#אבל השנה כל מה שאני רוצה זה לבכות

[mexashepot]

אתם יודעים שחנוכה השנה מדכא במיוחד כשהשנה אני לא צוחקת על 'מי אצלכם 'אז אגמור' ומי 'בשיר מזמור'

[thirdmagic]

אני רוצה לבכות כשאני חושבת על ההווה, ואני רוצה לבכות כשאני חושבת על העתיד. אנחנו עוברים פה בזמן אמת טראומה לאומית, גם ישראלים וגם יהודים, ועוד לא הספקנו להתאושש מהקודמת, שלא לדבר על כל הטראומות לאומיות הקודמות. אני מפחדת לחשוב איך העתיד נראה ומה זה יעשה מאתנו. עכשיו ברגעים הקשים ביותר אכן יש הרבה התגייסות ויש הרבה איחוד וזה משמח, אבל אני לא יודעת מה זה יעשה אותנו אחרי. ואני מפחדת כי אני בעצמי מרגישה את כל הכאב והפחד וכל הנוראיות הזאת עושה אתי משהו שאני לא אוהבת ולא רוצה להיות ואני צריכה להילחם עם הגרסה של עצמי שרוצה לשנוא את כולם, להתרחק מכל העולם מחוץ לעם, שמרגישה איך-שהוא שכל העולם בגד בנו, והיא אפשר לבטוח באף אחד מחוץ לעם... אבל לפחות אני יודעת להילחם באימפולסה הזאת, אני רואה איך השביל הזה מאוד מהר יוביל למקומות נוראיים. ואני עוד יחסית יצאתי בטוב (טפו טפו טפו) עד עכשיו. לאנשים שאבדו בני משפחה, שעברו או שרדו את הזבאות האלו, שחוו אישית את השנאה הזאת, שיש להן טראומות ברמות שאני לא יכולה אפילו לדמיין, איך הם אמורים להרגיש שכל העולם מסביב אומר להם שזה מגיע ומוצדק?

לא יודעת אפילו איך להתחיל לדבר על מה שעובר עליי עכשיו רגשית כשאני חושבת על כל מה שהיה, אבל העתיד שלנו נראה לי אפל כרגע. ברמות שהנפש פשוט לא יכולה לכלול. פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה. מרגיש כרגע שאין לנו עתיד.

אני רק מקווה שזה יאיר אנשים על הממשלה הנוכחית וכמה לא מעיין אותה לעשות את העבודה או לשמור על העם או הארץ, ושההפגנות כל השנה הזאת לא היו על כלום. כשהיו את ההזעקות הראשונות וירדנו למקלט השכנה שלי התחילה לדבר על זה שזה רק קרה כי אנחנו עסוקים מדי בריבים אחד עם השני ואין ביננו איחוד, וכאילו כן היא כמעט צודקת, רק שהיא מאשימה את האנשים הלא נכונים.