#האחים כהן

[vardhanlezuz]

הספרייה עדין סגורה. מענה קולית מציעה קישור לספר דיגיטלי. כמובן שאין מצב. האין מצב מגדיר פער דורי שספר דיגיטלי פשוט לא עובד ולמה להתאמץ.. שהרי בכל הקשור לכתיבה אפשר למלמל עד לא ידע על הקיר עד שאנשור ובכל הקשור לקריאה ..... ממממ.... שפע שאין כדוגמתו. כבררן שאוהב להירדם ולהתעורר עם ספר שמוט, כקורא מכתמים קצרים, עיון, וכל שאר מי ימלל במסך מינוס שעה-שעתיים סרט/ סדרה לשבוע בדרך כלל בירושלים ששם לרוב יש מי שרוצה שנראה יחד. שבוע שעבר נמנמתי ב"רבקה" פרק א, תודה לאלוהימה, בקצב גרסת המקור דפנה דה-מוריה, ולא הסרט. 45 שנים מאז שצפיתי לראשונה ב"רבקה" ��סרט ועדין נשאר כיווץ האימה המתמשכת. זאת גם הפעם הראשונה שחוויתי היצ'קוק וממש לא הייתי מוכן. האימה המסוגננת של הגרסה החדשה השאירה אותי צמא לעוד באותו לילה והגיע פארגו עונה 4 פרק 1. בזכות פרופ' ברברה לימינג, שהתאוששה ממותו של אורסון וולס שאיתו בילתה שעות וימים כדי לכתוב את הביוגרפיה שלו, הכרתי את "דם פשוט" הראשון של האחים כהן. הם המשיכו לשרוט במשך שנים ומה שנפלא בין השאר  בכל עונות פארגו, זה שלא הם עושים את זה אלא נוח האווליי, 13 ו-10 שנים צעיר מיואל ואיתן כהן [שיש לו אח תאום, תסריטאי גם הוא, אגב] #חדירהלקליניקה פרק א

Fargo Season 4 - Official Trailer | Chris Rock, Jessie Buckley, Jason Sc...

[fashionisrael-blog]

60 שנות עיצוב, Bee Grandinetti,fictional collective, iorgia Lupi, iota, Marlène Huissoud, Maurizio Montalti, Peter Orntoft, Stefanie Posavec., we make carpets, אוהד בנית, אופנה,אוצר, אטורה סוטסאס, איור, איזיקה גאון, איילת דרור, איינדהובן, איתי אהלי, אל על, אלון רזגור, אליסון קרנק, אמיר צובל, אמנון אילוז,אמנותיים, אנג׳ליק ספנניקס, אסופה,אפריקה, ארז נאבי פנה, אריאל לביאן, ארצות הברית, ארתא,בוטניקה, בי גרנדינטי, בית הנסן,בצלאל, גאולוגיה, גיא שגיא, גלי בלי,גלית גאון, גלריית MU, ד״ר יונתן ונטורה, דב גנשרוא, דן הנדל, דן ריזינגר, דפנה בלוך והדס אילני,דתיים, האחים מוסלין, הבימה,הגותיים, הקולקטיב האוסטרי TAB,הקרן הקיימת לישראל, הרשות לפיתוח ירושלים, וילה שרובר,זואולוגיה, זכוכית, חברת רן וולף, טל ארז, טל גור, טל פרנקל ומיכה יחיאלי, טל צור, טקסטיל, יהונתן הופ, יובל סער, יניב טורם, יפן, ירון שין, ירושלים, ישראל, כפר גלובאלי,ליאורה רוזין, מאוריציו מונטלטי,מוזיאון האיסלאם, מוזיאון הטבע,מוזיאון ישראל, מוזיאון לאמנות האיסלאם, מורשת ועיריית ירושלים,מושון זר אביב, מיכל סהר, מנהלת אמנותית, מקס אפשטיין, מרכז לעיצוב מדיה וטכנולוגיה, מרלן וויסו,משרד ירושלים, מתן שטאובר,נחמיה בועז, ניר יהלום, סטודיו Mishmaacool, סטודיו Re-Levant, סטודיו גרוטס��ה, סטודיו טרזי, סטודיו מג׳נטה, עדי קפלן,עזרי טרזי, עיצוב, עיצוב גרפי, עיצוב מוצר, עיצוב פנים, עיצוב תעשייתי,עיצוביים, עיריית ירושלים, עיריית תל אביב, ענת ספרן, פאולה זוקטי,פטר אורנטופט, פיזיולוגיה, פרופ׳ קני סגל, פרנצ'סקה ברוך, צילה חסין, קולקטיב, קולקטיב we make carpets, קונרד שיק, קטורה מנור,קרמיקה, רונן בבלי, רמי טריף, רן וולף, שאול כהן, שבוע העיצוב ירושלים, שבוע העיצוב ירושלים 2017, שבוע העצוב, שחר כרמל,שילה היקס, שכונת טלביה, שנקר,תקשורת חזותית

[tom-blogs]

סיכום השנה שלי בקולנוע / סרטים שיצאו ב2016

שבוע טוב חברים, עוד מעט מגיע טקס האוסקר, וזו הזדמנות מצויינת להיזכר בכל הסרטים שראיתי השנה ולדרג אותם.

(לצערי בגלל בעיות בטאמבלר נאלצתי למחוק את הפוסט מינואר ולפרסם אותו מחדש, אז על הדרך עדכנתי אותו בעוד סרטים)

לפני שנתחיל - אלה הקריטריונים שלי לדירוג סרטים ולבחירת הכי טובים.

==========================================

הטופ-5 שלי

==========================================

"הדיבוק" - הפקה פולנית ישראלית שמערבבת את אגדת הדיבוק המפורסמת עם סיפור בן זמננו. סרט מותח וגם מפחיד, עם משחק דרמטי מעולה, וגם הומור מצחיק מאד. אני לא רואה סרטים עם מוטיבים של אימה בדרך כלל, אבל הייתי מהופנטת לכל אורכו. סאבטקסט שזור במיומנות נותן לו עומק ומורכבות. קצת חבל שהוקרן רק בסינמטקים.

"קפטן פנטסטיק" - סרט נהדר עם המון המון אומץ לתת לתרבות האמריקאית סטירה בפרצוף. סיפור של הורים שהחליטו לגדל את ילדיהם הרבה מהשאון העירוני, וללמד אותם איך לחיות בטבע. מהנה ומעורר מחשבה.

"המפגש" - סרט מד"ב אינטיליגנטי שמסוגל לספר לנו סיפור חכם מבלי לפוצץ דברים כל שניה. מחדש ומעניין. למרות פאק קל באיזון שלו לקראת הסוף זה סרט נהדר מהסוג שאני מאד אוהבת. המון שיחות היו לי על הסרט הזה אחרכך.

“אור ירח” -  דרמה מעולה. סרט איטי מאד, מעט עלילה ומעט דיבורים, ובכל זאת עשיר ושזור מרכבויות. סרטים על שחורים צעירים בשכונות עוני הם בדרך כלל באופי ובסגנון מאד מסויים, אבל הסרט הזה בא בגישה שונה לחלוטין. הוא נועז מאד, חדשני, עדין, אישי ונוגע. השחקנים מצויינים, הצילום נפלא. מומלץ מאד.

״טוני ארדמן״ - הסרט הזר הכי מדובר של השנה. ומה אני אגיד לכם? סרט... מעניין. ארוך ומוזר. חצי מהזמן התגלגלנו מצחוק (לא ציפיתי שזו תהיה קומדיה) ובחצי השני בהינו במסך בסצינות שכל כולן WTF אחד גדול. בתכלס, נהניתי. הסרט הזה גרם לי לחשוב, והוא גם הפתיע אותי לכל אורכו וזה ממש נדיר, הוא מקבל ממני מלא נקודות על זה. אז אני בהחלט ממליצה עליו. ועם זאת, זה לא סרט לכל אחד. קולנוע למתקדמים, מתאים לאנשים שאוהבים לנתח לפרטי פרטים כמו מבקרים (וכמוני). לא מתאים לדייטים ולא לצפייה עם כל המשפחה.

==========================================

עוד סרטים טובים (עונים ��ל רוב הקריטריונים)

==========================================

"אנומליסה" - אנימציית סטופ-מושן מיוחדת ומדכאת.

"אנשים שהם לא אני" - סרט ישראלי מצחיק על החיים של צעירים בתל אביב, מפתיע לטובה בתור סרט ביכורים. למבוגרים בלבד, מלא סצינות סקס ובדיחות גסות, לא ללכת עם ההורים.

"הנערה הדנית" - צילום מדהים, סגנון נפלא - סרט על שני ציירים שמעוצב כמו ציור.

"הרס" - דרמה קטנה אך טובה.

"זוטרופוליס" - סרט אנימציה נהדר ומקורי.

"יחי הקיסר!" - הזיה מתמשכת של האחים כהן עמוסה ברפרנסים לקולנוע של פעם. כיף צרוף לסינפילים.

"לה לה לנד" - מחזמר מקורי כיפי עם הרבה קריצות למיוזיקלס קלאסיים.

"לעבור את הקיר" - סרט ישראלי מקסים מקסים! כל הקהל צחק. מי היה מאמין שאפשר לצלם פה קומדיה רומנטית.

“מאחורי המספרים” - אני אוהבת סרטים על חלל ועל ההיסטוריה של המירוץ לחלל, והסרט הזה מקסים ומרגש ומספר את הסיפור מזוית ראייה חדשה.

"מועדון שנות ה 80" - חיוכים. נוסטלגיה מהנה ומוסיקה טובה.

"מכונת הכסף" - מעניין ואינפורמטיבי.

"מנצ'סטר ליד הים" - דרמה עצובה ביותר עם אחת מסצינות המשחק הכי מדהימות השנה. פס הקול לא משתלב היטב וקצת פוגע בה.

"נעורים" - יצירה מאד מיוחדת על השלבים המתקדמים של החיים. מסוגנן ומרגש.

"פלורנס פוסטר ג'נקינס" - צחקתי הרבה אם כי זה לא לכל אחד (אם אתם לא אוהבים אופרה, תוותרו)

"פרינסס שואו" - סרט ישראלי תיעודי, על סיפור אנושי קטן שהופך לתופעה חובקת עולם.

"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" - כיף כיף. אחד מהמארוולים שהכי נהניתי מהם. אני לא זוכרת ממנו כלום.

"שבוע ויום" - דרמה ישראלית מצוינת. עצוב ומצחיק. מרשים ממש בתור סרט ביכורים.

==========================================

סרטים בינוניים / אפשר לראות אם משעמם לכם / לא יקרה כלום אם תחמיצו

==========================================

"בלשים בע"מ" - מצחיק מדי פעם

"ברוקלין" - הרבה סטייל אבל לא ברור למה היה מועמד לאוסקר

"דוקטור סטריינג'" - בינוני, אולי יהיה שווה יותר ב 3D

"דדפול" - סבבה אבל לא התרגשתי ממנו כמו כולם, קללות לא עושות לי את זה

"החיים הסודיים של חיות המחמד" - חמוד, היו כמה צחוקים

"היום השלישי: התחדשות" - כיף בגלל הקריצות למקורי, לא יותר מזה

"הנוסעים" - דרמה רומנטית במסווה של סרט חלל - האפקטים מאד יפים אבל העלילה בדיוק מה שאתם מצפים מדרמה רומנטית. לסיכום - חמוד.

"הרומן של מגי” - אמור להיות קטן וחמוד אבל זה לא ממש עובד

"חיות הפלא והיכן ל��צוא אותן" - EH . עוד מאותו דבר. שחקן ראשי עשה עבודה לא טובה

“יצורים ליליים” -  עגמומי וקצת מנוכר, המון השקעה בעיצוב ובסטייל כפי שאפשר לצפות מסרט של טום פורד. יש לו רגעים יפים אבל לא יכולה להגיד שאהבתי אותו, הוא היה יותר מדי פומפוזי ויותר מדי ארט-האוס לטעמי

“כולם רוצים את זה” - סרט של ריצ’ארד לינקלייטר, אז ציפיתי ליותר. אבל זה אוסף של סצינות די אקראיות על צעירים בקולג’ בתחילת שנות ה80. 

״מכורים לזהב״ - דרמה חצי מבוססת על סיפור אמיתי, על איש אחד שחיפש איפה לקדוח. צפוי אך חביב מאד, ומת׳יו מקונוהי שחקן טוב. לא חובה ללכת אבל מעביר את הזמן בסבבה.

“מכסחות השדים” - הרבה סערה הסרט הזה עורר, בגלל כל מיני אנשים שנלחצים לראות נשים בתפקיד הראשי. אבל מעבר לסערה זה סרט די בינוני. יש קצת צחוקים, קצת רפרנסים חמודים לסרט המקורי, לא יותר.

"מלך שלי" - הרבה פוטנציאל אבל בסופו של דבר מייגע ומסתכם בצרפתים שצועקים אחד על השני

"סטארטרק אל האינסוף" - ממש בסדר יחסית לקודמים אבל שום דבר לא ישכנע אותי שסדרת הסרטים הזו קשורה ל"מסע בין כוכבים"

"ספוטלייט" - סרט טוב סך הכל אבל תכלס זה רשומון, לא מבינה איך סרטים כאלה זוכים באוסקר

"רוג אחת: מלחמת הכוכבים" - לא אהבתי, שחקנים ראשיים גרועים, אבל האפקטים יפים

"שמונת השנואים" - טרנטינו הוא סבבה, אבל הסרט וולגארי מדי, ועל גבול המיזוגניה

==========================================

לא לראות

==========================================

"לג'יין יש אקדח" - נוראי, קיטשי, מחטיא את המטרה בענק. לא יודעת איך נטלי פורטמן מסוגלת לנפילה כזו.

"ג'וי" - הסרט הכי גרוע של השנה. מעבר לזה שאני לא סובלת את דייויד או. ראסל, הסרטים שלו בינוניים ומטה, ומעצבן אותי שנותנים לו פרסים כל שנה, פה הוא ליהק את ג'ניפר לורנס בת ה 25 לתפקיד של אישה בת 40 וזה פשוט זוועה. כמו כן, הפסקול הכי גרוע ששמעתי מזה שנים (חלקים ניכרים ממנו גנובים מסרטים/סדרות אחרים).

=====================

וזהו! סך הכל ראיתי 32 סרטים ב 2016 ועוד 10 סרטים שיצאו השנה קצת אחרי שהשנה הסתיימה. ללא ספק זה לא מספיק. אחד מהיעדים שלי לשנה הבאה זה ללכת יותר לקולנוע! אז מי מצטרף?

[news-2470]

אחרי בזק ותנובה, רכישת חברת הקייטרינג וההסעדה המשפחתית שולץ לא נראתה לקרן אייפקס כמו אתגר גדול ■ שנה וחצי אחרי הרכישה, המהומה בשיאה ■ קרב סכינים http://ift.tt/2j6EB9j

[naamarak]

סוף פברואר בסימן הוליווד המוזהבת (או: למה אני קרועה על “יחי הקיסר!” ופחות מתלהבת מ”טרמבו”)

(מתוך קולקציית הכרזות המושלמת של Hero Complex Gallery) 

סרטם החדש של האחים כהן התפרץ בסטפס נלהב אל תוך חיי בשיאה של תקופת מבחנים, איפשהו בין קורס תולדות הקולנוע וקורס המב��א לתיאוריות קולנועיות. התאהבנו ממבט ראשון - הוא חתיך, אינטיליגנטי ושנון, אני סטודנטית לקולנוע שמזדעקת “היי!” כשמתברר שלאחת הדמויות קוראים קרלוטה ואלדז. כמה ימים אחר כך הופיע סרט חדש, גם הוא מתרחש על רקע דיקטטורת האולפנים של הוליווד בשנות ה-40 וה-50, ולמרות הדימיון הרב ביניהם היה ברור לכל המעורבים שיותר מריבאונד זה לא יהיה. ואם כבר אני זורמת עם ההשוואה הבעייתית משהו שהתחלתי פה, אפשר להגיד ש”יחי הקיסר!” הוא הבחור המגניב והלא לגמרי מושג, בעוד “טרמבו” הוא הטיפוס החיובי שמתאים להביא להורים אבל מי אומר שבאמת בא לך עליו.

“הקיסר!” הוא למעשה יום בחיי אדי מניקס (ג’וש ברולין), המבוסס קלושות על ��מות אמיתית מההיסטוריה ההוליוודית. מניקס, בכיר באולפן הקולנוע קפיטול, נדרש לנקות אחרי הכוכבים הסוררים שחתומים בו. האולפן ותעשיית הקולנוע נצבעים בצבעים מרהיבים, כשדמויות משונות ונפלאות לא מפסיקות להופיע מפה ומשם, לפצוח בשירה וריקודים או לדקלם בפאתוס טקסט מתוסרט או מתוסרט-תוך-תסריטי. אך שימו לב שכוכבי הסרט המצולמים באולפן רחב הידיים אף פעם לא מגיעים אל הקאט בפנים מחייכות מושלמות - תמיד יש איזה מצמוץ מיותר, חמיצות פתאומית או רגע של בלבול. לכל שחקן ושחקנית יש בעיה, קטנה כמו שורה שנשכחה או גדולה כמו תינוק שעלול להיוולד כממזר. אבל בראש דאגותיו של מניקס נמצאת העלמותו של ביירד וויטלוק (ג’ורג’ קלוני), הכוכב הגדול של האולפן שבדיוק מגלם חייל באימפריה הרומית שחייו משתנים בעקבות המפגש עם ישו הנוצרי. החוטפים, חבורת תסריטאים קומניסטים שמאסו בשילוב מסרים סמויים בתסריטיהם ויצאו לפעולה, מכנים את עצמם “העתיד”.

ואם כבר מדברים על תסריטאים קומוניסטים, בואו נדבר על ”טרמבו”, שיעלה מחרתיים בבתי הקולנוע. בריאן קרנסטון מככב בתור דלטון טרמבו, תסריטאי עם רזומה מרשים ואידיאלים נוקשים, שמוצא את עצמו על הכוונת של סנטור מקארת’י וחבורתו. שמישהו ישלח כרטיס (או לפחות טורנט) לסרט הזה לרונן שובל ואבישי עברי בבקשה. מקארת’י עצמו לא מופיע בסרט, אבל הסיפור המדכא של יוצרים ושחקנים שנבעטו מהתעשייה והוקעו חברתית מופיע חושילינג. טרמבו יוצא להגנת�� של העובדים הזוטרים וחסרי הזכויות המנוצלים ע”י האולפנים, מקבל הזמנה למשפט ראווה ולבסוף נשלח לכלא אחרי שלא שיתף פעולה. הסרט מלווה אותו מההפגנה שעוררה את זעמם של ציידי המכשפות, דרך הספינים שמציירים אותו ואת חבריו כאויבי האומה, התקופה בכלא והעבודה בחשאי אחרי השחרור, ועד הניצחון הסופי על “הרשימה השחורה”.

 מעניין לשים לב שהכוונות המרקסיסטיות החביבות, שמתפוגגות ב”קיסר!” בנשיפה קלה ומתוך כוונה תחילה, נעלמות גם מ”טרמבו” די מהר. לאחר השחרור של טרמבו וחברו הטוב לואי סי.קיי בתפקיד עצמו (אם להאמין לרמת המשחק שהוא מפגין כאן) הופכים אויביהם, ובראשם הריכלאית המרשעת הדה הופר, לרשעי קומיקס מוגזמים וחסרי השפעה לכאורה. הסרט עובר לעסוק בבעיות בריאות, משפחה ופרנסה, עניינים של התאוששות מטראומה, בעוד העוול ממש לא קרוב לסיום בשלב הזה. כדאי לציין בהקשר הזה שגם “גשר המרגלים” שיפסיד בקרוב את האוסקר עוסק בפטריוטיות האלימה הזו, רק ששם אותו מאבק שהופך את הגיבור לאויב האומה הוא בסיס הסיפור ולא סוג של מגאפין שמוביל אותו למסר החשוב (לא בציניות) על חופש ביטוי. זה איננו סיפור על זכויות עובדים ומהפכה חברתית, זה סיפור על דיכוי של אנשים יצירתיים, עמידים ובעלי השפעה. תכל’ס, הצליח למקארת’י. 

בסרט עצמו יש בו משהו קצת אוקוורד ולא סגור על עצמו, עם כל מיני בעיות קטנוניות יותר או פחות שהצופה צריך להעלים מהן עין. למשל - אם דלטון טרמבו נכנס לכלא ל-11 חודשים בלבד (לא שהסרט עצמו נותן לנו את המידע הזה), איך זה יכול להיות שהבת שלו הפכה תוך פחות משנה מילדה ג’ינג’ית חמודה למתבגרת אל פנינג? ולמה שני החברים שבוגדים באמונו של טרמבו כל כך דומים שרק שעה אחרי היציאה מהאולם הבנתי שאלה שני אנשים שונים? בעיה נוספת, מהותית יותר, היא הדה הופר. הלן מירן מציגה פה גינוני דיווה מוגזמים מהסוג שהתרגלנו לקבל ממריל סטריפ, והטקסטים שלה כתובים באותה רמה של אלגנטיות וקלאסה. 

אגב, כבר ציינתי שגם “יחי הקיסר!” מציג רכילאית סטייל הופר עם כובעים מסוגננים ויד קלה על העט? למעשה, יש בו שתיים, רכילאי��ת תאומות ששתיהן טילדה סווינטון. בכלל, זה סרט מאוד סימטרי, עם רעיונות ופרסונות שמופיעים גם בעלילת הסרט עצמו וגם בסרטים שבתוך הסרט.  הסרט הזה כל כך מטא כשההקרנה הפסיקה עקב תקלה טכנית בדיוק כשאחת הדמויות הכריזה “להתראות!” עלה חשד סביר שככה הכהנים התכוונו. זה מה שהכי כיף בסרטים שלהם - כל כך קל להרגיש שאני נמצאת בידיים טובות. הסרט החדש לא מאכזב מהבחינה הזו, ומצליח להיות בו זמנית מכעיס ומרנין, ביקורתי ומאוהב, כייפי וחכם, מותח ואוורירי. הכל בסרט הזה די מושלם, לא רק התסריט אלא גם המחוות הקולנועיות שמבוצעות הכי מושלם שאפשר, הצילום, העיצוב, הקצב, הליהוק והמשחק של כל דמות קטנה עד מרכזית. קלוני מעולה כסוג של פיטר פן מאפיר, ג’וש ברולין עוד יותר מעולה כמנהל שעד הרגע האחרון לא ברור אם הוא רואה בעצמו עבד או כוהן דת, ג’ונה היל, סקרלט ג’והנסון וצ’אנינג טייטום מעולים לשבריר שנייה והכי מעולה אלדן אהרנרייך האנונימי למדי, בתור הקאובוי המזמר הובי דויל. 

Hail Caesar! - יחי הקיסר!

ארה”ב 2016, 106 דקות, ביימו ג’ואל ואיתן כהן

גדר הדין: אהבת אמת

Trumbo - טרמבו

ארה”ב 2015, 124 דקות, ביים ג’יי רואץ’

גזר הדין: רחוק ממדהים, אבל די מהנה