rabi-yoshiyahu-pinto-blog

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו: תסלח ותשכח- לטובתך!

הרב פינטו טוען כי בכדי שהאדם ישלוט במחשבותיו במקום שמחשבותיו ישלטו בו, צריך האדם להיות מרוכז כל הזמן. לא להירדם. להיות ערני ומרוכז בחיים. התנהלות העולם דומה לנסיעה בכביש: אם האדם לא יהיה מרוכז ולו לרגע אחד עלולה להיגרם תאונה שתוצאותיה נוראות.

הרב פינטו מציין כי על האדם להיות במצב של ערנות, צריך הסכמה הדדית של הראש והלב. אם הראש רוצה להיות ערני, אך הלב אינו רוצה, או להיפך- האדם יתקשה לשמור על ערנות. על כך עליו להיות "עושה שלום במרומיו", לפייס בין השניים, לדאוג שיפעלו יחד, בהרמוניה, והתוצאה בהווייתה ערנות.

הרב פינטו ממחיש באמצעות סיפורו של הגר"אמוילנא, שכידוע לא פסק פיו מן התורה כל חייו, ואף מחשבותיו כולן היו בדברי תורה, וגם כאשר ישן על יצועו התחדשו לו סתרי תורה. מסופר, כי פעם בערב יום כיפור ראו אותו בוכה, וכאשר נשאל מדוע זולגות דמעות מעיניו, השיב כי ערך את חשבון הנפש של השנה כולה, ומצא מספר קטן של רגעים שבהם אינו יודע מה חשב בהם, ועל רגעים אלו הוא בוכה.

כאשר אדם שולט על מחשבותיו, הוא יכול לנפות את המחשבות השליליות מראשו, אלו מחשבות מיותרות ומזיקות, כגון, מחשבות כעס כלפי הזולת. הרב פינטו מדגיש, כי מחשבות אלו, כאשר הן ממלאות את הראש, הרי הן מאמללות את האדם, מעכירות את מצב רוחו ומכבידות על ליבו.

הרב פינטו גורס כי, כל מי שלא סולח- לא שוכח. בדרך כללאנשים אומרים: אני זוכר שפלוני עשה לי רע, אבל אני אשכח. ובכן, הרב יאשיהו פינטו מבאר את הדברים שאם אותו אדם לא יסלח, לעולם הוא לא ישכח. זה סוד גדול וחיוני, תסלח ותשכח- לטובתך.

נחזור רגע לדוגמת המכונית, כי התנהלות החיים דומה לנסיעה במכונית, ככל שמעמיסים עליה מזוודות, הרי היא כבדה ובקושי מסוגלת לנוע. הרב יאשיהו פינטו אומר כי כך גם הלב: אם הוא מלא במחשבות על ההוא שעה לי, שפגע בי, ההוא שיש לי עימו "חשבון פתוח"- הרי כל זה מכביד על ליבו של האדם, יש לפרוק את מעמסת הלב.

הרב פינטו מסכם כי חיים של אושר יהודי, של השגת המטרה שלשמה נבראנו, חיים של מילוי חובתנו בעולם, מוכרחים להתנהל בערנות תמידית ובשליטה על מחשבותינו, בלימוד זכות על אחרים. כך נזכה להגיע לייעודנו ולקדש שם שמים, אמן.

לעוד משיעורי הרב-

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו: לשגר קרונות של זכויות

הרב פינטו פותח בפרשת מסעי וכי התורה מונה מ"ב (ארבעים ושניים) מסעות שעברו בני ישראל במדבר, וכתבו בספרים הקדושים, שכל יהודי צריך לעבור מ"ב מסעות בחייו. כמו כן, כתבו שכל אדם צריך להתמודד בימי חייו עם עשרה ניסיונות.

מהם אותם ניסיונות?

הרב פינטו מסביר כי ישנם שני סוגי ניסיונות: ניסיונות יומיומיים וניסיונות קיומיים. כאשר הקב"ה מעמיד את האדם בניסיון, הוא גם נוטע בו את הכוח לעמוד בו. לכן, אין ניסיון בו האדם אינו יכול לעמוד.

עשרת הניסיונות הינם ניסיונות קיומיים ואלו הם ניסיונות שההתמודדות עימם קשה מנשוא לאדם ואין האדם יכול להגיע לפתרון ללא התערבות הקב"ה. לא ניתן לפתור את הבעיה עם פתרון גשמי שנמצא בימי האדם ועל כן כל שנותר לו לפנות לקב"ה ולהרבות בתפילה ולבקש ברכת חכם. בנוסף, לאחר שהאדם מסיים את עשרת הניסיונות הוא זוכה לעלות לדרגה גבוהה.

הרב פינטו מזכיר את ביאור הדברים לפסוק "הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר" (תהילים קמז, טז) – הקב"ה נותן שלג רק כמידת ה��מר שיש באותו מקום, כדי שיוכלו בני האדם להתכסות בו מפני השלג, וכמו כן, כפור מביא הקב"ה רק כמידת האפר שיש כדי לחמם בו את התנור ולהתחמם. אם לא יהיו צמר ואפר- לא יביא הקב"ה על העולם שלג וכפור, שהרי האדם לא יוכל לעמוד בו. ניתן להסיק את המסקנה כי אם קיבלת ניסיון, קיבלת גם את היכולת לעמוד בו!

הרב פינטו מוסיף כי הדרך הטובה ביותר להתמודד בעת הניסיון הינה הביטחון בקב"ה. אם האדם נתקל בניסיון עליו לחזק בליבו את מידת הביטחון וכך יוכל להתמודד ולנצח את אותו הניסיון.

כמו כן, הרב יאשיהו פינטו שב ומדגיש כי הכל מתחיל בערנות. לחיות את מה שעושים, לחיות את המתרחש, ללמוד תורה, עלינו להרגיש כי זה נכנס לתוכנו ולא עובר לידנו כדבר חיצוני, יש להיות קשוב ולא רק שומע, יש לחיות את התפילה ולהיות ערני לכל מילה שאנו אומרים בה, לא לתת למחשבות לנדוד למקומות אחרים, יש לקיים מצוות בערנות, עם כל הלב ומעמקי הנשמה.

לעוד משיעורי הרב>>

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו : אמונה וביטחון

הרב פינטו מזכיר יסוד נפלא הקרוי אמונה. האמונה שהקדוש ברוך הוא הוא הטוב המוחלט. הפריחה שתחילתה בתשעה באב היא הרמז כי דווקא בתוך יוון החרוכה, בוקע הניצן הראשון של התקווה והנחמה.

העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמות, אור נגה עליהם (ישעי' ט'). האור מגיע בעקבות החושך. אילולא הגיע החושך, לא היינו מקבלים את האור.

הרב פינטו מלמד אותנו כי חייו של בעל האונה הם חיים של עמידה מתמדת מול הסבל והאבל. חיים של הוצאת העוגב ולהפיק ממנו בהמיות של נחמה. אמונתו היציבה והחזקה, עומדת לנגד עיניו כמו חזון של נביא, בו הולך צמח הגאולה ומצמיח שורשים מתחת לאדמה... כך צריך לנהוג אדם בכל אסון הנקרה בדרכו. לעמוד איתן ולהאמין בכל נפשו! להאמין שהקדוש ברוך עושה רק טוב ולטובתו וממציא את הרטייה מתוך מכתו. רק כך ניתן להתגבר על מכאובי החיים, מבלי לאבד שביב מן התקווה.

לעומת זאת, מסביר לנו הרב פינטו כמה מועטים ורעים הם חייהם של קטני האמונה. האסונות הפוקדים אותם נחשבים לנשגבים מבינתם. הם אינם מצליחים להבין מדוע ומאיפה נופלים עליהם הרעות. לחינם הם נשברים נפשית לאור כל מכה. רוחם מתרסקת משום שאינם מסוגלים לרדת לעומק הדברים ולהבין את שורשי הבעיות שלהם. הם חווים את הסיפור רק מצד אחד של המטבע ואינם משכילים לראות את התמונה במלואה. לו היו רק מאמינים, היו זוכים לראות את התמונה השלמה!

אנשים מקדישים מלחמות שלמות ומחרפים את נפשם מבלי להיות מודעים כי בכך הם שומטים את בסיס חייהם, ומזמינים לעצמם מקרים קשים ממוות עד כי זעקתם אינה מובילה לשום הצלה.

הקב''ה גומל בחסד לבניו ונכנס להם לפנים במשורת הדין. הרב פינטו מוסיף ומספר לנו כי לעיתים נראה לאדם כי העולם מזעיף לו פנים בעודו הולך ונכשל לא מעט, זאת משום שטחו עיניו מלראות ולהבין את דרכי ההשגחה העליונה הכמוסות מבני אדם.

הרב פינטו מוסיף כי נוכח כל מה שעושה ה' הוא לטובה, השתדלות הבריות שעל פי מראית עין נראית מועילה, אך למעשה מאמללת ועושקת את הטובה אשר גזר עליהם "בחכמתו.  (נאמר במקורות) "מה לי לשלוח את ידי בנעלם ממני ונשגב מבינתי!

לעוד משיעורי הרב- 

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו- חיים של ערנות

הרב פינטו טוען כי אנו יכולים ללמוד, לבצע פעולות, הגוף יעבוד כמו שצריך, נכיל מידע ונעבד מידע, אך בפועל אנו עלולים בכלל להיות ישנים. הכיצד?

הרב פינטו מסביר: על אף שלעיתים אנו פוגשים ברחובות העיר תלמידים אשר משקפים את הדרך על פיה כל יהודי צריך לנהוג, ללמוד תורה, להתפלל שלוש פעמים ביום, לקיים מצוות וכדומה, הרי שגופם אמנם ער אך נפשם מצויה בתרדמת עמוקה. יתרה מכך, לא נעים לחשוב כי תלמיד יכול ללמוד בישיבה, גמרא, חומש, קבלה, תורה, לעיתים גם במשך שנים רבות, ועם זאת אותו תלמיד אינו ער. בנשמה פנימה נמצא כי הוא ישן.

לכן, מסביר הרב פינטו, אדם צריך תמיד להיות ער. ער בגוף וער בנשמה, כיחידה אחת. אל לנשמתו להיות מנותקת מחייו. כלומר, שלא ייוצר מצב בו הוא חי כשני אנשים: האחד, לומד ומתפלל והשני בעולם אחר לגמרי. על האדם למלא תפקיד של כלי קיבול, התורה שהוא לומד, התפילה שהוא מתפלל והמצוות שהוא מקיים ייכנסו לתוכו ויהוו חלק בלתי נפרד מאישיותו ומעשיו בפועל.

הרב פינטו ממשיך בעצתו כדרך ליחסי גומלין בין האדם לעצמו ובין האדם לחברו ולמשפחתו. לדוגמא, אין זה מחזה נדיר לפגוש בזוג אשר חי ביחד שנים רבות, אך למעשה חיים ביחד ויותר כל אחד לחוד. כל אחד מסוגר לעצמו, ואין הם ערניים לחייו של זה את זו, ולהפך. מכן נגזרות השלכות.

כאשר אנשים חיים בלי להיות ערניים, פעולותיהם הם לא יותר מפעולות אשר נעשות מן השפה ולחוץ.

למעשה, הרב יאשיהו פינטו מבאר את דבריו באמצעות דבריו של דוד המלך "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין" (תהילים לב, ט') ודבריו של ירמיהו "כסוס שוטף מלחמה" (ח, ו). נשאלת השאלה מה הסוס אינו מבין? והתשובה היא כאשר סוס משתתף במלחמה הוא דוהר ודוהר למרות כל המכות אותן חוטף בדרך, אין הוא מתייחס לדברים, רק ממשיך לדהור עד למותו.

זהו הנמשל, מלמד אותנו הרב פינטו, לחייו של אדם אשר כל הזמן נמצא במרוצת החיים, לעיתים יצריו הרעים משתלטים עליו והוא נמצא במרוץ חומרי כל הזמן. האדם אינו עוצר לחשוב, להתבונן ולשאול למהותם של החיים. אין תכלית אמתית 

למרוץ אינסופי שכזה ועל כן, יש לעצור, להתבונן, לחשוב וזוהי מהות החיים כדרך הערנות.

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

וה' ברך את אברהם בכל

הרב פינטו בא להסביר את כפילות הלשון בפסוק: "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כ"ד א'). מה הכוונה בא בימים? הלוא היה די לאמור ואברהם זקן וה' ברך אותו בכל?  

זקן - זהו קנה מידה לחכמה. אם אדם לא זכה בכך שבתחילת ימיו יהיו עשירים בחכמה ובשלמות, אלא באמצע ימיו, וקיבל על עצמו לקנות חכמה - זהו זקן שאינו בא בימים ואין כל ימיו בידו. ויש אדם שאמנם בכל ימיו היה שואף ללכת בדרכי החכמה, אבל לא זכה לקנות חכמת אמת, ולא זכה בהגדרת זקן שקנה חכמה - זהו בא בימים שאינו זקן.

הרב פינטו מספר כי אצל אברהם אבינו, כל ימיו ושנותיו היו מסכת אחת של עבודה והתעלות, וכל ימיו דרש וחקר בענייני האמונה וידיעת האל. וזהו כוונתו באומרו אברהם זקן בא בימים, דהיינו, שגם זכה לקנות חכמה ולהיות בגדר זקן, וזכה עוד, שכל ימיו ושנותיו היו בדרך טובה וישרה. זהו בא בימים, שבא עם כל ימיו בידו, שהיו כל ימיו ושנותיו שלמים בתכלית השלמות לא נחסר מהם אחד.

אברהם אבינו, מלמדנו הרב פינטו, עמד איתן כנגד כל העולם כולו ודבק באמונתו בה', אך עדיין היה צריך לשבת בישיבה כדי להישאר בחוסן אמונתו. על ידי השהייה בישיבה זכה להגיע לדרגה של 'בא בימים', שכל ימיו ושנותיו נותרו בשלמות ללא פגם. נכון שהדבר נורא למתבונן, עד היכן מגעת ההצלה וההגנה שהישיבה הקדושה מעניקה וסוככת על האדם, עד שאבותינו לעת זקנתם היו מסתופפים בצילה, וזכו להיות באים בימים בשלמות ובתמימות הלב בזכותה. ורק על ידי שהייה בלתי פוסקת בכל העתות והזמנים באווירת הישיבה, אפשר להינצל מפיתויי היצר האורב וקם עלינו להחטיאנו.

הרב פינטו מדגיש כי עיקר העיקרים ושאיפת כל אדם היא, להיות 'בא בימים' - שכל ימיו ושנותיו יהיו מסכת רצופה של עליה מתמדת בעבודת ה' ובעמל התורה, וע"י מעלת הרציפות וההמשכיות בעבודת ה', זוכה האדם להעפיל לרום המעלה. וצריכים אנו לדעת יסוד גדול שהוא עיקר העיקרים, ושאיפת כל בן תורה צריכה להיות אליו, וכל אב מחויב לחנך כך את בניו. 

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו: מדוע פרחה נשמת שרה במעשה העקידה

לא המעשה עצמו החליש את ליבה, כי אם חוסר במסירות הנפש מצד יצחק

הרב פינטו אומר כי האבות הקדושים מעלתם רמה ביותר, ונקראו איתני העולם, משום שעמדו איתנים בדעתם ונגד יצרם, ולא סטו מן הדרך שהלכו בה אפילו כמלוא נימא. בכל ימיהם דבקו בדרך ובשיטה שסללו לעצמם, והלכו והתעצמו בה בכל עוז ותעצומות, והם נקראו איתנים, כיוון שעמדו איתנים על דעתם ועל משמרתם.

והנה בניסיון העשירי, כפי שמראה לנו הרב פינטו, ניסיון העקידה, אף על פי שאברהם אבינו ויצחק אבינו הלכו בלב שלם ושמח לעשות רצון קונם, בכל זאת חשש יצחק אבינו, שמא בעת השחיטה יגבר עליו היצר והוא יתנגד בגופו למעשה השחיטה. חז"ל א מבהירים שיצחק היה בחור צעיר וחשש שמא יפרכס מאימת הסכין, ועל כן ביקש מאביו שיחזק את מאסרו.

הרב פינטו מסביר, שבבקשתו של יצחק לחזק את העקידה הוא גרם לנשמתה של שרה אמנו לפרוח מקרבה. "כאשר שמעה שרה אמנו על בשורת העקידה, והיינו שהוצרכו לעקוד את יצחק בנה משום שחשש שמא יתנגד ויפגום את השחיטה, מיד פרחה נשמתה ומתה", אומר הרב. "ולא שפרחה נשמתה על כך שאברהם אבינו עמד לשחוט את יצחק ולהעלותו על המזבח, שהרי גם ליבה היה שמח ושש בכדי לקיים את מצוות ה' בשלמות ובכל לב. רק שרע היה על ליבה לשמוע שכמעט שלא נשחט יצחק, והוצרכו לעקוד אותו  כדי שלא ייפגם הקרבן". דהיינו, סברה שרה שחסרה אצל יצחק מסירות נפש למען קיום מצוות ה', ומן הצער הזה פרחה נשמתה.

עיקר מטרת שרה הייתה לגדל את יצחק לעבודת ה' בשלמות ללא כל פגם ומום, ובשביל כך ביקשה מאברהם אבינו לגרש את ישמעאל מביתם, למרות שבית אברהם אבינו היה פתוח לכל שואל ודורש וכל אדם מצא שם קורת גג ומחסה. הרב פינטו מסביר כי אין זה מן הראוי שדווקא את בנם יגרשו מביתם וישלחוהו המדברה, וכדחזינן שהיה הדבר רע מאוד בעיני אברהם אבינו. אבל כדי שיצחק אבינו יגדל באופן הטוב והנעלה ביותר, ללא שום מפריעים ברוחניות, העדיפה שרה לשלח את ישמעאל ולמעט במידת גמילות החסדים שבביתה, ובלבד שיצחק לא יינזק ממעשיו הרעים.

אף על פי שהיה קשה מאוד לשרה להיפרד מיצחק אבינו, בכל זאת, כאשר אמר לה אברהם שרוצה הוא לקחת את יצחק למקום שבו יחנכו אותו בעבודת האלוקים, מיד הסכימה בשמחה שילך, הגם שפרידתו קשתה עליה מאוד.

לכן, מסכם הרב פינטו, כאשר היה לשרה אמנו צל מחשבה ובדל ספק על איכות מסירות הנפש של יצחק, ושהיו צריכים לעקוד אותו כדי שלא יעכב על קיום מצוות ה', מיד פרחה נשמתה.

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו: העושר טמון בנפש ולא בגשמיות

מעשה בעשר אצבעות ואצבע אחת קטנה

מספר הרב פינטו על שעת פטירתו של רבי, שזקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר, ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותיי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה, יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי.

רבינו הקדוש היה בעל נכסים מרובים ומעולם לא פסקו לבוא על שולחנו לא צנון ולא חזרת, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, וזה מורה על גודל עושרו ורוחב ליבו. ועם זאת, הרי שלא נהנה מן העולם אפילו באצבע קטנה, וכל אותה גדלות ורחבות הנפש שהנהיג בביתו, היה זה בהכרח כדי שתהיה ממלכתו תקיפה ואיתנה ודבריו נשמעים על הציבור.

מלמד אותנו הרב פינטו חז"ל כבר אמרו, שום תשים עליך מלך, שתהיה אימתו עליך, ונשיא כמלך דמי, ובוודאי שהיה נצרך לכל גינוני המלכות בכדי שתהיה איימתו עליך, ונשיא כמלך דמי, ובוודאי שהיה נצרך לכל גינוני המלכות בכדי שתהיה אימתו על הציבור. ואמנם נשיא יכול למחול על כבודו, אבל בוודאי שמלכתחילה צריך שתהא אימתו על הציבור.

מוסיף הרב פינטו ומספר, שהנה רבינו הקדוש העיד על עצמו שלא נהנה מכל עושרו ונשיאותו אפילו באצבע קטנה, ובוודאי שכל ההנהגות הגשמיות וגינוני המלכות שנהג בהם היו רק מן השפה ולחוץ.

כל מה שעשה בגשמיות קידש וטיהר את המעשה, עד שהעלהו למקור רוחניותו והדביק אותו בשורשו, וכל חייו היו רוחניים ללא בדל גשמיות. גם לאחר שנפטר מן העולם היה חוזר בגופו ממש ובמלבושיו כמו בחיים חיותו, כיוון שגם קודם פטירתו מן העולם היה כל כולו קודש בלי אחיזה בגשמיות, ואם כך לדידו לא היה מעבר כל כך גדול בין העולם הזה לעולם הבא.

ומזה נלמד, אומר הרב פינטו, כי מעלת וגדולת הצדיקים הגדולים אנשי השם, איך שקידשו את עצמם בחיי חיותם, והפרידו וזככו את חומריותם עד שעמדו בטהרה וברוחניות גמורה ולא פסקה חיותם מהם.

כפי שמצאנו ברבי אלעזר ברבי שמעון שהיה מורה ודאין גם לאחר פטירתו, והיה פוסק ומכריע את הדין ומחייב את החייב ומזכה את הזכאי וכל זאת לתוקף קדושתם וחסידותם, שעמדו וסילקו את החומריות מקרבם עד שעמדו בקדושה עליונה.

הרב פינטו מזכיר, שידוע ומפורסם על הקדוש רבי דוד בן חזן זצוק"ל שהיה לומד בחברותא עם מו"ז רבינו חיים פינטו (הראשון) זצוק"ל, ולאחר שנפטר מן העולם היה בא לבקרו והיו מדברים ומשוחחים בענייני תלמודם כפי שהיו נוהגים ללמוד בחייהם.

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו על הקושי בקבלת שינויים

כאשר אדם משנה את מקומו או את שמו, גם השינוי והמעבר של האדם מן העולם הזה לעולם הבא הוא קשה לאין שיעור

 הרב פינטו מסביר כי בהרגלים הנפשיים קשה לו לאדם לעזוב ולהיפרד מדברים שהורגל בהם משחר ימיו. על כן צריך לחנך את הבנים בעודם  צעירים לימים למידות והנהגות טובות, כי במידות שיורגל האדם בהן מראשית חייו לא יעזבם כל ימיו, וכן אם יתרגל למידות והנהגות רעות רק בעמל וטורח גדול יוכל לעזוב את הרגליו ומידותיו.

שינוי השם ושינוי המקום יש בהם כוח לפעול ולגזור את דינו של האדם, ולהפוך אותו מרע לטוב. קשה לו לאדם מאוד להתנתק ממקומו ומארץ מולדתו, כיוון שעם הזמן והשנים נפש האדם נקשרת אל המקום שהוא נמצא בו בעבותות גדולים וחזקים, עד שכמעט בלתי אפשרי לנתק את האדם מהם.

הרב פינטו מזכיר את אנשי יריחו שהיו אוהבים את עירם, ואף על פי שמימיה היו רעים והארץ הייתה משכלת את יושביה, בכל זאת אמרו לנביא אלישע שמושב העיר הוא טוב ונאה, וזאת מחמת שהאדם נקשר בנפשו אל מקומו, ואפילו מקום רע נראה בעיניו טוב.

האדם גם  קשור אל שמו, לפי שהשם הוא המהות, וממנו שורש השפע שמשתלשל ובא לאדם, ובשמו של האדם רמוזים וצפונים מידותיו ואופיו ותכונות נפשו, כפי שמצאנו ברבי מאיר שהיה יודע לבדוק ולראות בשמות בני האדם, וכך לעמוד על טיבם ומהותם.

הרב פינטו מוסיף ומסביר ששם האדם הוא הבבואה שלו, והוא בבחינת אספקלריא שאפשר דרכה להציץ ולראות בנבכי נפשו. לכן, כאשר אדם משנה את מקומו או את שמו, גם השינוי והמעבר של האדם מן העולם הזה לעולם הבא הוא קשה לאין שיעור, כיוון שחוץ מצער המיתה וכל הנלווה אליו, יש לאדם עוד צער גדול, מחמת המהפך הגדול בין החיים בעולם העשייה, לבין החיים בעולם הנצח – עולם הנשמות.

הצער לנשמה, מסביר הרב פינטו, הוא כל כך גדול שאין לתאר ולשער אותו. וידוע בשם חכמי אמת, שכאשר העובר יוצא מבטן אימו הוא בוכה, כי קשה לו המעבר בין צורת החיים שהיה רגיל בה, לצורת החיים החדשה.

לסיכום דבריו מפנה אותנו הרב פי��טו אל דברי חז"ל, שהפתוח נסתם והסתום נפתח, וכל צורת חייו ואופן אכילתו משתנים לגמרי. והשינוי הזה קשה ונורא עבור הוולד, ומשום כך הוא בוכה ומצטער על שהשתנה מצבו והוא נולד ובא לעולם, ואם הייתה יכולת בידו לבחור היה מעדיף להישאר ב��טן אימו, והעיקר שלא יהיה שינוי במצבו.

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו: מדוע בכה מעט אברהם אבינו במות שרה

 וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים--שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ. (בראשית כ"ג א' ב')

 אומר, כי יש להבין מדוע אברהם אבינו לא בכה הרבה על שרה. הנה שרה אימנו לא היתה מופלגת בזקנה, שהרי אברהם אבינו נפטר בגיל קע"ה שנה, ולפי ערך הימים ההם היו חסרים עוד כמה וכמה שנים לשרה אימנו כדי שתחשב לזקנה. אם כך מדוע אברהם אבינו מיעט בבכי על שרה?

הרב פינטו מלמד אותנו כי בבשורת העקידה, כשהודיעו לשרה שכמעט נשחט יצחק, פרחה נשמתה. על כך כתב בעל 'אור החיים' הקדוש, שמשום כך נכתב "ויהיו חיי שרה", ללמדנו שאם לא היה המאורע הזה היה לה עוד חיים. בעל 'אור החיים' הקדוש מפרש "ויהיו", הוויה חדשה, שקצבת ימיה יותר הם, ובשל המעשה הנזכר היו חייה מאה עשרים ושבע שנה בלבד. אם כך, בוודאי שהיה לאברהם אבינו להרבות בכי ומספד על השבר שנשבר בהסתלקות שרה אמנו קודם מלאת ימיה ושנותיה.

לדברי הרב פינטו, ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם, ואלו הם: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. צדקה: וצדקה תציל ממוות. צעקה: ויצעקו אל ה' בצר להם וגו'. שינוי השם: ויאמר ה' אל אברם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. שינוי מעשה: וירא האלוקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה. ויש אומרים אף שינוי מקום, שנאמר (בראשית י"ב א') "ויאמר ה' אל אברם לך לך" וגו', והדר (שם ב') ואעשך לגוי גדול.

ויש להבין, מדברי הרב פינטו, מדוע שינוי השם ושינוי מקום גורמים לקריעת גזר דינו של האדם. ניחא שצדקה קורעת גזר דין, שהרי צדקה מצילה ממוות ומעלת הצדקה גדולה לאין ערוך. כמו כן מובן שצעקה גוזרת גזר דינו של האדם, ומובן מדוע שינוי מעשה קורע גזר דין, שהרי זה העיקר בתשובה, לעזוב את חטאו לבל ישוב לשגות בו ולא יוסיף עוד לכסילה. אמרו חז"ל – תשובה, תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. אבל עדיין יש להבין, מדוע שינוי השם ושינוי המקום גורם לקרוע את גזר הדין של האדם לטובה.

הרב פינטו מבאר, שכל שינוי במצי��ות שהאדם חי בה, הרי היא בשבילו עינוי וצער גדול, ואפילו שינוי לטובה גורם צער וחולי, כי כאשר האדם נקשר בנימי נפשו לדבר מסוים, הניתוק והפרידה מאותו דבר קשים עד מאוד.

לסיום אומר הרב פינטו, כיוון שנפש האדם מתחברת ומתאחדת עם אותו הדבר עד שהיו לאחד, והניתוק וההיפרדות הרי הם כאילו חותכים לאדם וקורעים חלק מנשמתו. אם אדם עובר ממקום רע למקום טוב, קשה עליו הדבר וחלאים רעים באים עליו. זאת  משום שכאשר אדם הורגל למציאות מסוימת, יהא קשה לו עד מאוד להינתק ולעזוב אותה, עד כדי כך שיבואו עליו חולאים בגין כך.

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו על הלשון החלקלקה של עשו

אנשים המאמינים לסיפורים שהם מספרים לעצמם מתרגלים למעשי רמייה

 הרב פינטו מספר על עשו שהיה ידוע בלשונו החלקלקה וכך צד את אביו, לגרום לו שיאהבו. וחזינן שטבעו של עשו, שהיה צד את הבריות ומרמה אותם, מחזיק את עצמו בעיני הבריות כאילו הוא אדם כשר וצדיק. וכך דרשו חז"ל: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו". היה צד את יצחק הצדיק בפיו, והיה מדמה את עצמו בעיניו כאילו הוא צדיק ועוסק בתורה.

כשנתבונן בדברי חז"ל נראה איך ההרגל לרמות בני אדם כל כך הושרש בנפש עשו, והתכונה להציג את עצמו כאילו הוא צדיק הייתה כל כך טבועה בנפשו, עד שלא יכול היה להשתחרר ממנה.

 רבי אחא בשם ר' חונא סיפר, שעשו הרשע ביקש לעטוף טליתו וליישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא, והקב"ה גוררו ומוציאו משם, מאי טעמא. "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאום ה', ואין כוכבים אלא צדיקים". יש לתמוה, אומר הרב פינטו, האם עשו אינו יודע שהוא נמצא בעלמא דקשוט, אשר שם האמת גלויה וברורה לעין כל? אם כך הדבר, מדוע איפה מתעטף הוא בטלית, ומנסה לחפות ולהסתיר את רעתו ואת קלונו, ומדמה את עצמו כצדיק ויושב בין הצדיקים כדי להידמות להם, וכי אינו יודע שרשעותו מפורסמת וידועה לכל? הרי בזה שמנסה להסתיר את רשעותו, בזה גופא מתגלה קלונו יותר ויותר.

 הרב פינטו מסביר, כי לעתיד לבוא רואה עשו את האמת שיש בדרך התורה והמצוות, יודע הוא ומכיר את רשעותו וגודל קלקולו, אלא שאין הוא מסוגל להתנתק ממאסר הרגליו, ואין הוא עדיין בן חורין וחופ��י ממידותיו הרעות. לכן, גם באותה השעה שאור האמת מאיר לעתיד לבוא, חוזר עשו לסורו הרע ומ��שיך לצוד את הבריות, ומתעטף בטליתו כדי לדמות את עצמו כצדיק בין הצדיקים. כאשר האדם מרגיל את עצמו במעשי עבירות, אזי ההרגל בעבירה כל כך משפיע עליו, עד שלשון האדם ודיבורו נהפכים להיות מקולקלים גם הם, ומדיבור האדם אפשר לעמוד על מעשיו.

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו על שמחות ועתיד טוב יותר

בכוח השמחה אפשר לפעול ולשנות סדרי מעשה בראשית. הרב פינטו מזמין את כולנו לעמוד בשמחה מרובה ולדחוק כל צער שיש בחיינו

הרב פינטו מספר לנו מעשייה על מלך גדול, אשר צרה גדולה נפלה עליו. המלך הבין מיד כי הוא זקוק לנס או לכל הפחות ישועה שתציל אותו. אחרי כמה ימים שרואה כי הצרה לא עוזבת אותו, שלח שליחים לבעל "סמיכת חכמים", רבי נפתלי כץ, וביקש ממנו שיעשה ישועה עבורו שתציל אותו מכל צרותיו.

המלך שהיה חשדן, שלח שליחים לבדוק אחרי הרב, לראות מה מעשיו ולבדוק כיצד הוא מציל אותו. כעבור כמה ימים חזרו השליחים אל המלך ואמרו לי כי הרב לא עושה מאומה. "הרב רק שמח ושר ולא עושה שום דבר משונה". המלך מצד אחד ראה כי צרותיו נעלמו ומצד שני כי הרב לא עושה כלום. הזמין המלך את הרב ושאל אותו: "איך הבאת ישועות כה גדולות בלי לעשות מאומה?"

הרב ענה למלך: שהיה בעל מופת גדול בזמן הזה- בכוח השמחה אפשר לפעול ולשנות סדרי מעשה בראשית.

הרב פינטו אומר לנו כי שמחה מרובה יכולה לשנות דברים בחיינו. כפי שאמרו חז"ל כי באותו לילה, לפני יציאת מצרים, ציוה משה רבנו את בני ישראל לשמוח ולעשות סעודות גדולות. השמחה גאלה והושיע את בני ישראל ממצרים- וכך המשיכו בני ישראל משמחה לעוד שמחה ולעוד ישועה גדולה.

הרב פינטו קורא לנו לעמוד בשמחה מרובה ולדחוק כל צער. להודות לקדוש ברוך הוא על כל הטוב שיש לנו. לראות את כל הישיבות הקדושות מסביב לעולם. להודות על האור של התורה אשר מתעצם מיום ליום בקרב חברי "שובה ישראל". בעזרת הקדוש ברוך הוא, ועל ידי שמחה ורוממות רוח, נוכל לצלוח ימים קשים מאוד.

הצער והשיעבוד של בני ישראל במצרים הם בסיס לעתיד בו העם מקבל את התורה בהר סיני ואת יעודו להיות העם הנבחר מכל העמים. כך גם "שובה ישראל" נבנית מיום ליום, גם בזמנים קשים אנו צריכים לזכור כי זה לדורות הבאים. אנו יודעים את האמת הנסתרת לבינתיים, רואים איך הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו בחסד וברחמים.

הרב פינטו מוסיף ואומר בכח השמחה אנו יכולים לשנות סדרי עולם ולשנות את חיינו לטובה. צריכים אנו גם לזכור כי כל מי שעושה מצוה, כאילו בורא מלאך ובוודאי מלאך טוב של צדקה. שמחה ומעשי�� טובים יעמידו לנו ולכל המסייעים לנו מלאך שומר מטעם המלכות הגדולה.

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב פינטו אומר כי הכול תלוי בצורת ההסתכלות של האדם על חייו. אדם צריך לדעת איך להביט על החיים וכיצד להתייחס לבעיות העומדות בפניו. לכולנו חשוב לדעת ולהבין כי כל החיים מסתדרים על-פי השכל שלנו. הוא המכתיב את הדרך שבה נשקיף על מה שקורה עימנו- הכל מתחיל ונגמר במה שאנחנו חושבים. 

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

האדמו”ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט”א - הזקן והגנב - שיעור מוסר! 

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א - הזקן והגנב - שיעור מוסר! 

[rabi-yoshiyahu-pinto-blog]

הרב יאשיהו יוסף פינטו שליטא - הכנה לשבת קודש!