#בכל מקרה זה לא תוכן ממומן ממשלת ארצות הברית לא שילמה לי על זה

[jewvian]

למה כמעט לכל ישראלים כשהם היו קטנים היה את החלום לעבור לארהב או להיות אמריקאים? יותר מסוכן אצלם משאר צלנו והמערכת בריאות שלהם לא קיימת

שאלה טובה.

אני חושבת שתמיד אמריקה הייתה המפלט של העולם, לפחות בתחילת דרכה. כל קבוצה נרדפת או יחידים שרצו לשנות את מזלם ראו באמריקה את ההזדמנות הזאת להתחיל מחדש, כאילו כל הרעיון האמריקאי מסתכם במילה "חירות". היא הפכה מקולוניה בריטית לרפובליקה עצמאית, היא זנחה את המונרכיה והעצימה את הדמוקרטיה, הפרט הוא הריבון החדש! כאילו דמיינו את עצמכם בתור אירופאי פשוט בסוף המאה ה-18 שכל חייו רק עבד את האדמות שסבא רבא שלו קיבל מאיזה אדון או אציל בעל קרקעות, אין לו כמעט כסף כי הכל הולך למיסים, המלחמות באירופה הולכות ומתגברות ופחד הגיוס עומד באופן תמידי מעל הראש, ונוסף להכל הוא גם מיעוט נרדף. עסקת חבילה.

ואז פתאום מגיעות חדשות לכפר הקטן והנידח שלך על מדינה חדשה מעבר לים שמקבלת את כולם, שהאדמות שם מחולקות כמעט בחינם, שאין מלכים ואדונים, שכל אחד יכול לבוא ולהתחיל מאפס!

עזבו שהמציאות הייתה מסובכת יותר מזה, אבל רק המחשבה הזאת שאפשר להגיע למקום אחר, מקום שהוא הרבה יותר טוב מהחיים האומללים שלך בתור עובד אדמות פשוט, כאילו מי לא היה לוקח את זה? מי לא היה שומר את הגרושים שהרוויח בשביל לעלות על ספינה ולהתחיל מחדש?

החלום הזה המשיך והתפתח, דורות על גבי דורות של אנשים היו מוכנים לסכן הכל בשביל טעם החופש שאמריקה ייצגה, טעם שרק הלך וגדל ככל שאמריקה עצמה הלכה וגדלה. ניו יורק של המאה ה-19 הייתה מלאה במהגרים, זה היה הפיק של ההגירה האירופאית! הרעב באירלנד, הרדיפות והפרעות ביהודים, שינויים גיאופוליטיים כאלה ואחרים ביבשת, הכל הוביל לגלי הגירה מטורפים שהלכו והעצימו במאה ה-20 עם מלחמת העולם הראשונה ואז השנייה.

באמת שאפשר לדבר שעות על היסטוריית ההגירה לאמריקה, אבל לכולם יש מאפיין אחד: החלום. החלום להיות מישהו, החלום להתפתח, החלום להתעשר, החלום לחיים טובים יותר! הרבה מתו בדרך לאמריקה, רבים יותר מתו בתוך אמריקה. ניצול, רעב, אלימות, גזענות - כל אלה לא הפריעו למיליונים להמשיך ולהגיע לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולהגשים את אותו חלום נשגב שהרגיש בר השגה רק באמריקה.

ברור שלהוליווד יש תפקיד מרכזי בהשארת החלום הזה בתודעה העולמית, אחרי מלחמת העולם השנייה ארה"ב יצאה כמנצחת מובהקת מה שרק העצים את הרצון הזה להגיע לשם. כמה סרטים יצאו על החלום האמריקאי, כמה ספרים, כמה סדרות! האשליה שזה המקום הטוב בעולם עדיין נשמרת, רק שעכשיו הוא מגיע ליותר מקומות בעולם. מי לא זוכר את הסצנה בסוף של הטיטאניק שרוז רואה מול עיניה את פסל החירות? שנים שכבר לא מהגרים לאמריקה דרך הים, אבל פסל החירות ממשיך לסמל את החלום הזה.

עם התפתחות האינטרנט והתקשורת העולמית הרבה יותר קל לבקר את ארה"ב, כאילו מהמילה ביקורת. העולם הרבה יותר פתוח, הסודות השמורים של המעצמה מספר אחת פרוסים בפנינו כבר כמה עשורים: האלימות הגועה, הגזענות שכל פעם מעלה את הראש, ביטוחי הבריאות שכמעט ולא קיימים אם אתה לא עשיר, יוקר המחייה שלא מבייש את תל אביב, האבטלה שממשיכה לעלות ולעלות. הכל ידוע.

ובכל זאת לכולנו יש משפחה בארה"ב, איזה בן דוד מרוחק, חבר של המשפחה, הגיס של האחות של אשתך - אין אחד שלא ימצא מישהו באמריקה, כי למרות הכל החלום הזה ממשיך להתקיים. ארה"ב עוד מעט תחגוג 250 שנות עצמאות, 250 שנים של חלומות. גם לפני 250 שנים היו לאמריקה את הבעיות שלה, גם לפני 100 שנים, גם היום. זה עצר מישהו אי פעם? אולי, אבל לא את כולם. חלומות זה דבר שמאוד קשה לשבור, בכל זאת.

אז למה לכל הישראלים היה את החלום הזה מילדות? כי זה אנושי. לחלום זה אנושי, לרצות חיים טובים יותר זה אנושי. יש כאלה שמתפכחים ורואים את אמריקה במערומיה ויש כאלה שהחלום עדיין בוער בהם, ובחיי שאני מצדיעה לאנשים האלה. תחיו את החלומות שלכם, למה לא? רק אל תשכחו להתאמן על האנגלית למה המבטא הישראלי עובד רק על גל גדות.