#אנדרי ביטוב

[vardhanlezuz]

על לא עוול בכפי היא נזפה בי ונשלחתי לחדר לסיפוק מרוסית "עם זאת, הוא השכיל לשמוח למראה אי-הדמיון שלו לעצמו, ונימק: אם אותי אי אפשר לזהות, לא יהיה אפשר לזהות שום דבר... והתכוון בזה שהכל הוא מעשה ידיו של מישהו אחר, ולא של זה שאינו דומה לו כלל, ולפיכך, אם האשם האמיתי נעלם, אי אפשר לבוא בטענות לליובה המשתקף ברגע ההווה... מחשבותיו הלכו והסתבכו בהיגיון מופתי. הנראות, הנגלות, הבולטות הקיצוניות שלו לעין כל הפחידו והביכו אותו. הוא חש את קוצר ידו ולהעלים את עצמו באותה חריפות שבה רוצח בשגגה חש, מן הסתם. את קוצר ידו להשמיד את גופת קרבנו; עד כמה אי אפשר להיפטר מקילוגרמים אחדים של בשר, עד כמה אין איפה להעלים אותם! והוא יישב מולם עד הבוקר ויתנדנד כמו אדם הסובל מכאב שיניים – מול גוש הבשר שהחיים עזבו אותו בקלות רבה כל כך ושאין איפה, אי אפשר להעלים אותו. יישב מזועזע מהחומריות של העולם, ויתעמת לראשונה עם חוסר האפשרות לגבור על קטגוריות מופשטות שהתגשמו. האגנוסטיקנים לא עשו שום מעשה - קל להם לדבר. לו רק היו מנסים לפעול במציאות שהם רואים אותם בחלומם! פושע הוא מטריאליסט בעל כורחו; הוא עשה מעשה, הוא ראה את הסיבה והתולדה ממש "כמו שאני רואה אותך". הסיבה השתטחה אפיים ארצה – התולדה ממשיכה להתקיים. מטריאליסט הוא אידיאליסט שביצע פשע. האדם כבר מזמן אינו חי בעולם חומרי. בעולם חומרי חיה רק החיה. בעולם חומרי הכל מפחיד כל כך, נכון כל כך, בלתי נמנע כל כך! ליובה הבין פחד מהו." [בית פושקין / אנדרי ביטוב עם עובד תרגום מיכאל שקודניקוב ע"מ 429] #שלומלנמרוש פרק ג

Charlotte Adigéry & Bolis Pupul - Ceci n'est pas un cliché (Official Video)