#ממלכתי חגה

[vardhanlezuz]

פוסט פוסט מודרניזם

נשמח בסוף חגינו

#ממלכתיחגה פרק ד

 ".... לא! צעקתי עליו, בשום פנים אל תוסיף לדבר כך! עצמות יש לך שם ושרירים ואמץ אותם, אל תרפה, בשם אלוהים פדרו חזק אחיזתך במשוט, וענה לי: עצמות אומנם יש לי, ג'נובזי, אבל עוד מעט יחשפון הדגים בשיניהם, רק עליך אולי ידלגו כי את בשרכם אינם אוהבים. התעודד, ג'נובזי, אמר לי, אני איאכל בפיותיהם הקטנים ואתה תגיע לחוף, וימצאוך שם ויאכילוך וישקוך ויאוששוך, ויום אחד תעלה שוב על ספינה ותתחיל מחדש את חייך, אף כי מי שאוחז בחרב כמוך כיצד ייאחז בחייו. הרפה גם אתה מן המשוט, הרפה ממנו, הרפה, ג'נובזי, שחרר את ידיך ושלחהו לחופשי, ממילא לא תגיע בחייך לשום מקום. כך אמר לי עד שנצרד ואולי לא הוא עצמו דיבר אליי אז כי אם הקול אשר בראשי, שכן בהביטי לימיני כבר לא ראיתיו, ריקה הייתה המחצית הימנית של המשוט כמו לא אחז בה מעולם. ואם אדבר ביושר, הוד מעלתך, אודה כי לא גאה בי אז צערי עליו, אף לא פעפע בקרבי חרש, ושאלה אחת עלתה בראשי והיא כמה זמן מדבר אני כך אל עצמי, טוען טענות ומשיב להן, ותהיתי אם זה מכבר הרפה גוטיירז מן המשוט או שמא זה מקרוב, ואם עדיין הוא עושה דרכו מטה-מטה למצולות ואם לא תקפוהו בדרכו נחילי דגים ונגסו בו מכל עבר כמו שנוגסים בקלח תירס עד אשר מכל גרגריו נשאר רק שלדו ובקרוב יעוטו גם עליי.

15.5.1506

דמה בנפשך, הוד מעלתך, אדם הנאחז במשוט בלב ים וכמוהו כמי שנאחז בנוצה, ונוצתו נוצת נשר היא אשר נשאו לפני כן אל חוף רחוק, ואותו אדם בדרכו מטה-מטה עם הנוצה התלושה עוד מדמה בליבו כי ניצל. כדבר הזה חשבתי אז במר נפשי, כאותה נוצה היה המשוט וידעתי כי גם זה הבל, ונדמה אז בעיניי למאזניים אשר בקצה האחד שלהם מותו של גוטיירז ובקצה האחר חיי, ואף אם לעת עתה עדין מאוזנים הם, עד מהרה יכריעם משקלו של המוות. נואש הייתי אז, וכבר לא ידעתי אם ראשיתו של הלילה היא או אמצעו או סופו, אף לא אם יהיה לו סוף ואם אין החשכה הזאת יצוקה על הכל לעדי עד. ודמעה ירדה אז מעיני, חשתי בה כשעוד היססה על מפתנה, אך מיד חצתה את קו ריסיי והתגלגלה במורד לחיי אל הים כשבה אל מקורה הקדמון. מחשבה כזאת חלפה אז בראשי ואמרתי לעצמי, התעשת כריסטובל, התעשת, הלוא עודדת את פדרו לאזור כוח, אזור אותו גם אתה. ילדים אמנם עדין אין לך, אף לא רעיה, אבל חלום גדול יש לך וכיצד ייחלם בלעדיך. רעיה או ילדים, להם יימצא מי שידאג לשלומם, ואילו חלומך בעיניו של מי ייחלם.

דמה בנפשך, אמרתי לעצמי אז, כי כל בהרות הקצף הללו נוצות מלאכים הן, ומעופפים הם כל העת בשמיים ומשגיחים הם עלייך משם לבל תטבע, האינך רואה בחשכה את ניצוצות עיניהם?..." [מבעד לקרקעית שקופה/יובל שמעוני ע"מ 394-5 עם עובד]

Red Axes feat. Cohen - BUMP CITY

[vardhanlezuz]

זהו שלומית גמרה לחפור בסוכה #ממלכתיחגה פרק ד

Red Axes - Shlomit

[vardhanlezuz]

אחרי בינג' "איש זקן" עם סיום מבטיח לעונה הבאה המשכתי בראש יותר צעיר עם "התייר" מיני סדרת מתח אוסטרלית, דואל [משאית רודפת מכונית משל לרוע לא ברור שנוחת עליך משום מקום] פוגש את קרוקודייל דנדי [הכל יסתדר מייט]. ובשביל האיזון המצטבר של סדרות עם גיבוריבורות בשר ודם התחלתי פנטאון, סדרת אנימציה  חדשה [כל האלים מגוייסים. הגיבורה, חדשה בעיר, מקבלת עזרה מסתורית ממישהו באינטרנט, שמתגלה זמן קצר לאחר מכן כאביה המנוח, שהתודעה שלו הועלתה בהצלחה לענן של Logorhythms בסריקת מוח ניסיונית שהצליחה מלבד זה שגרמה למותו.......] בין לבין יש את /יובל שמעוני שמוציא ממני איזה קריאה מסכסכת כזאת שרוקמת את הבדיוני העתידי עם הבדיוני חמש מאות שנה אחורה מהצרות הלא נגמרות של אולי כריסטופר קולומבוס ונער-שולייה היהודי שלו, שהתבגר איתו בכמה ממסעותיו הבלתי נלאים לפני שבגד בו ונשאר בחוף. ...."תסתכל לי עכשיו טוביאס טוב-טוב בעיניים ותגיד לי מה אתה רואה שם, הרי טיפש אתה לא," האדמירל היה אומר לו מול מרחבי האוקיינוס אבל אף פעם לא ידע מה לענות לו, כי לא הראה לו על מרחבי הים שלפניו אלא על שתי עיניו, שצלילותן רק החלה להיפגם אז. פעם פעם הוא ניסה להיענות לו: פעם בחר בסין, פעם ביפן, פעם בהודו, כי שלם אמרו כולם שפניהם מועדות. "תסתכל טוב ילד," האדמירל קצף, "ורק אל תהיה התוכי שלי!" אולי ציפה שייראה בעומק עיניו הצופות אל העתיד יערות קינמון שמשתרעים על חבלי ארץ שלמים ולצידם יערות ציפורן, ופילים עצומים נושאים בחדקיהם את מאות הגזעים הכרותים אל רבבות הודים שיכתשו את כולם לאבקה, אות את החאן הגדול של סין מוקף אוצרות זהב וכסף בארמונו העצום שבטבורו של ארמון אחר, גדול ממנו, שגם הוא בטבורו של ארמון, גדול אף יותר, והעשירי שבהם עצום כל כך עד שענני השמים שטים בו מחלון לחלון. כן, חולם גדול הוא היה, האדמירל, לא פחות משהיה בן זונה. "טוב-טוב תסתכל לי בעיניים," אמר שוב לפני המסע הבא, "מה אתה רואה?" והתעקש שיסתכל לתוך עיניו, כאילו מבעד לדלקת שתקפה אותן יתגלו כל עובדי האלילים שיוליך אל האמונה האמיתית בכל מקום שיציב בו את רגליו, ולפני כל אלה ייראה האי הזה בשגשוגו: עוד ועוד ערים שייבנו בו ובהן בתי אבן ולא עץ, עוד ועוד מבצרים, וגם קתדרלה תיבנה סוף-סוף עם מגדל פעמונים נישא לשמיים, המכרות והנחלים יפיקו די זהב למלא בו את קופת הממלכה לקראת היעד החשוב מכולם. הרי לפני שיצא לדרך נשבע למלך שהפלגותיו מערבה יממנו את המסע הכביר ביותר – לא הרחוק ביותר – אבל הנעלה שבהם – אל העיר הקדושה במזרח..." [מבעד לקרקעית שקופה/יובל שמעוני עם עובד] #ממלכתיחגה פרק ג

אור כשדים - לב פיגיון

[vardhanlezuz]

התחלתי בויקטורי את מסע איסוף מה נשאר סביר במדור פירות. עמוס כמובן אבל לא נורא. הכי חשוב לי לאשרר שלא דמיינתי כשעליתי נוסע אחרון באוטובוס האחרון לאשקלון - שכבת הניכור החדשה, פאר חיווט ירושלמי, עובדת מעולה; אני קוטף ענבים שחורים, אפרסמון, מנגו רך לשייקים, אגס, ואפילו שלוש פאפאיות לכבודי ולכבוד עולם פוסט מודרני. הבלי תור'ז השתלטו על קופת עד עשרה מוצרים ובקופה הראשית משתחררים מאחת שזעקה על עוולה ופותחים קופה נוספת לעד עשרה מוצרים/ללא תור'ז. ברור שאני איטי מדי למצב תזוזותורז שכזה וחוץ מזה בשביל מה משתככים, כאילו....

ככול שהתור נמשך יותר יש הרבה יותר סיכוי שסוג של אתאהב בקופאית. כאילו אם היא לא מהמבאסות הכוונה. שלי לא מהמבאסות, אני מתאהב והיא בסבלנות מעבירה את העם-תורז שהשתחל [השאיר בקלה קפואה ופלפל בצד] ואת התפטרות כל הכסף הקטן של זה לפניו וכן וואייפיי לא וואייפיי שלי, וביציאה לא מבקשים שאוציא את החשבונית שדווקא כן זכרתי לקחת #ממלכתיחגה פרק ג

Autarkic - The Leibowitz Files / Genesis, To Overcome, Messiah

[vardhanlezuz]

טוב נו, תוך חצי שעה: שלושה בני אדם טבעו באשקלון, אב ובנו במצב אנוש וקל שלושה בני אדם טבעו היום (שלישי) בפרק זמן של חצי שעה, בחופי הים באשקלון. גבר פונה במצב בינוני לאחר שטבע בחוף דלילה... MivzakLive חדשות לפני 59 דקות

חזרתי אל הפסל. "אז איך הוא איבד את כף הרגל?" שאלתי. "הספרטנים צמאי-הדם שבו אותו וכבלו אותו בשלשלאות." הוא אמר. "אבל הוא הצליח להמלט בזה שכרת לעצמו את כף הרגל." "אני מתערב שהם לא צפו את זה", אמרתי. "לא, איליי הצעיר, הם לא צפו את זה,"| הוא אמר. הוא צחק. "אז מה אנחנו יכולים ללמוד מהגסיסטרטוס?" הוא שאל. "תמיד לקחת איתך מסור כשאתה נוסע ליוון," אמרתי. ט��טוס חייך ופנה אל לייל. "הקרבה" הוא אמר. "אף פעם לא להיקשר למשהו שאתה לא מסוגל להתנתק ממנו בן רגע." [ילד בולע יקום/טרנט דלטון ע"מ 106 כנרת זמורה תרגום שאול לוין] ממלכתיחגה פרק ב

רוקרפוקטס - קיוטו ופיית הנצנצים