#רורי אהובתי

[israeli-lesbian-blog]

סיפורה של שפחה

��א. זה לא הפוסט הציני על איך שטפתי את הבית לבד השבוע. זה הפוסט על הסדרה. ה-סדרה.

ביקורות רבות אמרו לפני, ״לכו צפו!״ ואני התעלמתי. יש לי לב חלש ואני לא צריכה לראות עכשיו את הדיסטופיה העתידית המלחיצה שקרובה כל כך לחיינו בהווה ושתגרום לי לרצות למות. אבל הצד השני של הלב החלש שלי הוא סקרנות כפייתית ובלתי נלאית וכך מצאתי את עצמי ערב אחד מול הוי או די עם 10 פרקים זמינים.

מכירות את הפעמים האלה שאתן מוצאות את עצמכן צועקות על הטלוויזיה? כלמיני ״אל תאמיני לו, אמילי!״, ״מאחורייך, ג׳ק!״, ״לקסה לאאאאאאאא!״ מכירות? זה לא קורה לי הרבה אבל אם זה קרה לי, זה אומר שהסדרה ממש טובה ולֶט מי טְל יוּ!!! זה קרה לי כמעט בכל פרק בסדרה הזאת. אם לא צעקתי אז קמתי והסתובבתי כי לא יכולתי לשבת ולהכיל את זה. כי התסכול והכעס וההתרגשות… לא יכולתי לשבת.

מעבר לכך שמשאלת נעוריי התגשמה ורורי גילמור הייתה לסבית שם (אל תזכירו לי את הסרט הנוראי ההוא עם איזי סטיבנס. לא מדברות על זה לעולם). מדובר באמת בסדרת מופת. הכל עשוי בקפידה. הכל מורט עצבים. לא רק הסיפור (התסריט), גם אליזבת מוס, שלא התלהבתי ממנה אף פעם, פשוט מעולה. גם מסמירה ווילי (פוסיי מ״כתום״) לא התלהבתי יותר מדי בעבר. חשבתי שהיא הייתה יפה אבל שיחקה גרוע ״בכתום זה השחור החדש״ והיא דווקא הייתה ממש בסדר הפעם. והצילום המדהים והעריכה… הכל תיקתק, הכל עבד. זה היה מזעזע ונורא ויפה וחזק ובועט.

דיברו הרבה על כמה זה קרוב לימינו. ואכן יש כמה נקודות שאני יכולה לראות משיקות לימינו. הלוחמה בטרור שהביאה להקצנה ולחיזוק הצבא. שינוי חוקים ו-ויתור על זכויות בסיסיות למען הגנת הכלל (פרק 3 העיף לי את החיים) אבל הסדרה היא בעיקרה אמריקאית והיא פונה לפחדים אמריקאים. ה״נבלים״ מאוד מקבילים לשמרנים באמריקה, לכן היה לי קל יחסית להרחיק את עצמי בזמן הצפייה. אבל כשחשבתי על זה אחר כך, הבנתי שבתכלס גם בארץ יש שמרנים מלחיצים עם הרבה כח. אני לא חושבת שאי פעם זה יגיע למצב של ***זהירות ספוילרים***: אונס חודשי במעטפת טקס דתי מזעזע ומבחיל. אבל לקיחת הכח מהנשים והפיכתן לרחם מהלך ותו לא בתקופת חירום קשה ומייאשת? אני לא חושבת שזה כל כך רחוק מהמציאות האפשרית, המפחידה. ***

ובכלל, אם נעמיק, הנשים בסדרה לא התעוררו יום ��חד למציאות אחרת, זה היה תהליך. ראינו אותו וחווינו אותו איתן. זה החלק המפחיד בסדרה, התהליך. קחו כמה קיצוניים תוסיפו כח, תוסיפו אנשים נורמטיבייים עם שנאה, זעם וייאוש חבויים (והם קיימים האנשים האלה. הם קיימים בכל פינה, בכל משרד, בכל שולחן לידכן במסעדה ומאחורי כל טוקבק מכוער) ותקבלו מהפכה.

בכל מקרה, אם לא לראות את הסדרה הזו מתוך סקרנות או מתוך רצון להבין את הכרוניקה של מהפכה דתית קיצונית כדי לשמור על עצמנו בעתיד ולדעת איך להילחם בזה, אז תראו כדי להעריך את העבודה הטובה ביותר שעשו כל השותפים לסדרה הזאת. באמת. סדרה מצוינת. כתובה, משוחקת ועשויה היטב.