#אני אוהבת ומעריכה את כולכם מאוד

[tzipor-ktana]

[tzipor-ktana]

היי שלום אני בסדר גמור  (תודה שדאגתם לי, אני אוהבת אתכם)

שלום לכם עוקבים יקרים שלי! אני מקווה ששלומכם טוב, ושהעשור החדש אדיב אליכם בינתיים. האסקים ממשיכים להיערם בתיבת השאלות שלי – ואני דוחה ודוחה את ההשבה להם, אך רבות מן השאלות הן שאלות לשלומי, ואת אלו, כך פסקתי, דחיתי מספיק. הדאגה הזו לשלומי כה נוגעת ללבי, ויש בכך מן הזלזול (אם כי לא במכוון) בכך שאני דוחה את המענה להן. אז הנה פוסט מה שלומי/עדכון כללי/סיכום עשור שלומי טוב מאוד! הסיבה שאינני נוכחת בטאמבלר רבות היא מפני שיש לי עיסוקים רבים לאחרונה – בהיבטים אישיים, חברתיים, מקצועיים – גם אם אינני פתח ציטוט "עסוקה" סגור ציטוט, לפחות לא במובן המסורתי של המילה, סדר העדיפויות שלי עבר שינויים, דברים נכנסו ויצאו מן הרשימה, והבלוג בטאמבלר נותר נטוש בין כל אותן עדיפויות ה"אחר כך". אך אפילו אם הבלוג עצמו זניח – אתם אינכם זניחים כלל, אתם חשובים לי מאוד, ולא הייתי רוצה להדאיג אתכם. ישנו פחד עצום במעבר מסטטוס אחד לאחר, ביציאה אל העולם, בבקיעה מן הגולם – וכל פעם מחדש הפחד חוזר, הוא החל במעבר מן הרחם אל אוויר העולם והוא ממשיך מן הגן אל בית הספר אל החטיבה אל התיכון אל השירות הצבאי/לאומי אל העבודה או האוניברסיטה או הזוגיות או הלידה או הבית או הכול, כל פעם מחדש הפחד שמה אינני מוכנה, התחושה שאינני יודעת. אך פעם אך פעם אני נוכחת שחוסר הידיעה הוא, בהרבה מובנים, אוניברסלי, שהקשיים נותרים דומים עד כדי זהים, שהכלים שרכשתי במהלך חיי משרתים אותי נאמנה, שתוויות והגדרות של מי שעליי להיות אינן נאכפות על ידי איש מלבד אני עצמי. זכיתי ללמוד זאת שוב בחצי השנה האחרונה, בעוד אחד מאותם מעברים. עשיתי שינוי מאוד גדול בעצמי מאז פתחתי את הבלוג הזה, שינוי טוב, טוב באמת – ולאחרונה יוצא לי שוב ושוב למצוא פירורים קטנים של השינוי הזה, בעיניים של הסובבים אותי, בחיוכים, במילים, ובעיקר בעיקר בפינות הדחוקות של עצמי, וכל פעם מחדש הפירורים האלה מזכירים לי כמה התקדמתי, כמה טוב להיות מי שאני עכשיו, כמה טוב לדעת שיכולתי לבקוע מתוך העצמי שהייתי. אני מוקפת בהרבה אהבה, ותקווה, ותוכניות שיש בהם יותר חלום מאמת. יש סביבי אנשים שאוהבים אותי, ושאני אוהבת אותם, וכשאנחנו יחדיו האהבות הללו נשענות זו על זו כזוג קלפים והופכות לבסיס לארמון הקלפים של כל האנשים בחיי. זה נהיה קצת מוזר. טוב לי, עוקבים יקרים שלי, עדיין קשה לעיתים, ובטח שבטח שמפחיד – אבל טוב לי. לא נעלמתי לשום מקום, אני חיה את חיי שלי, במקביל לשלכם, וצר לי שלא זוכים השניים להיפגש בין שבילי הטאמבלר בפוסט כזה או אחר, אך דעו לכם ששלומי טוב, ושאני חושבת עליכם – כקהילה רחבה וכיחידים שיצא לי להחליף איתם משפט או שניים. אני אוהבת ומעריכה את כולכם המון.

הבלוג כנראה לא יחזור להיות פעיל מאוד, לפחות לא בקרוב. אך אעשה מאמץ להשיב יותר לשאלות שמותירים בקופסאת השאלות שלי – ואסתכל בכל פוסט שבו יאזכרו אותי, גם אם לא מיד. אתם כמובן כמובן מוזמנים תמיד לשלוח לי הודעה בפרטי בכל נושא, אני עדיין קיימת וברגע שקוראים בשמי אני באה כמעט מיד.