעים הדרמטיים, גם עובד טוב עם הדמויות המרכזיות האחרות. זה לא אומר שסלחתי לו על "אשמת הכוכבים", חלילה, אבל זה מספיק קרוב. 

הסרטון הטוב ביותר של כוכב קולנוע לקידום שער של מגזין: סרטון מדהים של ווג בנושא אל פאנינג ו-Faning:

הנה עוד אחד נחמד, הפעם של גל גדות

הטוויסט המטומטם הכי כיפי: לקראת סוף "פיץ' פרפקט 3" יש סיקוונס אקשן ארוך ומאוד משונה בכיכובה של רבל ווילסון. הוא לא קשור לסיפור או לטון של הסדרה וכשהוא התחיל הייתי בטוחה שזה יהיה מביך ומטומטם. מה שהגיע אחר כך אולי לא היה חף לחלוטין ממבוכה או טמטום, אבל דווקא די נהנתי והוא עשה לי חשק לראות קומדיית אקשן אמיתית בכיכובה של ווילסון. אפילו השורה "אוי לא, המאמן שלי לשעבר בהתאבקות ג'לי!" לא הרסה את הכיף.

בשביל מה אתה טוב" השנה: "האמן הגדול ביותר", סרט היסטורי שאין בו שמץ של דיוק היסטורי, סיפור "מעורר השראה" שמשתמש באנשים בלתי רגילים כקישוט רקע לסיפור על איש לבן, עשיר וחתיך, והכי חמור - מחזמר שחוץ משניים (שלושה אם אני ביום נדיב) כל השירים בו גרועים וסתמיים.

הזוג הכי חמוד: דיאנה וסטיב, "וונדר וומן"

הכימיה ביניהם אמינה וממכרת, הם מאזנים ומשלימים האחד את השנייה, וגם אם הם לא אומרים את זה בקול רם, ברור לגמרי שהם מעריצים זה את זו וזו את זה. מי אמר שזוגות בסרטים הוליוודיים צריכים להיות משעממים ומאולצים? הם גם נורא יפים, אבל זה לא לגמרי קשור. מקום שני: ג'סיקה ובון, "ג'סיקה ג'יימס המופלאה"

בחירת השם הכי הולמת: ב"בלייד ראנר 2049" לדמות של ריאן גוסלינג אין ממש שם, רק קוד, שמתחיל באותיות קיי.די, As In פיליפ קיי דיק. צחקתי בסצנה לא מצחיקה כמו טמבלית.

הדמות המצוירת הכי מרגיזה: הקיפודים ב"פרדיננד" יש איזה דיבור שילדים אוהבים חיות מצחיקות, אבל בסרט המסוים הזה כבר יש רליפים קומיים בחבורת השוורים הצעירים, יש שלושה סוסים "מצחיקים" עם מבטא גרמני, יש גם עז שמספרת בדיחות. באמת חייבים גם קיפודים בצבעי פסטל?

הנפילה הכי כואבת: "ולריאן ועיר אלף הכוכבים" מדברים על הסרט הזה כעל אחד הגרועים של השנה, אבל אם הייתי צריכה לדרג הוא אפילו לא היה נכנס אצלי לטופ (בוטום?) 10. זה אומר יותר על השנה הזו מאשר עליו, כי זה סרט בהחלט לא טוב ובעיקר ממש משעמם, אבל היו לא כוונות טובות ויש בו כמה רגעים חביבים וארט סבבה. עם זאת, מדובר בסרט עם הפער הכי גדול בין סצנת הפתיחה שלו (מגניבה! כיפית! מסקרנת!) לכל מה שקורה אחריה (משעמם ודי אוקוורד). אבקש לרשום בפורטוקול - השתעממתי גם ב"אלמנט החמישי".

הסצנה הכי מוגזמת: הצוללת ב"מהיר ועצבני 8" זאת כבר מזמן לא סדרת סרטים על מירוצי מכוניות, זה ניסיון לבדוק כמה רחוק אפשר למתוח את גבולות הספקטקל עד שהקהל יוותר (או ימות מהתקף אפליפטי). כבר היו לנו מכוניות שצונחות ממטוס, מכונית נוסעת לתוך מטוס ממריא, זינוק מגורד שחקים עצום אחד לאחר. כדי להתעלות על זה, הפרק השמיני הלך על כמות - גשם של מכוניות נופלות מחניון אל הכביש - וגודל - מרדף על הקרח בין כמה כלי רכב לצוללת גרעינית שברגע השיא פורצת מהמים ברעש גדול. הסרט הבא חייב להתרחש בחלל, אני לא יודעת מה עוד נשאר להם לעשות עכשיו.

עם זאת, האקשן הכי מוגזם הוא דווקא "ג'ון וויק 2", אבל כנראה בגלל שלא ראיתי את "מהומה בבלוק 99".

הטיזר הכי טוב: "חי בסרט"

יאללה שייצא כבר.

הפרס על שם מוגאטו לסרט שגרם לי לתהות אם אני לוקחת כדורי טרלול או שכל שאר העולם לוקח כדורי טרלול: "ספליט" יש לא מעט אנשים שאוהבים את הסרט הזה שגרם לי לדפוק את הראש במושב ולוותר על הצפייה העתידית בכל דבר ששאמאלן יהיה מעורב בו. אני לא יודעת למה. הסרט הזה לא היה הכי רע שראיתי השנה, אבל לא היה סרט שהכעיס אותי יותר. לא אהבתי שום החלטה שנעשתה בו, מבימוי השחקנים דרך הצבעוניות, העיצוב, הצילום, הדמויות וכל התפתחות עלילתית ועד מופע האימים של ג'יימס מקאבוי בסיום.

עוד שנאתי: “אמא!”, אבל הרבה הרבה פחות. 

הסרט שימצאו בבית של רוצח מטורף אחרי שהוא ינסה לשרוף את כדור הארץ: "אימוג'י" כן, גם זה לא היה הסרט הכי גרוע של 2017, אבל הוא נתן חתיכת פייט על התואר. זה סרט ממש טיפשי ועצלני, עם דמויות גרועות, סיפור גרוע וסוף ממש מטומטם, הוא בעיקר מעליב. את האינטליגנציה, מחנכים באשר הם, את הדור שעבור הכסף שלהם יצרו אותו. מוצר מביך וחסר בושה, שמקבל טוויסט מאוד אפל בשלב מוקדם של הסיפור וסוגר הכל בסוף עם חיוך מאולץ ומסיבת ריקודים. מקום שני: "סוף טוב", להיט הסוציופתים החדש של הנקה, רק "להרוג אייל קדוש" עורר יותר חשש ממנו לבריאות הנפשית של הבמאי. אבל זה כבר נחשב 2018.

ה-CGI הכי ירוד: "משמר המפרץ" עוד סרט ממש מחורבן שלא זוכה בכל הקטגוריות השליליות רק בגלל ש-2017 הייתה שנה מחרידה. אני מדברת ספציפית על סצנת השריפה, שהיא אסון מכל בחינה אבל בעיקר בענייני אפקטים.

מניאק השנה: ז'אן לוק גודאר "יוצא מן הכלל" הוא סרט על איזה אפס עצום גודאר. כדי להוכיח זאת, היה צריך תסריטאי ובמאי זוכה אוסקר, שחקן מצוין וחתיך שעשה מייקאובר כדי להראות מרופט, כוכבת מקסימה, שחקני משנה מצוינים שחזור היסטורי מרהיב והרבה סצנות שבהן נשברים לגודאר המשקפיים. ב"אנשים ומקומות" היה צריך הרבה פחות - רק הודעה על דלת זכוכית לאנייס ורדה, שטרחה והביאה לפגישה המתוכננת שלהם מאפים שהוא אוהב. הוא הבריז. ברור שהוא הבריז, האפס הזה.

הסרטים עם המוזיקה הכי כיפית: "לא פה, לא שם", "בייבי דרייבר", "שומרי הגלקסיה 2"

הסרט עם הפסקול הכי מצ'וקמק: "פצצה אטומית" היה סרט לא טוב כל כך, עם שתיים-שלוש סצנות אקשן סבבה. כדי שלא נשים לב שרוב הזמן הוא משעמם ומעיק, פוצצו אותו בלהיטים מהתקופה, אבל רק כאלה נדושים רצח או שכבר השתמשו בהם יותר טוב בסרטים אחרים. ההצלחה היחידה שלהם הייתה עם השיר הזה (לא בסרטון - סצנת סקס עם הקטע השמח בסוף השיר) אבל האווירה הכללית הייתה של פלייליסט יוטיוב בנושא "אייטיז במזרח ברלין", כשרק במקרה השיר מסתנכרן עם מה שקורה על המסך.

השיר הכי חרוש: הייתי בטוחה שהמנצח יהיה "Easy", ששמעתי פעמיים באותו היום, ב"בייבי דרייבר" וגם ב"משמר המפרץ", אבל אז הגיע שיר אחר ועקף אותו בסיבוב. "Take Me Home, Country Roads" היה השיר האהוב על צ'אנינג טייטום ב"לוגאן לאקי", כיכב בסצנה ממש מביכה ב"קינגסמן" והבנתי שגם ב"נוסע השמיני: קובננט" יש לו תפקיד משמעותי. האם ג'ון דנברס מכר את נשמתו לשטן?

הטרנד הכי מעיק בטריילרים: קאברים דרמטיים ועצובים לא חדש, אבל השנה הגעתי לכזה מיאוס מהנושא שכמעט שרפתי מסך. למשל, עוד למשל. הכי נוראי מכולם - “רובוטריקים” שוחטים את הפליימינג ליפס.

עם זאת, השימוש הכי מעצבן בשיר בטריילר היה בטריילר של "כל הכסף שבעולם", שלקח את הביצוע המקורי והמושלם Time of the Season ומתח לו את הצורה כדי שיתאים לקצב של ההתרחשות. לא קול!!!

העיבוד המצטיין לסיפור לעוס: "סינדרלה החתולה" הוא סרט אנימציה איטלקי שהוקרן השנה בפסטיבל חיפה ואחר כך גם באוטופיה, שם תפסתי אותו. זה סרט די מוזר עם קצב איטי למדי והרבה שירים, שמצליח לקחת את הסיפור הכי חרוש בעולם ולעשות איתו משהו שונה ומרענן. מהתקציר (הסיפור הרגיל מתרחש על ספינה נטושה, מלאה בהו��וגרמות של זיכרונות עבר, בנמל נאפולי מוכה הפשע) זה לא נשמע כל כך מעניין, אבל הסרט עצמו מאוד יצירתי ויש בו כמה סצנות מעולות. ההישג הכי גדול שלו מבחינתי - להפוך סוף סוף את האם החורגת לדמות נוגעת ללב, שאפשר כמעט להבין ולהזדהות איתה.

פדיחת השנה: השפם של הנרי קאביל נמחק דיגיטלית

מקום שני: אסון הפוטושופ שהוא הפוסטר המוקדם של "ספיידרמן"

התרגום המבאס: "פצצה אטומית". מה אתם, בני 13?

התרגום הכי תמוה בכתוביות: הדמות מ”ג’ומנג’י: שורדים בג’ונגל” מסבירה שהיא לא באד-אס כמו שהיא נראית. מה עשו המתרגמ/ת? תרגמו באד-אס ל”מניאקית”. באופן עקבי. כל הסרט.

התרגום המוצלח יותר מהמקור: "מז"ל טוב" שדרוג של ממש לשם האימה הגנרי Happy Death Day. 

הסרט החמוד הזה זוכה גם בתואר חווית הצפייה המבאסת של השנה, כיוון שצפיתי בו באולם ענק בכפר סבא, מלא ילדים בני 10-15 שצעקו, נבהלו מכל מצמוץ וכיוונו לייזרים על המסך. העובדה שלפני ההקרנה הגענו לקניון הלא נכון ורצנו משם בבהלה מחשש שנותקף ע"י ליצנים בטח לא עזרה.

השורה הכי טובה: <ספוילר ל"תברח"> "I'm TS-motherfuckin'-A. We handle shit. That's what we do. Consider this situation fuckin' handled". <ספוילר/>

השורה הכי מגוכחת: תחרות צמודה בין שני סרטים "אירוטיים", שבעצם עשו פחות חשק למין מהשירותים של התחנה המרכזית. "חמישים גוונים של אופל" סיפק רגע מביך מאין כמוהו שבו אנה אומרת לכריסטיאן "הייתי רומנטיקנית, עד שקלקלת אותי עם הKinky Fuckery שלך" בספק כעס ספק צחוק, אבל כלום לא מתעלה על הצעקה "הנהלת המלון ביקשה שתזדייני בשקט" באמצע "זוג יונים", שמגיעה משום מקום והולכת משם לאותו שום מקום בדיוק.

ההגשה הכי מעצבנת של שורה: "ולריאן" - המדריך שמלווה את המבקרים בשוק המכונה ביג מרקט מרגיש צורך לצעוק שוב ושוב "ביג מרקט!", כאילו הוא פוקימון סוג ז' שכולם מקללים כל פעם שהם נתק��ים בו במשחק.

הטייפקאסט הכי ספציפי: כיילב לנדרי ג’ונס בתפקיד אח של בת הזוג של הגיבור שעושה לו חיים קשים, טיפוס עלוב ומלחיץ שעדיף להתרחק ממנו כי ברור מהרגע הראשון שהוא מסוכן (ג’רמי ב”תברח”, ג’יי.בי ב”תוצרת אמריקה”). הוא שיחק גם ב”טווין פיקס: החזרה” את אותה הדמות בדיוק רק בנסיבות קצת שונות (בן הזוג האפס והנרקומן של הבת של בובי ושלי), וב”שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי” הוא עושה משהו קצת שונה, אבל עדיין נראה ממש משונה וקצת פתטי. 

סרט הילדים הכי מטריד: "בייבי בוס" אז… אמא של הגיבור הייתה בהריון. ואז התינוק הגיע. במונית. בחליפה. והוא בעצם נשלח מחברה עסקית סודית כדי לרגל אחרי ההורים שלו, שלא שמים לב שהוא לא מתעורר בלילה, או שהוא מדבר, או שהוא לא אוהב אותם או צריך אותם ואפילו נגעל מגילויי חיבה. אחיו הגדול נכנס לכאלה סרטים מכל עניין התינוק שהוא מפתח חרדות קשות - אולי ההורים שלי לא אוהבים אותי יותר כי יש כמות מוגבלת של אהבה להעניק? אולי אם אני לא אהיה ילד טוב מספיק יפטרו אותי מהמשפחה? אחר כך הילד והתינוק מתגנבים ביחד לטיסה וגורמים לזה להראות יותר קל מלפלח מסטיק מהסופר, מגיעים לווגאס ומוציאים את עצמה בלימוזינה מלאה בחורות שיכורות שמנשקות את התינוק ונותנות אלכוהול לילד. בסוף (ספוילר, אם למישהו אכפת) התינוק עוזב את המשפחה ומגיעים מלא תינוקות למחוק אותו!!! מהמוח של המשפחה!!!!! אני מבינה שהכל פה מטאפורי אבל יש מצב שהגזמנו קצת?

הסרט הטוב ברמת העיקרון שלא עשה לי כלום: "דנקרק" אני מתנצלת. באמת שכן. אין לי שום דבר נגד הסרט הזה, פשוט לא נגע בי בכלל בכלל.

סרט ההמשך הכי מביך: "קינגסמן: מעגל הזהב" זה לא שהסרט הראשון בסדרה היה ממש טוב, אבל לפחות היו בו כמה סצנות טובות, או תסריט שאיננו אסון מוחלט. השני נראה כאילו כתבו אותו בעשר דקות, כולל סצנות כמו "הגיבור שוכב עם מישהי כדי להשתיל לה מכשיר מעקב ב��יבר המין" או "אלטון ג'ון בורח מכלבים רובוטים מכוערים" ומשפיל את כל המעורבים בו, לרבות האלי בארי, ג'ף ברידג'ס וצ'אנינג טייטום, שבקושי עושה משהו בסרט אבל מופיע בפוסטרים.

הגיף הכי טוב מתוך סרט:

הרגע המבלבל של השנה: להקת מכוניות ב"מכוניות 3" בסצנה שמתרחשת בבר רואים למשך כמה שניות להקת רוק-בלוז-קאנטרי-משהו דרומי גנרי של מכוניות, שהקפיצה לי מליון שאלות לראש. למה לזמרת יש מין חתיכת בד מגולגלת על הראש כדי לדמות שיער? לאף דמות אחרת אין שיער! למה מכוניות מנגנות בכלים של אנשים שלא מתאימות לגוף שלהן? האם רק מלגזות יכולות לנגן בגיטרה כי רק להן יש משהו דמוי ידיים? איך נראית תעשיית המוזיקה בעולם המשונה הזה? למה המכוניות ממשיכות לעשות דברים של אנשים, כמו ללכת לשירותים או לנגן בגיטרה בס? למה הפרנצ'ייז המסריט הזה עדיין קיים????

ביזאר השנה: התנין ב"תיקון" (תודה מקרב ליהונתן צרויה על הגיף)

הסצנה הזו גרמה למישהו שחלק איתי אולם בסינמטק לצרוח ולהיקרע מצחוק במשך דקה וחצי.

חרטוט השנה: "האמן הגדול מכולם", סרט שיש בו פחות אמת היסטורית מב"מחברת המוות". הסרט הזה מעוות את ההיסטוריה ברמות שערורייתיות כדי שנחשוב שפי.טי ברנהאם היה איש הגון וטוב לב, שהקים את הספארי האנושי שלו כדי לשמח את אשתו ולעזור לחריגים בחבר'ה ולא כדי לנצל את הרצון של אנשים לצחוק על "פריקים", שחייו היו טלנובלה מסעירה ולא אוסף של החלטות עסקיות מפוקפקות מוסרית, וכמובן - שהוא המציא את הקרקס כשהיה צעיר, כרזימטי וחתיך כמו יו ג'קמן, ולא טרח זקן שאוהב כסף ונראה כמו דלורית.

הגניזה הכי מדכאת: Gigantic דיסני הכריזו רשמית השנה שהם מוותרים על הסרט המתוכנן שלהם על פי ג'ק ואפון הפלא. הרימייק של "דמבו" מבית טים ברטון ממשיך בהפקה כמתוכנן, למקרה שחששתם.

מלכת העולם לשנת 2017: קייט בל��נשט "מניפסטו" בכלל צולם ב-2015, אבל יצא רק השנה וגאד דאמט זה כל כך מגניב ומוזר. גם בתור הלה היא הייתה סבבה.

מלך העולם לשנת 2017:  אדם דרייבר, שסוף סוף כבש את לבי ב"שתיקה", "פטרסון", "לוגאן לאקי" ו"מלחמת הכוכבים" (והעונה האחרונה של "בנות").

הפוסטר הכי יפה: "בייבי דרייבר"

לא לגמרי הבנתי אם זה פוסטר רשמי לא, אבל הנה האתר של המעצב/ת

הפוסטר הכי מכוער: "קו הדממה"

הסרט הכי מכוער: מסתבר שאין מכוער יותר מסרטי אנימציה בשקל וחצי שלא מגיעים לקולנוע, נגיד זה וזה.

הפאן-ארט הכי שווים: ברור ש"אחרוניי הג'דיי"! דוגמה אחת מיני רבות, לא מחוכמת אבל חמודה:

מקור

והנה גם סרטון חדש ומושלם שע-ק-ר-ו-נ-י-ת יצא ב-2018 אבל נו, בחייאת <ספוילרים גדולים>

הפוסטר שהוא בעצם פאן-ארט הטוב ביותר:

מפה

"למה לעזאזל זה הגיע לארץ" השנה: "הגיבורים של בוסטון" הרגיש כמו טקס יום הזיכרון שאין למי שאיננו אמריקאי ו/או נכח בבוסטון בתקופת הפיגוע סיבה לראות, "מצוד לילי" היה גנרי מארץ הגנרים, אבל המנצח חייב להיות "הבקתה", סרט נוצרי מיסיונרי מטורלל שהוקרן בישראל אך ורק בגלל שאביב אלוש משחק בו את ישו.

ואם כבר דיברנו על זה, אז...

הסרט הכי גרוע: "הבקתה" זה סרט על בנאדם שהבת שלו נרצחת ואז הוא פוגש את אלוהים המכונה "אבא" שהוא בעצם אוקטביה ספנסר ואביב אלוש הוא ישו ורוח הקודש היא אישה צעירה שמנצנצת בשמש והם גרים בבית מושלם מלא באביזרי נוי ממקס סטוק ומוקף בגינה ענקית והכל שם יפה אפילו המקום שבו נמצאים הילדים המתים ואז האבא המתעלל של הגיבור מגיע והוא נראה כמו כדור נצנצים ואלוהים ממש טובה בלאפות והיא לא עונה על שאלות כי בחייאת, מה היא תענה למישהו שהבת שלו נרצחה והכל אקראי לגמרי וטיפשי ומצחיק לא בכוונה ומה לעזאזל קורה פה????

הסרט הכי גרוע שאנשים אשכרה ראו: "המגדל האפל", שהוא פשוט סרט לא גמור, או "זוג יונים", שכל ההחלטות האמנותיות בו שגויות? קשה לבחור, אז למה או או כשאפשר גם וגם.  

האאוטפיט הכי משפיל: קיטש צבאי ב”פיץ’ פרפקט 3″

ה-Video Essay הכי טוב על קולנוע: סיכום הקולנוע השנתי של דיוויד ארליך מאינדי וויר מרגיש כמו קליפ או סרט קצר יותר מאשר כמו וידיאו אסיי, אבל באתרים אחרים התייחסו אליו ככז, אז זרמתי. אניווי, הוא מושלם.

ואיך אפשר בלי אהובתי לינדזי אליס, שגם השנה אחראית על כמה מהדברים הכי מעניינים ביוטיוב. כדאי לנסות את סדרת לימודי הקולנוע דרך "רובוטריקים" שלה, והיו לה השנה גם סרטונים מושלמים על "רנט", "פוקהונטס" ו"מואנה", "שומרי הגלקסיה 2", "הגיבן מנוטרדאם" ועוד.

הביקורת הכי מצחיקה ביוטיוב: ראיתי את הביקורת של כריס סטאקמן על "אימוג'י" 3 פעמים לפחות ועכשיו שנזכרתי בה אני רוצה לראות שוב. הרגע האהוב עליי: "הם חייבים להגיע לדרופבוקס!!! :("

הסצנה הדרמטית הכי מגוחכת: "קינגסמן" - דמות מקריבה את עצמה למען טובת העולם ועושה זאת תוך כדי שהיא מזייפת שיר בקולי קולות, עם ליווי כלי דרמטי ברקע. בעצם, כל סצנה דרמטית בקינגסמן. מספיק. תתמקדו בדברים שאתם טובים בהם. כמו… אמממ… לא יודעת, חליפות?

חמידות השנה: ע"ע התמונה למעלה + אוקג'ה.

ציון מיוחד לשבח למחלקת הארט: "יוצא מן הכלל" הכל בסרט הזה יפה - הבגדים, הבתים, הרחובות, המצלמות, הנופים, השיער של סטייסי מרטין, הלחם, הריבה. אם היה אפשר לראות את האוויר שהם נושמים, כנראה גם הוא היה יפה.

השם הכי מסורבל: "אשתו של שומר גן החיות". אולי, נגיד, "האישה מגן החיות"? כי קיבלתי מהסרט ווייב שהמקום היה מתפרק בלעדיה.

הדיבור הכי מעצבן: כנראה שנטלי פורטמן ב"ג'קי", אחד הסרטים שהכי ביאסו אותי השנה. אני יודעת שככה ג'קי קנדי אשכרה נשמעה. זה עדיין מעצבן.

הסרטים שאני הכי שמחה שלא ראיתי: "רובוטריקים" פרק 6782, "קו הדממה" (ראיתי שתי עונות של "מתים לרגע", נראה לי זה מספיק), הסרט הלא ברור הזה עם איימי שומר, "איש השלג", "המומייה".

הסרטים שאני הכי מבואסת שלא ראיתי: "עניינים אישיים", "הסוכן", "פרנץ".

הסרטים שכולם שנאו חוץ ממני: "טריינספוטינג 2", "המלך ארתור".

הקראש המוזר לשנת 2017: באסטרד מ”פאטי קייקס”

הוא מסתובב עם עדשה לבנה אח��, יותר מדי פירסינג, גר בבקתה ביער, כנראה מתוסבך רצח ועושה לחברות שלו חיים קשים, אבל איזה חמודדדדד.

הזוג הכי גרוע: ולריאן ולורלין, "ולריאן" "אולי אם אני אציע לה נישואים כל שלוש דקות בסוף היא תשכח שאני דוש ושיש לי בגרות נפשית של ילד בן עשר ותסכים!". כמו כן, למה למחוק את לורלין משם הסרט כשהיא קלירלי הצד המוצלח יותר של הצמד?

הורס השירים הרשמי של 2017: "הכל שבור ורוקד" למה לעשות ככה ל"אל תדליקו לי נר", או ליוסי אלפנט, או בכלל?

מתאמץ השנה: הפלאש של עזרא מילר

סתום ת'פה.

הנבל המצטיין: יש לי סימפטיה לא לגמרי מוסברת למייקל קיטון, ולדעתי הוא הרבה יותר אמין בתור הבאד גאי ב”ספיידרמן: השיבה הביתה” מאשר כבאטמן/בירדמן. כמו כן - היי! בירדמן הצטרף ליקום הקולנועי של מארוול!

שחושבים על זה, גם ב”המייסד” קיטון משחק מניאק מוכשר וחביב שבנה קריירה בדרכים לא לגמרי כשרות, והסרט הזה אשכרה גרם לי לדמוע מרוב כעס בסיום, אז כנראה שהוא פשוט צריך לשחק נבלים.

הרגע האירוני של השנה בקולנוע: באולם קולנוע סמוך לסניף של מקדונלדס, יושבת אישה וצופה בסרט “המייסד” תוך כדי שהיא שותה ברעש גדול קולה בכוס ממותגת של מקדונלדס.

הנבל הכי מאעפן: מפלצת גנרית ממשחק מחשב ב"ליגת הצדק", נבל כה מביך שצחקתי בקול רם כשהוא הופיע בפעם הראשונה, ובקול עוד יותר רם כשהוא קרא לקופסאות "אמא".

התספורות הכי טובות: לורה דארן ב"מלחמת הכוכבים", גל גדות ב"וונדר וומן", טסה תומפסון ב"ת'ור"

התספורת הרעה: שרליז ת'רון, "מהיר ועצבני 8"

+שיער הפנים המכוער: "רצח באוריינט אקספרס"

אנטי קליימקס השנה: "מלחמת 90 הדקות" סרט שכל כולו מבוסס על הרעיון שמשחק כדורגל בין ישראל לפלשתין יכריע את הסכסוך אחת ולתמיד. הוא לא מנתח לעומק את היוזמה והחוקיות שעומדת מאחוריה, אין בו סיפור מעניין במיוחד והדמויות היחידות שמקבלות פוקוס הן של עסקני כדורגל מרירים. המשחק עצמו לא בסרט. בכלל. אפילו לא שנייה ממנו. הוא אפילו לא מתבטל מסיבה טרגית כלשהו. הסרט פשוט נגמר לפניו. מה???? (ולא, משה איבגי ממש לא מספיק טוב כאן כדי שפסטיבל קולנוע ייצא מגדרו וייתן לו פרס למרות שהוא עבריין מין סדרתי, לכאורה. למעשה, הוא לא טוב כאן בכלל). המייקאובר הכי קיצוני: ריטה רפולסה, "פאוור ריינג'רס" הו, שלום לך, דמות עם צורה מוזרה וקרניים ענקיות בסדרת הטלוויזיה, שבגרסת הסרט הפכה לנבלית לוהטת בתלבושת ירוקה צמודה עם קוקו הדוק כקונדום. ורגע, תמיד היית אובססיבית לזהב? ואכלת דונאטס כשאת ממתינה לגיבורים שיבואו להילחם בך?

הפרסומת הכי חסרת בושה: קריספי קרים ב"פאוור ריינג'רס" סגנים: הצבא האמריקאי ב"פיץ' פרפקט 3", מותג וודקה ב"פצצה אטומית". "אימוג'י" לא נחשב כי אין בו פרסומות, הוא עצמו פרסומת.

התבזות השנה: התשובה המתבקשת היא סר פטריק סטיוארט בתפקיד קקי מחייך ב"אימוג'י", אבל זה יותר בדיחה מאשר אשכרה תפקיד. אישית, הרבה יותר הביך אותי לראות את אוקטביה ספנסר בתפקיד "אבא" AKA אלוהים ב"בקתה". גם גילה אלמגור חוטפת מכה מפטיש ב"אנטנה" היה די מבאס. 

הדוקומנטרי הטוב ביותר / הצמד הקולנועי הכי מוצלח: “אנשים ומקומות” כל הזמן אומרים על סרטים שהם “מעוררי השראה”, בייחוד כאלה שמספרים על אמנים ויוצרים. זה נורא קל להגיד, עברית היא שפה מוגבלת וכל זה, אבל במקרה של “אנשים ומקומות” (שלדעתי בכלל היה צריך להיקרא “נופים ופרצופים”) יש לזה כיסוי. אגנס ורדה ו-JR הם טיפוסים קצת אקצנטריים, כל אחד בדרכו, שיודעים בדיוק איזו אמנות מעניינת אותם ואילו חוויות מושכות אותם. שניהם אוהבים, יותר מאשר את היצירה שלהם, אנשים. נדיר לראות סרט שגורם לדברים מסובכים ומלחיצים כמו יצירה, מסעות ומפ��ש עם אנשים זרים בכזו קלילות, וזה מדבק. זה פסיפס מקסים של סיפורים אנושיים קטנים עד עצומים בגודלם, אבל גם זריקת מרץ שאשכרה גורמת לצופה לרצות לקום וללכת, לשמוע על החיים של מישהו אחר, לראות משהו חדש. בשנה שבה מיתוס האמן המשוגע והדושבג הפך לדיון הכי רלוונטי, הסרט הזה הוא עדות נגד - אמן יכול, ואפילו עדיף שיהיה, בעלים של לב טוב וראש פתוח.

הדמות הטובה ביותר בסרט בינוני ומטה: אפריל מ"המסיבה" בתיקו עם רוני מ"כמעט מפורסמת" פירטתי על זה יותר בעין הדג, כאן על אפריל וכאן על רוני.

האחלה חמודה של השנה: מלאני לינסקי לינסקי הופיעה השנה בתפקיד הראשי בסרט Don't Feel at Home in This World Anymore, בקטע שביימה סנט וינסנט לאנתולוגיית האימה הנשית XX וגם בסדרה (הגרועה) Girlboss. ��לושת הדמויות שלה היו שונות לגמרי, אבל בכל המקרים לינסקי הייתה הדבר הכי טוב בסרט / הסדרה. עוד בבקשה.

הסצנה התמוהה ביותר: הפלאש וסייבורג <ספוילר, בערך> חופרים את סופרמן החוצה מהקבר, "ליגת הצדק" ברוס, לא אמרנו שאתה מיליונר? זו באמת הדרך הכי טובה לעשות את זה?

ביזיון השנה: "ליגת הצדק" מחרבן על "וונדר וומן" עם מדים קטנים יותר לאמזונות וצילום שיוצא בגדרו כדי להציג לנו את התחת של דיאנה. 

רגע הWTF הכי משמח: פרידה קאלו מופיעה ב"קוקו" ומתגלה כאמנית וידיאו ארט אוונגרדית.

לרוב אני מסיימת את החלק הזה של הפוסט עם הכתוביות, אבל הפעם אני רוצה לסגור עם הסיום הכי יפה לסדרת סרטים - סצנת הסיום המקסימה של הסרט הבינוני למדי "פיץ' פרפקט 3". הסצנה עצמה עוד לא ביוטיוב, אז נסתפק בשיר שמבוצע בה.

ולסיום סיומת: הסרטים האהובים עליי מ2017

לא נכנסו ל-15 אבל עדיין סבבה:

"פאטי קייקס" - פטרישה לנשיאות 2020. "הצד האחר של התקווה" - נחמד לדעת שסרט על פליטים סורים ועל כמה שהשוודים הם אומה קרה ואנטיפתית יכול להיות גם מצחיק. “מז”ל טוב” - שני סרטים מהשנה האחרונה שיחקו עם פרמיס של סרט ניינטיז ואיפשרו לדמויות שלהם למות ולחזור לחיים שוב ושוב. זה האחד שהיה אשכרה כיף לראות. "לוגאן" - הלוואי שנקבל סרט רק על חבורת הילדים הזו, כולל קרוס אובר עם "סטריינג'ר ט'ינגס". "לוגאן לאקי" - הפיל גוד של השנה. "אור ירח" - צבעים יפים, אנשים יפים. "בריגסבי הדב" - נראה כמו דאחקה, אבל הוא הרבה יותר מזה. ”פלא” - ככה בדיוק נראה סרט אמריקאי מרגש, חינוכי ומתוק כשעושים אותו כמו שצריך.  "סיפור רפאים" - אני עוד לא מספיק סינפילית כדי להתרגש מ12 דקות של אכילת פאי, אבל זה סרט נורא יפה ואחראי לאחד (כמה?) מהרגעים הכי עצובים שראיתי בסרט. "נרודה" - יפה לאללה. נדחק מהרשימה ברגע האחרון.

15. "על גוף ונפש"

בעיקר בזכות: אחת הדמויות הכי נוגעות ללב שראיתי בסרט אי פעם הסרט ההונגרי הזה הצטרף לרשימה אחרון כי הוא יצא ממש לפני שנייה וחצי, אבל היה קשה להשאיר אותו בחוץ. לא הכל עבד לי בסרט הזה, אבל מה שכן, עבד בענק. התאהבתי בו כבר כששמעתי את הפרמיס הבסיסי (זוג קולגות מתאהב אחרי שמתברר להם כי הם חולמים את אותו החלום כל לילה) והסרט עצמו התחיל מעניין, אבל כבש אותי לגמרי רק בחצי השני, כשהזוג צריך אשכרה להתמודד עם מה שמרחיק אותם זה מזו בחיים האמיתיים. הפרשי גילאים, ציניות, פחד, אבל גם העובדה שמריה (אלכסנדרה בורבלי המדהימה) סובלת מתסמונת אספרגר ובכלל לא מבינה את הרעיון של מיניות ומגע פיזי. התהליך שהיא עוברת כדי להיות מסוגלת לממש את התשוקה שלה הוא סיפור קולנועי נדיר וסופר מרגש. 

14. "נורמן"

בעיקר בזכות: הברומאנס הבלתי שגרתי הסרט הזה שבר לי את הלב. שוב ושוב ושוב. זה הישג אדיר לגרום לצופה לאהוב ולעודד מישהו שהאיפיון הבסיסי ביותר שלו הוא כנראה “פתטי”, בטח כשהפתטי הזה הוא בעצם עסקן שעלול, בטעות או שלא, להשפיע על פוליטיקאים ודרכם על החיים שלנו. אין הרבה סיבות לחבב את נורמן, אבל ממש קשה לא לחבב אותו, או לפחות לרחם עליו מספיק כדי לקוות שפעם אחת משהו יסתדר לו כבר. כשהדמויות סביבו מתחילות להתעבות, לקבל שכבות ורבדים ולחשוף את הפצעים של עצמן, זה כבר הופך לסרט הרבה יותר רגשי מהדרמה הקומית הפוליטית הממוצעת. ליאור אשכנזי ממש מעולה ומבלבל בתפקידו כהכלאה של ביבי נתניהו ואהוד אולמרט, אבל השוס פה זה ריצ’ארד גיר שנבלע לתוך התפקיד עד ששוכחים שמדובר בשחקן.  

12. "שומרי הגלקסיה 2" + "ת'ור ראגנרוק"

בעיקר בזכות: כיף עם נשמה מארוול היו בדיוק מה שרציתי ב-2017, עם שלושה סרטים שהיה לי כיף לראות ולא התפדחתי להמליץ עליהם לחברים. החביב עליי מביניהם הפרק השני של “שומרי הגלקסיה”, אבל בפער לא גדול. שני הסרטים האלה לא כל כך דומים, מעבר לעובדה ששניהם של מארוול בלי תוספת ההיסטריה שמאפיינת את הקהל (והסרטים עצמם, במידה מסוימת) ה”חשובים” יותר של המותג. מה שכן יש להם במשותף זה 1. במאים שהצליחו לשמור על חותם אישי גם בעבודה מול תאגיד מפלצתי ו-2. תכסיס הטעייה - הם נראים כמו סרטי אקשן פשוטים ומטופשים, אבל מסתירים מתחת דברים יותר מעניינים ונוגעים. הראשון מתעסק המון בהורות ובמשפחה בעייתיות, אפילו מתעללות. השני מדבר על האלימות שבקפטיליזם וגם על פוסט קולניאליזם. חלק מהזמן זה מוסתר יותר מדי עמוק, אבל זה לגמרי שם, והופך את הצפייה בהם מסתם כיף למשהו קצת יותר גדול.

11. "וונדר וומן"

בעיקר בזכות: הגיבורה שלא ידעתי שמעניינת אותי וונדר וומן לא כל כך עניינה אותי לפני הליהוק של גל גדות. לא ראיתי אף סדרה מצוירת בכיכובה בילדות והיא לא הופיעה בסרטי קולנוע בגל הקומיקס של שנות התבגרותי. רק כשהתייבשתי באולם וחיכיתי שהסרט יתחיל כבר הרשיתי לעצמי קצת להתרגש מזה שתכף אצפה סרט על גיבורת על חזקה ומגניבה, עם מבטא מזרח-תיכוני. זאת ועוד - סרט הוליוודי שהשחקנית הראשית בו צצה מולי פעם כשעבדתי בדוכן דיסקים ושאלה אם יש לנו מוזיקה לילדים. בסופו, הבנתי פתאום שדווקא כן היה חסר ��י סרט ממש כזה, סרט גיבורי על הומניסטי, לא ציני, כזה שמעדיף לנסות לרגש מאשר לעשות תחרות מגניבות, או במקרה המקובל בסרטי די.סי - לבדוק כמה רציני ומדכא סרטים על אנשים שרוצים להציל את העולם יכול להיות. “וונדר וומן” הוא סרט בלתי מושלם אבל מחמם לב, עם שחקנים שכיף לראות ודיאלוגים שכיף לשמוע, אקשן מגניב וסצנות זכירות וייחודיות. יותר מכל, יש בו גיבורה מעולה מהסוג שכמעט לא עושים יותר - אמיצה, אוהבת אדם ואלטרואיסטית, כזו שמעדיפה להדוף כדורים מלהרהר בקיום ובמשמעות הסמלית של המעשים שלה. 

10. "קוקו"

בעיקר בזכות: המופע של שיא הרגש בדירוג הבלתי עקבי ובלתי מסודר של סרטי פיקסאר בראש שלי, “קוקו” לא ממוקם בטופ 5. עם זאת, כשיש רק שני סרטים בכל תולדות האולפן שבאמת לא עושים לי את זה, גם המקום השלישי-לפני-אחרון מוצלח הרבה יותר מסרט ממוצע של אולפן אחר (ולא שם “קוקו” מדורג כרגע). ויזואליה מרהיבה, דמויות מקסימות, רגש בסיטונאות, בדיחות טובות - בול בכל המטרות. יש לי תחושה שאם הייתי רואה את הסרט הזה בגיל 10 ומטה, הייתי מפחדת ממנו. זה אולי אחד הסרטים הכי צבעוניים בתולדות פיקסאר, ורגעים מסוימים בו מרגישים כאילו כוונו ישירות לגילאי 5-6, אבל הוא בכל זאת מתרחש בעולם הבא, ובכל זאת מזכיר לנו את מה שאנחנו חייבים להדחיק כדי לתפקד. קראתי לא מזמן שאמא של דיסני מתה בגלל תקלה בבית שדיסני עצמו קנה להורים שלו במתנה, מה שעשוי להסביר את האמהות המתות בסרטי דיסני הראשונים. אולי אחד ההורים של ג’ון לאסטר מת מאלצהיימר, והעיסוק המתמשך של פיקסאר בזיכרון, בצורך לזכור ובהכרח לשכוח את מי ומה שאיבדנו, הוא פשוט הדרך שלו להתמודד?

9. "תברח"

בעיקר בזכות: השילוב בין קלילות לבעתה אם צריך לתאר את “תברח” במילה אחת, המילה הכי מתאימה בעיניי היא Charming. מקסים כמו בחור מצחיק במסיבה, לא כמו סרט של דיסני. עם הנושא הנפיץ והבאזז המשוגע, ממש קל לפתח אנטגוניזם לסרט הזה עוד לפני שהוא מתחיל. אבל כשהוא מתחיל קשה לא להיות בעדו - מה לעשות, ממש כיף איתו. כל השחקנים בו טובים וכל דמות יכולה הייתה להיות כוכבת של סרט, הדיאלוגים אדירים והעשייה הקולנועית מתאימה בול לסיפור המאוד מסוים הזה. אפשר לדסקס לעומק על האמירה, המסרים, ההשפעה החברתית וכל אלה, אבל ההישג הגדול כאן מבחינתי הוא היכולת לשלב את כל זה עם מתח, הומור, אנרגיה וכיף, הדברים האלה שאנשים באים לסרטים בשבילם. כבר שמעתי תלונות מכמה אנשים שלקראת הסוף הסרט נהיה “הזוי מדי” בשבילם (יענו, ציפינו לדרמה קומית וקיבלנו, כפי שהסרט הבטיח מהרגע הראשון, משהו בין מותחן לאימה), אבל בשבילי (כמי שמעדיפה את האימה שלה מהולה היטב בז’אנר אחר) זה היה בדיוק השילוב הנכון. 

8. "סיפורי מאירוביץ'"

בעיקר בזכות: קאסט מהחלומות  הסרטים של נואה באומבך תמיד מרגישים לי כאילו לא קורה בהם שום דבר. זה לא נכון, בטח לא בסרט המסוים הזה, שתופס את כל הדמויות שלו בנקודה משמעותית בחייהן ומאלץ אותן להתמודד עם האישיוז שלהן עם עצמן ועם המשפחה שלהן. כשאני אומרת שבסרט קורה “שום דבר”, אני בעצם אומרת - בסרטים האלה אין מסע, אירוע רב חשיבות או משימה שצריך להשלים. הכוח של באומבך בכותב טמון בהיקף הסיפורים ובאינטימיות שהוא יוצר בין הדמויות שלו לצופה. גם כאן, אנחנו נכנסים לנעליהם של שני אחים ואחות למחצה שחולקים אבא מחורבן מאוד ונבדלים בסוג הדפיקויות שהקשר איתו השאיר בהם. באומבך כותב סיפור משפחתי שהוא בעצם אסופה של רגעים מצחיקים ועצובים, מביכים ומרגשים. ההתרחשויות משנות את הגיבורים שלנו, אבל בסוף הסרט הם יישארו, פחות או יותר, אותו הדבר. אם לצטט את אליזבת מארוול, המנצחת האמיתית בקאסט הענקים הזה - "אני יכולה לשבור את כל המכוניות בחניון ולשרוף את בית החולים, אבל זה לא יבטל את הדפיקות שלי”. 

7. "לא פה, לא שם"

בעיקר בזכות: השותפות שאף פעם לא היו לי כשיצאנו מהסרט (צפייה שנייה בשבילי, ראשונה בשבילו), בן הזוג שלי אמר שפתאום הוא מבין מה הפריע לי ולנשים אחרות בכל כך הרבה סצנות אונס. אז כן, יש בסרט הזה סצנת אונס כואבת לצפייה, בלתי מעוצבת, כזו שלא מבוימת ומצולמת כמו סצנת מין וגם לא מתענגת על הכאב של האישה. זה עדיין לא העיקר. העיקר הוא ש”לא פה לא שם” מראה את הדברים הקשים והאיומים, אבל מאזן כל כך יפה עם מה שדווקא שווה לחיות בשבילו. יש מליון סרטים על כמה קשה להיות אישה ולא תמיד הסרטים האלה מתעכבים גם על הדרכים שבהן אנחנו יכולות לעזור זו לזו ולעצמנו, להילחם בחזרה. ועדיין, אין פה נאיביות - הסרט לא מתיימר לפתור את המצב או אפילו לשים עליו איזה פלסטר בשביל התחושה הטובה. 

6. "בפינה זו של העולם"

בעיקר בזכות: הפרק החסר בשיעור היסטוריה סרטו זוכה הפרסים של סונאו קטאבוצ'י הוקרן בישראל רק במסגרת פסטיבל הקולנוע היפני, כי סרטי אנימה מגיעים לארץ רק אם מיאזאקי ביים או הפיק אותם. זה לא סרט לסינמה סיטי חלילה, אבל לסרט כל כך מיוחד בהחלט מגיע איזה סיבוב פסטיבלים. סוזו, נערה מגושמת ויצירתית, עוזבת את בית הוריה כדי להתחתן ועוברת לגור עם משפחת בעלה הטרי. סוזו לא לגמרי יודעת איך להיות “רעייה”, היא גם עדיין לא בטוחה עם איזה מין אדם היא התחתנה, בכלל היה לה מישהו אחר בראש, לפחות בבית החדש יש נוף יפה ואחיינית חמודה. הקאץ’ - השנה היא 1944 וכל משפחתה של סוזו גרה בהירושימה. הסרט הזה הוא שילוב בלתי אפשרי בין טרגדיות איומות, פחד מוות ורגעיים קומיים משונים, ויש לו דרך אחרת, יחידה במינה, לתאר את החיים בצל מלחמה, את הניסיון להמשיך לחיות כרגיל כשגם בנורמליות כבר לא נשאר שום דבר נורמלי.

5. "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי"

בעיקר בזכות: התזכורת איך ילדה בת 10 מגיבה לדברים ריאן ג’ונסון לא איכזב אותי אפילו קצת - זה היה הכי כיף שהיה לי בקולנוע כבר המון זמן, וסרט “מלחמת הכוכבים” שהכי אהבתי מאז “האימפריה מכה שנית”. אהבתי את זה שכל דמות הפכה בסרט הזה להיות יותר בן אדם ופחות רעיון, אהבתי את הדמויות החדשות, אהבתי את איך שהכל נראה ונשמע, את הכיוונים שהעלילה פנתה בהם, את החיבור לסוגיות חברתיות (אתם יכולים להמשיך להתייחס לסדרה כאל מעשייה שייקספירית בחלל, אבל זו עדיין תנועת מחתרת, לא משחקי הכס), אפילו את הקטע הביזארי והידוע לשמצה עם גנרלית כזו או אחרת. מי שלא טוב לו יום טוב לו.

4. "נשות המאה העשרים"

בעיקר בזכות: סיפור ההתבגרות היפה של השנה הסרט האנדרייטד של השנה פשוט יצא שנה מוקדם מדי. עכשיו, כשכולם מדברים על גבריות רעילה ושואלים את עצמם איך לחנך ילדים לכבד אחרים ובפרט אחרות, הוא היה יכול לקבל את תשומת הלב הראויה לו. הדרמה הקומית הזו מתרחשת בסוף שנות השבעים וזה כיף גדול (מוזיקה! עיצוב תקופתי! תספורות מצוינות!) אבל השאלות שהוא מעלה על חינוך ופמיניזם עדיין רלוונטיות לאללה. קל לראות שהסיפור מבוסס על סיפורו האישי של הבמאי-תסריטאי - הנער המתבגר שבמרכזו מקסים וטמבל ממש כמו ההוא שישב שולחן מאחורייך בבית ספר, והאהבה העצומה שיש לו לדמות האם וגם לחונכות הצעירות יותר ��ל אותו נער - אנט בנינט, גרטה גרוויג ואל פאנינג - שובה את הלב ומדבקת. אם יש סרט אחד שאני מצטערת שלא ראיתי השנה שוב - זה האחד הזה.

3. "בייבי דרייבר"

בעיקר בזכות: המוזיקה, העריכה ומה שביניהן אין לי משהו מאוד מקורי או משכנע לומר - אדגר רייט עושה בדיוק את הסרטים שאני רוצה לראות. זה הישג די מרשים מבחינתי, כי הסרט הזה שונה למדי מסרטים קודמים שלו ועדיין התאהבתי מכף רגל ועד ראש. אני מעריצה את הדיוק של רייט, שמתעכב גם על הפרטים הכי קטנים וייתכן שגרם לעורך שלו לרצות להתאבד עם עריכה מדויקת לקצב של הפסקול ברמת השנייה. חוץ מזה, הוא הפך שני שחקנים שתחושותיי כלפיהם נעו בין “למה הם בוחרים כאלה סרטים מאעפנים” ל”וואי למי אכפת” והפך אותם, לפחות למשך שעתיים, לאנשים האהובים עליי בעולם.  

2. "פטרסון"

בעיקר בזכות: הנשמה היתרה

זה אמנם לא סרט על קטר קטן אלא על נהג אוטובוס גבוה מאוד, אבל The Little Film That Could זה שם מאוד ראוי בשבילו. אדם דרייבר כל כך טוב כאן שאפשר היה להאמין שהוא משחק את עצמו, עד שנזכרים שהוא ככה בכל התפקידים שלו, ושבעצם מדובר באחד השחקנים הכי טובים בעולם כרגע. ג’ים ג’רמוש כל כך טוב כאן שאפשר כמעט לשכוח שרוב האנשים לא מתייחסים ליצירה האחרונה שלו כאל סרט לגיטימי. זה הרי סרט על אדם שאין לו מטרת על או שאיפה גדולה, סתם בחור פשוט שרוצה לחיות בנוחות עם האישה שהוא אוהב, להקשיב לנוסעים משוחחים ביניהם, לכתוב קצת, לשתות משהו וללכת לישון. אין תוכנית, אין תוכנית. חיים, נקודה. למה זה מצליח? שוב, ג’ים ג’רמוש מצליח בדיוק במקומות שכמעט כל במאי אחר היה עולה על העצבים. 

1. “אוקג’ה”

בעיקר בזכות: אוקג’ה רבאק, אני קלישאה מילניאלית. סרט השנה שלי עשה בלאגנים בפסטיבל קאן, הופץ רק בנטפליקס, מספר על ילדה וחיית המחמד שלה שלא קיימת במציאות, חצי מהדמויות נראות כאילו הוציאו אותן הרגע מחוברת קומיקס ויש גם חבורה של טבעונים לוחמניים שעושים קעקוע בשביל להתנצ�� אחד בשני השני. אבל מה לעשות, לבונג ג’ון-הו יש ראש מדהים, מי אני שאתלונן? “אוקג’ה” היה בשבילי כמו רכבת שדים, שמרימה ומפילה ומטלטלת ומשחקת בי כמו בבובת סמרטוטים חסרת משקל, אבל לפחות עושה באדיבות ובחוכמה, לא בשביל לגרום לי להקיא. לא שאין בסרט הזה סיבות להקיא, או לבכות, או לרצות למות, מזל שיש בו גם סצנות כל כך מקסימות שאין מקום להחזיק הכל. עדיף קלישאה מחסרת לב, לא?

[brokerli]

כך עובדת מערכת המעקב של נפתלי בנט ו-NSO

New Post has been published on https://brokerli.com/%d7%9b%d7%9a-%d7%a2%d7%95%d7%91%d7%93%d7%aa-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%a7%d7%91-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%a4%d7%aa%d7%9c%d7%99-%d7%91%d7%a0%d7%98-%d7%95-nso/

כך עובדת מערכת המעקב של נפתלי בנט ו-NSO

עד עתה, פרט למידע ששר הביטחון בממשלת המעבר, נפתלי בנט, הפיץ בעצמו, היה קיים מידע מוגבל ביותר על מערכת הבינה המלאכותית של NSO לניטור התפשטות הקורונה. אבל חוות דעת שחיברו ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר ועו"ד רחל ארידור הרשקוביץ מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ושנשלחה לפני החג לכנסת, לממשלה, למשרד היועץ המשפטי ולמשרד הבריאות, חושפת מידע חדש על אופן פעילות המערכת והסכנות האפשריות שלה.

קראו עוד בכלכליסט:

לפי המסמך, המערכת אוספת מיקומים של האזרחים ושומרת אותם באופן שאינו חשוף לנו (אך שככל הנראה לא נאסף על ידי NSO עצמה). "‏אימון‏ המערכת ‏נעשה ‏על ‏בסיס מידע-מיקום ‏פרסומי‏, ‏כלומר‏ ‏מידע ‏שנלקח ‏מברוקרים‏ הסוחרים ‏במידע‏, שנאסף‏ באמצעות ‏אפליקציות ‏סלולריות ‏שלהן ‏מאפשרים ‏המשתמשים ‏לאסוף ‏את נתוני‏ המיקום", נכתב. "‏כמובן ששימוש ‏כזה ‏חורג ‏מעיקרון ‏צמידות ‏המטרה ‏ומהסכמתם ‏החופשית ‏של ‏המשתמשים, ‏שלא ‏ניתנה ‏למטרות‏ מעקב‏ על‏ ידי ‏מע��כות ‏ביטחון".

שר הביטחון נפתלי בנט צילום: מיכל פתאל

  ‏הנתונים ‏עצמם מוצגים באופן ‏אינטואיטיבי ‏באמצעות ‏מפות ‏חום. ‏"הדבר ‏מאפשר ‏לעקוב ‏לאן ‏אנשים ‏הולכים, את ‏מי ‏הם ‏פוגשים, ‏לכמה ‏זמן ‏והיכן. ‏במערכת ‏עצמה ‏אנשים ‏אינם ‏מזוהים ‏לפי ‏שם ‏או ‏פרטים ‏אחרים ‏אלא ‏לפי‏ מספרים ‏('חולה ‏מס'‏ 74')". עם זאת, רשויות הבריאות יכולות, במידת הצורך, להגיע לזהות האזרחים שמאחורי מספר החולה. כלומר, האנונימיזיציה היא על פני השטח בלבד.

  לפי חוות הדעת, המערכת מספקת שלושה שירותים עיקריים. הראשון, מיפוי מעגלי הדבקה במעגל השני והשלישי, באמצעות עיבוד וניתוח מפגשים מאומתים בין נשאים לאנשים אחרים. השני, יצירת מפות חום שמאפשרות לזהות ואף לחזות מוקדי התפרצות – החל ממקום סצפיפי כמו מסעדה או בית כנסת, ועד ברמה אזורית כמו שכונה או עיר. השירות השלישי הוא גם השנוי ביותר במחלוקת: דירוג פוטנציאל ההדבקה של כל אזרח בסולם של 1 עד 10. "מערכת‏ זו ‏מבוססת‏ כרגע ‏על ‏חישוב ‏אלגוריתמי ‏של‏ מעקב ‏המיקום ‏וזמן ‏השהייה ‏של ‏כל ‏אדם ‏בקרבת ‏חולה, ‏והיא ‏מיועדת ‏להכרעה ‏מי ‏יצטרך ‏לעבור ‏בדיקה ‏לגילוי‏ המחלה", נכתב.

  שלו חוליו, מייסד ומנכ"ל NSO צילומים: אוראל כהן, אביטל פלג

  השירות השלישי זכה לביקורת הרבה ביותר, כשמומחי פרטיות רבים השוו אותו למערכת הדירוג החברתי שמשמשת את סין על מנת להעניק ציוני התנהגות לאזרחיה, שמשפיעים על השירותים השונים שהם יכולים לקבל. המערכת לא מבצעת את פעילות איסוף המידע בעצמה, אך היא זו שמסוגלת לתת משמעות למידע, לנתח אותו ברמה גבוהה על מנת להתחקות אחרי תנועות מדויקות של אזרחים ולזהות את האנשים שעמם נפגשו.

  חוות הדעת מעלה בהקשר זה לא מעט בעיות הנוגעות לאופן פעילות המערכת, ובהן הבחירה של משרד הביטחון לעבוד עם NSO. "חברת ‏ NSO ‏ידועה ‏כחברה ‏הפועלת ‏במחשכים ‏ויש ‏לגביה ‏מחלוקת ‏ציבורית ‏קשה ‏בעולם, ‏שהתבטאה‏ בדו"חות ‏של ‏הרפורטר ‏לענייני ‏פרטיות ‏וחופש ‏ביטוי ‏של ‏האו"ם ‏וכן ‏של ‏ארגוני ‏חברה ‏אזרחית ‏בעולם,‏ ובתביעות ‏אזרחיות ‏על ‏ידי ‏חברות ‏גדולות ‏וארגוני ‏זכויות ‏אדם", נכתב. "‏במדינת ‏ישראל ‏יש ‏עשרות ‏חברות ‏העוסקות‏ בניתוח ‏מידע ‏בקנה ‏מידה ‏רחב, ‏בין ‏אם ‏מדובר ‏בחברות ‏ישראליות ‏ובין ‏אם ‏מדובר ‏במרכזי ‏פיתוח ‏של ‏חברות‏ בינלאומיוות ‏כגון‏ IBM ‏ומיקרוסופט. ‏אף ‏שככל ‏הנראה ‏מדובר ‏במערכת ‏טובה, ‏מכל ‏מקום ‏החשש ‏של‏ whitewashing‏ בחסות ‏המדינה ‏הוא ‏חשש ‏קיים".

  מעקב צילום: שאטרסטוק

  ביקורת נוספת עוסקת באופן פעילות המערכת: "גם ‏אם ‏המידע ‏במערכת ‏הוא ‏אנונימי, ‏קיימת יכולת קלה יחסית לבצע זיהוי חוזר. ‏כאשר ‏מדובר ‏על ‏מערכת‏ המקבלת, ‏למשל, ‏את ‏נתוני ‏האיכון ‏של ‏'חולה ‏מס' ‏74' ‏ארבעה ‏עשר ‏יום ‏אחורה, ‏היכולת ‏שלה ‏לבצע ‏זיהוי חוזר ‏היא ‏גבוהה.‏ אפשר‏ לדעת‏ להיכן ‏חזר ‏החולה ‏כל ‏לילה ‏כדי ‏לישון,‏ מהו‏ מקום‏ העבודה ‏שלו ‏ועוד".

  יכולות דירוג ההדבקה, מזהירות שוורץ אלטשולר וארידור הרשקוביץ, יכולות בקלות להפוך למערכת דירוג חברתי. "זאת, ‏משום ‏שאפשר ‏להוסיף ‏לה‏ בנקל ‏משתנים ‏נוספים ‏(החל ‏בגיל, ‏מין, ‏היסטוריה ‏רפואית, ‏מוצא, ‏עובר ‏במצב ‏דתי, ‏קשרי ‏משפחה, ‏מיקום‏ גיאוגרפי, ‏מקום ‏עבודה, ‏וכלה ‏בעמדה ‏פוליטית). אף ‏שהיא ‏מיועדת ‏כרגע ‏להכרעה ‏מי ‏יצטרך ‏לעבור ‏בדיקה לגילוי ‏המחלה,‏ ניתן‏ יהיה‏ להשתמש‏ בה‏ בהמשך‏ לצורך‏ הכרעה,‏ למשל,‏ מי‏ יוכל‏ לצאת ‏מהבית‏ ומי‏ לא ‏ולהיכן. מדובר ‏למעשה ‏בפעם ‏הראשונה ‏שבה ‏ייעשה ‏שימוש ‏במערכת ‏דירוג ‏חברתי ‏מבוססת ‏בינה ‏מלאכותית‏ במדינת‏ ישראל,‏ וזאת‏ מבלי‏ שיש‏ קנה‏ מידה‏ חוקי‏ או‏ אתי ‏לפקח ‏על ‏כך;‏ מבלי‏ שהתקיים ‏דיון‏ ציבורי‏ בהשלכות‏ ובעיקר ‏– ‏מבלי ‏שהוכח ‏הצורך ‏הבוער ‏בכך", הן התריעו.

  בעיות אחרות שמזכירות שתי החוקרות קשורות לצד איסוף המידע שמוזן למערכת, ואשר ככל הנראה אינו מערב את NSO. "בנט ‏מתאר ‏מערכת ‏מרכזית ‏של‏ משרד ‏הביטחון ‏וצה"ל, ‏שלתוכה ‏'נשפוך ‏את ‏כל ‏המידע', ‏כלומר, ‏הוא ‏מניח ‏שיקבל ‏גישה ‏לנתוני ‏האיכון ‏של‏ השב"כ", נכתב בחוות הדעת. "‏אמירה ‏זאת‏ מנוגדת‏ לכל‏ הצהרות‏ המדינה, ‏לפיהן ‏לא ‏ייעשה ‏שום ‏שימוש ‏נוסף ‏במידע ‏ובוודאי ‏שהוא ‏לא ‏יועבר ‏לשום ‏רשות ‏אחרת‏ מרשויות‏ המדינה.‏‏ ‏ תוכנית ‏בנט ‏מבקשת ‏להמשיך ‏ולהשאיר ‏את ‏הטיפול ‏במידע ‏הפרטי ‏הרגיש ‏על ‏אודות ‏אזרחי ‏ישראל ‏בידי מערכת הביטחון,‏ ויתרה‏ מכך,‏ להעביר‏ מידע‏ מן‏ השב"כ‏ אל‏ הצבא ‏ומשרד‏ הביטחון.‏ מדובר ‏במידע רגיש ‏על ‏אודות ‏אזרחים ‏שאינם ‏עבריינים, ‏חשודים, ‏אויבים ‏או ‏דיסידנטים. בנט‏ ‏מקווה‏ שהמערכת ‏תופץ ‏בעולם ‏בעקבות ‏השימוש‏ בה‏ בישראל.‏ ‏אין‏ כל ‏סיבה‏ שהמידע‏ הפרטי‏ ‏אודות‏ אזרחי ‏ישראל‏ ישמש‏ לשולחן‏ הניסויים‏ של ‏כל‏ אזרחי‏ העולם.‏ איש‏ לא‏ ביקש‏ רשות ‏להשתמש‏ ‏במידע‏ לתכלית ‏הזאת,‏ והדבר ‏טעון ‏דיון ‏ציבורי‏".

    מעקב צילום: שאטרסטוק

  חרף הבעיות הרבות, שוורץ אלטשולר וארידור הרשקוביץ סבורות שאפשר לעשות שימוש במערכת, תחת כמה תנאים חשובים: הסרת מרכיב הדירוג החברתי, הוצאת משרד הביטחון מהמשוואה לטובת התקשרות ישירה של משרד הבריאות עם NSO, התבססות על נתונים מחברות הסלולר במקום נתוני שב"כ, ובעיקר פעילות תחת כללי עיצוב לפרטיות ואבטחת מידע (שימנעו, למשל, ניצול לרעה של המידע שנאסף או יאפשרו זיהוי קל של האזרחים שאחרים מתבצע המעקב).

  יישום ההמלצות שבחוות הדעת אמנם יאיין חששות רבים שקשורים להפעלת המערכת, ואולם לאור ההתנהלות הנוכחית של מקבלי ההחלטות בישראל, שהתאפיינה בתעדוף המאבק בקורונה על פני כל שיקול אחר – בין אם של פגיעה הפרטיות, פגיעה בזכויות אזרח, פגיעה בכלכלה ועוד – יש מקום אמיתי לחשוש שלו יוחלט להתקדם עם הפעלה המערכת אף אחת מהמלצות אלו לא תיושם וישראל תהפוך בן לילה למדינה שעושה שימוש במערכת שפיתחה חברה פרטית ושמופעלת על ידי גופי ביטחון על מנת לרגל אחר אזרחיה.

  מ-NSO נמסר בתגובה: "עם פרוץ מגיפת הקורונה בעולם, החברה קיבלה פניות ממדינות שונות בעולם באשר לפתרון טכנולוגי שיסייע במיגור התפשטות המגיפה. החברה הצליחה לפתח במהירות שיא מערכת אנליטיקה חדשנית שתסייע למקבלי החלטות בניהול התפשטות המגיפה לצד ניהול החזרת המשק לשגרה. כל זאת מבלי לפגוע בפרטיות. החברה סיפקה את המערכת למספר מדינות ומקבלת משובים חיוביים מאוד מהפעלתה על ידי המדינות. המידע מוזן למערכת על ידי המדינות והשימוש בה נעשה באופן בלעדי על ידי רשויות המדינות ולא על ידי החברה. המערכת הוצגה על ידי החברה בשקיפות מלאה לגורמים מתחומים שונים ומגוונים, ביניהם גם למכון הישראלי לדמוקרטיה. אנו שמחים לקרוא כי גם המכון הישראלי לדמוקרטיה מבין את הצורך בשימוש בטכנולוגיות בעיתות מסוג זה, מבין ומקבל את היכולות שהמערכת מאפשרת למקבלי ההחלטות ואינו שולל את השימוש בה, במגבלות מקובלות ושממילא הוצבו על ידי החברה".

מחפשים עסקים למכירה? נסו את ברוקרלי

[thoughtsaboutlife23]

זה לא חלום

26/7/19

what’s going on?

lenny tunes - andromeda's rock

חשש אמיתי - לא מכאן

the national - quiet loud

one man army - נמרוד

bill callahan - released

ricardo villaobos & luciano - something bad

robag wrhume - komalh

four tet - dreamer

tooth decay - casual friday at the space station

הילה רוח - הביאו את הנגרים

known shaz - night thoughts

chupame el dedo - amo a mi familia

saccadic eye motion - i've been there...

[sportsentertainmenthebrew]

CHRIS FOY: אדי ג'ונס עוקב אחר העתיד בבחירת נבחרת שש האומות

היו צפויים להיות כמה הפתעות ואדי ג'ונס העביר אותן. לא ג'ק נובל - זה אחד מהם. ואף מומחה לא 8 בכלל, בהיעדרו של בילי ווייפולה - זה ללא ספק אחר. מה שמאשרת ההכרזה על נבחרת אנגליה היא שמאמן הראשי חשש מכל המועמדים האלטרנטיביים שיפעלו בבסיס הסרום. למרות שאיבד את אחיו הצעיר של ויפולה לזרוע שבורה, האוסטרלי התעלם מהנתן יוז, סם סימונדס, טיימנה הריסון והרוקי המוערך של הרקינס, אלכס דומברנדט - כפי שדיווחה אמש על ידי Sportsmail. כשגם מארק ווילסון נעדר, זה הניחוש של מי שילבש את החולצה מספר 8 בפריס. בילי ווייפולה מחמיץ עקב פציעה אך אין ברירה ברורה להחליף אותו במקום 8 אדי ג'ונס הראה שיש לו עין אחת על ההווה ואחרת על העתיד ב��בוצתו אולי זה יכול להיות לואיס לודלאם, או טום קארי, או המצטרף החדש בשורה האחורית שנקרא מסרקנס, בן ארל. הוא תפס את המיקום הזה בצורה מרשימה עבור המועדון שלו, לא מעט כאשר בילי הגדול הלך לעבר מוקדם בהתנגשות עם מרוצי 92 ביום ראשון. אבל לג'ונס יש יתדות מרובעות לחור עגול. הכוח יהיה נכס חיוני נגד צרפת בתחילת שש האומות, אך עדיין אין מקום ליוז, למרות כמה הופעות סוערות מאז הצטרף לבריסטול. היעדרו של נובל בוודאי קשור לחששות לגבי יכולתו של גופו לעמוד בשבועות של עבודה קשה, ולא כל אינדיקציה לכך שהוא נפל מחסד. אגף אקסטר זוכה להערכה רבה על ידי ג'ונס, אך יכולותיו הגופניות נפגעו על ידי רצף פציעות. הוא מהווה איום חשמלי כאשר הוא בכושר מלא, ולכן יש לקוות שהוא יוכל להגיע לנקודה זו שוב בקרוב. הטורניר בן ארל יכול היה למלא את החלל שהותיר ווייפולה אחרי שכבש את מספר 8 לסראצנס דן קול הושאר בחוץ גם על ידי המאמן הראשי ג'ונס, שקרא שמונה כוכבים לא מכוסים תיקוני אנגליה 2 בפברואר: צרפת נגד אנגליה (15:00 - Stade de France) 8 בפברואר: סקוטלנד נגד אנגליה (16:45 - מורייפילד) 23 בפברואר: אנגליה נגד אירלנד (15:00 - Twickenham) 7 במרץ: אנגליה מול וויילס (14:15 - טוויקנהאם) 14 במרץ: איטליה מול אנגליה (16:45 - סטאדיו אולימפיקו) כפי שפורסם אתמול על ידי Sportsmail, תומך לסטר הוותיק, דן קול, מחמיץ, בעקבות ההפלגה שלו נגד החיה - טנדאי מטאריירה, דרום אפריקה, בגמר המונדיאל. השמטתו איננה שום הלם אמיתי והופעתו של וויל סטיוארט כמתמודד במבחן באת 'מיהרה לשנות את המשמר בראש הזעיר, כאשר הארי וויליאמס גם חזר והתכוון לבסס את עצמו מחדש כמאוד מודע של קייל סינקלר. זו כיתת פעולות איזון, כצפוי. לג'ונס יש עין אחת על ההווה, השנייה על העתיד. כל כך הרבה פרצופים מוכרים מהגביע העולמי מעורבים, 22 מהם למעשה, אך ישנם גם שמונה שחקנים לא מכוסים, מה שמראה כי התכנון לשנת 2023 כבר בעיצומו. רבים ישאלו את השאלה מדוע ג'ונס לא הפעיל שיפוץ מחצית הצרה. ווילי היינץ נכלל שוב אך הקיווי בן 33. ג'ונס חייב להרגיש שבן ספנסר ודן רובסון חסרים אילן יוחסין, אך הם ממשיכים להיראות בקטע ברמת המועדון. לפחות שילובו של אלכס מיטשל כחניך מרמז כי הקדוש הצעיר יכול לתבוע מקום בראש דור חדש שמאחורי הסרום. אנגליה תזדקק לשלטון נגד הצרפתים, אך נתן יוז התעלם מהסגל היעדרו של ג'ק נובל עשוי להתייחס יותר ליכולת הגופנית ולא לנפילה מהחסד טוב לראות שוב את מחלוקת דבוטו, שכן במנהל הראשי הוא מתקתק רבות מהקופסאות מבחינת מה שג'ונס מחפש במרכז. ההפתעה היא שכאשר נובל זמנית מחוץ לתמונה והנרי סלייד שוב ברשימת הנפגעים, הוא אחד משלושת הצ'יפים בלבד מדבון שביצעו את הקיצוץ, למרות עלילותיהם בתחרות פנים ואירופאית. היבט בולט נוסף של הבחירה הזו הוא ששבעה סרצנים נמצאים בסגל של 34 איש, מה שמוכיח שג'ונס מאמין שהם יכולים לתת את מלוא תשומת ליבם למערכה של שש האומות, למרות המהומה שמתרחשת במועדון שלהם. כמו כן, הוא הגדיר את ג'וש הודג 'כחניך, בזכות השפעתו על ניוקאסל, באליפות. זהו תקדים מעניין ומתוזמן, בהתחשב בכך שמאמן הראשי עשוי להזדקק להתעמק באותה חלוקה הרבה בעונה הבאה. אקסטר צ'יימס בתוך מרכז Ollie דבוטו מתקתק קופסאות רבות עבור ג'ונס לפני שש האומות